בווידאו: ברצלונה פותחת עונה עם שחקני הרכש
"אנחנו מאושרים שקיבלנו את ההחלטה להחתים אותו די מוקדם, אחרי רבע גמר ליגת האלופות נגד בנפיקה. אנחנו גם שמחים שהייתה לנו התעוזה להוציא עליו סכום כסף גדול כל כך באפריל כי 35 מיליון יורו זה הרבה כסף. באיירן לא הייתה יכולה להרשות לעצמה אותו אחרי היורו ואיך שהוא שיחק שם. היינו מדברים עכשיו על סכומי כסף משוגעים. הוא לא היה משחק בבונדסליגה אם היינו מחכים עד אחרי היורו".
את הדברים הללו אמר יושב ראש באיירן מינכן קרל היינץ רומניגה בנוגע לרנאטו סאנצ'ס ב-15 ביולי. אפשר לומר שהוא "מצטנע" בסגנון גולדה מאיר, אולי הוא מנסה לבלף כדי להראות כאילו לבאיירן אין הרבה כסף להוציא כדי להשאיר את המועדונים האחרים בדרישות צנועות יחסית. כמובן שהמציאות שונה לחלוטין, שכן באיירן הוא אחד המועדונים העשירים בעולם. מה שבטוח זה שרומניגה הוא שועל קרבות ותיק והוא יודע על מה הוא מדבר.
אם באיירן הייתה מנסה לשים את היד שלה על הכישרון הפורטוגלי בתום יורו 2016, המחיר היה כנראה כפול, וזה עוד במקרה הטוב לנוכח המציאות בשוק ההעברות של הקיץ הזה. סאנצ'ס הוא ילד בן 18, שהראה ביורו יכולת מדהימה וקור רוח של שחקן מנוסה בן 30. אפשר לומר כמעט בוודאות שכבר בגיל צעיר כל כך הוא היה אחד השחקנים המשמעותיים ביותר בסגל של אלופת אירופה וגם נבחר לשחקן הצעיר הטוב של הטורניר. אם לוקחים פנקס ועט ומחשבים את כל הנתונים שמופיעים לעיל כמו שמלצרים היו פעם מחשבים את החשבון, מגיעים לסכום גדול בהרבה מ-35 מיליון יורו ולא סתם רומניגה אמר את שאמר.
לא צריך להיות בקיא בתורתם של אדם סמית', ג'ון מיינרד קיינס או אפילו ג'ון סטיוארט מיל, אין צורך בהיכרות עם התפתחות הקפיטליזם והשוק החופשי כשיטות כלכליות שהעלימו כמעט מכל העולם את המרקסיזם, הקומוניזם, הפיאודליזם וכמעט גם את הסוציאליזם המתון. גם מי שלא נבר שנים בגרפים של עקומות היצע וביקוש מבין היטב שמה שקורה עכשיו בשוק ההעברות הוא חריג. מדובר בשוק שהוא לפני הכול חסר כל פרופורציה. מדובר בפרופורציה שנוגעת גם לשחקן עצמו וגם לשחקן לעומת אחרים. כלומר, קבוצות משלמות על שחקנים סכומים שלא דומים לערך האמיתי שלהם (היגואין ב-90 מיליון יורו? פוגבה 120 מיליון יורו?) וגם נראה שהמחיר של שחקנים לעומת שחקנים אחרים לא פרופורציונאלי או ריאלי.
הרי אין סיכוי שאם היינו הולכים לשוק (השוק במובן מופשט של סחר ישיר) ורוצים לקנות את מאטס הומלס ואת ג'ון סטונס, בעל הסחורה היה מבקש 38 מיליון יורו עבור הראשון ו-50 מיליון ליש"ט (כ-60 מיליון יורו בקירוב) עבור השני. זה הבדל של 22 מיליון יורו בין שני שחקנים שמשחקים באותה עמדה, בלמים, כשאחד (הומלס) בן 27, מהבכירים בעולם ואלוף העולם עם גרמניה רק מלפני שנתיים ועם שנים של ניסיון בליגת האלופות ובבונדסליגה עם בורוסיה דורטמונד. זאת בעוד סטונס בן ה-22 משחק באברטון בארבע העונות האחרונות ולא קיבל אפילו דקה אחת במדי אנגליה הפשלונרית ביורו האחרון, כשכריס סמולינג וגארי קייהיל מועדפים על פניו. גם הומלס עצמו די הסתלבט על הערך של השחקנים כשהגיב לציוץ בו נכתב שבכסף ששולם על היגואין אפשר היה לקנות 2.36 "מאטס הומלסים". אחד הגולשים לציוץ הזה הגיב: "אני תוהה איך 0.36 מאטס הומלס נראה", הומלס צייץ את הגולש האלמוני מחדש וכתב: "האמת שגם אני".
