"אני באמת מרגיש שלם. חלומות טהורים של ילד? אז כן הגשמתי את כולם. אף פעם לא חלמתי לקחת אליפות עם מכבי תל אביב, אבל לקחתי. החלום שלי בתור ילד, מה שממש סקרן אותי, היה לי נראה יותר מגניב לקחת אליפות למכבי. לא הייתי מהילדים שמתעניין יותר מדי בכדורסל. השידורים היחידים שהייתי רואה בתור ילד זה ליגת העל לבתי ספר, וזה היה נראה לי מגניב כי ראיתי חבר'ה מהוד השרון שמשחקים כדורסל ולא ידעתי שזה מקצוע שאפשר להרוויח ממנו כסף, אלא משהו שאהבתי לעשות. החלומות שלי אחרים, כולם היום בקייטנות שואלים אותי על ה-NBA, החלומות השתנו. אני מאוד מרוצה במקום שאני נמצא בו".
בגיל 31 אבי בן שימול סוגר מעגל מסוים. בתור ילד הוא סומן כצעיר מוכשר, אבל כשאתה שנה מתחת ליותם הלפרין באותה קבוצה, קשה באמת לפרוח. הוא זכור להרבה אנשים כילד שקלע את הסל האחרון בגמר היורוליג ההוא נגד בולוניה, ו-12 שנים לאחר מכן הוא לקח אליפות, כחלק משמעותי מאוד, עם מכבי ראשון לציון. "קח את כל מי שאמר איך הוא לא מתבייש, לא משנה מי זה, ותשאל אותו אם הוא מרים עכשיו מיזם ועושה את האקזיט, אלא עובד בחברה שעושה את האקזיט והוא לא מקבל כלום מהרווח. אם זה לא משנה לו. זה לא כספי, זאת לא הערכה כספית, אבל תחושת השייכות היא הדבר הכי חשוב לכל עובד", הוא אומר בראיון לוואלה! ספורט לאלה שעקצו כשאמר שזה הרגע הכי גדול בקריירה שלו.
כבר שבע שנים שבן שימול עובר פגרות ללא נבחרות. הוא לקח לעצמו שבועיים של חופש אחרי הגמר נגד הפועל ירושלים, וחזר להתאמן לקראת העונה הבאה, כשברקע כולם מזכירים לו את ההישג הגדול שהשיג עם הכתומים, "דואגים להזכיר לי. אתה רגיל פחות לקבל את התחושה של משהו גדול אחרי ניצחונות. יש פתאום פידבקים ברחוב, אני מתאמן בהוד השרון וילדים ידעו שאני משחק בליגת העל, שזה קצת מרגש, וכשאתה אלוף זה פידבק אחר לגמרי, זה הקטע היותר משמעותי".
בסיום העונה דיברתם וסיפרתם על איך הקבוצה הזאת הרגישה מיוחדת מתחילת העונה. מה באמת היה שם?
"הדיבור מלכתכילה היה שונה בראשון מעצם המסורת והעונה הקודמת שהם עשו עם סגל פחות טוב, בעיקר ברמת הזרים. שון היה מדהים גם אז, וגם ניצן וטוני, ובנדה היה יוצא מהכלל. הייתה הרגשה שאני נכנס למשהו טוב, מעבר לזה באווירה, כשהגעת וראית עם מי אתה מתמודד אז זה הרגיע פלאים. הספק היחיד שהיה לנו, אחרי שני אימונים, ואף אחד לא ראה שחקן אחרי יום טיסה זה היה דריל מונרו, שהוא הבוננזה של העונה, ידענו מה מארק ליונס ייתן, כריס היה הפתעה, בטח איך שהוא סיים את העונה, והשיחות על דריל היו שאנחנו לא שופטים אבל הוא לא היה נראה לנו בעמדה מספר 5. הוא יחסית קטנצ'יק ונורא חכם, אבל יותר בעמדה מספר 4. העלינו את הדיבור על זה, ודיברנו איתו בשיחה מאוד טובה, לא בצעדים דרמטיים ואף אחד לא חרץ גורלות, אבל זאת הייתה המחשבה היחידה שגרמה להיסוס מסוים, שבסוף התפוצץ לכולנו בפנים. אחרי שבוע אימונים הבנו עם מי יש לנו עסק, ונהנינו מכל רגע. בשבוע הראשון, אם היה חשש, זה היה הוא, אבל לא היה ספק בכלל שזה הולך להיות מדהים".
אף אחד מכם השחקנים לא יצא במופגן נגד הפיטורים של שרון דרוקר לקראת סיום העונה, אבל היה ידוע שהתנגדתם לזה. אתה חושב שגם בלי המהלך הזה התוצאה הייתה זהה?
