פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בריחת המוחות: מדוע נעלמו הכוכבים הישראלים מליגת המכללות?

        עודד קטש שיער שיגיע ל-NBA רק מהקולג', דורון שפר ונדב הנפלד לא היו יכולים לשחק היום בקונטיקט, מוטי דניאל תבע את האיגוד, גל מקל ועומרי כספי לא מתחרטים. כך כל התמונה השתנתה ב-20 שנה

        בריחת המוחות: מדוע נעלמו הכוכבים הישראלים מליגת המכללות?
        עריכת וידאו: מרום שפיצר
        שחקנים שנבחרו בסיבוב הראשון בדראפט מבלי לשחק בארה"ב (עיבוד תמונה)

        20 שנים תמימות חלפו מאז הלילה שכל חובב כדורסל דובר עברית בניינטיז לא ישכח לעולם. ב-26 ביוני 1996 נערך הדראפט ה-50 של ה-NBA בניו ג'רזי. האירוע שודר בטלוויזיה ב-02:30 לפנות בוקר. המוני בית ישראל המתינו במתח וחזו בדיוויד סטרן מכריז על אלן אייברסון, וריי אלן, וקובי בראיינט, ופז'ה סטויאקוביץ', וסטיב נאש. ואז, במקום ה-36, זה קרה: לוס אנג'לס קליפרס בחרה בדורון שפר מרמת אפעל, מהפועל גליל עליון, מקונטיקט. אנחנו על המפה.

        "בשידור הדראפט צפו המוני אוהדים וסקרנים, כאילו היה זה הגמר של 'כוכב נולד'", כתב שפר בספרו "ענני". "ואיפה הייתי אני? במקום לכסוס ציפורניים במתח עד מתן ההחלטה הגורלית, יצאתי לחופשה בג'מייקה. זזתי הצידה, להתרחק מכל ההמולה. את הבשורה קיבלתי על גבי המשיבון. אמי סיפרה בהתרגשות שנבחרתי".

        באותם ימים הפכה ליגת המכללות למשאת נפשו של כל כוכב עולה בשמי הכדורסל הישראלי. קונטיקט הייתה לקבוצה של המדינה: ב-1990 כיכב בה נדב הנפלד, אחריו הגיע שפר, ואליו הצטרף אורי כהן מינץ. גם עודד קטש רצה. "הייתי קם בלילה לראות את נדב ודורון, והחוויה הזאת קרצה לי", נזכר מאמן הפועל אילת. "המאמנים של UCLA, מיאמי וקלמזון התארחו בבית של ההורים שלי בגבעתיים, ובסוף בחרתי בקלמזון. הבטיחו לי שאני עומד להיות חלק מצמד הגארדים הכי טוב ב-ACC לצד טרל מקינטייר, שאחרי עשר שנים כיכב אצל סימונה פיאניג'אני בסיינה".

        הכותש היה אז בסיומה של עונת בכורה חלומית במכבי תל אביב, ולבסוף הוא נכנע ללחציה והחליט לוותר על קלמזון ולהישאר תמורת חוזה שיא לשחקן ישראלי בימים ההם: 1.2 מיליון דולר לשלוש שנים. "התחלתי כבר להתפרנס בכבוד מהכדורסל, ופתאום לוותר על הכל נראה מסוכן מדי", הוא מסביר, וכך נולד ביד אליהו הצמד קטשפר.

        בקיץ ההוא, לפני 20 שנים, תם טרנד הקולג'ים בארץ. טל בורשטיין, יותם הלפרין, ליאור אליהו ועומרי כספי לא יצאו לחוויה אקדמית בארה"ב. גל מקל היה כישרון העל היחיד שעשה זאת, וגם הוא לא השלים אפילו שנתיים בוויצ'יטה סטייט. וכעת, רגע לפני דראפט 2016, עולה השאלה: למה? מדוע ליגת ה-NCAA כבר אינה על הרדאר של שחקני העתיד הישראלים?

