אהרל'ה ויסברג: מאחורי הק?ל??עים

    השדים של סימונה: פיאניג'אני מביט לטראומות העבר בעיניים

    לפני ארבע שנים הוא נחשב ליורשו של אטורה מסינה, אבל התקופה הקשה בפנרבחצ'ה - שכללה אשפוז בבית חולים - הפכה את הנסיקה של סימונה פיאניג'אני לנסיגה. את הקאמבק שלו הוא ינסה להתניע דווקא בישראל, המדינה שאחראית לרבים ממפחי הנפש שלו. איך תיראה הפועל ירושלים תחתיו?

    מערכת וואלה! NEWS

    "אני קצת עצוב, כי רציתי להגיע לגמר. אין לי מילה אחת רעה להגיד על השחקנים שלי. היו לנו זריקות פנויות וטובות, והיינו צריכים לקחת אותן. יום אחד, כשנזכה בתואר, גם לנו יהיה שחקן כמו דרק שארפ". את הדברים הללו אמר סימונה פיאניג'אני בסיומו של אחד ההפסדים הכואבים ביותר בקריירה שלו.

    הכל קרה בפיינל פור היורוליג ב-2008 במדריד. מונטפסקי סיינה שלו מחצה את מכבי תל אביב בדקות הראשונות של חצי הגמר, ברחה ל-18:36 והשתיקה את אלפי הצהובים ביציע, אבל אפילו זה לא הספיק לה. האיטלקים ירו לא פחות מ-45 שלשות באותו ערב - וקבעו שיא יורוליג שלא נשבר עד היום. אלא שרק 11 מהן צללו פנימה, והצהובים הם אלה שניצחו 85:92.

    וזה הקוף שפיאניג'אני יסחוב על גבו לאורך כל הדרך למזרח התיכון, לקראת אימון הבכורה שלו בהפועל ירושלים. מעולם לא נחת בישראל מאמן זר כל כך מעוטר, כולל אלו שעבדו ביד אליהו: שש אליפויות איטליה בשש עונות יש באמתחתו של הפסנתרן בסיינה, להן הוסיף ארבעה גביעי המדינה ושתי הופעות בפיינל פור של היורוליג. אבל הקהל הישראלי מכיר אותו בעיקר בגלל ההפסדים החוזרים ונשנים ליריבות מארץ הקודש.

    עוד בוואלה! NEWS

    ארוחה במעטפה ב-10 דקות הכנה

    אודי ברקן ואושר אילדמן
    לכתבה המלאה
    מעולם לא נחת בישראל מאמן זר כל כך מעוטר. סימונה פיאניג'אני (צילום: ברני ארדוב)

    עשר פעמים הוא פגש קבוצות ישראליות, ובשבע מהן ירד מנוצח ומבויש. את ההפסד הראשון שלו בקריירה כמאמן בזירה האירופית - ביול"ב קאפ בעונת 2006/07 - הוא ספג במלחה, מול לא אחרת מהפועל ירושלים. התמונה התהפכה, אגב, כשפגש מאמנים ישראלים בקבוצות זרות: שמונה ניצחונות בשמונה משחקים היו לו מול דיוויד בלאט, פיני גרשון, שרון דרוקר וננו גינזבורג במשחקי ליגה, יורוליג ויורובאסקט. ניצחון שלו בפיראוס על אולימפיאקוס אף הביא למחרת לפיטוריהם של גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין.

    רק הפסד אחד רשם פיאניג'אני נגד יריב ישראלי בקבוצה מחו"ל, ודווקא ההפסד הזה ממחיש כל כך הרבה. זה היה בחצי גמר הגביע האיטלקי בעונת 2006/07. סיינה שוב ברחה ליתרון מבטיח, 55:71, כשעל השעון ארבע דקות לסיום, אבל ספגה חמש שלשות, כולל אחת של מתיאו סוראניה עם הבאזר, והפסידה לבנטון טרוויזו 76:75.

