נגד החושך, נגד הכוח: העבר וההווה המרתקים של היידוק ספליט

ארבע קבוצות גדולות היו ביוגוסלביה לפני שהתפרקה ונגררה למלחמת אזרחים. אלה הן שתי הסרביות מבלגרד – הכוכב האדום ופרטיזן, ושתי הקרואטיות – היידוק ספליט ודינמו זאגרב. ב-45 השנים בן 1946 ל-1991 הן התחלקו ב-41 אליפויות. מאז התרסקה האימפריה המאוחדת למדינות עצמאיות, פעם אחת בלבד היתה אלופת סרביה שאינה הכוכב האדום או פרטיזן. פעם אחת בלבד היתה אלופת קרואטיה שאינה דינמו או היידוק.

כעת שימו לב לנתון ההיסטורי הבא. הכוכב האדום, פרטיזן ודינמו זאגרב נוסדו כולן ב-1945, ויש לכך סיבה מעניינת אליה נגיע עוד מעט. לעומתן, היידוק סופרת כבר יותר ממאה שנות היסטוריה – היא הוקמה עוד ב-1911. למעשה, מדובר במועדון הוותיק ביותר בבלקן. תולדותיו מרתקות, וגם ההווה שלו מיוחד. אם אתם מחפשים במקרה קבוצה להתאהב בה, יריבת מכבי תל אביב במוקדמות הליגה האירופית היא אופציה לא רעה.

פירוש המילה היידוק הוא סוג של פורע חוק או לוחם חופש. בתקופת השליטה העותומנית בבלקן, נלחמו היידוקים למען הנוצרים. המשמעות המודרנית של היידוק היא מעין רובין הוד – עבריין שלוקח מעשירים ונותן לעניים. זה השם שניתן למועדון הכדורגל עם היווסדו, והמוטו הלא רשמי של האוהדים היה ונשאר: "נגד החושך, נגד הכוח". במהרה הפכה היידוק ספליט לאחד הסמלים החשובים ביותר של חבל דלמטיה בדרום המדינה. רוב תושבי האיזור הציורי והמופלא הזה אוהדים את הקבוצה, אל מול עוצמתו של הממשל בצפון, הן בבלגרד והן בזאגרב.

עוד בנושא:

היידוק נרגשת: "לישראלים אין מושג איך פוליוד נראה כשהוא מלא"
אלברמן כשיר להיידוק, התלבטות בין בן בסט לבניון
פלייאוף האלופות: אייאקס ובוס הושפלו, זלצבורג שוב מעדה

המועדון מעולם לא ויתר על עקרונותיו, והמבחן הקשה מכולם היה במלחמת העולם השניה, כאשר היידוק נאבקה ככל יכולתה נגד החושך. מדינות הציר כבשו את יוגוסלביה ב-1941, וחלק ניכר מדלמטיה עבר לשליטת איטליה. משטרו של בניטו מוסוליני הבין היטב את משמעות הכדורגל, והפעילו מכבש של לחצים על היידוק על מנת שתצטרף לליגה האיטלקית ותשנה את שמה. הובטחו לה מענקים כספיים נאים, כולל מימון טיסות למשחקי החוץ. הנהלת היידוק דחתה את ההצעה פה אחד, ובחרה לפרק זמנית את המועדון על מנת למנוע אפשרות של השתלטות עליו בכוח. הגביעים בהם זכתה הקבוצה לפני המלחמה הוחבאו בחצר ביתו של אחד השחקנים. האיטלקים הקימו מועדונים חדשים בספליט, אך כל שחקני היידוק סירבו בתוקף להצטרף למסגרות המזוהות עם הפשיסטים. רבים מהשחקנים לחמו בכובשים במחתרת.

ב-1943 השתלטו כוחות גרמניה על דלמטיה, ולאנשי היידוק הוצע להקים את המועדון מחדש ולהצטרף לליגה הקרואטית שפעלה תחת משטר הבובות הנאצי. גם הפעם הם נתקלו בסירוב מוחלט. במקום זאת, חברו אנשי ספליט לכוחות הבריטים, ואף קיימו משחקי ידידות רבים מול קבוצות של חיילים אנגלים. לקראת סוף המלחמה, אף ערכה היידוק מסע במדינות ששוחררו על ידי בעלות הברית במזרח התיכון, והגיעה בין היתר גם לפלשתין, מצרים, סוריה ולבנון.

עם תום הקרבות, השתלט יוזף טיטו על יוגוסלביה המאוחדת. כמעט כל מועדוני הכדורגל הבכירים במדינה פורקו ונזרקו לפח הזבל של ההיסטוריה בשל שיתוף הפעולה עם הנאצים והפשיסטים. מועדון הפאר היחיד ששרד את המלחמה מבלי לבגוד בזהותו היה היידוק. טיטו כה התלהב מהרוח הדלמטית, עד שהחליט להפוך את היידוק לספינת הדגל של הספורט הלאומי. הוא זימן את ראשי המועדון לאחוזתו והציע להם לעבור לזאגרב על מנת להפוך לקבוצת הצבא היוגוסלבי. ואולם, גם הפעם לא הסכימו בהיידוק לוותר על זהותם. הם סירבו לטיטו ונשארו בספליט. במקום זאת, הוקמו פרטיזן והכוכב האדום בבירת יוגוסלביה, ובמקביל נוסדה דינמו בזאגרב.

