שמונה תארי גרנד סלאם ו-97 תארים בסך הכול. זה המאזן של שניים מהאנשים בצוות האימון הגדול של מילוש ראוניץ'. ג'ון מקנרו מחזיק בשבעה תארי סלאם (שלושה בווימבלדון וארבעה בארצות הברית) וב-77 תארים בסך הכול, בעוד קרלוס מויה מחזיק בסלאם אחד (רולאן גארוס) ו-20 תארים בסך הכול.
עם כל הכבוד לרזומה הזה, ויש המון כבוד, בענף יחידני כמו טניס גם המאמן לא יכול לשחק במקומך או לעזור לך במשחק. מאמן גם לא יכול ללמד אותך לנצח במשחקים ולא יכול לעבוד איתך על עוצמה מנטאלית. הוא יכול לנסות, הוא יכול לדבר, אבל אלה דברים שאו שיש לך או שאין ולא יעזור גם אם למאמן שלך יש 200 תארי גרנד סלאם. בחצי גמר ווימבלדון, בו ראוניץ' ניצח את רוג'ר פדרר בתום קרב אדיר, גילינו שלקנדי בן ה-25 סוף סוף יש את "זה".
לראשונה בקריירה שלו הוא עלה לגמר גרנד סלאם ולראשונה הוא ניצח שחקן גדול במגרש מרכזי אחרי קרב מנטאלי, עצבני ומותח. קשה מאוד לשחק מול הטניסאי המעוטר בהיסטוריה במגרש המרכזי ולרדת לפיגור מערכה אחרי שכבר זכית בראשונה. זה קשה במיוחד כשכל הקהל רוצה בהפסד שלך. זה בא לידי ביטוי בכמות גדולה מאוד של שגיאות כפולות (11) ושגיאות לא מחויבות (40, אבל לעומת 75 ווינרים) אצל ראוניץ', אבל המספרים האלה במקרים רבים משקפים את המציאות, אבל לא את התמונה הכוללת.
ראוניץ' אמנם עשה לא מעט שטויות והחטיא כדורים יחסית נוחים מהגשות שניות של פדרר, אבל הוא גם היה שם במצבים הלחוצים ביותר. היה שם כשפדרר ביצע שתי שגיאות כפולות בפיגור 6:5 במערכה הרביעית ו-0:40 לזכותו כדי לשבור. הוא היה שם כדי להציל לא פחות משמונה אפשרויות שבירה של פדרר, ששבר רק פעם אחת במהלך המשחק, והיה חזק מאוד בעניינים מבחינת שפת גוף, רצון וטירוף. זה בדיוק המקום שהדברים הללו הכי חשובים בו. זה גם המקום אליו הכי קשה להביא את הדברים הללו והכי קל לכתוב מהבית הממוזג שצריך להביא אותם. פדרר פתח לראוניץ' דלת והקנדי נכנס בה במלוא הכוח ואת זה צריך לדעת לעשות והיכולת לעשות את זה היא מקצוע בפני עצמה. משהו שבא עם ניסיון ועם עוצמה מנטאלית. לשם השוואה, גם מארין צ'יליץ' קיבל הרבה דלתות פתוחות ברבע הגמר מול פדרר, לא ניצל את זה ועכשיו כבר יושב בבית מתוסכל. סם קוורי ידע לנצל את זה מול נובאק דג'וקוביץ' כשהדהים אותו בסיבוב השלישי ומול ראוניץ', כן כן, הוא לא קיבל כלום וגם הודח מהטורניר.
כבר ב-2011 כתבתי כאן שחובת ההוכחה על ראוניץ'. אז הוא היה עדיין ילד ולא היה ברור אם יישאר שחקן של הגשות בלבד או שיתקדם וישכלל את המשחק שלו. בחמש השנים שעברו מאז ראוניץ' הראה שיפור עקבי בכל אלמנט במשחק שלו. הוא גמיש, אתלטי ומהיר מאוד, בטח יחסית לגודל שלו (1.96 מטר על 98 קילו). הפורהנד הפך למכה קטלנית, הבקהנד עדיין לא מדהים, אבל רחוק שנות אור מהקטסטרופה שהיה בעבר וגם משחק הרשת השתפר ובעיקר התזמון והחוכמה מתי לעלות קדימה ומתי להישאר מאחור. גם חבטות ההעברה שלו נהדרות והוא הציג אותן במלוא יופיין מול פדרר עם הרבה רגש ושכל. אבל מגוון וטניס נטו הם לא המאפיינים היחידים ברמות הגבוהות ביותר. ממש לא. ראוניץ' הוא אמנם יליד מונטנגרו, שעבר לקנדה עם הוריו בגיל שלוש, אבל באופיו הוא הרבה יותר קנדי מאשר מונטנגרי. כלומר, ילד טוב, מנומס, קר רוח ושקט. כדי לנצח את הגדולים ביותר, צריך ללמוד להוציא מעצמך משהו אחר, לוחמני ומחוספס יותר.
