נושאים חמים

זה לא אני, זה אתם: המסר האמיתי מפרישת מסי מנבחרת ארגנטינה

הכאוס מחוץ למגרש שהפך כל ביקור בנבחרת לגיהנום, המאבק מול מחנה דייגו סימאונה, והרגע בו האסימון סוף סוף נפל לו. הודעת הפרישה של ליאונל מסי יכולה לסמן עידן חדש בכדורגל הבינלאומי, ומנגד היא גם יכולה להוביל סוף סוף לשינוי שהאלביסלסטה כל כך צריכים

בווידאו: תקציר ההפסד של ארגנטינה לצ'ילה בגמר הקופה

נתחיל מהעובדות. ברצלונה: שמונה אליפויות ספרד, שש זכיות בסופר קופה, ארבעה גביעי ליגת האלופות ואותה הכמות של גביעי ספרד, שלוש זכיות בסופר קאפ האירופי ועוד שלוש הנפות של אליפות העולם לקבוצות. מלך שערי ברצלונה והליגה הספרדית בכול הזמנים, מלך הבישולים של הלה ליגה בכול הזמנים ושיאן ההבקעות (73) לעונה בודדת באירופה וכמובן: מוליך טבלת מבקיעי הקלאסיקו ושיאן הזכיות בכדור הזהב (5) על כול גלגוליו. בארגנטינה: מקום שני במונדיאל 2014 ושלושה הפסדים (שניים ברציפות מול צ'ילה) בגמר הקופה אמריקה, ועדיין דמותו של ליאונל מסי נותרה בגדר חידה עבור רבים.

הודעת הפרישה של הפרעוש מנבחרת ארגנטינה בגיל 29 בלבד, בדיוק כשהוא נמצא בשיא הקריירה, מסמנת את גודל הפספוס, מעמיקה את תחושת ההחמצה ורק גורמת לאוהדיו וגם שונאיו של מסי לתהות: למה? הרי התרגלנו להודעות פרישה סוחטת דמעות בגין פציעות, ועדיין הודעת הפרישה של מסי מנבחרת ארגנטינה מסמנת משהו אחר, שונה ואפילו מהפכני. בטווח הקרוב נראה כי מדובר בסוף עידן, כזה שפוגע אנושות בתוכניות של האלביסלסטה לקראת הגביע העולמי ב-2018 אך מבט קצת יותר מעמיק פנימה עשוי להפוך לתקדים משמעותי עבור הכדורגל הבינלאומי.

עוד בנושא

מסי מירר בבכי אחרי הגמר והודיע על פרישה מהנבחרת
בארגנטינה מתקשים לעכל את הודעת הפרישה של מסי
רונאלדו: "צריך לכבד את מסי, כאב לי לראות אותו דומע"

ליאונל מסי שחקן נבחרת ארגנטינה (GettyImages)
סערת רגשות או תקדים אמיתי בכדורגל העולמי? מסי השבור (צילום: GettyImages)

הטענה המוכרת היא כי אין עשן בלי אש, אך החיים, כמו הכדורגל, הוכיחו לעיתים כי מראה עיניים מעוות את המציאות. הדרך של ארגנטינה בטורניר התחילה בצורה מסחררת כאשר הנקמה במחזיקת התואר הגיעה כבר במחזור הפתיחה ללא הפרעוש. דווקא הכניסה ההדרגתית של הקפטן לטורניר החביא את ההתבגרות של שחקני הנבחרת ללא הקפטן. חרארדו מרטינו הבשיל להבין כי אבר באנגה הכרחי עבור הקישור, אריק לאמלה הוכיח לראשונה כי האמון בו מוצדק ואפילו גונסאלו היגואין הפגין נוכחות ושערים, לא דבר של מה בכך במונחים של פיפיטה במדי הנבחרת. הכול היה נראה שונה עבור ארגנטינה, ואפילו הספקנים הגדולים בקפטן התחילו להאמין.

