אפשר לתת אלף ניתוחים חברתיים, חלקם מוצדקים, לעובדה שאוהדים של בני יהודה מתנהגים כמו שהם מתנהגים. אפשר אפילו להבין למה הפועל תל אביב, האדומה והעשירה, זו שנוסעת לסופי שבוע בפירנצה, מטריפה אותם במיוחד. שיקפצו. ההתנהגות שלהם, ולא בפעם הראשונה, היא התנהגות של חיות (במחשבה שניה, מתי לאחרונה ראיתם חיות מתנהגות כל כך מכוער?)
יכול להיות שאם מכבי חיפה היתה נענשית כראוי על השיגעון ביציעים שלה, גם קבוצות אחרות ואוהדים אחרים היו לומדים את הלקח ומבינים איזה נזק הם עושים למועדון שלהם עצמו. אבל לחיפה יש תשעים אחוז הנחה בהתאחדות לכדורגל, והעונשים שקיבלה הם בדיחה. המסר של אנשי בית הדין של ההתאחדות היה ברור: מחיר הדמים בכדורגל הישראלי הוא זול במיוחד. המסר הזה נקלט גם בשכונה.
עכשיו יש להתאחדות הזדמנות לתקן. את מה שקרה בשכונה צריך להפוך לסמל למלחמה באלימות. בני יהודה צריכה להיענש קשות (אם לכפר סבא הורידו שלוש נקודות על עבירות תקציב וחוזים, מה בדיוק מקבלים על יידוי אבנים שמפוצצות ראשים של ילדים?). ההתאחדות חייבת להביא את המשטרה לחקירה מקיפה, שתגלה את משליכי האבנים ותביא להרחקה (אמיתית) שלהם מהמגרשים למשך שנים. כל שבוע, בשעת המשחק של בני יהודה, הם יתייצבו לחתום בתחנת המשטרה.
וכרגיל: איפה בדיוק היתה המשטרה? למה לקח לה כל כך הרבה זמן כדי להגיע אל מיידי האבנים? זה מקרי? מי פיקד על הכוח הזה? האם יבדקו איך זה קרה לו? האם הוא ישא באחריות?
19 באוקטובר: חיות
איתן בקרמן
19.10.2002 / 23:05