        דורון שפר, מכללת קונטיקט (GettyImages)
        קולג'? מי צריך קולג'? (צילום: AP)

        "פעם היה אפשר להגיע ל-NBA רק מהקולג'"

        דראפט 1996 לא היה רק הראשון שבו נבחר שחקן ישראלי; בסיבוב הראשון נשלפו ארבעה שמות מקבוצות אירופיות, ובראשם סטויאקוביץ' מפאוק סלוניקי במקום ה-14. עד אותו לילה, ב-49 דראפטים קודמים, היו רק שני שחקנים שהגיעו לסיבוב הראשון מבלי לשחק בארה"ב. ושניהם היו יחידי סגולה: ארווידאס סאבוניס נבחר במקום ה-24 ב-1986, בעוד ולאדה דיבאץ היה מספר 26 ב-1989.

        "כן, בימים שלנו, כשהאמריקאים לא ממש ספרו את מה שקורה מחוץ לגבולות שלהם, היית צריך להיות סאבוניס או דיבאץ כדי להגיע לדראפט, וגם אז לקבל מיקום נמוך בהרבה מזה שהגיע לך בפועל", אומר קטש. "לקחתי בחשבון שאם אני רוצה להגיע ל-NBA, בעיקר דרך הדראפט, זה יהיה רק מהקולג'. זו הייתה יהירות מצד האמריקאים. אחר כך הם התחילו להבין שלא רק בארה"ב יודעים כדורסל".

        מה בעצם קרה מאז? ב-20 הדראפטים האחרונים נבחרו בסיבוב הראשון 78 שחקנים ממועדונים בשוק הבינלאומי. "אנשי ה-NBA התחילו להבין ולהאמין שיש דבר כזה שנקרא שחקני כדורסל טובים באירופה", מסביר ירון ארבל, הסקאוט הישראלי של ניו אורלינס פליקאנס. קו פרשת המים הגיע ב-1998. מילווקי בחרה במקום התשיעי בדירק נוביצקי בן ה-20 מוורצבורג שבליגה השנייה בגרמניה. "אחרי שראו אותו, התחילה המאסה הגדולה של שחקנים מאירופה להגיע לתודעה האמריקאית", מוסיף ארבל.

        ואכן, בין 1996 ל-2000 נבחרו בסיבוב הראשון 15 שחקנים ששיחקו מחוץ לארה"ב; בין 2001 ל-2005 גדל מספרם ל-24, ומאז הוא שומר על יציבות (22 בין 2006 ל-2010, 23 בין 2011 ל-2015). דראגן בנדר ממכבי תל אביב צפוי לשמור על המסורת הזו ולהיות האירופי הבכיר ביותר שייבחר הלילה. דן שמיר מצביע גם על תופעה רחבה יותר: "האוניברסיטאות איבדו מההילה שלהן לא רק בעינינו, אלא גם בארה"ב. לכן יש כוכבים שכבר לא רוצים ללכת ל-NCAA ומעדיפים לצאת לדראפט מיד אחרי התיכון. ה-NBA התגייסה לעניין הזה, והעלתה את גיל המינימום לבחירה בדראפט מ-18 ל-19, כך ששחקנים ילכו לקולג' לפחות לשנה אחת".

        סנטר פורטלנד טרייל בלייזרס ארווידאס סאבוניס (שמאל) (AP , shawn baldwin)
        פעם היית צריך להיות סאבוניס כדי להיבחר בדראפט (צילום: AP)

        "חשבו שאני אגיע מישראל רכוב על גמל"

        הנפלד ושפר לא היו הישראלים הראשונים שיצאו ל-NCAA. מולי אבישר עשה זאת בסוף שנות ה-60, מיקי ברקוביץ' יצא לשנה בלאס וגאס לפני שהביא את גביע אירופה לתל אביב, והיו גם אור גורן, שי שרף, פיני חוזז ואחרים. ראשי הענף הוטרדו מהתופעה של בריחת הכישרונות והחליטו להילחם בה: שחקן צעיר שרצה לעזוב לקולג' היה צריך להיכנס להסגר של שלוש שנים, וכדי להפוך את המעבר לבלתי אפשרי חוקק איגוד הכדורסל חוק שלפיו מי שעושה זאת יצטרך להגיע ולחתום על טפסים פעם בשלושה חודשים.

