פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        זכות השתיקה: טים דאנקן, הגאון ששינה את ה-NBA בלי לומר מילה

        זה לא שהכדורסל שלו באמת היה אפרורי, זו פשוט הייתה הדרך שלו לשמור על יעילות נצחית. זה לא שחייו הפרטיים באמת היו יבשים, זאת רק הייתה הדרך שלו להיבדל מהזוהר המתעתע של כוכבי ה-NBA. אורן לוי נפרד מטים דאנקן, המשעמם הכי מרתק בספורט

        זכות השתיקה: טים דאנקן, הגאון ששינה את ה-NBA בלי לומר מילה

        אחרי אחת העונות הכי מטורפות שראינו, בעיצומו של קיץ הזוי בעל חשיבות היסטורית, טים דאנקן התגנב מתחת לרדאר של כולנו, ופרש. הוא ודאי נהג ברכבו לבדו, עשה את דרכו מהחניה במרכז האימונים של הספרס אל משרדו של פופ, הנהן בנימוס לאחד העובדים שחלק איתו את המעלית. ופרש.

        כולנו זוכרים את המופע הנודד של הבולס בעונת 1997/98, "הריקוד האחרון" של מייקל ג'ורדן בשיקגו. כולנו ראינו את הקרקס המופרע של הלייקרס בעונה שעברה, האחרונה של קובי בריאנט, שנסגר עם אקורד סיום סוריאליסטי במיוחד – 60 נקודות ב-50 זריקות במשחק שאפילו בהוליווד לא היו מעזים לביים. ליגת ה-NBA הפכה למותג גלובלי בעל השפעה עצומה. לדאנקן ולספרס יש מעריצים אדוקים בכל פינה באטלס. לו רק היה חפץ בכך, דאנקן היה מקבל את העונה הזו כמתנה – מסיבת פרידה רגשנית שבה כל משחק חוץ, בחסות הדמעות, הופך לקרקע פורייה להספדים בטרם עת של אחת מהקריירות הכי מרשימות שראינו. דאנקן, כמו דאנקן, העדיף להיעלם ברקע. אפילו בלי ציטוט עבש בהודעה הרשמית של סן אנטוניו, אפילו בלי מסיבת עיתונאים פומפוזית.

        עוד בנושא:
        סוף עידן ב-NBA טים דאנקן הודיע על פרישה בגיל 40
        ה-NBA נפרדת מ"הפאוור פורוורד הטוב בתולדות המשחק": התגובות
        הטרגדיה שהולידה את האגדה: חזרה לראשית הקריירה של טים דאנקן
        השיאים, ציוני הדרך והקליעה האהובה עליו: מספרי הקריירה של דאנקן

        גרג פופוביץ', סן אנטוניו ספרס, עם טים דאנקן (AP)
        הכי רחוק מקובי בריאנט. דאנקן עם פופוביץ' בתחילת הקריירה (צילום: AP)

        תקראו לו משעמם – אני בספק אם הוא בכלל רואה בכך עלבון – אבל אל תטעו לחשוב שהקריירה של הפאוור-פורוורד הטוב בהיסטוריה חסרה דרמות, על מגרש ומחוצה לו. בין אם מדובר ביועץ השקעות ערמומי אותו תבע טים על מעילה בכספו – לא פחות מכ-20 מיליון דולר שהפסיד מכיסו – ובין אם מדובר בגירושים המכוערים מאיימי. על פי העדויות, היא הוציאה את דאנקן מהארון, בטענה שהמאהב שלו חלק עם הזוג את ביתם, עד שדאנקן סידר לו דירה משלו. כאמור, גם על המגרש, ב-19 שנותיו ניווט דאנקן בין רגעים של אושר צרוף לבין יגון בלתי נתפס.

        הזריקה המפורסמת של דרק פישר במשחק החמישי של חצי גמר המערב בעונת 2003/04, שנכנסה על הבאזר, שברה את רוחם של רבבות האוהדים בסן אנטוניו. קל לשכוח את מה שהיה אמור להיות סל הניצחון הכי משוגע שקלע דאנקן בחייו, עם שאקיל אוניל בתוך הגופייה – ג'אמפר חסר-סיכוי לכאורה שנכנס ועצר את השעון על 0.4 שניות, פוזשן אחד לפני הנס של פישר. דאנקן סיים את הערב ההוא עם 21 נקודות ו-21 ריבאונדים במשחק ששוחק בחול טובעני, והסתיים ב-73:74. לך תזכור. אפילו האליפות המתוקה ב-2014, החמישית במספר של טימי, הגיעה אחרי ההפסד הבלתי-אפשרי בגמר הקודם, שנערך גם הוא מול מיאמי היט.

        הזריקה של ריי אלן במשחק השישי תיחרת בזיכרון הקולקטיבי לנצח, בתור כזו ששינתה את המהלך התקין של ההיסטוריה. דאנקן לא היה על הפרקט באותם רגעים, למרות שגם אז היה המניה הכי בטוחה של פופ לריבאונד הגנתי שהיה סוגר את הסיפור. ממושבו על הספסל נגזר עליו לראות את ההכנות באולם לטקס האליפות של הספרס נקטעות באיבן, ובמקומן את שמחת ההישרדות של ההיט, ושל האוהדים שטרחו להישאר. בעונת 2014/15, בתור האלופה המכהנת, סן אנטוניו הפסידה משחק אחד יותר מדי, סיימה במקום השישי, והודחה כבר בסיבוב הראשון אחרי סדרה אדירה מול הקליפרס. אנחנו רגילים לחשוב על הספרס בתור הארגון הכי יציב ושליו בספורט המקצועני, אבל חשוב להבין, בדיוק בגלל המצוינות שלהם, שכל עונה שלא נגמרת באליפות נגמרת במפח נפש שקשה להתאושש ממנו.