בציוץ המקורי, של SPOX, הופיעו עוד דברים שאפשר היה לעשות עם הכסף ששולם על היגואין: לרכוש 343 רכבי אאודי R8 LMS או 66,716 מחשבי מקבוק אייר. כאן אנחנו מגיעים לנקודה השנייה והיא הניתוק שבין עולם הכדורגל לבין המציאות הכלכלית בו הוא מתקיים. יובה, כאמור, הוציאה רק השבוע 90 מיליון יורו על היגואין. את הסכום הזה צריך להוסיף ל-25 שהוציאה על מרקו פיאצה וכמובן ל-32 מיליון על מיראלם פיאניץ' מרומא. אמנם הגברת הזקנה גם הכניסה 30 מיליון מהעברתו של אלברו מוראטה לריאל מדריד ואולי גם תמכור את פול פוגבה בסכום חסר תקדים, אבל חשוב מאוד לזכור את האקלים הכלכלי בו נעשים המהלכים הכלכליים האדירים הללו. איטליה נמצאת במצב כלכלי רגיש מאוד ומשבר בנקאי חריף שעלול לסחוף אחריו את כל המדינה למשבר כלכלי וחלילה אפילו לקריסה כלכלית מוחלטת כמו זו שחוותה יוון. חיפוש קצר עם המילים Italy economy בגוגל יעזרו לכם להבין את הדברים לעומק.
המצב לא פחות אבסורדי בכל הנוגע לפול פוגבה. המעבר המסתמן שלו למנצ'סטר יונייטד תמורת 120 מיליון יורו לא ישבור רק את השיא כהעברה היקרה אי פעם, אלא גם הרבה שיאים אחרים. אין ויכוח בכלל על כך שפוגבה שחקן מעולה, הוא רק בן 23 וכל עתידו עוד לפניו. אבל כדאי להסתכל על שחקן אחר בשם כריסטיאנו רונאלדו. ב-2009 הפך הפנומן הפורטוגלי לשחקן היקר בעולם כשריאל מדריד שילמה עליו 94 מיליון יורו לאותה מנצ'סטר יונייטד. זה קרה אחרי שרונאלדו זכה בכדור הזהב כשחקן הטוב בעולם ב-2008 ובכמעט כל תואר אישי. כמו כן הוא שבר כל שיא בפרמיירליג מבחינת כיבוש שערים וזכה עם יונייטד בשלוש אליפויות ברציפות, בגביע ובליגת האלופות.
פוגבה, שאמור לעלות 26 מיליון יורו יותר ממנו (לא ניכנס לחישובים מורכבים מדי על פי שער היורו אז והיום, היוקר הכללי, ערך המטבע וכו'), לא זכה עדיין בכדור הזהב ולא קרוב לזה בכלל וגם בעונה בה הגיע עם יובנטוס לגמר ליגת האלופות הוא היה הרבה פחות דומיננטי לעומת מה שהוא היום. בעונת 2014/15 יובה הייתה הקבוצה של אנדראה פירלו, ארתורו וידאל וקרלוס טבס הרבה יותר מאשר של פוגבה. בנוסף, וכמו שציטטנו את רומניגה בתחילת הכתבה, טורניר בינלאומי קובע מחירים. פוגבה היה מאכזב מאוד ביורו והיה רחוק מהיכולת שהציג ביובנטוס. המשחק היחיד בו ממש הרשים היה ב-2:5 הקליל מול איסלנד החלשה וגם זה משחק בו צרפת כנראה הייתה מסתדרת בלעדיו. מה היה קורה אם פוגבה היה מצטיין ביורו, נבחר לשחקן הטורניר ומוביל את צרפת לגמר על הגב שלו או אפילו מוביל אותה לזכייה? המחיר שלו היה עומד על 200 מיליון יורו? 250 מיליון?
