בווידאו: משחק מקדים דנה בסדרות הגמר האזוריות
בעולם ההפך של גמר המערב, OKC עוברת להרכב נמוך אחרי שלוש דקות וגולדן סטייט נשארת גבוהה עד לשתי הדקות האחרונות. בעולם ההפך של גמר המערב, גולדן סטייט חופרת פנימה ועוברת דרך הפוסט כל התקפה. בעולם ההפך של גמר המערב, OKC קולעת ארבע שלשות יותר מגולדן סטייט, כולל שוויון בכמות השלשות בין הספלאש בראדרס לראסל ווסטברוק ואנדרה רוברסון, ומפסידה את המשחק. בעולם ההפך של גמר המערב, האלופה שניצחה 73 משחקים בעונה הרגילה מגרדת ניצחון מול קבוצה שעדיין נראית טובה ממנה בעיקר בזכות נחישות וכוח רצון.
איזו סדרה. איכותית, קשוחה, מוזרה, מרתקת. סדרה שנותנת את התחושה שזאת הרמה הגבוהה ביותר של כדורסל שיש כיום, שקבוצות אחרות היו מתאיידות מול רמת האינטנסיביות הזאת, מול האתלטיות, הקצב והכישרון בשני הצדדים. זה היה משחק של יותר מ-105 פוזשנים, כל הסדרה הזאת מתנהלת בקצב של 104.14 פוזשנים למשחק, ולשם השוואה הקצב של גמר המזרח הוא 92.26 פוזשנים למשחק. זה עולם אחר מבחינת המאמץ שנדרש.
הקצב הגבוה הוביל גם לתוצאה גבוהה שמטעה לחשוב שזה היה משחק של התקפות. בפועל, ההגנות בשני הצדדים היו טובות הלילה, כאשר הפעם זו של גולדן סטייט הייתה טובה יותר. אוקלהומה סיטי המשיכה עם החילופים האוטומטיים ויער הידיים שכפו איבודים והכריחו את הווריירס לעבוד בכל התקפה, אבל השחקנים של סטיב קר הגיעו מוכנים לעבוד.
עוד בנושא
גולדן סטייט ניצחה 111:120 את אוקלהומה סיטי וצימקה ל-3:2 בגמר המערב
מה ווסטברוק חושב על ההגנה של סטף קרי? התגובות והמספרים
קרי, ווסטברוק, לאונרד, לברון ודיאנדרה ג'ורדן בחמישיית העונה
דיווח בארה"ב: יוסטון ומייק ד'אנטוני סיכמו על חוזה לארבע עונות
ההתאמה המרכזית של קר בהתקפה הלילה הייתה להשתמש כמעט בכל התקפה ביכולת המסירה של שני שחקני הפנים שלו, אנדרו בוגוט ודריימונד גרין. האופן בו ההגנה של OKC מפריעה להנעת הכדור המפורסמת של גולדן סטייט הובילה את קר לשים את הכדור יותר בידיים של השחקנים שמסוגלים למסור מעל ליער הידיים של הת'אנדר, ולשלוח אותם לנהל את המשחק מהפוסט. הרבה התקפות התחילו מהכנסת כדור לבוגוט, אצל דריימונד קדם לכך פיק נ' רול עם קרי כדי שיהיה מולו שחקן נמוך שהוא יכול למסור מעליו. לא הייתה להם כל כוונה לנסות לבצע פעולה התקפית בעצמם, גם מול מיס-מאץ', אלא לאפשר לתרגילי התנועה והחסימות הקבועים להתנהל כך שהם יצליחו למסור לשחקן שמתפנה ברגע הנכון.
האתלטים המתואמים של בילי דונובן הצליחו, גם הלילה, להקשות גם על ההתקפות המוצלחות ביותר של גולדן סטייט, בעיקר להקטין מאוד את כמות השלשות הפנויות, אבל השחקנים של קר היו סבלניים, המשיכו להניע כדור ובסוף מצאו נתיבי חדירה לטבעת. סטף וקליי היו אפקטיביים מאוד בצבע הלילה, במקרה של קרי בלט ההבדל בין המשחק הזה למשחקים קודמים בתחום הזה, כאשר הסיבה לכך היא שרוב החדירות שלהם הגיעו בסוף התקפה ארוכה וטובה, אחרי שההגנה כבר עבדה והתפזרה.
בהגנה, קר סימן מטרה אחת עיקרית: למנוע מראסל ווסטברוק וקווין דוראנט להגיע לטבעת בחדירות. זו הייתה סיבה נוספת לכך שהוא שיחק עם סנטר אמיתי לכל אורך המשחק, הוא רצה שבכל חדירה של OKC יחכה איש גדול בצבע, יחד עם שני שחקנים נוספים שאחד מהם הוא דריימונד. זאת לא הגנה מתוחכמת במיוחד, מזכירה את שיטת טום תיבודו של העמסת הצד החזק של התקפת היריב בשחקנים. להגנה הזאת יש גם מחירים: היא מאפשרת יותר זריקות פנויות מבחוץ וריבוי העזרה מקשה על סגירה לריבאונד, אבל קר החליט שהוא מוכן לשלם מחיר כדי לקחת מהתקפת OKC את הלחם והחמאה שלה.
