מעבר לקצה גבול היכולת: ניתוח הניצחון של ריאל בגמר ליגת האלופות

צפו במשדר הספורט היומי לסיכום גמר ליגת האלופות

גמר ליגת האלופות אמש (שבת) הסתיים בדיוק כמו הגמר בליסבון לפני שנתיים. כריסטיאנו רונאלדו הבקיע פנדל, הוריד את החולצה ויצא לחגיגות נרגשות אחרי שריאל מדריד גברה על אתלטיקו והוכתרה לאלופת אירופה. אבל איזה הבדל עצום היה בפועל בין שני האירועים.

ב-2014 המעשה של הפורטוגלי היה מגוחך למדי. המשחק כבר הוכרע, ריאל הובילה 1:3, והבעיטה בדקה ה-120 היתה חסרת חשיבות מעשית. לרונאלדו, שלא הבריק בגמר בלשון המעטה, לא היתה כל סיבה למשוך את תשומת הלב לכיוונו באופן כה בוטה וראוותני. היה זה מפגן של אנטי-קבוצתיות, והוא ספג על כך ביקורת מוצדקת. לעומת זאת, אתמול רונאלדו היה הגיבור האמיתי. הוא לא היה כשיר, התגבר על כאבים ונאלץ להישאר על הדשא במשך 120 דקות, בין היתר בשל החלטות לא מוצלחות של מאמנו. ובכל זאת, הוא לא ויתר על הבעיטה החמישית בדו קרב ושלח אותה פנימה בקור רוח מופתי. הפעם, לשם שינוי, האקסטזה שלו היתה מוצדקת. בהתחשב בנסיבות, הוא הוכתר לווינר האולטימטיבי.

עוד בנושא

בפעם ה-11 בתולדותיה: מדריד ריאל הוכתרה לאלופת אירופה
רונאלדו הפצוע חגג בסיום: "ידעתי שאכבוש את הפנדל המכריע"
דייגו סימאונה: "לא יודע איזה הפסד כואב יותר, זה או ב-2014"
כל מספרי הגמר: ההישג של זידאן, הרגע של סרחיו ראמוס

זו לא היתה ההקבלה היחידה לדרבי ההוא בליסבון. במובנים לא מעטים, התסריט אתמול היה הפוך, סוג של תמונת מראה. ב-2014 הובילה אתלטיקו במחצית הראשונה, וריאל הישוותה באופן דרמטי בזמן פציעות. כאשר כבר התכוננו להניף את הגביע, שחקני אתלטיקו נפלו מהרגליים. דייגו קוסטה ופיליפה לואיס נפצעו, וכך התבזבזו לדייגו סימאונה שני חילופים. לכן, כאשר גם חואנפראן נפצע בהארכה, הוא נשאר על המגרש על אף שלא היה מסוגל לתרום הרבה. בסופו של דבר, ניצלה ריאל את התשישות של יריבתה והכריעה את ההתמודדות באופן נחרץ.

הפעם הובילה ריאל במחצית הראשונה, ואתלטיקו היממה אותה עם שיוויון מאוחר, גם אם הוא הגיע בעיתוי קצת פחות קריטי, דקה ה-79. זינדין זידאן ממש לא בנה על זה. חילוף אחד התבזבז לו כאשר דני קרבחאל נפצע, אבל הוא ביצע שני שינויים נוספים לפני שספג את שער השיוויון. את כניסתו של איסקו על חשבון טוני קרוס אפשר להסביר בנסיון להחזיק בכדור, אולם החילוף הפר את האיזון במרכז המגרש. קשה הרבה יותר להבין את ההחלטה להוריד לספסל את קארים בנזמה לטובת לוקאס ואסקס. אמנם הדבר איפשר לרונאלדו הפגוע לעבור לעמדת החלוץ המרכזי ולא לרדת להגנה, אך האם הפורטוגלי בכלל היה צריך להיות על המגרש?

