מסדר כנפיים: המודל היווני של ארז אדלשטיין במכבי תל אביב

9.9.2016 - קולטון אייברסון
6.10.2015 - ארינזה אונואקו
2.9.2014 - אלכס מאריץ'
3.10.2012 - מלקולם תומאס

פרידות, מועמדים, החתמות, כמעט החתמות, פציעות, עוד פרידות, עוד מועמדים, עוד החתמות, עוד כמעט החתמות. קיץ מלא תהפוכות עבר, כמו תמיד, על מכבי תל אביב. ובסוף, כשהעשן מתפזר ופתיחת העונה נראית מעבר לפינה, מגיע - כמו תמיד, כאמור - מקצה השיפורים: ברגע האחרון, או קצת לפניו, משלימים הצהובים את הרכבת הפאזל עם צירופו של שחקן הפנים הזר (השלימו את החסר).

זה קרה עם מלקולם תומאס ב-2012, עד שדיוויד בלאט הכריז שהוא "מעכיר את האווירה"; אלכס מאריץ' נחת בתל אביב ב-2014, אבל מהכוכב שהדיח את מכבי מהיורוליג במשך שלוש עונות רצופות לא נותר זכר, ועד שהמחוגים התחלפו ל-2015 הוא כבר סופסל בקבוצה אחרת; ועוד באותה 2015, כאילו הטראומות הקודמות לא הספיקו, הונחת כאן ארינזה אונואקו, האיש, האגדה וההחטאה.

לכן, עוד לפני שקולטון אייברסון מדד את סט המדים החדש שלו, ועוד לפני שייאלץ להתמודד בשבוע הקרוב עם יאניס בורוסיס ואנטה טומיץ' ועם המלחמה על הדקות מול מאיק צירבס - הרכש הטרי מקרשיאקה צריך להוריד קוף מהגב. ואם לא יצליח, לפחות שישרוד עונה שלמה. תאמינו או לא, הפעם, בניגוד למקרי העבר הלא רחוק, זה עוד עשוי לקרות.

אייברסון מגיע ליד אליהו אחרי שהסתובב במשך שלוש שנים באירופה ומעולם לא הצליח להתהדר בממוצע נקודות דו ספרתי במפעל יבשתי. בעונה שעברה הוא אף התייצב על 9.9 נקודות ביורוליג וביורוקאפ, כאילו סירב בתוקף לקלוע עוד עשירית נקודה ולעגל ל-10 רק כדי להעביר את המסר: אני שחקן משלים, אל תבנו עליי כתחנה אחרונה בהתקפה, אל תחשבו שאני זה שעומד לפתור לכם את הבעיות.

סביר להניח שאייברסון שוחח עם חברו הוותיק טרבור אמבקווה לפני שחתם במכבי תל אביב. כדי להוכיח שלקחי הכישלון האחרון הופקו, על הצהובים להפוך את הסנטר החדש למה שקודמו היה צריך להיות. הקריירות של השניים נעו במסלולים קרובים ודומים: הם ילידי 1989, שיחקו יחד בקולג' במינסוטה, נאבקו זה בזה על המקום בטימברוולבס לפני הדראפט ב-2013 ונותרו בידיים ריקות.

הם לא ממש דומים בסגנון המשחק שלהם, אבל במובן מסוים, מכבי צריכה שאייברסון ינפק עבורה את מה שאמבקווה יודע. את הממוצעים של השחקן המשלים הקלאסי - זה שיעלה מהספסל, יסתום חורים ויהיה שווה 8-7 נקודות ו-5-4 ריבאונדים בערב. אלה הממוצעים שאיתם מגיע אייברסון לתל אביב, ואלה הממוצעים שאיתם הגיע אשתקד אמבקווה לאותה עיר.

השימוש באמבקווה בעונה שעברה כסנטר מוביל עשה עוול לשחקן עצמו ולקבוצה כולה, בגלל היעדר אופציה נוספת בצבע; כעת, כשאייברסון מחליף אותו, הפקת הלקחים נדרשת. תתייחסו אליו כאל שחקן משלים, וזה עוד יצליח.

בשנים האחרונות, בעיקר בימיו של בלאט כמאמנה, ספגה מכבי תל אביב לא מעט ביקורת על בנייה לרוחב: שוב ושוב נשאלה השאלה מדוע להחתים סוללת זרים ברמת שכר בינונית, כשאפשר לחלק את העוגה התקציבית בצורה אחרת - פחות כמות ויותר איכות. העונה הלכו במועדון על הכל מהכל: יהיה להם סגל ענק שכולל 16 שחקנים (כולל שלושה נערי פוסטר: תומר זלמנסון, עמית עבו ולא נעים להודות אבל דגן יבזורי), ובתוכו ארבעה מיליונרים בעת ובעונה אחת - דבר שמעולם לא קרה בישראל: צירבס, סוני ווימס, אנדרו גאודלוק ודווין סמית'.