אוקלהומה סיטי לקחה מה שגולדן סטייט נתנה. אנדרה רוברסון וסרג' איבקה קלעו את השלשות החופשיות שלהם (רוברסון עם 1.8 שלשות ב-57.9 אחוזים בששת המשחקים האחרונים, כולל האחרון מול סן אנטוניו, נתון שמעיד על הצורך לקחת אותו קצת יותר ברצינות כשהוא עומד בפינה), דוראנט וראסל קלעו שלשות וזריקות מחצי מרחק, כולל כמה זריקות קשות מאוד, אנתוני מורו צץ משום מקום וקלע כמה זריקות שלא ברור מאיפה הוא הוציא אותן. הפיק נ' רול של דוראנט עם הגבוה שעליו שמר הסנטר סידר לו מדי פעם זריקה יחסית נוחה מבחוץ, אבל קר החליט לחיות עם זה. בשורה התחתונה זה עבד, שני הכוכבים של OKC השיגו את הנקודות שלהם, אך עשו את זה באחוזים לא טובים.
מתחת לרדאר
הצוות המסייע של OKC קיבל הרבה מחמאות מוצדקות בסדרה הזאת, הלילה היה תורם של הרול פליירס של גולדן סטייט להזכיר שמדובר בקבוצה עמוקה ואיכותית במיוחד. מעל כולם היה אנדרו בוגוט, מועמד לגיטימי לתואר איש המשחק, שהפך הלילה לשחקן מפתח גם בהגנה וגם בהתקפה. הוא היה חד, המיקום שלו היה נהדר והוא נעזר בריבאונד ההתקפה כדי לצבור הרבה יותר נקודות מהרגיל.
אך אי אפשר להתעלם גם מהאחרים. החמישייה שפתחה את הרבע השני והרביעי כללה את הריסון בארנס, אנדרה איגודלה, שון ליבינגסטון, לאנדרו ברבוסה ומו ספייטס. החמישייה הזאת סיפקה שש דקות איכותיות בהן נתנה לכוכבים לנוח וברבע האחרון גם הגדילה את הפער. בארנס קלע את השלשות שלו, איגודלה ניהל משחק נהדר עם שמונה אסיסטים שקטים, ליבינגסטון קלע את הסלים הקשים שהוא יודע, ספייטס הוא מכונת נקודות והלילה היו לה מהלכים חשובים גם בהגנה. סטיב קר יצטרך את החבורה הזאת בכושר דומה גם במשחק הבא.
נתון המשחק
8 סלים ב-47 אחוזים: זה מה שעשתה הלילה אוקלהומה סיטי ב-restricted area, חצי העיגול שמתחת לסל. לשם השוואה, בארבעת המשחקים הראשונים היא קלעה באיזור הזה 19.8 סלים למשחק ב-65.3 אחוזים. לשם השוואה נוספת, הקבוצה שקלעה הכי מעט סלים באיזור הזה במהלך העונה היא הניקס עם 13.1 כאלה, האחוז הנמוך ביותר הוא 55.6 אחוזים של שיקגו. די מדהים ש-OKC קלעה 111 נקודות עם יעילות התקפית של 105.2 למרות הנתון הזה.
ההגנה המצופפת של גולדן סטייט הצליחה גם להקשות על ווסטברוק ודוראנט להגיע לטבעת וגם לשלוט בריבאונד באיזור שקרוב לסל, רוב הריבאונדים בהתקפה של OKC היו כאלה שקפצו רחוק, נלקחו על ידי שחקני חוץ והחלו התקפה חדשה. אם ההגנה של הווריירס תצליח להקשות על OKC להגיע לטבעת גם במשחק הבא, הסיכוי שלה לנצח יגדל משמעותית.
לקראת המשחק הבא
ההפסד הצמוד במשחק החמישי לא אמור לגרום ל-OKC להרגיש פחות בטוחה בעצמה לקראת המשחק השישי, באולם הביתי בו הביסה את גולדן סטייט פעמיים, בו יותר שריקות קטנות הולכות למארחת, בו הקהל הנהדר מכניס את השחקנים לטירוף. לכן, שאלת המפתח היא האם יש לאוקלהומה סיטי בקנה משחק ביתי גדול נוסף. כאן נכנס למשוואה גורם משמעותי שעשוי לבוא לידי ביטוי: העייפות.
המשחק השלישי בסדרה התקיים לאחר שלושה ימי מנוחה, המשחק הרביעי הגיע לאחר בלו-אאוט בו השחקנים נחו כל הרבע האחרון. הפעם זה סיפור אחר, הפעם מדובר במשחק אחרי יום מנוחה בודד, אחרי משחק צמוד ומתיש בקצב מטורף, עם טיסה ארוכה באמצע. ההשפעה של התנאים האלה על OKC עשויה להיות משמעותית יותר משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שמדובר בקבוצה שמותחת את קצה גבול היכולת הפיזית, מתבססת על אתלטיות ואינטנסיביות יוצאות דופן. ניתן להניח שהשחקנים של הת'אנדר ימשיכו לעבוד כמו משוגעים, השאלה היא אם יהיה להם מספיק חמצן גם כדי לשמור על רמת הריכוז העילאית שלהם בחודש האחרון.
הסיבה השנייה לחשיבות שאלת העייפות עבור OKC היא שהשחקנים של דונובן משחקים הרבה יותר דקות בגלל הסגל הקצר. שלושה שחקנים של הת'אנדר שיחקו הלילה יותר מ-40 דקות, אף אחד משחקני גולדן סטייט לא. קווין דוראנט שיחק הלילה שבע דקות יותר מסטף קרי. דוראנט לא סתם שיחק הלילה 44 וחצי דקות, הוא לקח 31 זריקות, עבד קשה מאוד בשני הצדדים וברבע האחרון נפל כמה פעמים לפרקט, כולל התנגשות חזיתית עם מו ספייטס שעוד נפל עליו. יכול להיות שבעוד יומיים יתברר שדונובן הגזים עם הדקות לשחקני המפתח במשחק שהוא לא היה חייב לנצח.
