הטוב - דקל קינן
אחרי כל משחק, המאמנים מקבלים את הנתונים הסטטיסטיים והניידות של כל שחקן. סעיף "הרחקות מתוך הרחבה" בדרך כלל לא מופיע, אך אם היה מופיע, דקל קינן היה עומד על משהו כמו 30-40 בגמר הגביע. כל הגבהה, כל ניסיון הכנסת כדור על הקרקע דרך המרכז, כדורי רוחב מהאגפים - כמות הכדורים שהוא הרחיק מתוך הרחבה הזכירה מאוד את המופע של טל בן חיים במשחק הגומלין של מכבי תל אביב בבלומפילד נגד פ.צ באזל. צריך לזכור שבעוד מרבית שחקני חיפה נחו ביום שבת נגד מכבי תל אביב, קינן היה חלק מהתבוסה וההשפלה. הערב הוא לקח את הסיוט הזה למקום הרואי וזכייה בתואר.
הרע - פיטר בוס
אין ספק שתחת בוס מכבי משחקת כדורגל טוב יותר ויפה יותר. אבל ההולנדי נכשל במאני טיים במבחן התוצאה. ארבע תוצאות תיקו בפלייאוף, בצורת ביותר מדי משחקים ובעיקר תוצאות שליליות במשחק העונה נגד הפועל באר שבע בבלומפילד והערב בגמר הגביע. מכבי תל אביב הייתה פגיעה מדי בשני המשחקים הללו וכשהיריבות הסתגרו, היא לא מצאה פתרונות. מדוניאנין ומיכה ניסו, אבל בזה זה נגמר. מוטב היה אילו בוס היה זוכר איך ברק יצחקי נראה כשהוא פתח בחצי הגמר נגד סכנין. יש שחקנים שמתאימים יותר למשחקים גדולים ובעיקר לכאלו נגד הגנות צפופות.
המכוער הארגון בטדי
שוב אותו סיוט. הפקקים, מקומות החנייה, התלונות על דוחק בכניסות. אצטדיון עם תכולה של 31,600 מקומות שלא באמת יכול לארח כמות כזו של קהל שיוכל להגיע בנינוחות ולעבור חוויה איכותית. ואגב, למה לעזאזל אין קירוי מעל היציע הדרומי? הבטיחו לעשות זאת לקראת אליפות אירופה לנבחרות צעירות ב-2013, לא הגיע הזמן?