דאון ראשון ו-10:
"בדרך לאנדזון, ג'ימי ג'י שלח מסר לג'יזל בונדשן", כתב דן שונסי ב"בוסטון גלוב" בסיום הניצחון המפתיע של הפטריוטס באריזונה, "זוכרים את הפעם ההיא בה ג'יזל התלוננה ש'בעלי לא יכול לזרוק ולתפוס את הכדור באותו זמן', אחרי ההפסד בסופברול באינדי? ובכן, מסתבר שג'ימי ג'י דווקא כן מסוגל לעשות את זה".
הכל הלך חלק לג'ימי גארופולו בבכורה שלו כמחליף של טום בריידי לחודש פתיחת העונה. בניו אינגלנד סימנו את שלושת משחקי הבית הקרובים שלהם ככאלה בהם אפשר לחלץ ניצחון, אולי אפילו שניים, עד שמספר 12 יחזור, אבל מעטים בנו על הצלחה בחוץ מול הקרדינלס החזקים, באצטדיון שהפך לגיהנום של ניו אינגלנד בסופרבול ב-2008 ולגן עדן שלהם בסופרבול ב-2015.
ניו אינגלנד נראתה חדה מהרגע הראשון ואם לא שני פאמבלים שטותיים ודרייב אחרון אדיר של קרסון פאלמר את לארי פיצג'רלד, היא הייתה מנצחת בצורה משכנעת יותר ובלי דפיקות לב בסיום. הרגע שייזכר מהמשחק, הרגע בו הייתה תחושה שהדברים אכן הולכים לכיוונו של גארופולו, היה המהלך הראשון שלו במחצית השנייה, כאשר מסירה שלו נהדפה על ידי ההגנה היישר לידיו בחזרה והוא השיג שלושה יארדים בתפיסה. הכל אפשר אם רק רוצים.
בלי בריידי, בלי גרונק, בלי עוד אי אילו שחקני מפתח, ניו אינגלנד הראתה שהשיטה שלה גדולה יותר מכל פרט בקבוצה. "גארופולו ביצע את התפקיד שלו בצורה מושלמת", כתב בן וולין, גם הוא מה"גלוב" ובעוד הקוורטרבק הצעיר נותר צנוע וירה קלישאות, הרי שבריידי, עליו נאסר במסגרת ההשעייה ליצור כל קשר עם הקבוצה בחודש הראשון של העונה, היה מאוד מעורב. לפני כמעט עשור הוא ראה את מאט קאסל מנצח 11 משחקים במקומו ושמע על כך שבליצ'יק עושה אותו גדול ולא להיפך. עכשיו, אף אחד כבר לא מפקפק בו והוא מרשה לעצמו לפרגן: "ראיתי המון פוטבול ביום ראשון. היה נחמד לשבת על הספה ולקבל פרספקטיבה שונה לדברים. הניצחון שלנו היה ענק. ראיתי את הרדזון, זה ערוץ מדהים. הקבוצה שלנו נראתה מפוקסת ומוכנה, ג'ימי עשה המון מהלכים מצוינים. הוא היה נהדר, זה היה לילה גדול עבורו ועבור כל ההתקפה".
בליצ'יק כבר גיחך למשמע האפשרות שיכולת טובה של גארופולו תשאיר את בריידי על הספסל גם בהמשך, אבל אחרי המשחק הראשון, במסגרת ה"אובר רייקשן" הקבוע, כבר החלו דיווחים לפיהם הפטריוטס ישאירו את גארופולו במקום לעשות עליו טרייד בסיום העונה ו-2017 תהיה העונה האחרונה של בריידי, לפני שג'ימי ג'י ייכנס לנעליו.
בריידי היה בעניינים ופרסם את התמונה הזו בפייסבוק שלו בסיום המשחק
דאון שני ו-20:
בתחילת הפריסיזן, וגאס פרסמה כל מיני יחסי הימורים וביניהם: מי המאמן הראשון שיפוטר? מייק מקוי מסן דייגו הוביל את הרשימה, ג'ים קולדוול של דטרויט אחריו ובמקום השלישי, ניצב ג'ף פישר. בעוד הצ'ארג'רס נתנו משחק טוב בראשון והפסידו רק בתום התפרקות ודרמה גדולה בהארכה בחוץ מול קנזס סיטי ואילו הליונס יצאו מאינדיאנפוליס עם ידם על העליונה, הרי שפישר נראה כמי שיזנק בקרוב לראש רשימת ההימורים ואולי גם ישלח הביתה מוקדם מהמתוכנן.
למרות עוד עונה מאכזבת אשתקד, שהסתיימה עם שבעה ניצחונות (פעם שישית ברציפות ו-14 מתוך 20 עונות מלאות בקריירה שפישר לא מסיים עונה במאזן חיובי), בלוס אנג'לס נתנו אמון בפישר אחרי הרילוקיישן ונכנסו עמו לשיחות על הארכת חוזה. הוא קיבל את הבחירה הראשונה בדראפט, אבל נכון לרגע זה, ג'ארד גוף הוא בכלל הקוורטרבק השלישי של הקבוצה ולפחות לפי המחזור הראשון, שהסתיים בתבוסה מביכה בסן פרנסיסקו, 28:0, המצב נראה רע מאוד.