        זה עבד: בין 1980 ל-1985 לא יצאו ישראלים למכללות, אבל אז הגיע מוטי דניאל. בגיל 22, וכשבאמתחתו שבע עונות עם הפועל חולון בליגה הבכירה, הוא היה נחוש לצאת ללימודים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. הוא תבע את האיגוד בבית המשפט כדי לשים קץ לחוקים המגבילים נגד סטודנטים עם כדור ביד, ולבסוף הושגה פשרה.

        דניאל התברג לאחרונה בין 100 השחקנים הגדולים ב-100 שנות קיומה של האוניברסיטה. "זה היה עידן טרום האינטרנט, רק שמענו על ההילה של ליגת המכללות מהזרים שהגיעו לארץ, ואף אחד מאיתנו אפילו לא ראה משחק אחד", הוא מבאר. "בדיוק השתחררתי מהצבא, וחשבתי שאני גם ככה הולך לשחק עכשיו 15 שנה בליגה, ולא יקרה כלום אם אצא לשנתיים לטעום משהו אחר. בעונה השנייה שלי בג'ורג' וושינגטון כבר היה לי חוזה חתום במכבי תל אביב. קיבלתי ממנה כסף, וידעתי שאני עובר אליה בסוף העונה".

        גם החיבור של שפר בא ממקום דומה: "ב-1991 ביקרתי עם גליל עליון בטורניר בארה"ב ושם נחשפתי לראשונה לכדורסל המכללות. נדלקתי, נפקחו לי העיניים. ראיתי אולמות גדולים ומשוכללים, מלאים באלפי אוהדים. זו הייתה תרבות אחרת, ורציתי לחוות חוויה יוצאת דופן. החלטתי שאצא לארה"ב כשאשתחרר מהצבא. אחרי שלוש עונות בגליל, שבהן זכינו באליפות ובגביע המדינה, הגעתי לסוג של שיא בליגה המקומית. לא היה במעבר הזה פן מקצועי נטו. לא ראיתי בעצמי שחקן NBA עתידי בפוטנציאל. זה השתנה רק אחרי השנה הראשונה שלי בקונטיקט".

        טרל מקינטייר שחקן אוניקחה מלאגה (שמאל) מול חאליד אל אמין שחקן ריטאס וילנה (רויטרס)
        קטשפר עוד לפני שפר. טרל מקינטייר (צילום: רויטרס)

        דניאל, כמו האחרים, סחב קוף על הגב: עבר מקצועני בליגה. על פי החוקים ב-NCAA, זו נחשבת "עבירה", שעליה שחקן צריך להיות מושעה ולשבת בצד למשך תקופה מסוימת. ההבדל בין הימים ההם לימינו אנו נעוץ באכיפה. "בוא נודה על האמת, כשאני באתי מישראל חשבו שאני אגיע רכוב על גמל", צוחק דניאל. "החוקים נגד מקצוענות היו קיימים כבר אז, אבל אף אחד לא ספר את מה שקורה מחוץ לארה"ב. מבחינתם, הליגה הישראלית בכלל לא הייתה ליגה".

        ופה, בין היתר, קבור הכלב. "אם שפר או הנפלד היו הולכים היום לקונטיקט, לא היו מאשרים להם לשחק", מעריך שמיר. "הם היו צריכים לשבת שנה בחוץ, אולי אפילו יותר, בגלל העבר שלהם בליגה. למעשה, הדרך היחידה לישראלי כיום לשחק במכללות היא לפני הצבא. זו זכות ששמורה רק ליחידי סגולה שמוגדרים בצה"ל 'ספורטאי עילוי', כמו איגור קולשוב כיום, וגם אז מדובר בדחיית שירות של שנה או שנתיים, וזה עסק לא פשוט בכלל".

