בווידאו: תקציר ה-2:3 על מכבי חיפה בו ולפורט כבש
ארסניו ולפורט (23) רגיל כבר לקשיים האלה. "בגיל 12 עברתי מאמסטרדם להירנביין וגרתי אצל משפחות אומנות. עברתי כמה משפחות לאורך השנים וזה היה מאוד קשה עבור ילד שעזב את המשפחה שלו באמסטרדם. מה שהחזיק אותי הייתה הידיעה שכל מה שאני רוצה בחיי זה להיות שחקן כדורגל ואני מוכן להקריב את הכול בשביל זה. ברגעים הקשים, כשעמדתי להישבר, זה הדבר היחיד שהחזיק אותי. עד שעליתי לבוגרים של המועדון".
המלחמה של ולפורט נמשכת עד היום. בית"ר ירושלים אמנם בחרה להשאיר אותו אחרי חצי שנה שבה לא הרבה לשחק אחרי שהגיע בינואר, אבל עבורו זה מבחן של ממש. הקריירה שהייתה פעם מבטיחה כבר בסימן שאלה, החלל של מלך השערים שעזב את בית"ר הוא לא קטן והחלוץ ההולנדי מבין שאם הוא רוצה לקחת את קריירת המשחק שלו למקומות שהם חלם עליהם אז, בהירנביין, הוא יצטרך לספק קבלות. ומהר.
עוד בנושא:
סטפן סילבה: "מחמיא לי שבית"ר ירושלים מעוניינת בי"
ההחלטה בנוגע לעתידו של טביב: ב-10 הימים הקרובים
ארסניו, כשמסתכלים על מהלך הקריירה שלך מגלים משהו מאוד מוזר. עלית לבוגרים של הירנביין, קיבלת בסוף 2013 קרדיט כשחקן הרכב בליגה הראשונה והיית חלק מהנבחרת הצעירה. מאותו הקיץ הדברים התחילו ללכת אחורה.
"הטעות באותו הקיץ הייתה שהלכתי להונגריה, לפרנצוורוש. מי שהביא אותי היה ריקרדו מוניז, מנג'ר FC איינדהובן (מליגת המשנה, ח"א) היום. שותפתי ב-10 משחקים וכשהוא פוטר בסביבות דצמבר שיחררו הרבה שחקנים. אני השתהיתי ונתקעתי בינואר ללא קבוצה. כבר בפברואר סגרתי בואלבייק לקראת העונה שאחרי. היא הייתה אז במרכז הטבלה בהולנד, אבל כשהסתיימה העונה היא ירדה ליגה. בשנה וחצי בליגה השנייה הקבוצה הסתבכה בתחתית וכך גם הקריירה שלי. באתי לישראל אך ורק בשביל להרים את הקריירה. כסף כבר פחות עניין אותי".
כשאני חושב על חלומות של בחור בן 20, בנבחרת הצעירה של הולנד, לא נראה שהליגה הישראלית קיימת שם.
"אם להיות כן, לא הייתי מאמין בחיים שאגיע לישראל. חשבתי על ליגות הרבה יותר בכירות אז. הייתי בטוח שהקריירה תנסוק. שחקנים מהנבחרת שלנו הגיעו רחוק. השחקן הכי קרוב אליי אז היה קווינסי פרומס, שמשחק היום בספרטק מוסקבה, הוא גדל איתי באותו רחוב ומגיל 5-6 אנחנו ביחד. אני תמיד מזכיר לעצמי את קווינסי והמשחקים בשכונה. אולי הייתי משמעותי יותר ממנו בגילאים הצעירים, אך עם השנים דברים השתנו".
כל הדברים האלה הובילו את ולפורט לישראל בינואר שעבר. רק שגם בירושלים לא ציפה לו גן של שושנים, ושני המשחקים האחרונים של העונה היו עבורו מבחן האם החוזה שלו יוארך. "מצד אחד זה היה אתגר, אבל גם מאוד מלחיץ", הוא נזכר. "לקחתי זאת כהזדמנות - יש לי שני משחקים להוכיח את עצמי ולקנות את המקום שלי כאן לשנה הבאה. אתה לא מתעסק יותר מדי בדרישות של המאמנים ובטקטיקה, אתה יודע שיש לך שני משחקים להוכיח את עצמך בהתקפה, להראות את היכולות שלך ולהיות חלק מיצירת מצבים וסכנה על השער. באתי מוכן. היה לי משחק לא רע נגד מכבי תל אביב, ואחרי המשחק השני עם רעננה, שגם הבקעתי בו, כבר חתמתי לשנתיים".
