"לפני עידן ועידנים ספורטאים אגדיים כמו ג'סי אוונס, ג'קי רובינסון, מוחמד עלי, קרים עבדול ג'באר, בילי ג'ין קינג ורבים אחרים התוו לנו את הדרך. הם הציבו את הסטנדרטים לגבי מה ספורטאים צריכים להילחם עליו. היום אנחנו עומדים כאן ובוחרים ללכת בעקבותיהם. כולנו צריכים לקחת אחריות רבה יותר על החברה שממנה אנחנו באים. כולנו צריכים להשמיע את הדעות שלנו בקולי קולות. הגיע הזמן".
בזמן שלברון ג'יימס, כריס פול, דווין וייד וכרמלו אנתוני דקלמו בזה אחר זה את השורות הפומפוזיות הללו מהטלפרומטר בטקס פרסי ה-ESPYS השנתי, אנס קאנטר וודאי ישב בבית וצחק בקולי קולות. הוא הרי עושה את זה שנים וכלל לא זקוק לבמה מרכזית. בעידן של כוכבים מחרסינה שבורחים מפוליטיקה כמו מאש, קאנטר מייצג את ההפך הגמור, אבל את המהפכות שלו, או ההפיכות ליתר דיוק, הוא מנסה להוביל מסלון ביתו. לרוב זה מתבצע באמצעות 140 תווים, לפעמים בראיונות ממושכים שנמרחים על פני עמודים ארוכים שבהם הוא פורש את משנתו הפוליטית. אבל זה תמיד מושחז, בועט, חריף. וזה תמיד מעצבן חלק מהאנשים.
ועכשיו, כשטורקיה כולה על הבריקדות, הריקושטים מגיעים עד דלת ביתו באוקלהומה סיטי. בימים שלאחר ניסיון ההפיכה הוא לא פסק מלצייץ נגד ארדואן ותוך זמן קצר זה חזר אליו כבומרנג. עכשיו הוא כבר נחשב לאחד המבקרים החריפים ביותר של הנשיא. מיותר לציין שבאווירה הטעונה שנוצרה זה עולה לו בקללות, איחולי מוות ומעמד של פרסונה נון גרטה בחלקים רבים במדינה. לאחרונה, אחרי שקיבל איומים על חייו, זה גם עולה לו בתחושת הביטחון היומיומית.
אבל כדי להבין עד הסוף איך קאנטר הפך לכזה, צריך לחזור לנקודת ההתחלה.
יחסי האהבה-שנאה בין קאנטר לטורקיה התחילו אי שם לפני שבע שנים, כשהיה בן 17. זמן לא רב לפני כן הוא הפך לשחקן הטורקי הכי צעיר שמשחק ביורוליג אי פעם, כשעלה להופעת בכורה בפנרבחצ'ה-אולקר עם הגיעו לסוויט סיקסטין. הדרך להפוך לאליל מקומי הייתה נראית קצרה במיוחד, אבל אז משהו ברצף נקטע: קאנטר החליט שלא לחתום על חוזה רב שנתי בפנר, נטש את טורקיה במפתיע ועמד על דעתו למקצע את היכולות הרחק מהמולדת, אי שם בארצות הברית של אמריקה.
ההתעקשות של קאנטר ללכת בדרכו מבלי להתפשר עוד תתברר בהמשך כדפוס חוזר בקריירה. בין לבין, הוא גם הספיק לפתח התמחות בלשרוף גשרים ובלהשניא ולהמאיס את עצמו על הקבוצות והמקומות שינק מהם. אבל עוד נחזור לזה. בפנר, על כל פנים, לא סלחו לו על הבגידה. מספרים שהשחקנים זעמו על ההחלטה שלו ובימים שלפני המעבר הסופי לארצות הברית החרימו אותו ונמנעו מלדבר איתו. מאז שעזב את פנר, הוא השתלח במנהליה בכל הזדמנות. פנר פיתחה סלידה כה עזה כלפיו, עד שבביקור של אוקלהומה סיטי באיסטנבול למשחק ראווה מולה מחקה את שמו מהסגל של הת'אנדר והתעלמה במופגן מקיומו.
