אמארה סטודמאייר הודיע היום (שני) באופן רשמי שהוא מצטרף להפועל ירושלים. השחקן שנבחר שש פעמים למשחק האולסטאר, פעם אחת לחמישייה הראשונה של העונה ואף זכה בתואר רוקי העונה ב-NBA, הוא בהחלט אחד הגדולים ביותר שנחתו אי פעם בישראל. אך עוד לפני הגעתו למזרח התיכון, סטודמאייר פירסם מכתב ארוך ומרגש בנוגע לעזיבת הליגה הטובה בעולם.
"MVP !MVP! לעולם לא אשכח את הערב הזה, ה-15 לדצמבר 2010. בדיוק סיימתי משחק תשיעי ברציפות עם 30 נקודות ומעלה, שיא לשחקן ניו יורק ניקס. המדיסון סקוור גארדן היה בטירוף וכל האולם הריע לי ולחבריי לקבוצה, לעולם לא שמעתי דבר כזה. למרות שהפסדנו באותו משחק, היתה התעוררות באולם, ובכלל בכל ניו יורק. כל העיר אז צפתה בנו משחקים, אם לא בגארדן אז בברים ברחוב, כאשר כולם נהנו וחגגו לאחר מכן. אני חושב שהחיינו את הכלכלה של העיר. היינו כמו כוכבי רוק - אני, פלטון, גלינארי, מוזגוב ושאר החברים. מיליוני ילדים חולמים לשחק בליגה הזו, ומעט מאוד מגיעים לכך, כאשר מספר קטן עוד יותר זוכה לשמוע אלפים מריעים לך בקריאות MVP. הדבר המטורף הוא שאם הייתי בוחר במסלול בו התחלתי את התיכון, לעולם לא הייתי מגיע לרגעים האלה".
"כאשר הייתי צעיר באורלנדו, הבנתי שאני הולך בדרך מסוכנת עם האנשים הלא נכונים. הייתי צריך להתעורר, ולהתחיל להתמקד רק בכדורסל. אבי נפטר כשהייתי בן 12 ואמי היתה בכלא באותה תקופה, הייתי במצב קשה. לכן פניתי למאמן שלי, ברני הייס שלקח אותי תחת חסותו. הוא חיפש את האופציה הטובה בשבילי ובגיל 15 עברתי לאקדמיית 'הר ציון' בצפון קרוליינה. בהתחלה הייתי בהלם ולא הייתי רגיל לכל מה שקרה שם באימונים, אך הכל היה שווה את זה. כל אימון הפך אותי לשחקן טוב יותר, ובסופו של דבר לאחד מהרמה הגבוהה ב-NBA, איפה ששיחקתי עם חלק מהטובים ביותר ששיחקו את המשחק".
"היום, כשאני נזכר בקריירה הארוכה שלי, אני רוצה לקחת רגע ולהגיד לחברה האלה שאני אוהב אותם. בפיניקס, איפה שהכל התחיל, סטפון מרבורי לקח אותי תחת חסותו ועזר לי, זה נתן לי המון. אחריו זה היה סטיב נאש שהראה לי מה זה אומר להיות מנהיג. כשהוא הגיע לקבוצה הגענו לרמה גבוהה בהרבה, הוא עזר לכולם והפך אותם לטובים יותר, הוא אחד המוסרים הגדולים ביותר שהמשחק ראה. אני חושב שהגדרנו מחדש את המשחק בתקופה ההיא. לא היה לנו שחקן גדול כמו שאקיל או קארל מלון, אך היתה לנו את המהירות. המאמן מיק דאנטוני קיבל את ההחלטה לרוץ עם הרכב נמוך ושאר הקבוצות לא היו מוכנות לכך".
"אני לא יכול גם לשכוח את הבחור הגדול - שאק. הערצתי אותי כשגדלתי וזכיתי לשחק איתו בפיניקס במשך שנתיים. העמדתי מספר מצוינים בזכותו ובגלל העובדה שכל הקבוצות התמקדו בלשמור עליו. אחריו זה היה דרק נוביצקי, השחקן שהיה לי הכי קשה לשמור עליו, פשוט אי אפשר לעצור אותו. כששיחקנו יחד תמיד הסתכלתי עליו עובד, הוא היה מדהים. כמו כן, שיחקתי עם אדם נוסף מהיכל התהילה, דווין ווייד. הכידרור שלו מדהים והוא כל כך מהיר. האחרון שאני רוצה להזכיר הוא כרמלו אנתוני. אני חושב שהוא השחקן הטוב ביותר בליגה מבחינת קליעה נטו, זה נראה כל כך קל כשהוא עושה זאת. הוא משחק פשוט שונה מהשאר. כשהוא קלע 62 נקודות זה היה מדהים וכיף לצפות בכך".
"במשך 14 עונות ב-NBA התנסיתי בהרבה משחקי כדורסל מצוינים. זכיתי לשחק עם גיבוריי הילדות שלי ועזרתי לשנות את המשחק לנצח. קיבלתי המון אהבה מהאוהדים והאהבה והריגוש שהיו לי בניו יורק ובפיניקס, לא שווה לשום דבר אחר. אקח את זה איתי גם לשלב הבא בקריירה ולכל החיים, תמיד אוהב את הערים הללו. הם קיבלו אותי בחום והפכו אותי לגבר שאני היום, האנשים שם יהיו בליבי לנצח".
"אני אולי פורש מה-NBA, אך אני עדיין לא אומר שלום לעולם הכדורסל. הצעד הבא שלי הוא לשחק בהפועל ירושלים, אחת מהקבוצות הטובות באירופה. לשחק שם לא אומר רק לאסוף את הצ'ק בסוף החודש, אלא זהו מסע רוחני של ממש. על פי כתבי הקודש, ירושלים היא מקום רוחני, ואני יכול להרגיש זאת כשאני נמצא שם. זו הזדמנות בשבילי להיות אבא ובעל טוב יותר, לגדול בתור בן אדם ולהוביל את משפחתי לדרכי צדק. אני חושב שזה מבורך. כמו שאבי נהג להגיד לי - השמיים הם הגבול, ועכשיו זה הזמן להמריא".