לא קל להיות בסיטואציה של נבחן, ועוד בקבוצה שאתה חתום בה מינואר.
"כן, אבל אני לקחתי את זה אחרת. אני אסביר לך למה. מהרגע שהגעתי לכאן, ובמיוחד השנה, אני כאן כדי להילחם על הקריירה שלי. עבורי זאת השנה שתקבע לאן הקריירה שלי הולכת והאם אני יכול לחזור ולהתקדם לעבר הרמות אליהן כיוונתי לפני שלוש שנים כאשר הייתי בנבחרת הצעירה של הולנד. אתה לא יודע לאן החיים יכוונו אותך. מהסיטואציה הזאת אני בא לתת את כל מה שיש לי ומה שאין לי, לירוק דם ולהילחם בכל הכוח כדי להצליח עם בית"ר ולהחזיר את הקריירה שלי למקום שהיא צריכה להיות בו. עוד שנה- שנתיים, בגיל 25, קשה יהיה לי להתרומם ולחלום באותה צורה. וזה צריך לקרות כאן ועכשיו. בבית"ר ירושלים. זה הכול או כלום מבחינתי השנה".
הרגע שדי ריסק את העונה שלך ושל בית"ר היה השער שנפסל בדוחא. לא רק שנפסל לך גול חוקי, שכטר היה עצבני עליך, המאמן החליף אותך ומאז כמעט לא שיחקת.
"זה היה רגע מאוד רע עבורי ועבור הקבוצה. הגול היה חוקי וידעתי את זה באותו רגע. אם היינו מנצחים את המשחק הכול היה אחרת, במיוחד עבורי. שער שני ברציפות ועוד נגד סכנין, זה היה נותן לי הרבה נקודות כאן. שכטר העיר לי שלא הייתי צריך לגעת, אבל אמרתי לו שידעתי שבאתי מאחורי הכדור, שלא הייתי בנבדל וזאת טעות של השופט. הרגע הזה עצר לי את ההתקדמות. זה רק מראה כמה בחיים שום דבר לא מתחבר בלי קצת מזל".
ולפורט יודע שמלחמת ההישרדות שלו העונה תכלול גם סעיף כבד במיוחד: להחליף באגף את מלך השערים של הקבוצה בעונה שעברה, ניקיטה רוקאביציה, שעבר למכבי חיפה. "יש לי הערכה גדולה אליו", הוא אומר. "הוא היה שחקן משמעותי כאן וברור שרוצים שאקח עליי דברים ואהיה משמעותי בהתקפה כפי שהוא היה. כשהייתי בחוץ, הייתי מסתכל עליו ומנסה ללמוד דברים. יש לו ניסיון והוא ידע לשחק חכם. בנגיעה. למצוא את השטחים וללכת מהר לעומק. לנצל את היתרונות הפיזיים שלו הכי טוב שיש. אני יודע שגם לי יש יתרון של מהירות וכוח שאני רוצה לנצל. היתרונות שלי הם בעיקר כשיש לי מרחבים, אבל אני לומד לשחק בצפיפות ולשפר את היכולת לשחק מהר תחת לחץ.
"בהולנד שיחקתי בעיקר בקבוצות שהתגוננו ויצאו למתפרצות. היו שולחים לי כדורים ומצפים שארוץ ואייצר מצבים. כאן זה שונה. אני לומד להתאים עצמי לסגנון אחר וזה לוקח זמן. אני רואה שהמאמן רוצה לנצל את המהירות והכוח שלי, וזה טוב בשבילי. מהיום הראשון המאמן החדש דיבר איתי ודרבן אותי. מהמשחק הראשון הוא שם אותי בהרכב ונתן לי הזדמנות להראות מה אני שווה. בשנה שעברה לא היה לי את זה. הגעתי בינואר, הקבוצה הייתה מצליחה והיו גם שחקנים טובים על הספסל שהיה צריך לתת להם את הדקות שלהם. השנה זה אחרת".