בד בבד קאנטר השניא את עצמו בכל טורקיה בשל מה שכונה בתקשורת "הברזה סדרתית מהנבחרת הלאומית". פעם סירב כדי פעם רצה להתכונן כמו שצריך לעונה במכללת קנטאקי (במדיה לא שיחק ולו משחק אחד בקריירה, למעשה, בשל תשלום שקיבל מפנרבחצ'ה בניגוד לתקנות ה-NCAA), פעם סבל מפציעות. ליורובאסקט 2011 הוא אמנם הופיע, אבל זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שלו עם המדים הלאומיים. את ההשקפות הפוליטיות שגיבש בעקבות חברות קרובה עם פתחולה גולן, איש דת מוסלמי שהפך ברבות השנים ליריבו המר ביותר של הנשיא ארדואן, לא ניסה להסתיר ולו לרגע, אף שהן נחשבו לקיצוניות.
פחות או יותר באותו זמן הוא החל לצייץ באופן קבוע נגד ארדואן והממשלה הטורקית, מה שעוד יותר הגביר את מחול השדים סביב מעמדו בנבחרת. הוא טען שאי זימונו מונע מרדיפה פוליטית ומהוראה מכוונת של ארדואן - דבר שלא נשמע כל כך מופרך בהתחשב בסיפורו של ג'נק אקיול, עוד כדורסלן שהתבטא נגד הנשיא בעבר והודח מהסגל מיידית. מנגד, המאמן ארגין עתמאן התעקש ש"קאנטר לא בנבחרת משום שהוא לא התנצל בפני חבריו על ההתנהגות המחפירה שלו כלפיהם ב-2011" וכי "מדובר בטענות שקריות. אך ורק העובדה שהוא גורם שלילי בחדר ההלבשה הובילה למצב הזה".
בקיץ האחרון עתמאן סיפר ש"קאנטר מבקר את השחקנים של טורקיה בטוויטר, זה משפיע עליהם לרעה. הוא לא יכול חלק מאיתנו בגלל האופי שלו, לא בגלל היכולת שלו". התשובה של קאנטר הגיע מיידית עם ציוץ תוקפני: "היי פחדן אימפוטנט. אם היה לך כבוד, היית אומר 'אנחנו מפחדים מהדיקטטור ארדואן, הוא שולט בנו ובגלל זה קאנטר לא בנבחרת". אבל דעת הקהל כבר הוסתה נגדו. קאנטר ניסה להצטייר כלוחם חופש, אבל תדמית הבוגד דבקה בו חזק מדי. כך או אחרת, על אף שהקשר עם טורקיה התרופף, הוא הפך לאחד הספורטאים הכי מוכרים במדינה. ב'סקר' שנערך לאחרונה באתר 'הורייט', הוא הוכתר לשחקן שמעורר הכי הרבה אמוציות בקרב העם הטורקי. להתעלם ממנו כבר לא היה ניתן.
קשה להישאר אדישים לקאנטר. לפעמים ההתבטאויות חסרות המעצורים שלו מתנקמות בו כשהגיע עם הת'אנדר ליוטה לראשונה אחרי שעזב אותה, אמר ש"ביוטה הכל היה שכונתי, לא יכולתי להיות שם עוד שנייה אחת", מה שהפך אותי לדמות שנואה גם בסולק לייק סיטי. מצד שני, ב-OKC התאהבו ממבט ראשון, גם בזכות השפם המפורסם שמעטר את פניו, אבל ממש לא רק. אפילו את התפילות החטופות שלו בחדרים צדדיים באולמות חוץ, כיאה למוסלמי אדוק כמוהו, הת'אנדר קיבלו באהבה. הארוחות המיוחדות שהוא נוהג לזלול אחרי משחקים, שמותאמות להיתרי האכילה באיסלאם, הפכו לשם דבר בחדר ההלבשה הקבוצה (ראסל ווסטברוק מעיד: "זה כמו מיני-מסיבה. כולם רוצים לגנוב לאנס את הקבב והשווארמה המיוחדת שלו. כולם כבר מתים על זה").
אבל בכל הנוגע לרומן המוזר בינו לבין טורקיה מה שהפך אותו לפרסונה נון גרטה הוא התמיכה הבלתי מסוייגת בפתחולה גולן, שהפכה בתקופה הרגישה הנוכחית לאות קלון של ממש. גולן, על פי שלל גורמים מודיעיניים בטורקיה, היה אחד ממהנדסי ניסיון ההפיכה. כיום הוא חי בפנסליבניה וקאנטר פוגש אותו על בסיס קבוע. למעשה קאנטר הפך לדוברו הבלתי רשמי. אז בטורקיה דורשים עכשיו גם את הראש שלו ומאיימים על חייו בטוויטר.
עכשיו ספק אם יחזור אי פעם לטורקיה. ספק אם אכן קיים חשש לרצח. אבל רצח האופי כבר נעשה.