בנזמה נראה אחד השחקנים הרעננים ביותר של ריאל נכון לרגע החילוף, וייתכן מאוד שכדאי היה להיזהר ולצפות אפשרות של הארכה. אחרי שיאניק פריירה קראסקו הפציץ את שער השיוויון הנהדר, היה ברור שלקולצ'ונרוס יהיה יתרון משמעותי. וכך אכן היה, מה גם שסימאונה השאיר לעצמו שני חילופים בשרוול, והשתמש בהם כאשר פיליפה לואיס (שוב הוא!) וקוקה נפצעו. אלא שבניגוד לריאל לפני שנתיים, לא השכילה אתלטיקו לנצל את היתרון הפיזי על מנת להכניע את היריבה. היא לא היכתה בברזל כשהוא חם, ולכן נותרה לבסוף בידיים ריקות בהגרלה הקרויה דו קרב פנדלים.

בדו קרב הזה, אגב, שני השוערים אפילו לא נגע בכדור, ואם יש ליאן אובלק, הכוכב הנהדר של אתלטיקו, נקודת תורפה, הרי שהיא נעוצה כאן. סמיר הנדאנוביץ' של אינטר, האיש אותו ירש אובלק בין הקורות של נבחרת סלובניה, הוא אחד הפנדליסטים הטובים ביותר במילניום הנוכחי. לעומתו, אובלק לא מצטיין בנושא בלשון המעטה. לפני שנתיים הוא הפסיד בפנדלים לסביליה כאשר עמד בשער בנפיקה בגמר הליגה האירופית ולא עצר אף בעיטה. בשמינית הגמר מול איינדהובן הוא ספג שבעה פנדלים רצופים לפני שלוסיאנו נארסינג בעט למשקוף והעניק לו ניצחון. גם אתמול הלכו כל הפנדלים של ריאל פנימה. רק את הבעיטה הגורלית של תומאס מולר בחצי הגמר נגד באיירן מינכן הצליח אובלק להדוף, וזה שווה המון.

אם כבר מדברים על הגומלין במינכן, הרי שסימאונה עלה אתמול במערך זהה שפתח באליאנץ ארנה (למעט סטפן סאביץ' שהחליף את חוסה מריה חימנס במרכז ההגנה), וביצע חילוף זהה במחצית. גם נגד פפ גווארדיולה, כאשר היה צריך לשמור על יתרון שברירי מהמשחק הראשון, העדיף צ'ולו את אאוגוסטו פרננדס בקישור לצד הקפטן גבי. כאשר באיירן שחטה את אתלטיקו במחצית הראשונה והובילה, הוריד הארגטינאי את בן ארצו לספסל ושלח את פריירה קראסקו הבלגי על מנת להוסיף מהירות. זה עבד אז, וזה עבד אפילו טוב יותר הפעם.

ניתן לומר כי זידאן הצליח יותר בבחירת ההרכב ובניהול המשחק במחצית הראשונה, אך סימאונה גבר עליו שוק על ירך בהתאמות טקטיות תוך כדי תנועה, ובכך בא לידי ביטוי הניסיון הרב שצבר במעמדים אלה בהשוואה לצרפתי שלא השלים אפילו חצי שנה בתפקיד.

הנטייה המוזרה של אתלטיקו לבצע עבירות באיזור המסוכן בתחילת המשחק הובילה לשער היתרון של ראמוס שהובקע מנבדל, בעוד אתלטיקו לא ייצרה כלום מבחינה התקפית לפני ההפסקה. ואולם, במחצית השניה נוצלו לא פעם הבעיות בעורף של הלבנים, והפציעה של קרבחאל רק העמיקה אותם. הסגנון הפזיז של פפה במקרים לא מעט, כולל בביצוע העבירה על פרננדו טורס ברחבה, לא יעודד במיוחד את אוהדי פורטוגל. ההגנה קרסה כאשר גבי שלח כדור עומק סטייל אינייסטה לחואנפראן, שבישל במהימנות טכנית נפלאה לפריירה קראסקו.

