להמתיק את הדובדבן: ההגיון בהשאלה של ג'ק ווילשר לבורנמות'

פול מארינר, חלוץ העבר של ארסנל המשמש כיום כפרשן ב-ESPN, הגיע אתמול לאולפן לבוש בחליפה שחורה והודיע שהוא באבל בעקבות המעבר של ג'ק ווילשר בהשאלה לבורנמות'. הוא אמנם השתעשע במקצת, אבל אוהדי תותחנים רבים שותפים לתחושה זו בדיוק. עבורם, העזיבה – גם אם זמנית – של הקשר המחונן מכאיבה ומתסכלת. החלום הגדול שלהם נשבר לרסיסים לנגד עיניהם.

כי הרי ווילשר היה אמור להיות הסמל האולטימטיבי של ארסנל. בוגד אקדמיה שהצטרף למועדון בגיל תשע, השחקן האנגלי המוכשר ביותר בדורו, היה צריך להפוך לכוכב הגדול ביותר בפרמיירליג. בגיל 16, הוא היה השחקן הצעיר ביותר שדרך על המגרש בחולצה האדומה. הוא הצהיר פעמים רבות על רצונו להיות הקפטן, לשחזר את הישגיו של טוני אדאמס, להצעיד את קבוצתו האהובה לאליפויות רבות, להיות עמוד התווך של שושלת מפוארת.

עוד בנושא:

כל העסקאות מהיום האחרון של חלון ההעברות
הלם מחזרת לואיז וסכומים היסטוריים: אנגליה מסכמת חלון העברות
ניס הצרפתית חוגגת את הגעת מריו באלוטלי

במקום זאת, הוא עשה כותרות בעיקר מהסיבות הלא נכונות. לא רק הפציעות הקשות פגמו בקריירה של ווילשר, אלא גם התנהלות בעייתית מאוד מחוץ למגרש. הוא צולם מעשן, וארסן ונגר נאלץ להגן עליו. הוא היה מעורב בתגרה ליד מועדון, והמנג'ר טען כי חניכו אינו שתיין. הוא קילל אוהדי טוטנהאם, ירק על נהג מונית, והסבלנות אזלה בהדרגה. חיי הנישואין שלו התפרקו. לפני שנתיים אמר פול סקולס כי ווילשר, אז בן 22, לא התבגר מאז גיל 17. הקשר זעם, ואפילו התקשר בעצמו לג'ינג'י כדי לנסות לקבל הסברים לדעתו. ואולם, ככל שרשימת התקריות התארכה, נדמה היה כי סקולס צדק. ווילשר לא הצליח להתנתק מחברים בעייתיים מנעוריו, וטרם הפנים את מחויבותו לאורח חיים של ספורטאי.

לו רק היה כשיר, אפשר היה לנסות להעלים עין, אבל זה הרי ממש לא המצב. מאז 2011, הפציעות לא נותנות מנוח לווילשר. הוא החמיץ את כל עונת 2011/12, ומאז אף פעם אי אפשר היה לסמוך על רצף משחקים ללא טיפולים רפואיים. הקשר החמיץ כמעט את כל העונה שעברה אחרי ששבר את רגלו באימון, וההחלטה של רוי הודג'סון לכלול אותו בסגל ליורו 2016 נתפסה על ידי פרשנים רבים כלא סבירה. כעת, הוא מצא את עצמו בתחתית סדר העדיפויות של המנג'ר הצרפתי.

קשה לבוא בטענות לוונגר, והאמת היא שהשחקן עצמו דרש לעבור בהשאלה למשך העונה הנוכחית. ווילשר הבין כי אין לו מקום בהרכב האופטימלי של הצרפתי. בקישור הקדמי הוא לא יהיה מסוגל להתמודד עם מסוט אוזיל וארון ראמזי. גרניט ג'אקה אמור להיות הקשר האחורי המוביל אחרי שנרכש ממנשנגלדבאך תמורת 45 מיליון ליש"ט, והכישורים של ווילשר לא תואמים את אלה של פרנסיס קוקלאן ומוחמד אלנני. הוא היה אמור להיות ברוטציה, כמובן, אך הימים בהם מעמדו היה מובטח לחלוטין עברו מבלי לשוב. היחסים עם ונגר התערערו בהדרגה, והקשר רצה לפתוח דף חדש באווירה חדשה. עם זאת, מכאן ועד המעבר לבורנמות' המרחק גדול. הרי גם מנצ'סטר סיטי היוותה לכאורה אופציה מעניינת.