לפיכך, לא פלא שראוניץ' עצמו סיפר על השיחות שהיו לו עם מקנרו, שנמצא איתו בסך הכול קצת יותר מחודש, וחשף על מה היה הדגש המשמעותי. "צא לשם ותן את כל מה שיש לך", אמר ראוניץ' כשנשאל מה אמר לו טניסאי העבר האמריקאי לפני המשחק, "אני חושב שהוא בהחלט שם דגש על זה שאהיה יותר קולני ואראה יותר רגשות במגרש. הרבה פעמים הרגשתי במהלך משחקים שאני צריך להרגיע את עצמי כדי שדברים לא ייצאו משליטה. הוא די שינה את החשיבה הזו. הוא אמר לי: 'אין יותר מדי רגוע בשבילך. אתה יותר מדי רגוע במשחקים, תנסה להוציא את האנרגיות החוצה ממך, תנסה להוציא את זה מעצמך על המגרש ולהשאיר את הכול שם, תנסה להוציא הכי הרבה ממך".
גם מקנרו, שחטף הרבה ביקורת מוצדקת מאוד על כך שישב בעמדת השידור כפרשן של BBC במשחק של ראוניץ' מול פדרר במקום להיות בתא של הקנדי, התייחס לנושא ואמר אחרי המשחק: "תחשבו על מה שהבחור הצעיר הזה השיג. רוג'ר פדרר היה במאזן 0:10 במשחקי חצי גמר בווימבלדון לפני המשחק ביניהם. פדרר הוא אלוף מדהים ובגלל זה מדובר בהישג מדהים של ראוניץ' (כל ה'מדהים' במקור, ר.פ). זה לא היה רק הסרב שלו. הוא הראה המון לב, הרבה לחימה ומצא הילוך בתוך עצמו שאני לא משוכנע שגם הוא ידע שיש לו. הוא שם הכול ביחד ברגע הנכון".
אחרי הניצחון העצום על פדרר, יגיע ראוניץ' למשימה הגדולה של חייו: גמר גרנד סלאם ראשון ועוד בווימבלדון, שם יפגוש את אנדי מארי. לא יכול להיות יותר גדול וחשוב מזה. גם סגנון המשחק שהוא יקבל מהיריב הסקוטי יהיה שונה ב-180 מעלות מזה שנתקל בו מול פדרר. השוויצרי סיפק לראוניץ' משחק בסגנון ששניהם אוהבים: פצצות, הימורים ולקיחת סיכונים, עליות לרשת ונקודות קצרות. מארי יעשה בדיוק את ההפך. יחזיר לראוניץ' עוד כדור ועוד כדור, יבדוק בלי סוף את התפקוד של הבקהנד שלו תחת הלחץ העצום של גמר גרנד סלאם ראשון, יעניש אותו בכל פעם שיעשה טעות הכי קטנה ויגרום לו להתחרט מיד על כל עלייה לא מושלמת לרשת. במילים אחרות, המשימה תהיה הרבה יותר קשה וראוניץ' יגיע כאנדרדוג מוחלט. הקנדי בטח ינסה לעשות את השילוש הקדוש שעבד נהדר מול פדרר וכל כך הרבה פעמים במהלך הקריירה שלו: סרב-החזרה של היריב-ווינר עם הפורהנד. מול מארי זה יהיה הכי קשה שיכול להיות, אולי חוץ מאשר היה יכול להיות מול דג'וקוביץ'. זאת מכיוון שמארי גם מחזיר נהדר וינסה לא לאפשר לראוניץ' יותר מדי החזרות עומדות ונוחות לפורהנד הקטלני שלו וגם מפני שהבריטי מהיר מאוד ומתאושש בזמן קצר מאוד מסרב ועד שהוא נכנס לראלי.
בטניס העכשווי צריך לעבור המון ולהרוויח את אהדת הקהל בזכות דרך ארוכה מאוד. אפילו לאגדות כמו רפא נדאל ונובאק דג'וקוביץ' זה לקח שנים כדי לקבל את חיבוק הקהל בכל מגרש בעולם. ראוניץ' יגיע למגרש המרכזי בווימבלדון כשכל הקהל נגדו (פרט לתא שלו), בעד הילד הביתי, אנדי מארי, שרוצה זכייה שנייה בווימבלדון, יזכה לחיבוק חם מהצופים ביציעים. מול זה, ראוניץ' יהיה חייב גם להוציא מעצמו, מהבטן ומהקרביים, את כל הנשמה שלו. אין דרך אחרת לעשות את זה. לא במשחק כזה.