    אז עכשיו סימונה מסתכל לשדים שלו בעיניים וצולל לביצה שתמיד נראתה עבורו עכורה. הוא מישיר מבט לטראומות העבר, ובנקודה הכי נמוכה בקריירה שלו יוצא דווקא למקום שעשה לו הכי הרבה רע. כי אם הכל היה עובד כשורה, פיאניג'אני לא היה מוצא את עצמו בהפועל ירושלים.

    הוא החל את קריירת האימון שלו כבר בגיל 26. במשך 11 שנים היה עוזר המאמן בסיינה, תחת שבעה מאמנים שונים, ובמקביל אימן במחלקת הנוער. הבוס האחרון שלו, קרלו רקלקאטי, איפשר לו במקרים רבים להיות המאמן בפועל, תוך שהוא מתיישב על הספסל ומרשה לעצמו לצפות בו.

    פיאניג'אני שומט 16 נקודות יתרון ומפסיד לבלאט בגביע האיטלקי ב-2007

    לפני ארבע שנים, כשאוהדי סיינה נפרדו ממנו בתשואות ובדמעות, הוא נחשב לאחד המאמנים הבכירים והמבוקשים באירופה, וזכה לעניין מעשירות היבשת. אחת מהן, פנרבחצ'ה, ריפדה את כיסיו בחמישה מיליון יורו לשתי עונות (כדי להבין, בתוך פחות משנה, שרק ז'ליקו אוברדוביץ' יוכל להציל אותה). פיאניג'אני, איש אמוציונלי מאוד, התקשה לעמוד בלחץ באיסטנבול, ואף אושפז להשגחה בבית חולים. מאז פוטר מהמועדון הטורקי, הקריירה שלו עברה מנסיקה לנסיגה, הביטחון העצמי ירד ולא נמצאו קונים לסחורה שפעם הייתה חמה.

    כי אז, בימים ההם, כשהוא הפך את סיינה לאימפריה, רבים ראו בו ממשיך דרכו של אטורה מסינה. והיום, במובן מסוים, מסינה הפך ליורשו: הוא האיש שהגיע כדי לנקות את הבלאגן שהשאיר לו פיאניג'אני בנבחרת. תחת הדרכתו לא הצליחו הסקוואדרה אזורי להגיע לחצי גמר אליפות אירופה, וכשאבד גם הכרטיס לאולימפיאדת ריו אבד גם הג'וב למאמן.

    סימונה הרגיז לא מעט אנשי כדורסל בארץ המגף כשהתברר שהוא משתכר 700 אלף יורו בשנה, ואף נקלע לעימות מתוקשר עם סרג'יו סקאריולו. מסינה, שמתכונן בימים אלה עם הנבחרת לטורניר הקדם אולימפי, עובד בהתנדבות. כן כן, הוא לא מקבל שכר. הוא סיכם עם ראשי האיגוד שרק אם יצליח להגיע לריו, הם ידונו מחדש בתנאיו.

    בשבועות האחרונים הוזכר שמו של האיטלקי כמועמד למועדונים שונים. בשבוע שעבר, במקביל למגעים שניהל עם ירושלים, הוא נועד עם שטרסבורג, אבל היא החליטה לוותר עליו. הוא היה גם ברשימות של אלבה ברלין וקאנטו. בסוף הגיעה התראת הסמיילי האדום של אורי אלון, וירושלים יוצאת להרפתקה חדשה ומסקרנת.

    הרפתקה חדשה ומסקרנת. אורי אלון (צילום: ברני ארדוב)

    מדובר במאמן קשוח, שמרבה לגעור בשחקניו, להתיש אותם באימונים ממושכים ולשים דגש על הפן ההגנתי, אם כי באיטליה מספרים שעם הזמן הוא התרכך מעט. הוא אחד שאוהב להתמקד בפרטים הקטנים, ופרפקציוניזם היא לא מילה זרה לו. אלא שאז מגיע הצד השני של המגרש. התקפה, בלשון ההמונים.