        השחקן הבולט היחיד שכן ביצע את המעבר בשנים האחרונות, הודות להכרה בו כ"עילוי", היה מקל. ב-2006, כשהוא בן 18, הוא דחה את הגיוס והצטרף לוויצ'יטה סטייט, אבל לקראת סיום עונתו השנייה חזר ארצה.

        "אני חושב שההליכה לקולג' הייתה אחד הדברים הכי חכמים שעשיתי בקריירה", מודה מקל." השתפרתי בהרבה מאוד אספקטים, בעיקר במישור הגופני וההגנתי. חזרתי עם הרבה יותר ביטחון, למדתי מה זה לגור לבד במדינה זרה. זה עזר לי להתבגר כאדם וככדורסלן".

        - אז למה חזרת כל כך מהר?

        "כי הייתה לי הצעה מצוינת ממכבי לחתום לשלוש שנים. המאמן שהביא אותי לוויצ'יטה סטייט בדיוק התחלף, שחקנים רבים עזבו ולא ראיתי אופציה שנהיה תחרותיים ונגיע רחוק בטורניר. זה היה השלב הנכון לעזוב".

        הרכז הישראלי גל מקל במדי מכללת וויצ'יטה סטייט ב-2007 (AP)
        גם מקל בחר לחזור (צילום: AP)

        "ידענו שעומרי יגיע ל-NBA מהגליל, ממכבי ומהנבחרת"

        מבחינתו של נציגנו היחיד כיום ב-NBA, עומרי כספי, הקולג' בכלל לא היה אופציה. "ידענו לאורך כל הדרך שהוא יוכל להגיע לדראפט דרך הבמה בגליל עליון ובמכבי תל אביב בליגה ובאירופה, ולא פחות חשוב - דרך הנבחרות הצעירות", מספר שמעון כספי, אביו של שחקן סקרמנטו קינגס. "עומרי לא רצה לעזוב את הבית ואת הסביבה התומכת. היו כאלה שדיברו איתו, ניסו לשכנע אותו ולהסביר לו שזאת תהיה טעות להישאר בארץ, אבל בסוף התברר שאנחנו צדקנו. מה שכן, הוא יצא למחנות ולמבחנים לפני הדראפט, כדי שגם בארה"ב יראו אותו מקרוב".

        - מה הייתם מייעצים היום לשחקן ישראלי צעיר שיתלבט בין קולג' לבין הישארות בארץ?

        מקל בדעת מיעוט: "אני ממליץ על הקולג' בחום. זה בונה אותך, אתה חווה משברים. אני בטוח שאם הייתה אפשרות פשוטה ללכת לקולג', זה היה קורה הרבה יותר".

        שמיר: "לשחקן ישראלי מוכשר הייתי ממליץ לבנות את המעטפת הנכונה בבית, ולא ללכת לאיבוד. לעשות עבודה אישית וגופנית, לשחק אצל מאמן טוב באחת הליגות העליונות, ככה הוא יתפתח לא פחות מאשר בקולג'. רובם המכריע של השחקנים שיצאו לאוניברסיטאות לא חזרו טובים יותר".

        כספי: "ממליץ ללכת לקבוצה בישראל או באירופה, לא חשוב באיזו ליגה, העיקר שישחק הרבה, וכמובן להופיע בנבחרות ישראל".

        קטש: "אני, כשחקן, פעלתי יותר על סמך הרגש והתחושה. כדורסל עושים מאהבה, ואם שחקן צעיר מרגיש שלצאת לארה"ב יהיה הכי כיף לו, שיעשה את זה. מבחינה מקצועית, אני חושב שבאירופה יש כדורסל ברמה גבוהה יותר, וששחקן יכול ללמוד ולהתפתח יותר כאן מאשר במכללות".

        שפר: "היום אני לא ממהר לעזוב את ארץ ישראל".