משחק האימון הראשון עוד לא נערך, אבל כבר ברור שפני הקבוצה השתנו לחלוטין. לא רק לעומת העונה שעברה, אלא גם לעומת התוכנית המקורית לעונה הקרובה. השבתתו של קווינסי מילר טרפה במידה רבה את הקלפים. הסכומים שיקבל העונה זניחים לחלוטין, ולא יגיעו אפילו לחמש ספרות בחודש, כך שגריעתו מטבלת השכר העבירה את כובד המשקל לקו האחורי ואיפשרה את הבאתו של גאודלוק. במילים אחרות: אלמלא פציעתו של מילר, נראה שגאודלוק בכלל לא היה מגיע.

סימן שאלה גדול מרחף בשלב זה סביב תפקידו של צירבס בקבוצה. הוא היה השחקן הראשון שהוחתם, אבל נראה שגם מכבי עצמה לא בטוחה מה תוכל לקבל ממנו. הניסיון שנעשה בשבועות האחרונים להחתים סנטרים בקליבר של קווין סראפין ותומאס רובינסון מוכיח את זה.

למה זה קרה? אולי בגלל שצירבס ייאלץ לחיות מפירורים כל עוד משחקים לצידו גאנרים כבדי משקל. אולי בגלל שהוא מתקשה להתבלט בפיק אנד רול - חביבם של המאמן ארז אדלשטיין והרכז גל מקל.

כך או אחרת, מכבי תל אביב יוצאת כעת למסע גמילה מההתמכרות לסמול בול. הקו הקדמי שלה מזכיר את זה שהיה לה לפני שלוש שנים, והביא לה את גביע אירופה אף שלא הייתה היררכיה בין שני חלקיו: צירבס בתפקיד סופוקליס שחורצאניטיס, בתור השחקן הפיזי והמאסיבי שיכול לתת גוף מול היריבים; ואייברסון - עם הבדלים בתכונות - בתפקיד אלכס טיוס, בתור האתלט הקפיצי שייצא לפיק אנד רול, יביא איתו אנרגיה וינתר מעל לטבעות.

מי כן ינווטו את הספינה? דווקא בעידן שבו בנייתה של כל קבוצה מתחילה משריון עמדות הרכז והסנטר, המעמסה ההתקפית תיפול על השחקנים בכנפיים - בעמדות הסקנד גארד, הסמול פורוורד והפאוור פורוורד. גאודלוק, ווימס וויקטור ראד (או סמית', אם יהיה כשיר) הם לא בדיוק בחורים ביישנים שמבקשים רשות ממישהו לפני שהם משגרים זריקה לסל. אבל רגע לפני שמושלכות לחלל האוויר קלישאות על מספר הכדורים שיזדקקו להם ביד אליהו, יש איש אחד שדווקא יודע איך להתמודד עם שלושה טנורים כאלה. וזהו המאמן.

זו בנייה שונה, אחרת, שלא נתקלים בה בכל יום. כשאדלשטיין אימן את הפועל תל אביב בליגת העל, היה לרכז שלו משקל סגולי עצום - לא רק בניהול המשחק אלא גם בהוצאה לפועל: דמונטז סטיט היה הקלע המוביל שלו בעונת 2012/13 (עם 14.7 נקודות למשחק) ורביב לימונד הגיע כעבור שנה לשיאו עם 18.8 נקודות (שני רק לסקנד גארד, קרלון בראון, שהתייצב על 19.6).

סביר להניח שבניגוד אליהם, מקל לא יידרש לשחזר את 16.3 הנקודות שקלע בעונה שעברה ביורוקאפ; ספק אם צירבס יוכל לקלוע 16.3 נקודות כפי שהיו לו בשלב הראשון ביורוליג אשתקד, במדי הכוכב האדום בלגרד.

התלות הזו בעמדות 2, 3 ו-4 מזכירה את ניסיון היורוליג היחיד בקריירה של אדלשטיין. בעונת 2007/08 הוא החליף את אלעד חסין והצטרף לאולימפיאקוס כעוזרו הבכיר של פיני גרשון. האדומים מפיראוס, בניסיון נואש נוסף לחלץ את ההגמוניה מידיהם של פנאתינייקוס וז'ליקו אוברדוביץ', העמידו טריו קטלני בדמותם של לין גריר, ארווידאס מאציאוסקאס וקינטל וודס בכנפיים. עמדת הרכז הופקדה בידיהם של רודריק בלאקני ומאנוליס פפאמקאריוס האפרוריים (להלן: מקל ויוגב אוחיון?).

חמש פעמים בלבד שיחקו שלושת הטנורים יחד, והתוצאה הייתה מרשימה. מאציאוסקאס צלף 20.4 נקודות למשחק, וודס הגיע ל-16.2 וגריר הרחיק עד 15.8. גרשון ואדלשטיין קיבלו מהם 52.4 נקודות בערב, הקבוצה כולה טסה ל-91.6 ועמדה על מאזן 1:4. אלא שאז מאצ'אס נפצע בצורה חמורה ולא חזר לעצמו עד שפרש מכדורסל; אולימפיאקוס סיימה את השלב הראשון בשלושה הפסדים רצופים והצוות הישראלי פוטר.

מתברר שאפשר לשחק עם שלושה סקוררים נטולי פחד ועכבות, ואדלשטיין כבר ראה מקרוב איך זה עובד. העיקר הבריאות.