בסופו של דבר, המגן הימני של אתלטיקו היה הגיבור הטרגי בשל החמצת הפנדל בדו קרב, אבל הוא גם הרוויח המון מניות בזכות תרומתו במשך 120 דקות, והפציעה של קרבחאל מבססת כנראה את מעמדו בהרכב נבחרת ספרד ביורו. באליפות אירופה הקודמת הוא צפה מהספסל על תקן מחליפו של אלברו ארבלואה, בעוד במונדיאל בברזיל הפסיד במאבק על המקום בהרכב לססאר אספיליקואטה. הפעם, בגיל 31, הגיע סוף סוף הזמן שלו, וזה מגיע לו – אם כי גם לקרבחאל המצוין בהחלט מגיע. יהיה זה מתסכל מאוד אם מגן ריאל, שמירר בבכי אחרי שנפגע, יחמיץ את הטורניר.

דאגה גדולה פי מיליון סוררת בנבחרת פורטוגל. האם רונאלדו, שסיכן את בריאותו כדי לשחק בחצי הגמר מול מנצ'סטר סיטי ובגמר, יספיק להתאושש ולהחלים לחלוטין עד הטורניר. נכון לעכשיו, סימן שאלה גדול מאוד מרחף מעליו. ברור שהוא ייסע לצרפת, אך אם תרומתו תהיה דומה לזו שהפגין אתמול, הרי שכדאי למאמן פרננדו סנטוס להשאירו על הספסל בשלב הבתים – כי הרי פורטוגל מסוגלת להתמודד בבית עם אוסטריה, איסלנד והונגריה? אבל האם האגו של רונאלדו יאפשר זאת?

זה המקום להזכיר, אגב, כי ביורו 2012 ספג כוכב ריאל הרבה לעג כאשר שובץ לבצע את הפנדל החמישי בחצי הגמר מול ספרד, ונבחרתו הודחה כבר אחרי ארבע בעיטות. אז טענו רבים, ללא כל הצדקה, שהיה זה מעשה חסר אחריות. אתמול הוכיח רונאלדו באופן חד משמעי, בפנדל המנצח, עד כמה חשוב לכוכב הגדול לבעוט את הפנדל המכריע.

ואם כבר מדברים על היורו, הרי ששיבוץ גמר ליגת האלופות בתאריך כה מאוחר פוגע בהכנת הנבחרות והשחקנים. מאז הוסט הגמר מימי רביעי לשבתות לפני שבע שנים, הוכתר השינוי להצלחה מסחררת, אבל צריך לקחת בחשבון גם שיקולים אחרים בבניית לוח המשחקים. ב-2010 התקיים הגמר ב-22 במאי, והמונדיאל החל ב-11 ביוני. ב-2012 היה הגמר ב-19 במאי, ואליפות אירופה נפתחה ב-8 ביוני. לפני שנתיים היה הגמר ב-24 במאי, וגביע העולם יצא לדרך ב-12 ביוני.

בכל המקרים, ניתנו כמעט שלושה שבועות להכנה. הפעם יש פחות משבועיים, שלא לדבר על קופה סנטנריו שמתחיל כבר השבוע. כך נוצר, למשל, מצב אבסורדי בו קיימה נבחרת בלגיה משחק הכנה מול שווייץ, בעוד פריירה קראסקו שותף באותו יום בגמר ליגת האלופות. אין ספק שהוא שיפר את סיכוייו להיכלל בסגל של מרק וילמוטס, אך זה עלול היה לפעול גם לרעתו, ובכל מקרה יש לו הרבה פחות זמן להתאמן עם חבריו למדים הלאומיים. גם מבחינת נבחרתו של ויסנטה דל בוסקה, זו בעיה משמעותית, במיוחד אם איבדה אתמול ספרד לא רק את קרבחאל, אלא גם את קוקה.