    פיאניג'אני הוא פריק של ריווח המשחק, ובמובנים מסוימים מזכיר מאוד דווקא את תכונות האופי של המאמן הישראלי: הוא חובב פיק אנד רול מושבע, שתמיד דואג להקיף את עצמו בשחקנים שזו המומחיות שלהם; הוא סולד מסנטרים אמיתיים מהזן הישן, ואוהב לשחק סמול בול כפי שמיטב בחורינו נוהגים לעשות. כך קשישטוף לברינוביץ', שמעולם לא נתפס בשלוש שניות בתוך הצבע, שיחק אצלו כסנטר; וכך רומיין סאטו, סקנד גארד עם נטייה קלה לסמול פורוורד, תיפקד אצלו כגבוה שני.

    אבל הפסנתרן האיטלקי אינו מקובע, ויודע גם להתאים את השיטה שלו לשחקנים המובילים שבסגל שלו. כל עוד טרל מקינטייר היה הרכז המוביל שלו בסיינה, הקבוצה דורגה עונה אחר עונה (אחר עונה) במקום הראשון או השני ביורוליג בזריקת שלשות; כשהננס נטול הפחד עזב ובמקומו הגיע בו מקאלב, הקבוצה צימצמה את מספר היידויים ב-33 אחוזים, והידרדרה למקום ה-23 וה-18 באותו תחום ממש.

    מי שיצפה העונה בירושלים צפוי להיזכר במחזות שבהם בלאט נראה נרגן וזועף על שחקניו במכבי תל אביב, כשהם מורידים את הרגל מהדוושה בלב הגארבג' טיים. כי פיאניג'אני, בדומה למאמן דרושפאקה, אוהב לדרוס וגם עושה את זה לא פעם.

    פיאניג'אני מאבד את העשתונות במשחק מול ישראל ב-2011

    בחמש העונות שלו עם סיינה ביורוליג הוא השיג לא פחות מ-19 ניצחונות בפערים אסטרונומיים של 20 נקודות לפחות, כולל 45 הפרש בזאגרב על ציבונה, 43, 29 ו-21 על פנרבחצ'ה (שכנראה סידרו לו את החוזה בשורותיה), 32 על שולה, 26 ו-25 על ז'לגיריס קובנה, וגם ניצחונות מרשימים בפני עצמם על הקבוצות הגדולות ביבשת: 19 ו-18 הפרש במדריד על ריאל, 18 על צסק"א מוסקבה ו-17 בפיראוס.

    הו, ה-17 בפיראוס. זה היה, כנראה, הניצחון המרשים מכולם. פחות בגלל ההכנה המקצועית, יותר בזכות ההברקה הפסיכולוגית. ב-2011 הגיעה מונטפסקי להיכל השלום והאחווה ונבעטה 89:41 במשחק הראשון של סדרת רבע הגמר מול אולימפיאקוס. 108 פעולות שליליות היא ביצעה באותו ערב, קלעה 12 סלי שדה והחטיאה 58 זריקות מכל הטווחים. ברבע הראשון היא קלעה ארבע נקודות, במחצית הגיעה לתשע ואחרי 30 דקות טיפסה ל-22. היו לה ארבעה אסיסטים לעומת 17 איבודים, היא נחסמה שבע פעמים וסיימה את הערב עם מדד קבוצתי שלילי של מינוס שתיים.

    אלא שאז הגיעה ההתאוששות. פיאניג'אני הוציא את שחקניו מזירת הפשע, ולקח אותם לאימון באולם מתנ"סים שכוח אל באתונה. כעבור 48 שעות הם הדהימו את אולימפיאקוס באולמה 65:82, אחר כך המשיכו לניצחון כפול בבית, ל-1:3 בסדרה ולהעפלה מטורפת לפיינל פור.

    גם עכשיו זקוק פיאניג'אני להתאוששות הרואית. לא רק בשביל להחזיר את האליפות לבירה, אלא גם כדי להשיב לאדומים את האמונה שהם מסוגלים לעשות משהו ביורוקאפ. כי אחרי שני פיינל פורים, שני רבעי גמר ביורוליג ורבע גמר ביורוקאפ - הצהרת הכוונות שלהם ברורה, וכובד המשקל מופנה לזירה האירופית.

    יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully