ג'ון באסט, הבעלים של קבוצת הפוטבול טמפה ביי בנדיטס, היה אחד משני האנשים החזקים בליגת ה-USFL, שקמה בשנות ה-80' כמתחרה ל-NFL, ליגת הפוטבול המרכזית של ארצות הברית. זמן קצר לאחר תום העונה השנייה של ה-USFL, שיגר באסט מכתב חריף לאיש החזק השני בליגה, יריבו הגדול ביותר, האיש אשר לדרכו הרעשנית וחסרת המעצורים התנגד הבעלים של הבנדיטס יותר מכל.
"דונלד טראמפ היקר", נפתח אותו מכתב, שנחשף לאחרונה, "במספר פגישות שנערכו בינינו, האזנתי בתדהמה להשתלחויות האישיות שלך בקומישינר של הליגה או בקולגות שלנו, במקרים בהם אותם אנשים לא הסכימו עם דעותיך או לא פעלו לטובתך. אין ספק שאתה בחור מוכשר ומצליח ואני רואה בך חבר ובעלים, שתרם לליגה בכלל והציל את קבוצת ניו ג'רזי ג'נרלס בפרט, אבל בניגוד לאחרים, לא אתן להערות הפוגעניות שלך להימשך. אתה גדול, צעיר וחזק ממני, אבל לא תהיה לי שום חרטה אם אתן לך אגרוף בפרצוף, בפעם הבאה בה תעליב אותי או מישהו אחר, שלא יצדיע לך או ירקוד לפי החליל שלך. אני מאוד מקווה שאתה לא מודע למעשיך, אך דע כי אתה לא רק פוגע בקשרים שלך עם הקולגות, אלא גם גורם להם להתייצב נגדך. תחשוב לפני שאתה מדבר וכאשר אתה מחליט בכל זאת לירות, תביע את דעתך מבלי לפגוע באחרים".
הבחירות לנשיאות בארצות הברית ממש מעבר לפינה, עוד בקושי חודשיים וטראמפ, אותו בעלים מצליח עם פה גדול, הפך לפתע ובניגוד לכל היגיון אפשרי, למועמד הרפובליקני, בדיוק בשל התכונות הללו. נראה כי המכתב של באסט יכול היה להיכתב גם היום על ידי אמריקנים רבים, בהקשר שונה לחלוטין ואכן, בארצות הברית נזכרים בימים אלה רבים כיצד הצטרף דונלד טראמפ בסערה ל-USFL, וכיצד, לטענת רבים, הוא גם האיש שהרס את הליגה במהרה וגרם לסגירתה אחרי שלוש עונות בלבד. ההשוואות בין מה שקרה לליגה למה שעלול לקרות לארצות הברית כולה אם טראמפ ייבחר לנשיא בשמיני בנובמבר, לא עושות לו חסד.
דרו ג'וברה מהמגזין "אסקוויר" פרסם כתבה תחת הכותרת "איך דונלד טראמפ הרס ליגת פוטבול" ובה הוא כתב: "כבר אז רצה טראמפ את מה שהוא תמיד רוצה - עוד. אפשר לעשות קופי-פייסט ממה שקרה ל-USFL תחת טראמפ למה שקורה למפלגה הרפובליקנית בימינו. הכול תמיד סביב טראמפ ואם הוא לא מצליח להתקדם, הוא פשוט נוטש ועובר לדבר הבא".
שביתה שגרמה לחצי מעונת 1982 של ה-NFL להתבטל, בתוספת עליית רשתות הכבלים בארצות הברית, שגרמו להוספת תחנות בטלוויזיות הביתיות, יצרו פתח להקמתה של ליגת פוטבול חדשה, ה-USFL (יונייטד סטייטס פוטבול ליג), אשר משחק הבכורה שלה נערך בשישה במרץ 1983. הליגה הייתה הגשמת חזונו של איש עסקים מניו אורלינס בשם דייויד דיקסון, שכשני עשורים קודם לכן כבר האמין שפוטבול שישוחק בחודשי הפגרה של ה-NFL, ימשוך קהל. לכן, התמקמה לה ה-USFL באביב ובקיץ, התקופה בה ה-NFL במנוחה. כמו כל עסק חדש, היא ניסתה להיכנס לעניינים בסערה. בחלק מהערים זה הצליח יותר, בחלק פחות ולימים טען סגן נשיא ABC דאז, ג'ים ספנס: "יחסית לתינוק בן ארבעה חודשים, ה-USFL עבדה לא רע בכלל בסוף העונה הראשונה שלה".
אלא שזה לא הספיק. קבוצות כאלה ואחרות נקלעו לבעיות כלכליות וחיפשו דרך למשוך יותר תשומת לב. כאן, נכנס טראמפ לפעולה. עוד לפני הקמת הליגה הוא החזיק בזכויות על הג'נרלס, אך מכר אותם זמנית ועבר להתמקד בבניית בתי הקזינו שלו באטלנטיק סיטי. הוא חזר לעניינים אחרי העונה הראשונה של ה-USFL, רכש את הג'נרלס מחדש וחלם להפוך את הליגה הצעירה כמה שיותר מהר למתחרה ראויה ל-NFL ולא רק למשלימה שלה, כזו שמסתפקת בשאריות: "בגיל 37, לדונלד טראמפ היה הכול", כתב ב"וושינגטון פוסט" בן טריס, "אבל הוא רצה יותר".
עם כניסתו לליגה הצהיר טראמפ: "ראיתי את ה-USFL בעונה הראשונה שלה וראיתי את הפוטנציאל, כך שרציתי להיות חלק מזה. עונת הבכורה של הג'נרלס לא הייתה טובה ואפשר לשפר את הקבוצה". על הדרך, הוא גם לא פספס הזדמנות לעקוץ את שתי קבוצות ה-NFL של ניו יורק, הג'טס והג'ייאנטס, עמן ביקש להתחרות על הקהל: "אני חושב שלעיר הזו מגיעה קבוצה מצליחה. הג'נרלס יהיו מצליחים".
מהר מאוד, טראמפ החל לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: לשפוך כסף, והרבה. הוא פיטר את מאמן הקבוצה והביא במקומו מאמן מה-NFL והוא חיזק את קשריו עם כוכב הג'נרלס, הרשל ווקר, שהגיע לקבוצה שנה לפני טראמפ. ווקר היה זוכה ההייזמן, הפרס המוענק לשחקן הפוטבול הטוב ביותר במכללות. הוא היה השחקן הצעיר הכי מבוקש בארצות הברית והחליט לוותר על השנה האחרונה בקולג' כדי להצטרף לג'נרלס בעסקת ענק. בהמשך, לאחר קריסת ה-USFL, הוא הפך לשחקן מוצלח מאוד ב-NFL ועד היום נחשב לאחד התומכים הגדולים של טראמפ. ווקר, שהיה עושה בייביסיטר על ילדיו של טראמפ ולוקח אותם לסיורים בגן החיות המפורסם בברונקס, אמר במהלך קמפיין הבחירות הנוכחי: "המבקרים של דונלד טועים לחלוטין. הם לא מבינים אותו ולא מכירים אותו. הוא תמיד היה נהדר כלפיי. רוב הדברים ששומעים עליו לא אמיתיים. הוא ממש לא גזען".
אלא שמלבד ווקר, מעטים הם האנשים שהיו מעורבים ב-USFL ויכולים להגיד מילים טובות וחמות על המועמד הרפובליקני. מרגע שטראמפ נטל את המושכות על הג'נרלס, הוא כל הזמן דחף את הליגה קדימה, מהר מדי וחזק מדי, בלי יותר מדי היגיון. אם בעונת הבכורה היו לליגה 12 קבוצות וגם כך חלק מהן בקושי שרדו, בעונה השנייה כבר היו 18 קבוצות, מתוך מחשבה שיותר קבוצות שווה יותר משחקים ויותר משחקים שווה יותר כסף. זה הוביל לאנדרלמוסיה ולקבוצות שהתאחדו זו עם זו או פשוט עברו לוקיישן. גרוע מכך, זה הוביל גם להשתוללות כלכלית, חסרת תכנון קדימה.
הקוורטרבק ג'ים קלי, שלימים הפך לכוכב על בבפאלו מה-NFL, דחה תחילה את הבילס לטובת קבוצת ה-USFL מיוסטון. סטיב יאנג האגדי, שנבחר ראשון בדראפט ה-NFL, אמר תודה והלך ללוס אנג'לס אקספרס מה-USFL תמורת חוזה עצום לאותם ימים, 36 מיליון דולר לעשר שנים. למעשה, התשלומים בחוזה של יאנג נפרסו על פני 43 שנים והוא ימשיך לראות כסף מהקבוצה מ-LA עד 2027, למעלה מ-40 שנה אחרי סגירתה.
הליגה הצעירה גם הציגה חידושים מסקרנים לחוקת המשחק, כמו המרת שתי הנקודות במקום בעיטת הבונוס אחרי טאצ'דאון או שימוש בעזרי וידיאו לשופטים, לבקשתם של אלה או על פי דרישת המאמנים. השינויים הללו התקבלו לאחר שנים ארוכות גם ב-NFL והפכו להצלחה מסחררת, כך שהפוטנציאל בהחלט היה שם, אבל כפי שכתב ג'ו נוסרה, כתב העסקים של ה"ניו יורק טיימס" ואחד ממבקריו החריפים ביותר של טראמפ: "לא יהיה זה מוגזם לומר שברגע בו דונלד שם את ידיו על הרעיון המבטיח הזה שנקרא USFL, הוא פשוט חנק אותו. בעלי הקבוצות בליגה עשו שתי טעויות גדולות, מתוך רצון לכסות על ההפסדים הראשוניים שלהם - הם הגדילו את הליגה ויצרו כאוס, והם אפשרו לטראמפ לקנות את הג'נרלס".
אחת הפעולות הראשונות שעשה טראמפ בתור הבעלים של ניו ג'רזי היה לערוך אודישנים פומביים למעודדות במגדל טראמפ המוכר בלב מנהטן. אשתו הראשונה, איוונה, הייתה אחראית על עיצוב התלבושות ואחד השופטים היה אנדי וורהול, שלימים הודה שאיחר במכוון בשעתיים לאירוע בשל העובדה שהזוג טראמפ לא רכש אף אחד מהציורים אותם צייר וורהול במיוחד לתלייה במגדל היוקרתי.
מאות יפהפיות הגיעו מכל רחבי האזור ו-60 מתוכן נבחרו לבסוף, כאשר עוברי אורח רבים עומדים מחוץ למגדל ומנסים להציץ פנימה. אלא שלא כולם זוכרים את התקופה הזו בצורה חיובית. אחת מאותן 60 זוכות מאושרות הייתה ליסה אדלשטיין, המוכרת בעיקר ככוכבת הסדרה "האוס". לפני כשנה וחצי היא סיפרה: "דרשו מאיתנו לעשות אירועי חתימות בברים זולים, בכל מקום אפשרי ובכלל לא שמרו עלינו שם. כולם נגעו בנו בצורה מגעילה. טראמפ התייחס למעודדות כמו לזונות. בסוף, כולנו עזבנו בבת אחת". ואכן, 11 מעודדות נטשו בסיום העונה הראשונה תחת טראמפ וטענו כי הוא הבטיח להן, ולא קיים, עבודות כשחקניות, דוגמניות או מנחות טלוויזיה במקום התשלום על עבודתן, שהיה זעום. הרבה דיבורים, מעט מעשים.
במסגרת פרויקט הדגל של רשת ESPN, "שלושים על שלושים", יצא ב-2009 סרטו הדוקומנטרי של מייק טולין "Small Potatos: Who Killed the USFL?". כבר משם הסרט ניתן להבין כי טולין, שהפיק את הסדרה "סמולוויל" והיה אחראי בזמנו על סרטי ה-USFL, תקצירי המשחקים ועוד, מפנה אצבע מאשימה לכיוון מסוים. בערך אחרי שליש סרט, גם ברור לאיזה כיוון.
טולין מציג כבר בפתיחה את סיומו של הראיון שהוא ערך עם טראמפ במגדל טראמפ, ראיון שמסתיים בצורה לא טובה. המועמד לנשיאות, אז רק עוד איש עסקים מוכר, חותך את השיחה בקרירות ולא נראה נרגש במיוחד, למרות שטולין נלהב לקבל תשובות על מה שקרה לליגה. "אלה רק תפוחי אדמה קטנים", מפטיר טראמפ ומסביר את עמדתו בנוגע לחוסר החשיבות של כישלון הליגה עבורו, בניגוד לתחושות של האנשים האחרים שהיו מעורבים בה.
לאחר הפקת הסרט החל דו קרב אמיתי בין טראמפ לטולין, שאמר: "גם היום, דונלד הוא אותו אדם שלא ייתן לאמת לעמוד בדרכו לסיפור טוב או לכל דבר אחר שהוא רוצה. הוא אדם שלא ייתן לאנושיות להפריע לו להשיג רווח אישי. הוא אדם שיזלזל בכל אחד אחר. הנרקסיזם שלו לא יודע גבולות. בתור ליגה חדשה, היינו רעבים לתשומת לב וכמו כל אחד, גם אני אשם בכך שנתנו לטראמפ במה. קידמתי אותו דרך סרטי הליגה יותר מכל בעלים אחר, כי הוא סינוור גם אותי".
טולין אף שלח לטראמפ עותק מוקדם של הסרט, מה שעלה לו במתקפת עלבונות: "זה סרט לא חשוב, כמו פוטבול באביב. טולין הוא בחור עצוב, שחי בעבר. הוא חייב להתקדם עם החיים שלו", הגיב טראמפ ולכך השיב טולין: "המצלמה לא משקרת. היא מראה שטראמפ אדם חצוף, לא סבלני, לא חדשן ומשעמם. אני מתקשה להאמין שהוא אפילו הצליח להושיב את עצמו לראות את כל הסרט". על כך חתם טראמפ במכתב אחרון לטולין: "הסרט הזה חלש, ומאוד לא הוגן. נ.ב. - אתה לוזר". היוצר סיכם: "הסיפור הזה מסמל עבורי את דונלד. הוא עושה הכל בגדול. הכל. אז עם ה-USFL הוא עשה טעות גדולה. ענקית".
טריילר לסרט של טולין, כולל קטע מהמפגש בינו לבין טראמפ
אחד הסיפורים הביזאריים ביותר סביב ימיו של טראמפ בליגה, וסיפורים כאלה לא חסרים, קשור לאדם בשם "ג'ון בארון", ששימש לכאורה כדובר של הג'נרלס. על פי הכתבים שסיקרו את הקבוצה באותן שנים והירבו לדבר עם בארון בטלפון ולשמוע ממנו שבחים בלתי נגמרים על טראמפ, אותו אדם "נשמע מאוד דומה לדונלד". הם גם הוסיפו ש"משום מה, בארון תמיד היה זמין בטלפון, אך מעולם לא הופיע למשחק של הג'נרלס". עם הזמן, ג'ון בארון הפך לג'ון מילר וגם הוא מעולם לא נראה וכנראה שמעולם לא היה קיים, אלא רק כתחפושת לא ממש מוצלחת של טראמפ, בניסיון לגרום לאחרים לחבב אותו ולהאדיר את שמו.
כמו היום, גם בימי ה-USFL היח"צ עמד בראש מעייניו של טראמפ. בסרט של טולין, מנסה צ'רלי סניידר, שהיה השדר של משחקי הג'נרלס, להסביר: "דונלד הבין שאם הוא קונה קבוצה, הוא עובר ממדור העסקים שבסוף העיתון לעמוד 6, למדור הרכילויות. משם, הדרך לעמוד הראשי הרבה יותר קצרה". למרות שטראמפ עצמו אמר דברים ברוח דומה ל"ניו יורק טיימס" עוד ב-1983 ("אני שוכר מנהל לעסק של מיליארד דולר וזה לא מעניין אף אחד. אני ממנה מאמן לקבוצת פוטבול ופתאום 60-70 עיתונאים מתקשרים"), כאשר הוא שמע את הדברים של סניידר, כהרגלו, הוא תקף בתגובה: "האיש הזה היה כלום ולא הצליח למצוא עבודה לפני שלקחנו אותו. אם הוא לא אומר את הדברים האלה עם כוונה טובה, אשמח לתבוע אותו, כמו שאני עושה לכל מי שמתייצב מולי".
לאורך הסרט, עוד ועוד מרואיינים חוזרים על המנטרה לפיה טראמפ לא פעל לטובת הליגה, אלא לטובתו האישית בלבד. לזכותו כן ייאמר שבעונה שלפני הגעתו, הג'נרלס סיימו במאזן של שישה ניצחונות בלבד לעומת 12 הפסדים ותחתיו, הם השתפרו משמעותית בשתי העונות הבאות וסיימו במאזנים של 4:14 ו-7:11 ועם שני הפסדים בסיבוב הראשון של הפלייאוף. רוב השחקנים שעברו בג'נרלס נהנו לשחק עבורו, שכן בניגוד לחלק גדול מהקבוצות בליגה, טראמפ שילם בזמן ובנדיבות: "בלעדיי, הליגה הזו הייתה מתה הרבה לפני", הוא טען.
בסופו של דבר, הליגה הזו מתה איתו, ובגללו, כך אומרים כמעט כולם. אחרי שלוש עונות ומלחמות על פירורי רייטינג, ב-USFL החלו לחשוב האם כדאי להם לנטוש את האביב והקיץ ולעבור לסתיו, על מנת להתחרות ראש בראש באמת מול ה-NFL, באותן שעות ואותם תאריכים. חברת ייעוץ שנשכרה המליצה נגד מהלך שכזה, אולם טראמפ היה הקול המרכזי שדחף בעד: "אם אלוהים היה רוצה שישחקו פוטבול באביב, הוא לא היה ממציא את הבייסבול", אמר במשפט שהפך לאלמותי.
אחד מבעלי הקבוצות האחרים בליגה היה כוכב הקולנוע, ברט ריינולדס. בסרטו של טולין הוא אמר: "זה היה מהלך לא שפוי של דונלד" ובמקרה אחר הוסיף: "אני לא מצליח להביא את עצמי לתמוך בטראמפ במרוץ לנשיאות. אני חושב, ותמיד אחשוב, שהאמביציות האישיות שלו גרמו לליגה שלנו להיכחד. אני מודאג מכך שאם הוא יהיה נשיא, הוא יכניס אותנו למלחמות מיותרות בגלל דרך ההתנהלות שלו. באופן אישי אני מאוד אוהב אותו, אני מכיר אותו הרבה שנים והוא תמיד היה נחמד אליי, אבל הוא כמו שריף ששולף את האקדח שלו מהר מדי".
"ה-USFL נעלמה בגלל תאבת בצע של איש אחד", מוסיף מרואיין אחר בסרט. העובדה שהוא היה רק בליגה השנייה בטיבה ובחשיבותה, לא נתנה לטראמפ מרגוע. הקוורטרבק דאג פלוטי, שעבר מהמכללות היישר לג'נרלס ולאחר מכן כיכב ב-NFL, טען: "היה לנו משהו טוב ביד ודונלד מיהר מדי להתקדם וזה נהרס".
הגעתו של פלוטי ב-1985 לג'נרלס היא גם אירוע שעשוי להעיד על האופן בו טראמפ מקבל החלטות. במהלך הפגרה שלפני אותה עונה, שהייתה האחרונה של הליגה בדיעבד, התייעץ טראמפ עם המאמן וולט מייקלס בנוגע לזהות הקוורטרבק החדש, ששניהם הסכימו כי ניו ג'רזי זקוקה לו. המאמן, איש המקצוע, רצה לראות בקבוצה את כוכב מכללת UNLV, רנדל קנינגהאם, שנראה כמו השחקן המושלם לליגה המתפתחת. טראמפ מצדו, התעקש על פלוטי, שכמה חודשים קודם לכן הפך לשחקן המכללות הכי מוכר ונוצץ במדינה בזכות מסירה היסטורית בשנייה האחרונה, שניצחה עבור בוסטון קולג' את מיאמי ונכנסה לספר הזהב של הספורט האמריקאי.
טראמפ התלהב מהניצוץ שפלוטי הביא עמו ומפרס ההייזמן בו בדיוק זכה. כל ההסברים והניתוחים שהציג מייקלס, לפיהם קנינגהאם הוא הבחירה החכמה יותר, לא הזיזו לטראמפ ולא עזרו. הוא רצה את פלוטי, והוא בחר בפלוטי בדראפט והפך אותו לשחקן הכי עשיר בפוטבול המקצועני, עם חזה של 8.3 מיליון דולר לשש שנים, שהוציא את העיניים לכוכבי ה-NFL המנוסים. במסיבת עיתונאים נוצצת, שנערכה במגדל טראמפ כמובן, הציג הבוס את "איש הנס", כינוי שהוא עצמו המציא לשחקן החדש שלו.
חודשיים בלבד לאחר מכן, הוא כבר הודיע כי הוא מצפה משאר בעלי הקבוצות בליגה להשתתף איתו בחוזה של פלוטי: "כשמישהו מוציא סכום כסף גבוה יותר משווי השחקן, הוא צריך לקבל תמיכה מהאחרים", אמר, "כולם ביקשו שטראמפ יילך ויחתים את פלוטי, כי הוא טוב לליגה. עכשיו שכולם יעזרו". תחילה, טראמפ אפילו טען כי בעלי הקבוצות האחרות הסכימו למהלך שכזה, לפחות באופן מילולי. לאחר מכן נאלץ להודות כי בדה את הסיפור: "אמרתי להם שאחתים את פלוטי ומתישהו, בעתיד, הם יעזרו לי עם החוזה שלו. אף אחד מהם לא הסכים ואני גם לא מצפה מהם לעזור. רק רציתי שזה ייאמר איפשהו". המציאות פחות חשובה, העיקר שהדברים נאמרו, ונכנסו לדעת הקהל.
פלוטי עומד גם בליבו של סיפור משונה נוסף הקשור בטראמפ וב-USFL. הקוורטרבק, שבאופן לא מפתיע התקשה לעמוד בציפיות המטורפות ממנו ודי אכזב בעונתו הראשונה (והיחידה למעשה) בליגה, נפצע לקראת סיום העונה ובמשחק הפלייאוף של הקבוצה, הוא נותר על הספסל. הג'נרלס נקלעו לפיגור וטראמפ הרים טלפון מתא הבעלים למאמן מייקלס ודרש ממנו להכניס את פלוטי. מייקלס סירב וכעבור כמה שנים הודה פלוטי למאמן על כך ש"הציל את הגוף שלי, אולי גם את כל הקריירה". באותה תקופה אגב, אולי בעקבות ההצלחה שלו בהבאת פלוטי, טראמפ גם התנדב לנהל עבור ארצות הברית משא ומתן עם ברית המועצות: "יש אנשים שטובים במשאים ומתנים", אמר והוסיף בשחצנות ובקלות דעת טיפוסית, "זו אמנות שאתה נולד איתה. תוך שעה וחצי אני לומד את כל מה שצריך על טילים. אני חושב שאני יודע את הרוב בכל מקרה".
פלוטי והרשל ווקר בפרסומת משותפת ל-USFL
ואחרי כל אלה, הגיעה התביעה, שסיימה את דרכה של ה-USFL בעולם. עם סיומה של עונת 1985, השלישית והאחרונה אי פעם של הליגה, טראמפ החליט שזה הזמן שלו לעשות את המהלך הגדול. ה-NFL לא הייתה באותן שנים אימפריה כמו שהיא היום ולמרות שהחזיקה בזכויות שידור מול כל שלוש הרשתות הגדולות בטלוויזיה האמריקאית, היא התקשתה למכור אותן שוב ושוב וממש לא רצתה שתתייצב מולה ליגת פוטבול מתחרה, שתוכל לנגוס לה עוד יותר ברווחים. טראמפ הריח דם ודחף להגשת תביעה נגד ה-NFL לממונה על ההגבלים העסקיים בטענה למונופול.
ג'ון באסט, ההוא מהמכתב על האגרוף בפרצוף, היה אחד משני בעלים בלבד מתוך 14 שנותרו בליגה, שהצביע נגד הגשת התביעה. הוא אף הודיע שאם ה-USFL תעבור לסתיו, הוא יוצא את הבנדיטס מהליגה. אלא שמחלה קשה ממנה סבל באסט הגבילה אותו ואף הובילה למותו במהלך המשפט. היא גם אפשרה לטראמפ להזיז בקלות הצידה את כל המתחרים האחרים. "טראמפ עשה מניפולציות על שאר בעלי הקבוצות", אמר צ'אק פיטקוק, ששיחק במדי טמפה ביי של באסט, "ארבעה או חמישה מהבעלים היו בפשיטת רגל והאמינו שאם יילכו אחרי טראמפ, אולי יהיה להם בסוף איזשהו רווח".
בכתב התביעה של ה-USFL נטען כי ה-NFL איימה על שלוש רשתות הטלוויזיה שלא לשתף פעולה עם שידור משחקים מה-USFL, במקרה שזו אכן תעבור לסתיו. באופן אישי יותר, הצהיר טראמפ, כי ב-NFL החליטו לחסל בכל מחיר את הקבוצה שלו, הג'נרלס. הוא דרש בשם ה-USFL פיצוי מה-NFL על סך 567 מיליון דולר, אשר תחת חוקי ההגבלים העסקיים בארצות הברית, היה משלש את עצמו ל-1.69 מיליארד דולר. טראמפ קיווה למעשה לחייב את ה-NFL ללכת למהלך של איחוד בין הליגות. מהלך כזה היה מאפשר לו להחזיק בקבוצת NFL, מבלי שנאלץ לרכוש אחת, כאשר עלות רכישת הג'נרלס הייתה כמובן זולה משמעותית מעלות רכישת קבוצה ב-NFL. "זו הייתה התכנית שלו מהרגע שהוא נכנס לליגה", טען אחד מבעלי הקבוצות.