"מסי הגיע לנבחרת ארגנטינה", הצהירו בתקשורת המקומית כאשר ההדחה של היריבה הגדולה, ברזיל כבר בשלב הבתים סימנה את הדרך לתיקון ההיסטורי. לפני הגמר הכותרות היו שמורות אך ורק לו: "הזמן של ליאו להאיר", קיוו. העובדה כי מסי השווה את מאזן השערים של גבריאל בטיסטוטה, האיש האחרון שהביא לנבחרת את גביע הקופה אמריקה ב-1993, הייתה על תקן סגירת המעגל, והכול היה מוכן עבורו. גם הגמר התנהל בכיוון הנכון, צ'ילה לחצה גבוה אך הנעת הכדור עשתה את שלה. מסי היה מעורב, הרבה יותר מבגמר המונדיאל, עם פעולות חיוביות סמוך לשער של קלאודיו בראבו. שינוי התפקוד של הפרעוש בשנים האחרונות גרם לו להיות החוט המקשר בכול מהלך בברצלונה ובנבחרת, משם ההרחקה של מרסלו דיאס כבר בדקה ה-28 רק הפכה את הזכייה לממשית.

אולם דווקא כשהתסריט קיבל את התפנית עליה חלמו בארגנטינה, שחקני המשנה של הפרעוש, שייצר שישה מצבי הבקעה רק בגמר, חזרו להרגלים המוכרים שלהם. אנחל די מריה שמר על המסורת של נוכח/נפקד כאשר מסי לצדו, היגואין הוכיח שאפשר לשבור שיאי הבקעות בסרייה A, אך מאזן האימים שלו במשחקי ההכרעה נשמר ומרקוס רוחו העביר שיעור מאלף עבור ז'וזה מוריניו לקראת העונה הבאה במנצ'סטר יונייטד. הטרגדיה קיבלה תפנית נוספת עם ההחמצה של מסי בדו קרב הפנדלים, בעיטה אחת יותר מדי עבור קריירה בינלאומית מפוארת, בסיומה המלך נותר כנוע, עייף וחסר אונים.

הביקורת של מסי על ההתאחדות במולדתו הייתה רק קצה הקרחון בהתנהלות המביכה הסוררת בארגנטינה. התאחדות ללא יושב ראש מכהן. מאז שחוליו גורנדונה תפס את התפקיד ב-1979 ועד מותו ב-2014 לנבחרת לפחות היה אבא. ביקורות הושמעו על גורנדונה, אחת מהן היא מינויו של דייגו ארמנדו מראדונה למאמן והשנייה הייתה ההתבטאויות האנטישמיות ב-2003 עליהן מיהר להתנצל, אך ואקום בתפקיד "ראש ממשלת הכדורגל" באחת הנבחרות החשובות בעולם היא בגדר מחדל. רק דמיינו לכם את מסי זוכה בגביע. מי היה מעניק לו את הגביע? לא ברור.

ליאונל מסי, חוליו גרונדונה (AP)
לנבחרת כבר אין אבא. גורונדונה (צילום: AP)

העובדה כי הפרעוש בחר לבקר את ההתאחדות הייתה מפתיעה בהתחשב בהיסטורית הראיונות שלו לאורך השנים, אבל אפילו הקוסם השקט היה המום נוכח ההתנהלות מסביב הנבחרת. "את מה שיש לי לומר אגיד אחרי הגמר", סיפר לפני שריקת הפתיחה: "השחקנים של הנבחרת צריכים לנוח, אין לי שום סיבה לדבר על ההתאחדות כרגע". הודעת הפרישה גנבה את ההצגה. מבט מעמיק על הדברים למיקרופון אחרי שנטש את עמדת הראיונות פתחה תיבת פנדורה: "אני חושב שהפרישה שלי תהיה הכי טובה לכולם. עבורי ועבור הנבחרת, אני מאמין שיש הרבה אנשים שרוצים את זה, ולכן בחרתי לפרוש".

העקיצה של מסי הגיעה למחנה דייגו סימאונה, שמאז ההפסד לצ'ילה בשנה שעברה פתח לובי נגד הפרעוש. זה התחיל עם המינוי של טאטה שזכה לכינויים כמו "ההכתרה של ליאו" ו-"בובה בתור מאמן", שהגיעו בעקבות ההעדפה של מרטינו על פני צ'ולו. השיא הגיע לפני הטורניר כאשר גיסו של סימאונה ומאמן הכושר של אלפיו באסילה, קרלוס דיבוס, ירה ללא רחמים: "מי קבע מי יאמן את הנבחרת, הוא קובע את הזימונים ומחליט על כול דבר בנבחרת. ההתנהגות הזו לא מתאימה לנו, היא אולי מתאימה לברצלונה, לא לנבחרת ארגנטינה".