נקודה נוספת היא שמנצ'סטר יונייטד נתנה לפוגבה ללכת ליובה תמורת 750 אלף ליש"ט רק לפני ארבע שנים ב-2012. אם היא תרכוש אותו עכשיו בחזרה תמורת 120 מיליון יורו זו תהיה העסקה הכי משתלמת לאיזושהי קבוצה אי פעם ובצורה שכנראה לא תחזור עוד. "הוא היה שחקן כישרוני מאוד, שיחקתי איתו קצת", אמר פול סקולס על פוגבה, "אם אתם שואלים אותי, באותו הזמן שהוא עזב הסוכן שלו ביקש הרבה מאוד כסף בשביל שחקן שלא שיחק אף פעם בקבוצה הבכירה, אולי חוץ ממשחק אחד או שניים. בסדר, הוא עשה דברים נהדרים והשתפר בצורה אדירה. אבל בסכום הכסף הזה אתה צריך לקבל שחקן שכובש 50 שערים ומעלה בעונה, כמו רונאלדו או מסי. פוגבה לא שם. אני פשוט לא חושב שהוא שחקן ששווה את הסכומים האלה כרגע".
נכון שיונייטד תקבל סכומי כסף אדירים מההסכמים של הפרמיירליג עם רשתות הטלוויזיה והשיווק ולכן לא אכפת לה לשלם הרבה יותר ממה ששחקנים באמת שווים. השדים האדומים אפילו לא תלויים בכסף העצום שמגיע עם הופעה בליגת האלופות, שם לא ישחקו העונה. זה קצת מגוחך כי כשזה נוגע לכסף, אז גם למועדונים הכי גדולים בעולם אכפת מאוד. צריך לזכור שבמסגרת העסקה המטורפת הזו, יונייטד אמורה לפטם את סוכנו של פוגבה - מינו ראיולה - בסכום שעולה על 20 מיליון יורו. זה נשמע כמעט דמיוני, אבל גורם לסוכנים מסוגו להיות רעבים מאוד ולרצות להעביר את הקליינטים שלהם קבוצות כל הזמן. צריך לזכור שראיולה פעל בצורה אגרסיבית מאוד מול בורוסיה דורטמונד בנוגע להנריך מחיטריאן בקיץ וקיבל את מה שהוא רצה וגם עמלה שמנה.
כריס באסקומב כתב בטלגרף על הטירוף בחלון ההעברות הנוכחי בפרמיירליג, בו נרשמה הצעה של 30 מיליון ליש"ט עבור טרוי דיני (??), ג'ורדון אייב נרכש תמורת 15 מיליון ליש"ט ומקרים נוספים שכבר צוינו כאן התרחשו. באסקומב תיאר את זה כמו הסצנה בסרט ה"חבר'ה הטובים", בה רוברט דה נירו צועק ומתעצבן על כל חברי הכנופייה שלו אחרי שהם מגיעים עם מכוניות ספורט וביגוד יוקרתי למסיבה אחרי השוד המוצלח בלופטהנזה. "מה כולכם עושים? לא אמרתי לכם שלהציע 30 מיליון ליש"ט עבור חלוץ מילואים חסר ביקוש זה משהו שימשוך תשומת לב?", נכתב בטור הזה. באסקומב המשיך וכתב: "בהתחלה הודיעו על העלאת מחירי הכרטיסים, אחר כך על הקמת ליגה אירופית שתעלה את ההכנסות. עכשיו, משתוללים עם הכסף שהם משלמים על העברות, חוזים ועמלות סוכנים וזה רק ימשיך ויגדל. בינתיים, הם ממשיכים לדבר על הצורך למצוא עוד אפיקי הכנסה והולכים לקבל עיסוי לאגו במזרח הרחוק או בארצות הברית בכל קיץ".
באסקומב ממשיך וכותב: "הלו, כדורגל אנגלי? זו כלכלת העולם האמיתי מתקשרת. יש סיכוי שתחזור למציאות ביום מן הימים? איזו הזדמנות נהדרת הייתה לכולם להפסיק להיות טיפשים. אבל - כמו שקורה בכל מקום בחיים הבריטיים כרגע - הטמטום נראה כמו משהו נחוץ, פריט אופנה הכרחי. כלכלנים צריכים לחשוב איך הם מצליחים למצוא מילים חדשות כדי לתאר את ההיפר אינפלציה של חלון ההעברות הנוכחי. היום, 5 מיליון ליש"ט נראה כמו סכום שנמצא בכיס האחורי של מכנסי ג'ינס ישנים. המועדונים שמנסים איכשהו להתנהל בצורה הגיונית סופגים האשמות על חוסר אמביציה".