"בדיעבד לא רק שאי אפשר לענות, אתה גם לא רוצה לענות. לקחנו אליפות, אף אחד לא יצא נגד זה בתקשורת אבל אף אחד לא היה בעד המהלך בנקודת הזמן הספציפית הזאת, לא משנה מי היה בא. הסיטואציה נראתה מוזרה לכולם, הבנו שצריך לקרות משהו, לאו דווקא זה, ניסינו לעשות מה שאנחנו יכולים, לרצות יותר אולי, או להתאמן יותר חזק, עשינו כל מה שאפשר מבחינתנו לצאת מהמצב הזה, לקבל את הכאפה בעצמנו ולא הצלחנו. זה כדור שלג שנבנה וזה היה עדיין בידיים שלנו עד שלב מסוים, וההגעה של אריק הייתה הסטירה שקיבלנו, הוא עשה את זה כמו גדול, אסף אותנו למקום שהיינו צריכים להיות כי כן התחלנו שם. ידענו מה אנחנו שווים, הדבר הלא אופייני מבחינתנו זה לא שקבוצה ממקום שישי לקחה אליפות, אלא שסיימנו מקום שישי".
יש כאלה שאומרים שאחרי האליפות שלכם, כשקבוצה ממקום שישי זוכה בתואר, צריך לבטל סופית את הפיינל פור.
"מה שלא יחליטו, כל עוד זה מוכתב בתחילת השנה, אז בעיניי זה חוקי, זה לגיטימי וזה מקובל. אם המטרה זה לעשות ליגה אטרקטיבית, וזה מה שעשו בסופו של דבר. כל עוד שאתה יודע שזה קיים, אז אני יכול להבין את התלונה, הרבה פעמים אתה יכול להיות מהצד השני. אני חושב שזה צריך להיות עדיף למי שטוב משמעותית, כי לא אמורים לנצח אותם בשיא של הליגה אם הם טובים משמעותית, יכול להיות שביום נתון הכל יכול להיות, אבל זה יותר אטרקטיבי, וזה מעניין אנשים. אם יחליטו על סדרות, יכול להיות שתהיה פה שוב אלופה אחת ל-30 שנה, הכל יכול להיות. מניח שיכולנו לעמוד בסדרה עם מכבי וירושלים, לא בטוח שהתוצאה הייתה זהה. החוקים נקבעו מראש, לבוא ולשים את הדיון אחרי או תוך כדי, זה פוגע בכיף".
בן שימול פותח עונה 14 בליגת העל, כשהוא הרבה להחליף קבוצות ולא מצא לעצמו בית, כמו עוד הרבה שחקנים בליגה. ההגעה שלו לראשון לציון הייתה אחרי מחשבה שונה. "בגלל השנים והניסיון שלי בליגה, אני נוטה פחות לפחד ממה שהייתי מאוד טרוד ממנו בעבר. זאת הייתה הסיבה שהייתי חותם לשנה או לשנתיים עם אופציה. הסיבות שלי ברוב המקרים היו הרצון ליהנות ממה שאני עושה, ליהנות מהפריבילגיה לעשות משהו שאני אוהב מאשר להרוויח עוד כסף במקום אחר".
"אנשים מסתכלים על זה שאם הם משחקים פחות, אז הם פחות נהנים. לא מסתכל על זה ככה, היה חשוב לי להיות בקבוצה שאני אהיה בה זנב לאריות, כי זנב זה חלק משמעותי, ולכל אחד מאיתנו היה חלק משמעותי. המחשבה שלי הייתה לדבר עם עוד שחקן בכיר כזה או אחר, ולחתום באותה קבוצה ולעשות משהו שלא נראה הגיוני מבחינת תקציבית. אם כל אחד יוותר קצת על כסף, ונהיה קבוצה טובה, אז עדיף. בגדול זה היה הרעיון, לא אמרתי שנעשה כמו קווין דוראנט, אלא לבנות משהו ראוי. כולם מחפשים שני ישראלים בכירים, כמה ישראלים צעירים ולפגוע בזרים, ושזה יראה כמו שזה נראה. כשהלכתי להפגש עם שרון, שהוא מישהו שמאוד רציתי לעבוד איתו בעבר, וכמעט קרה בירושלים, וכבר היה שם את ניצן, טוני ושון, וזה היה נראה לי כמו מקום שרוצה ויכול".
לחשוב שרק לפני שנתיים היית במצב שונה לחלוטין. באמצע העונה הכי טובה שלך בקריירה קרעת את הרצועה הצולבת. לא חששת איך תחזור?
"זה מצטייר כאילו לא הרגשתי מספיק את הלחץ, בני הרצליה דאגו לי לכל מה שצריך ולמזלי אם כבר להיפצע אז יש טיימינג, והוא היה באמת מבאס כי הייתי בעיצומה של עונה ממש טובה מבחינתי וזה היה קצת מתסכל, אבל חינכו אותי לחשוב שאם משהו קרה אז הוא קרה ואין זמן לבכות. אני לא אצא מפרופורציה קיצונית אחרי אלופית, לגמרי מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. אחרי הפציעה של דרור חג'ג', התפנה באשדוד מקום עם ליאור ליובין שהיה רגיש אליי בנקודת הזמן ההיא ועברנו על הפרוטוקול שלי צעד אחרי צעד, ואני שמח ומודה לו ולאשדוד שנתנו לי להרגיש בנוח ולחזור לעצמי כמו שצריך".