צופי "הארד נוקס" אולי זוכרים את פישר צועק בפרק הראשון של העונה "אנחנו לא נהיה קבוצת 8:8 או 9:7 השנה" וכרגע נדמה שהראמס באמת לא יהיו כאלה, אלא יותר לכיוון 14:2 או 13:3. "זו לא הייתה הבכורה שלוס אנג'לס חיכתה לה. המתנו 22 שנים... בשביל זה?", תהה ביל פלאסק מה"LA טיימס". בשבוע הבא, הראמס יערכו את הבכורה הביתית המסקרנת שלהם, מול סיאטל, קבוצה לה הם עושים לא מעט צרות בשנים האחרונות. הסיהוקס לא הבריקו במחזור הפתיחה, אבל אם גם הם יחסלו את לוס אנג'לס בלי מאמץ, בעיר המלאכים עלולים לבצע זעזועים מוקדמים מאוד.
דאון שלישי ו-6:
בגיל 28, אחרי שש שנים ב-NFL, לג'רלד מקוי יש חוזה מרשים מאוד והרבה מיליונים בבנק, אבל גם אפס הופעות פלייאוף. הוא רוצה לשנות את המצב.
התאקל והבאקנירס פתחו את העונה עם משחק חוץ לא פשוט, בג'ורג'יה דום מול אטלנטה, היריבה ל-NFC דרום. ג'יימיס ווינסטון היה פנטסטי עם ארבעה טאצ'דאונים, אבל מקוי היה זה שסיפק את הסחורה במאני טיים, שיגע את מאט ריאן והכריע את המשחק. סאק אחד, שני תיקולים לאובדן יארדים, שתי הסטות של הכדור (בשידור הוא כונה "דה דיפלקטור") ועוד הגעה אחת לקוורטרבק היו מנת חלקו של מקוי. לאורך הקריירה, מקוי ספג לא מעט ביקורות על ההיעלמות שלו ברבע הרביעי וברגעי ההכרעה של משחקים, אבל ביום ראשון הוא הוכיח שלעונה הזו הוא הגיע במצב רוח שונה. הנגיעה שלו בכדור במהלך האחרון של הפאלקונס גמרה את המשחק ואת ניסיון הקאמבק של המארחים וסידרה לשודדי הים פתיחה מוצלחת של העונה. אם הוא ימשיך כך, אולי סופסוף ג'רלד מקוי יזכה לשחק בפלייאוף.
דאון רביעי ו-10:
לפני המחזור, אפשר היה לסמן שני מפגשים מסקרנים במיוחד בין תופסי עילית למגני פינה בכירים בליגה. אלא שבדיעבד, קיבלנו רק אחד כזה וגם הוא הפך מהר מאוד להתעללות.
עשרה כדורים שלח אנדי דלטון לעבר איי ג'יי גרין תחת השמירה של דרל ריוויס. עשרה מתוכם נתפסו על ידי גרין, שרשם 152 יארד וטאצ'דאון מול מגן הפינה שפעם היה אי והיום נראה כמו "איים אבודים". נכון, ריוויס הוא לא האשם היחיד ונכון, גרין כמעט בלתי ניתן לעצירה ועדיין, המאצ'-אפ הזה הפך לכל כך חד צדדי, עד שסינסי הצליחה לנצח בניו יורק למרות משחק אדיר של השביעייה הקדמית של הג'טס, שהשיגה לא פחות משבעה סאקים. נתון כזה אמור להספיק לניצחון, אבל ברגע שהבנגאלס הבינו שריוויס פשוט לא יכול להתמודד עם גרין, הם שינו את השיטה וההתקפה החלה לתקתק.
יכול להיות שבוושינגטון ראו את מה שקרה. אחרת, קשה להסביר את ההחלטה להציב את ג'וש נורמן בצד המרוחק מאנטוניו בראון, שפשוט עשה צחוק במאנדיי נייט מבשווד ברילנד חסר האונים, שלא מסוגל, אפילו לא קרוב ללהיות מסוגל, להתמודד עם התופס המפלצתי. בראון רשם 126 יארד וצמד טאצ'דאונים בשמונה תפיסות וברילנד בעיקר אכל דשא והשאיר לרדסקינס הרבה חומר למחשבה.
פיק סיקס:
נו טדי, נו פרובלם. מינסוטה, למרות הכל, רוצה ללכת רחוק העונה והניצחון ביום ראשון בטנסי היה מודל לניצול מצבים. פיטרסון לא הופיע, שון היל ניסה בכל כוחו (עשר מסירות ליותר מעשרה יארד, נתון טוב יותר ממה שהשיג טדי ברידג'ווטר בכל משחק שהוא עד היום. לסם ברדפורד יש רק משחק אחד כזה בקריירה) ומעל כולם הייתה ההגנה, שבנה המאסטר מייק זימר ביד אמן. שני טאצ'דאונים הגנתיים היו כל מה שהווייקינגס נדרשו לו ולסאנדיי נייט הגדול מול הפאקרס, בבכורה הרשמית באצטדיון החדש שלהם, הם יגיעו במצב רוח מרומם. הקרב על ה-NFC צפון מתחיל כאן.