אגב, לרוקאביציה היו 14 כיבושים, מה הרף שאתה מציב לעצמך?
"אני מצפה מעצמי לכבוש יותר מ-10 שערים בעונה הנוכחית, זה המינימום עבורי. אני בטוח שאם אמשיך לקבל קרדיט והקבוצה תתפקד טוב, יראו את זה גם עליי. אני מאוד מאמין בנו כקבוצה. החיבור של כולם יכול לגרום לקבוצה הזאת לעשות הרבה דברים יפים, אולי אפילו יותר מהעונה שעברה".
בלי עומר אצילי זה יהיה קשה
"אני מאוד מקווה שהוא יישאר. הוא שחקן מצוין וקשה יהיה למצוא לו תחליף. אני מאמין ורוצה שיישאר, לא רע לו כאן אלא עם כל הסיטואציה שנוצרה. הוא עזר לי מאוד כשבאתי, דיבר איתי, הלך איתי לאכול. הוא הפליימייקר הטוב בישראל ובחור חיובי שחשוב שיישאר בקבוצה".
אפשר לצחוק עליך קצת?
"בכיף"
איך זה לראות את איסלנד והונגריה ביורו כשהולנד בבית?
"זה לצחוק או לבכות? כן, זה מביש ומשפיל עבור הולנד. איתי שכטר כל הזמן צוחק ואומר לי ליד אנשים שהולנד בחצי גמר. זה הפך לבדיחה. היינו רעים מאוד במוקדמות וזה המחיר. אבל עדיין - איסלנד והונגריה שם ואנחנו לא. זה מביש".
אייאקס רצתה את ערן זהבי לפני שהלך לסין. הוא היה מצליח שם?
"תלוי. זהבי שחקן מצוין, המספרים שהוא נותן מדהימים, אבל אני לא בטוח שבאייאקס הוא היה מסתדר. יש אפשרות שהוא היה מצליח, אבל לא כשחקן מטרה כי משחקן התקפה באייאקס מצפים להרבה יותר מהבקעת שערים. זה סוג אחר של עבודה שצריך לעשות ולא כל אחד מתאים לזה. עדיין, להסתכל על התנועה שלו ומה שהוא עושה, גם שחקנים איכותיים באירופה יכולים ללמוד ממנו. סגנון עבודה מביא אותו לשיאים האלה, הרבה יותר מהכישרון".
במשחק הראשון של בית"ר, נגד טוזלה הבוסנית במסגרת מוקדמות הליגה האירופית (0:0), הדברים עדיין לא הלכו חלק עבור מי שרואה בעונה הזה את אתגר חייו. לוולפורט היו שתי הזדמנויות טובות שהחמיץ. השנייה הייתה יותר משמעותית, אחרי שהכדור של דן איינבינדר עבר את הקו אך השופט לא ראה. הכדור קפץ חזרה למגרש, ו-ולפורט נגח מכמה מטרים לידיים של השוער.
"הייתי בהלם", הוא מספר. "הייתי צריך להבקיע את זה. כל משחק אני מגיע למצבים, אבל זאת הייתה הזדמנות לתת לקבוצה שער חשוב מאוד. אסור היה לי להחמיץ ככה. אני מאוד מקווה לכפר בגומלין. אני ממש מחכה לחזור לטדי. שיחקתי בטדי רק פעם או פעמיים. התחלתי, נפצעתי וחזרתי בסוף. המשחק האמיתי הראשון שקיבלתי בו קרדיט היה נגד מכבי חיפה, כשניצחנו 2:3 באווירה אדירה. הבקעתי שער ואני זוכר שרצתי ליציע והרגשתי שמכאן הדברים יתחברו. לקהל תהיה השפעה גם מחר, זה בבית שלנו וזה שונה, אני חושב שאנחנו טובים יותר מהבוסנים אבל נצטרך לעבוד קשה כדי לעבור אותם".