אם כבר הזכרנו זכויות שידור, אז שווה לציין ולהזכיר שגם הבונדסליגה חתמה על חוזה שמן מאוד עם רשתות "סקיי" ו"יורוספורט" ביוני. על פי החוזה הזה, שתי רשתות הטלוויזיה יעבירו לליגה הגרמנית 4.64 מיליארד יורו לארבע שנים החל מעונת 2017/18. החדשות הללו כבר גרמו לקבוצות להיות פחות "פחדניות" בכל הנוגע להוצאות כספים ואפשר לראות את זה בעיקר במועדונים גדולים כמו המבורג, שבשנים האחרונות התקשתה מאוד להוציא כסף. HSV רכשה הקיץ כבר את פיליפ קוסטיץ' ב-14 מיליון יורו, אלן חלילוביץ' ב-5 מיליון ובובי ווד ב-4. עם האוכל בא התאבון והמשקיע הקבוע הנס-מיכאל קוהנה כנראה יכניס בקרוב את היד לכיס ויצ'פר את הקבוצה האהובה עליו בכ-30-35 מיליון יורו לרכש נוסף.
למרות זאת, אפשר לראות שבבונדסליגה עדיין ממשיכים להתנהל בשפיות יחסית לשאר הליגות. באיירן מחזיקה בשיא ההעברה היקרה ביותר בתולדות הליגה עם חאבי מרטינס, שנרכש מאתלטיק בילבאו ב-40 מיליון יורו. זה סכום שבפרמיירליג מרבית הקבוצות כבר עברו, שלא לדבר על ברצלונה, ריאל מדריד, יובנטוס וגם אתלטיקו וקבוצות אחרות. בורוסיה דורטמונד מכרה הקיץ שלושה שחקנים (הומלס, מחיטריאן ואילקאי גונדואן), רכשה שמונה (סבסטיאן רודה, רפאל גריירו, אנדרה שורלה, מריו גצה, מארק ברטרה, מיקל מרינו, אוסמן דמבלה ואמרה מור) והיא עדיין ברווח מינימלי מכל העניין. שורלה הוא הרכש היקר בתולדותיה והיא שילמה עליו 30 מיליון יורו.
השאלה המתבקשת היא לאן ממשיכים מכאן? האם בעוד 10-15 שנים נגיע למצב בו מנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי משלמות 400 מיליון ליש"ט תמורת שחקן? קשה מאוד לדעת כי בינתיים השוק ממשיך לגדול ולצמוח והגיע כבר למימדים שכנראה אף אחד לא האמין שיגיע אליו עד לפני עשר שנים או משהו בסגנון. מצד שני, עולה החשד שגם בועת הכדורגל עלולה להתפוצץ כמו שבועות אחרות התפוצצו לפני כן. בינתיים, ליברפול משלמת 34 מיליון ליש"ט על סאדיו מאנה וסיטי מציעה 50 מיליון על סטונס. המצחיק הוא שאם לשפוט על פי העונה החולפת, ההוצאות האדירות האלה לא הפכו את הקבוצות האנגליות לטובות יותר והאמירה המפורסמת לפיה "שחקן של 20 מיליון יורו ששילמו עליו 40 מיליון יורו לא הפך בן לילה לשחקן טוב פי שניים" הוכיחה את תוקפה.
העונה האחרונה הייתה מהחלשות של הפרמיירליג ודווקא לסטר סיטי זכתה באליפות. או כמו שכתב באסקומב: "כל עוד הדרישה היא רק לבזבז, לבזבז, לבזבז, זה לא משנה אם עסקת השידורים הבאה תכניס 50 מיליארד ליש"ט, בסופו של דבר נגיע למצב בו חלוצים מהדרג הרביעי נמכרים תמורת 100 מיליון ליש"ט. פרט לקביעת איזושהי תקרה וקריטריונים למחירי שחקנים או תקרת שכר, שני פתרונות לא ריאליים, אין שום פתרון שיסיים את מעגל הכספים המטורף הזה".
המצב המתואר לא מכניס לתוך המשוואה בכלל את הליגה הסינית ששינתה חלק מהתמונה עם הסכומים האדירים שעפים שם. אבל גם כך, הליגות הגדולות בולעות את כל הכישרונות והפכו את הליגות הבינוניות כמו השוויצרית, אוסטרית וכדומה לאומללות וחלשות בצורה חסרת תקדים. בלי לדעת אם המצב הנוכחי יילך ויצבור תאוצה או שהחגיגה תיגמר בצורה טראגית, מה שברור הוא שקשה וגם לא הגיוני עד כדי דרקוני להטיל על הקבוצות האירופיות מגבלות כלשהן לגבי שכר או סחר (מכירות שחקנים). אם המטורפים רוצים להשתגע עם הכסף שלהם, שיעשו את זה. מצד שני, מה יקרה ביום של הקריסה, אם וכאשר תבוא? ימים יגידו.