הסיבה לדברים של דיבוס הייתה ברורה: "יש פרשנים, שחקנים ואנשים בהתאחדות שלא רוצים את צ'ולו כמאמן הנבחרת בגלל מסי, זה נשמע למישהו הגיוני?", אל החגיגה הצטרף מראדונה שטען מחד כי למסי אין אופי, אך אחרי הגמר הבין את הבעיה האמיתית: "השחקנים וראשי הנבחרת השאירו את ליאו לבד, אני לא רוצה שהוא יישאר לבד. אשוחח עם מסי, אלחם עבור אלה שנלחמנו בשביל הנבחרת. הוא עשה הכול לבד, החברים שלו לסגל עזבו אותו בודד במערכה ברגע האמת. יש לי הרגשה כאילו הם ביקשו ממנו להציל את הנבחרת לבד, המצב היה בעייתי ומסי נשאר לבד בצריח".

הפערים בין גישת קרלוס בילארדו, המזוהה עם סימאונה, לבין ססאר לואיס מנוטי ההתקפי יותר מציגים קונפליקט אידאולגי מעמיק עבור הנבחרת כאשר ההצלחות של צ'ולו באתלטיקו מדריד גורמות לרבים לחשוב כי הוא המושיע החדש.

דייגו סימאונה מאמן אתלטיקו מדריד (רויטרס)
החזית לוהטת מתמיד. דייגו סימאונה (צילום: רויטרס)

אחרי שנים ארוכות של מחויבות חסרת תקדים למדי הלבן והתכלת גם אצל השחקן הטוב בעולם מקוננת תחושת מיצוי. הוא התרגל לסטנדרטים של ברצלונה בה חרף התנהלות כושלת של יושבי הראש, הכאוס לא חודר אל חדר ההלבשה, הסתגל לאיכות שאינה נמוגה ברגעי האמת וייתכן כי אותם הרגלים מונעים ממנו להצליח בנבחרת עמוסת כישרון, אך חסרת אופי. הרי הדברים של מראדונה לא היו זוכים לתהודה אם היו מכוונים להיגואין, די מריה ואגוארו. מסי מצליח לספק את התאווה של דייגו אך הנבחרת הפסידה בטווח הקצר והארוך. ב-2012 הוא טען כי: "ביום שאפסיק ליהנות מכדורגל, אפרוש". ארגנטינה מעולם לא הייתה גן עדן עבור הפרעוש, אך נדמה מתמיד כי הכאוס הסורר בה הפך אותה לגיהנום.

ייתכן מאוד כי זו אינה שירת הברבור של מספר 10 במדי האלביסלסטה והוא רק מחפש הפוגה כדי לצבור כוחות חדשים לקראת המונדיאל ברוסיה בעוד שנתיים. הכוכב שזכה לקריאות גנאי בעקבות היותו לא מספיק ארגנטינאי, לא דומה מספיק לקרלוס טבס ולא מחויב נותר חשוף על כר הדשא כאשר הבין שזה הסוף. אגוארו, ששוב התקשה להטביע חותם בטורניר גדול, היטב לתאר את מצב הרוח של חברו הטוב: "מעולם לא ראיתי את ליאונל ככה, הוא עשה הכול עבור הנבחרת אבל זה לא הצליח", חורחה ואלדנו הוסיף: "מסי לא משחק בגמרים עם ארגנטינה כדי לנצח, הוא משחק עבור המחילה מאוהדי הנבחרת".

אז הנבחרת של מרטינו עומדת מול שוקת שבורה כאשר חאבייר מסצ'ראנו הודיע על פרישה ועל פי הדיווחים גם קון ודי מריה סיימו את דרכם, ובהתאחדות ינסו לצאת לדרך חדשה בתקווה כי היא תשכנע את הקפטן לחזור. הדרך סלולה עבור סימאונה, אולם עדיין לא ברור האם זה הפתרון. בינתיים, מסי פשוט בחר לתאר את המציאות דרך עולם הדייטים: "זו לא אני, זה אתם", אם זה יביא למהפכה משמעותית אצל מקבלי ההחלטות במולדתו יהיה אפשר לזקוף לזכותו את המהפך ההכרחי בכדורגל הארגנטינאי וזה עשוי להיות שווה יותר מכול מדליה.