במסגרת קו ההגנה, עורכי הדין של ה-NFL התמקדו במתקפה אישית על טראמפ. הם טענו כי ה-USFL כפופה לו והוא זה שמוביל את כל ההחלטות בליגה, ללא מתנגדים. הם האשימו אותו כי שיחד מלצריות, על מנת שיעקבו אחרי בעלי קבוצות מה-NFL. הם גם ניצלו את העובדה שטראמפ לקח עורך דין יוצא דופן, "האבי היטר" הארווי מיירסון, להוביל את התביעה. מיירסון, שלימים ישב בכלא על הונאות כאלה ואחרות, סיפק שואו מרהיב ועשה המון רעש בבית המשפט, בדיוק הדברים אליהם טראמפ מתחבר. אלא שהוא כמעט לא ידע דבר בחוקי מונופול והגבלים עסקיים, בדיוק הדברים בהם טראמפ מואשם על ידי מתנגדיו במרוץ לנשיאות. דיבורים ריקים על נושאים בהם הוא לא מבין. עורכי הדין של ה-NFL לא התקשו לפרק את הטיעונים של מיירסון בזה אחר זה.
בסיום המשפט המתוקשר קבע חבר המושבעים כי אכן ל-NFL יש מונופול, שהושג בדרכים לא חוקיות ושה-USFL היא הנפגעת העיקרית מכך. ניצחון? לא ממש. יותר כמו ניצחון פירוס קלאסי. חבר המושבעים הוסיף כי לדעתו, ראשי ה-USFL (וטראמפ בראשם כמובן) נמצאים בעסק רק למען התביעה הזו וכי חוזי הטלוויזיה של ה-NFL לא באמת מפריעים לליגה הצעירה להתקדם. כך, למרות שטראמפ וחבריו זכו בתביעה, הם גילו כי הפיצוי שנפסק לטובתם עומד על דולר אחד סמלי ובודד, שכן, שילש את עצמו לשלושה דולר ואחרי ריבית, זינק עד ל-3.76. זה הכל.
הצ'ק המדובר אגב, מעולם לא נפדה ולא מזמן הוא נמצא קבור בתוך ניירת משרדית בממפיס, השייכת לסטיב ארהארט, שהיה גורם משמעותי ב-USFL ושימש כנשיא וכג'נרל מנג'ר של קבוצת ממפיס שואובואטס: "יש הרבה סיבות לכך שהצ'ק הזה נכתב על סכום נמוך כל כך", אמר ארהארט, "אבל כל הסיבות הללו נמצאות בתוך סיבה אחת גדולה והיא החלטה שהוביל אדם אחד - דונלד טראמפ. לפני שהמשפט הפומבי יצא לדרך, ב-NFL ערכו משפט דמה והפסידו בו בקלות. לכן, הם שינו את כל האסטרטגיה שלהם והציגו את טראמפ כאיש הרע בסיפור הזה. דונלד טראמפ העשיר, שמנסה לנצל את בעלי הקבוצות המסכנים של ה-NFL, שבסך הכל ניסו לעשות דברים טובים לפוטבול".
צ'ק על סך 3.76 דולר, שמעולם לא נפדה
עם כישלונה של התביעה, הצביעו כל בעלי הקבוצות ב-USFL פה אחד על הפסקת המלחמה. הם שחררו את כל השחקנים שלהם ועצרו את פעילות הליגה. 187 שחקנים עשו את הדרך מה-USFL ל-NFL ועם סגירתה של הליגה, היא הפסידה בסך הכל, בין כל הקבוצות שלה, לא פחות מ-163 מיליון דולר. טראמפ בחר לראות את הדברים באור שונה: "אחרי מסים, איבדתי שלושה מיליון דולר, אבל הרווחתי פרסום בחינם בשווי מיליארד דולר". הבעיה היא שלא כל בעלי הקבוצות היו יכולים להרשות לעצמם כך סתם לאבד שלושה מיליון דולר.