מאז ועד היום חולמים רוב הילדים בדלמטיה לשחק בהיידוק. הקבוצה ידעה ימים יפים בשנות ה-50' ובמיוחד בשנות ה-70', אז זכתה בארבע אליפויות יוגוסלביה, ותמיד נותרה הפופולרית ביותר בדלמטיה. כל ילד מהחבל חלם להגיע לאקדמיה שלה וללבוש את מדיה. עשרות כוכבים צמחו בשורותיה. בנבחרת קרואטיה המפורסמת של שנות ה-90', אפשר לציין את אלן בוקשיץ', סלאבן ביליץ', אליושה אסאנוביץ' ורוברט יארני. אחרי הקמת הליגה הקרואטית העצמאית, נאבקה היידוק מול דינמו, והכוחות היו מאוזנים. שש אליפויות היו לה עד 2005.

אלא שבמהלך העשור האחרון נקלע המועדון הגאה למשבר קיומי כתוצאה מניהול כושל במיוחד. פעמיים עמדה היידוק על סף פשיטת רגל, וגם ההנפקה בבורסה לא עזרה. ב-2011, איימו חובות שנאמדו בכ-20 מיליון יורו על עצם קיומו של המועדון. האוהדים, שראו את קבוצתם האהובה גוססת, החליטו לקחת את העניינים לידיים. הם הקימו עמותה בשם "נאש היידוק", כלומר היידוק שלנו, והגיעו להסכם עם ראש העיר דאז, ז'לקו קרום, במסגרתו ניתנה להם הזכות למנות שבעה מתוך תשעה חברים בוועד הפועל של המועדון בבחירות דמוקרטיות. חברי הוועד אמורים למנות יושב ראש באמצעות מכרז ציבורי, ועל המועמדים לעמוד בקריטריונים מחמירים מבחינת השכלה, נסיון תעסוקתי – וכמובן היעדר עבר פלילי. התקנות החדשות ייחודיות בכדורגל הקרואטי, שסובל משחיתות מתמשכת.

ההצלחה היתה כבירה. מארין ברביץ', היו"ר הראשון שנבחר בשיטה החדשה והוגדר כ"נשיא העם", הציל את היידוק מקריסה. החוב צומצם למינימום, רוב התביעות שהתנהלו בבתי המשפט הוסדרו, השחקנים החלו לקבל את שכרם בזמן, והמועדון אף גייס כ-100 ספונסורים קטנים. הליך ההבראה התנהל באופן כמעט מופתי, אבל ברור שהוא לא יכול להחזיר באופן מיידי את ההצלחה על המגרש.

במצבה הנוכחי, לא יכולה היידוק להרשות לעצמה לרכוש שחקנים, והיא מתבססת אך ורק על בוגרי אקדמיה ועל העברות חופשיות. הוצאות השכר עמדו בעונה שעברה על פחות מ-3 מיליון יורו – זאת בהשוואה ל-20 מיליון של האלופה הנצחית דינמו זאגרב וכ-10 מיליון אצל רייקה המתעשרת, אשר ממומנת על ידי איש עסקים איטלקי, גבריאלה וולפי. תוסיפו לכך את השחיתות החריגה בהתאחדות, הנשלטת באופן מוחלט על ידי זדראבקו מאמיץ', האיש השנוא בקרואטיה, ותקבלו את הסיבות לכך שהיידוק לא יכולה לחלום על יותר ממקום שלישי, בו היא מסיימת בקביעות בשנים האחרונות.

חלק מחברי הוועד הפועל, שלא היו מרוצים מקצב השיקום האיטי לתפיסתם, יזמו השנה מהלך שנוי מאוד במחלוקת. הם הדיחו את ברביץ' הפופולרי, ומינו במקומו את איבן קוס, איש עסקים צעיר שמגיע מצפון-מזרח המדינה, הכי רחוק שאפשר לדלמטיה. קוס, שאפילו לא אהד את היידוק קודם לכן, התקבל בחשדנות גדולה מאוד על ידי האוהדים, ומהלכיו הראשונים זיעזעו את המערכת. הוא הביא מנהל ספורטיבי מפורטוגל, ואף פיטר את המאמן הנערץ דאמיר בוריץ' כדי לחהחליפו בסלובני האלמוני מריאן פושניק. עולם נמצאים כעת במבחן, ופתיחת העונה לא היתה מזהירה. הצלחה בליגה האירופית, והעפלה כנגד כל הסיכויים לשלב הבתים על חשבון מכבי תל אביב, חשובה מאוד עבור היו"ר החדש ואנשיו.

בעתיד, ייתכן מאוד שלאוהדים תהיה שליטה גדולה עוד יותר. עמותת "נאש היידוק" שמה למטרה להשתלט באופן אבסולוטי על המועדון ולהפוך את היידוק לקבוצת העם הלכה למעשה. החל מ-2016, דמי החבר שמשלמים חברי העמותה מוגדרים כהלוואה למועדון, ובעתיד יהיה ניתן להמיר אותם למניות על מנת לקחת את השליטה מידי העירייה. הרעיון מצא חן בעיני האוהדים, ולראיה זינוק מדהים במספר חברי העמותה, מ-12 אלף בתחילת השנה ל-42 אלף כיום.