יש משהו אירוני בכך שהקיץ החל בספקולציות על ניסיונו של פפ גווארדיולה להחתים את הכוכב. באנגליה הזדרזו להזכיר את האמירה המרתקת של המאמן הקטלוני לקראת המשחקים של ברצלונה מול ארסנל בשמינית גמר ליגת האלופות בתחילת 2011. אז, בעיצומה של עונת הפריצה של ווילשר, אשר נותרה עד היום עונתו הגדולה ביותר בקריירה, הצהיר פפ: "הוא שחקן מצוין, אבל יש לו מזל כי יש לנו הרבה שחקנים כמוהו בקבוצת המילואים. הוא משחק בקביעות, כי במועדונו אין לחץ לזכות בתארים". היו שראו בכך זלזול, אחרים העדיפו לפרש זאת כמלחמה פסיכולוגית. בכל מקרה, הפגין ווילשר יכולת נהדרת בצמד המשחקים מול בארסה, ובאותה תקופה חלמו באנגלית על פריחתו של "צ'אבי החדש" משלהם.

מאז הכל השתבש, אבל צ'אבי עצמו היה ונותר מעריץ גדול. רק לפני שנה אמר הקשר המיתולוגי: "אלמלא הפציעות, ג'ק היה אחד הקשרים המרכזיים הטובים בעולם. שיחקתי נגדו, עקבתי אחריו בעניין מאז, והוא עדיין יכול להפוך לאחד הטובים בתבל אם יישאר בריא. יש לו מסירות נהדרות, הוא לא מאבד כדורים. הוא העתיד של הכדורגל האנגלי, ואני מאחל לו להיות כשיר". גווארדיולה וצ'אבי מסכימים בתחומים רבים, ואפשר להבין מדוע לא היה מתנגד פפ לנסות להחזיר את ווילשר למסלול במדי סיטי. היו רק שתי בעיות – הוא לא רצה לשקם את הקשר עבור היריבה, וההשאלה לא שירתה את המטרה. מנגד, ונגר לא רצה לחזק את היריבה הישירה בצמרת. הוא הטיל וטו מוחלט על המעבר לסיטי.

בימים האחרונים היו ארבע אופציות אפשריות מבחינת הקשר. יובנטוס ורומא הוזכרו כמועמדות, אבל השחקן היסס לעזוב את המולדת לטובת הרפתקה בארץ המגף. על כך התלונן אתמול מארינר: "ג'ק היה צריך לצאת מהבועה ולנסוע לאיטליה. הוא יכול היה לשחק אצל לוצ'אנו ספאלטי ברומא. הוא צריך לשחק באופן קבוע ברמה גבוהה, כי אנגליה זקוקה לו". באנגליה רק קבוצות קטנות מארסנל היו על הפרק, ושתיים הגיעו לשלב הגמר – קריסטל פאלאס ובורנמות'. היתרון המובנה של הנשרים נעוץ בהיותם מועדון לונדוני, ולא היה צורך במעבר דירה. מנגד, מבחינת הסגנון התאימה בורנמות' הרבה יותר, והבחירה הסופית של ווילשר מותירה מקום לאופטימיות.

ממבט ראשון, עבור מי שלא מכיר את הליגה האנגלית לעומק, עלול ווילשר ללכת לאיבוד בקבוצת תחתית. ואולם, בפועל המצב שונה, כי הדובדבנים של המנג'ר הצעיר והשאפתן אדי האו הם הדבר הקרוב ביותר לארסנל שאפשר למצוא בממלכה. בקבוצה עם מאמן תומך ואוריינטציה התקפית מובהקת, יהיה לווילשר קל יותר לחזור לכושר שיא ולמצות את הפוטנציאל. הוא יכול להיות הדובדבן המתוק מכולם, וגם עזיבת לונדון תועיל לו מאוד. הוא יוכל, לראשונה בחייו, להתנתק מחוג החברים הארור, להתרחק ממוקדי הבילוי ולהתרכז אך ורק בכדורגל. אם הוא לא מספיק חזק כדי לעשות זאת ביוזמתו, אולי הנסיבות יאלצו אותו.

כריס סאטון זעם אתמול בראיון ל-BBC: "אני לא מבין את העסקה הזו. כשווילשר בכושר, הוא שחקן ברמה הגבוהה ביותר. לא מדובר בשחקן צעיר במיוחד. ארסן ונגר יודע את התכונות החזקות והחלשות של ווילשר. אם הוא חושב שאינו מתאים לקבוצה, שימכור אותו. למה להעביר אותו בהשאלה לקבוצה קטנה?". ייתכן שהוא שוגה, וזה דווקא מהלך נכון, כי ונגר לא מעוניין להתמודד עם הגרסה הנוכחית של ווילשר, אך גם לא רוצה להיפרד ממנו לצמיתות. אם הכל ילך כשורה, תקבל אותו ארסנל בחזרה במצב משופר, עם ראש על הכתפיים ורגליים בריאות. זה התסריט האופטימי, וממש לא כדאי לפסול אותו, אבל אצל ווילשר, איכשהו, דווקא התסריטים הפסימיים ביותר מתממשים.