"אני מעריך שיש אנשים שחושבים יותר על למה הפציעה קרתה, ואני מבין למה היא הגיעה. עוד אחד מהיתרונות שלי שלמדתי מאחרים. אני מאוד מסתכל על מה שקורה מסביבי ולקחת את הדברים הטובים, לצערו של חבר מאוד טוב שלי, ליאור חכמון, הוא נפצע כמה פעמים וסיים את הקריירה מוקדם עם באסה שלא להגיע למקום של לצאת מזה. הוא עזר לי מלא בכל הזמן הזה, בעיקר לעודד ולשים את האור על המקומות שצריך, זה כמו פסל במוזיאון, כל אחד רואה את הצד שמושך אותו, הוא ידע עם הניסיון שלו איפה לכוון ואיפה לשים את האצבע".
אתה יכול להבין למה לא הגעת רחוק יותר בקריירה שלך?
"ברוב השנים הייתי בממוצעים של החבר'ה המובילים והמוכשרים. היו תהיות כאלה ואחרות, אבל לא ניסיתי אף פעם לנתח את זה, כי זה להאשים. אם צריך לחפש אשמים, זה רק את עצמי. לכל דבר יש השפעה. הקריירה שלי, בטח עכשיו שלקחתי אליפות, ונוציא רגע את האליפות של מכבי, אז כן שמח ממה שנהיה, כי הייתי חלק משמעותי, חלק חשוב בקבוצה, כולם מרגישים את זה מסביב. הפידבק שאני מקבל מהאנשים שחשוב לי, מהסביבה הקרובה, השחקנים וההנהלה, והסביבה שאני נתמך בה, גם החיובי וגם השלילי, הוא טוב"
"יש כאלה שמאוכזבים ואומרים לי, סבבה שלקחת אליפות, למה אתה לא ביורוליג, והיית אמור להיות היום ביורוליג. זה שלקחתי אליפות בראשון, מהסיבה שהלכתי לראשון, סוגר לי שעשיתי את הדבר הנכון בדרך שלי. זה מה שהיה צריך לקרות באילת, זה מה שהיה צריך לקרות בגליל כשהפסדנו למכבי בחצי גמר עם 3 מ-16 של קני אדלקה. אם היינו שם ולוקחים אליפות או עושים גמר, אז היו מדברים אחרת כי הייתי בן 19. אולי הייתי צריך להיות יותר משוחרר כמו שאני היום בגיל יותר מוקדם. קיבעו אותי במשך הרבה שנים להיות משהו כמו מלצר".
הקיץ זכה בן שימול לראש שקט. שבוע לאחר סיום העונה הוא וראשון לציון סיכמו על מימוש חוזהו גם לעונה הבאה, והוא יצא לחופשה. בינתיים האלופה רשמה רק חיזוק אחד לעומת העונה שעברה, כשצירפה את אלישי כדיר, החתמה שבעיני השחקן השישי שלה, משמעותית מאוד: "ההחתמה של אלישי היא וואו מבחינתי. איפה שהוא לא היה חותם זה וואו, זאת הצהרת כוונות, הוא שולט בליגה, עשה דברים מדהימים. לקח אליפות עם הגליל אבל הקבוצות שלו תמיד היו בטופ חוץ מהתקופה שלו איתי בחיפה, שגם זה בא מכורח הנסיבות שלו. זאת הצהרת כוונות, ואנחנו עוד לא יודעים מה קורה עם שון דאוסון, נשלח לו הרבה בהצלחה, ואם בטעות יקרה מצב שהוא יישאר איתנו אז זה בכלל זאת הצהרת כוונות שצריך לעמוד בהם, זה כבר לא צחוק".
הציפיות מכם העונה גבוהות מאוד, אתה חושב שזאת עונה יותר מאתגרת משנה שעברה?
"העונה הזאת הפכה את העונה שאחריה ליותר מאתגרת, היא מאתגרת באותה רמה כי אנחנו באים טובים. אנחנו טובים כי אנחנו מוכחים, כל אחד עשה דברים, ואנחנו יודעים שאנחנו יכולים לעשות. פה נכנס עניין החיבור, וכשיתחילו ראיונות פתיחת העונה תשמע שכולם רוצים לעבור שלב ולהתחיל, והקלישאות. עשר או עשרים שנה של קלישאות, כי אף אחד לא באמת יודע. הלחץ הוא רק בגלל האליפות, וזה עשה את זה יותר מאתגר, מישהו עם פוטנציאל ממש טוב. אנחנו כמו לברון ג'יימס, פוטנציאל שמימש את עצמו, אם הוא לא היה הופך לשחקן הכי טוב בעולם זה כישלון. כל דבר מעבר ללהיות בצמרת זה יהיה כישלון. גם הצמרת, נוכחנו לדעת שאתה נקלע לסיטואציות, וגם אם נגיע למקום שישי, או שביעי או שמיני, נדע שזה קיים שאפשר להגיע רחוק. שלא אכזבנו. יש סגלים טובים מאוד מבחינת הישראלים, בכל הליגה. באמת חושב שיהיה מעניין, והכל תלוי בזרים. החיבור והרמה. הולכת להיות שנה מאוד מעניינת".