        טים דאנקן, דייויד רובינסון, סן אנטוניו ספרס (AP)
        למד מהאדמירל. דאנקן ודיוויד רובינסון (צילום: AP)

        אם כן, דאנקן לא נחשב למשעמם כי הקריירה שלו חסרה ריגושים – הוא נחשב משעמם בשל הסטואיות הצוננת שבה הוא התמודד עם אותם ריגושים. לאורך שנותיו ב-NBA, דאנקן שימש כצילום תשליל לכוכבים מוחצנים בהרבה – החל מגארי פייטון וצ'ארלס בארקלי, ועד לראסל ווסטברוק ודריימונד גרין, שמבט אחד עליהם מספיק בשביל לדעת בדיוק מה עובר להם בראש. הוא גם שונה בתכלית מסטארים דוגמת ג'ייסון קיד או לברון ג'יימס, שאמנם מחושבים יותר, אך עדיין מנסים לשדר תדמית ספציפית באינטראקציות השונות שלהם עם הקהל והתקשורת. לדאנקן פשוט לא אכפת מכל זה. יש לו אישיות. יש לו אפילו חוש הומור. יש לו דעות. יש לו העדפות מיניות, ויש לו תחומי עניין מחוץ לכדורסל. זה פשוט לא עניינך.

        במובן הזה דאנקן רשם פטנט פשוט ואפקטיבי – אין לך מה להרוויח באינטראקציה מול התקשורת, עדיף לתת להם לנחש שאתה מודל לחיקוי נהדר מאשר להוכיח להם שאתה לא. בכלכלה, יש תחום בשיווק שנקרא אנטי-מרקטינג. התדמית הממורקת של דאנקן היא טיעון לזכות הטקטיקה המשונה הזו.

        הקריירה המקצוענית של דאנקן החלה בתור המתלמד של דיוויד "האדמירל" רובינסון, וקווי הדמיון בין הצמד שיצר את גרסת הספרס ל"תאומי המגדל", עשו חיים קלים לאנשים המסקרים את הקבוצה. כמו רובינסון, גם דאנקן הגיע בבחירה הראשונה אחרי עונת בלהות, וממש כמו רובינסון, גם דאנקן הוביל את הטקסנים לעונה של 56 ניצחונות כבר כרוקי. המושיעים, דור ראשון ושני, הספיקו לשחק יחד שש שנים לפני שהאדמירל פרש. בשלב הזה דאנקן בשיאו, והוא קיבל לעזרתו צמד גארדים פוחזים, שנבחרו נמוך מאוד בדראפט, טוני פארקר ועמנואל ג'ינובילי, אשר יהפכו יחד איתו למשולש הכי מצליח בהיסטוריה של הליגה.

        משם הספרס מצאו נתיב חלק ואידאלי לעבר הדור הבא שלהם, קוואי לאונרד ולמרקוס אולדריג'. דאנקן עבר לפריפריה של משחק ההתקפה באופן הדרגתי, עד שבעונה האחרונה הפך כמעט באופן בלעדי לעוגן הגנתי ותו לא. כוכבים אחרים לא היו מגיבים באותו אופן לשינוי בתפקידם, הרי כבר היינו בסרט הזה עם קובי, ג'ורדן, אלן אייברסון ורבים אחרים. אלא שדאנקן פה כדי לנצח. לא כדי לנצח בדרך שלו. לא כדי להשאיר את חותמו על המשחק. לא כדי להיות הגיבור. לנצח. גם אם זה אומר לשחק שמונה דקות במשחק העונה מול גולדן סטייט ווריירס. גם אם זה אומר להיות על הספסל במשחק השישי מול ההיט ב-2013. שמענו אינספור סופר-סטארים לועסים את הקלישאות האלה עד שהן הופכות לאבקה. את דאנקן לא שמענו בכלל, והנה הן גלומות בו יותר מאשר בכל אחד אחר שדרך על הפרקט במשחק NBA.


        הספרס חייבים לדאנקן המון על פיתוח התרבות המפורסמת שלהם. הקשר שבין גרג פופוביץ' לחדר ההלבשה שלו ניזון מהקשר שלו לכוכב הכי גדול שידעה הקבוצה. אמרו את זה כבר לפני. אז מה. למעשה, טים דאנקן הוא הספרס. הכישרון שלו, מוסר העבודה, המוכנות שלו להיות מאומן, הנכונות שלו לחלוק את הכדור ואת התהילה עם אחרים. הבריחה האקטיבית שלו מאור הזרקורים, המופנמות שלו. סן אנטוניו קיבלה מדאנקן כמעט שני עשורים של הצלחה מסחררת, והכל בזכות התכונות האלה, שחלחלו בפוטוסינתזה לארגון שפרח סביבו.

        31,668 נקודות, 17,950 כדורים חוזרים, ו-3588 חסימות אחרי שהגיע אליהם (כולל פלייאוף), דאנקן תולה את הנעליים, וסוגר אחריו את הדלת בשקט בשקט. כזה הוא. כמה לקוני, ככה ענק.

        טים דאנקן, סן אנטוניו ספרס (AP)
        היה שלום, ענק. דאנקן (צילום: AP)