עוד במהלך המשפט טען טראמפ שהקומישינר של ה-NFL באותם ימים, פיט רוזל, הציע לו לרכוש את אחת מקבוצות הליגה. "בחיים, בחיים לא", הגיב רוזל, שדווקא כן חשף כי רגע לפני שקנה את הג'נרלס, ניסה טראמפ להשתלט ללא הצלחה על בולטימור קולטס מה-NFL. מאז מותה של ה-USFL, ניסה טראמפ שוב ושוב לחזור לעולם הספורט ולהותיר בו חותם. הוא שקל לקנות את דאלאס קאובויס הגדולה, הוזכר כרוכש אפשרי לניו אינגלנד פטריוטס ב-1988, הקים מגרשי גולף מפוארים (שחלקם הוחרמו על ידי ספורטאים בשנה החולפת בשל התבטאויותיו השנויות במחלוקת), אירח כמה קרבות אגרוף בלתי נשכחים בבתי הקזינו שלו באטלנטיק סיטי ולא מזמן, היה קרוב להפוך לבעלים של קבוצת ה-NFL בפאלו בילס.
"כדאי ל-NFL לתת מבט בספרי ההיסטוריה ולראות מה קרה בעבר", כתב אז כריס דופרנס ב-"LA טיימס", "טראמפ הרג את ה-USFL והרבה מאוד אנשים, כולל אשתי לעתיד, איבדו את העבודה שלהם בגללו, בגלל המהלך הנועז, המטורף והלא נחוץ שלו. וזה לא הזיז לו. הוא טוען שהתביעה נגד ה-NFL לא הייתה רעיון שלו? כן, בטח. הוא יכול לעשות ספינים ולספר שהוא אפילו ניצח את התביעה ההיא, אבל הוא לא יכול לשכתב את ההיסטוריה. אנחנו לא עיוורים".
איך דונלד טראמפ הרג את ה-USFL, ב-15 שלבים, על פי ג'ף פרלמן
טראמפ לא הצליח לקנות את בפאלו. מי שניצח אותו במאבק על הקבוצה היה הבעלים של קבוצת ההוקי קרח המקומית, טרי פגולה, ששילם 1.4 מיליארד דולר ולמעשה, שלח את טראמפ לפוליטיקה: "אם הייתי בעלים של קבוצת NFL, לא הייתי שוקל לרגע לרוץ לנשיאות", הודה טראמפ בפברואר האחרון". כמובן שאותו הפסד לא עבר בשקט אצל האיש שלא מסוגל לקבל הפסד ובאוקטובר 2014 הוא צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "וואו. הרייטינג של ה-NFL צנח בגדול. אני שמח שלא לקחתי את הבילס. עדיף להיות בר מזל מאשר להיות טוב". על סמך מה החליט טראמפ שהרייטינג של הליגה העשירה והמצליחה בעולם בירידה? לא ברור. בכל מקרה, הבילס דווקא הולכים ומשתפרים לאיטם תחת פגולה.
אגב, רבים מאלה ששיחקו ב-USFL עדיין תומכים בו, איכשהו, במרוץ לנשיאות. ג'ף פרלמן, שכותב בימים אלה ספר על טראמפ וה-USFL, סיפר כי במחקר שערך גילה כי בקרב השחקנים הלבנים שהיו חלק מהליגה באותם ימים, לטראמפ יש רוב ברור של מצביעים על פני קלינטון: "הוא הרס את חיי פעם אחת. אני מצביע לו, ומקווה שלא יהרוס אותם שוב", אמר לפרלמן אחד מאותם שחקני עבר. כולם מאשימים אותו, כולם עדיין יצביעו לו.
בכל פעם חושף פרלמן חלק קטן אחר מהספר, שמלא בהאשמות של אנשים רבים שהיו מעורבים בליגה נגד טראמפ ובטענות כי המהלכים שלו כבעלים של הג'נרלס היו מגוחכים במקרה הטוב ושערורייתים במקרה הפחות טוב. פרלמן אף צייץ לאחרונה בחשבון הטוויטר שלו: "ה-USFL צריך להיות הקריפטונייט של דונלד טראמפ ולהוכיח למצביעים כל מה שהם צריכים לדעת על תאוות בצע, מהלכים עסקיים רעים, אנוכיות ושחצנות".
את זכות הסיכום נשאיר לטים רוהאן, שפרסם כתבה באתר הפוטבול הנפלא "מאנדיי מורנינג קוורטרבק" של "ספורטס אילוסטרייטד" על ימי ה-USFL העליזים: "היו שם שמות גדולים, כסף גדול וחזון גדול, ואגו אחד שהאפיל על כל אלה. הכניסה של טראמפ לליגה הייתה ספקטקל, שהיום, עם המרוץ שלו לנשיאות, מרגיש לכולנו מאוד מוכר".