בווידיאו: מנצ'סטר יונייטד סוגרת את הליגה עם ניצחון על בורנמות'
רגעי הפינוי של אולד טראפורד בשבת שעברה, בגלל החפץ החשוד שהתגלה לפני המשחק מול בורנמות' בתא השירותים ביציע, לא היו סימפטיים במיוחד. אבל דווקא אותם רגעים, הוציאו מאוהדי מנצ'סטר יונייטד את ההומור הציני הכי טוב שלהם בתקופה האחרונה: "לואי ואן חאל לא יפנה את האצטדיון", כתבו רבים ברשתות החברתיות, "הוא יישאר בו עד שהחוזה שלו יסתיים. אולי עכשיו, בלי אוהדים ביציע, הוא יכול לבוא ולתת את נאום סיום העונה המסורתי על כר הדשא. אחרת היה לו קשה לדבר בלי לחטוף בוז".
בסופו של דבר, המשחק התקיים בשלישי, יונייטד ניצחה וההולנדי אכן עלה לדשא בסיום ואכן חטף המון בוז. אחרי עונה שקבעה שבפעם השנייה תוך שלוש שנים, השדים האדומים לא ישחקו בליגת האלופות, לאוהדי יונייטד נמאס מוואן חאל, אולי אפילו בצדק. מצד שני, לפני אי אילו שנים, נמאס להם גם ממאמן אחר ואם ואן חאל יצליח לייצר בגמר הגביע האנגלי שחזור מושלם של המקרה ההוא, ייתכן שההיסטוריה, או לפחות חלק ממנה, עוד תחזור על עצמה.
בחורף של עונת 1989/90. היא הפסידה לארסנל בחוץ ומיד לאחר מכן לקריסטל פאלאס ולטוטנהאם בבית. ההפסד לפאלאס, קבוצה שבתחילת אותה עונה חטפה 9:0 מליברפול, היה זה ששבר את גב הגמל מבחינת הקהל וביציעים הונף שלט: "שלוש שנים של תירוצים ואנחנו עדיין נראים כמו חרא. להתראות, פרגוסון". המנג'ר הסקוטי, שקיבל את הקבוצה בנובמבר 1986, עוד לא זכה באף תואר עם יונייטד בשלב זה ואת עונת 89/90 הוא סיים רק במקום ה-13, שני מקומות מעל פאלאס ועם כמות נקודות זהה לשלה, 48, רק חמש מעל הקו האדום.
בגביע לעומת זאת, יונייטד הצליחה להתקדם לאיטה. בסיבוב השלישי, הראשון בו השתתפה, שער בודד של מארק רובינס סידר לה ניצחון על נוטינגהאם ועל פי האגדה, הציל את הג'וב של פרגוסון, שהיה מפוטר במקרה של הדחה. גם בשלושת הסיבובים הבאים יונייטד ניצחה על חודו של שער, לפני שפגשה לחצי גמר דרמטי את אולדהאם. המשחק הראשון נגמר ב-3:3 והמשחק החוזר ב-1:2 ליונייטד, כאשר רובינס שוב היה הגיבור עם שער ניצחון בדקה ה-114. לראשונה מאז הזכייה ב-1985, יונייטד חזרה לגמר הגביע.
באותו גמר, התייצבה מולה לא אחרת מקריסטל פאלאס, היריבה אותה תפגוש גם הפעם בקרב על התואר. זה היה אחד מתוך כמה מפגשים שסימלו את סופה של תקופה בכדורגל האנגלי, ואת תחילתה של תקופה חדשה. אצטדיון וומבלי, אחרי השיפוץ שהפך את כולו ליציעי ישיבה, היה מלא ב-80 אלף צופים, שהתנהגו למופת. אופ"א הודיעה שאם הקהל האנגלי ימשיך להפגין שיפור עד לסיום העונה ובמונדיאל שנערך באיטליה באותו קיץ, הקבוצות יוכלו לחזור למפעלים האירופיים, לראשונה מאז הוחרמו מהם בשל אסון הייזל.
הגמר הראשון, בדיוק כמו חצי הגמר של יונייטד, הסתיים ב-3:3 פנטסטי. פאלאס הובילה, יונייטד הפכה, פאלאס איזנה ובתחילת ההארכה החזירה לעצמה את היתרון, אבל שער דרמטי של האדומים בדקה ה-113 קבע משחק חוזר. ליונייטד כבשו באותו משחק בריאן רובסון ומארק יוז (צמד), שני השחקנים היחידים שהיו בסגל שזכה בגביע חמש שנים קודם לכן. מהפכת פרגוסון הייתה בשיאה ומנגד, פאלאס הפכה לקבוצה האחרונה עד היום שהופיעה למשחק בגמר הגביע עם הרכב על טהרת השחקנים האנגלים.
חמישה ימים לאחר התיקו המותח, נערך הגמר החוזר ושער של לי מרטין בדקה ה-59 נתן 0:1 קטן ליונייטד וסידר לסר אלכס את התואר הראשון וממש, ממש, ממש לא האחרון שלו עם הקבוצה. בעונה שלאחר מכן, השדים האדומים אכן חזרו להופיע באירופה, זכו בגביע למחזיקות גביע ומשם, טסו קדימה והפכו תחת הסקוטי לקבוצה הכי מצליחה בממלכה בשני העשורים הבאים. הכובש מרטין, הפך באופן לא מפתיע לשנוא אוהדי פאלאס, שפספסו תואר היסטורי. הוא נשאר שנוא האוהדים למשך כחמש שנים, עד שאריק קנטונה כיבד את מת'יו סימונדס בבעיטת קונג פו מופרעת.
האם פרגוסון היה ממשיך ביונייטד בלי הזכייה בגביע של 1990? בכלל לא בטוח. התואר ההוא לא רק הרגיע את הקהל, אלא גם שינה את ה-DNA של המועדון, שהפך למנצח. ה-DNA הזה נעלם לחלוטין בשלוש השנים מאז פרגוסון פרש וכרגע, אף אחד לא מרגיש שהוא בדרך חזרה. אלא שזכייה בגביע, באותו אצטדיון, מול אותה יריבה, עשויה לייצר באזז שישכנע את הספקנים, ולא חסרים כאלה, שללואי ואן חאל מגיע לפחות עוד צ'אנס אחד במועדון. יותר מכל אחד ביונייטד, הגמר הזה יהיה עבור ההולנדי קרב על התפקיד, ההכרה והכבוד. יכול להיות שגם תואר לא יעזור כאן ומדובר בסיפור אבוד, אבל גם אם זה לא יעזור, זה בטח לא יכול להזיק.
תקציר ה-3:3 ממשחק הגמר הראשון
תקציר ה-0:1 מהמשחק החוזר
ואן חאל הגיע ליונייטד כמו מלך לפני שנתיים. אחרי תקופה קצת קשה בקריירה שלו, הוא בדיוק חזר להיות מאמן מוערך מאוד, כאשר הוביל את הולנד התוססת למקום השלישי והמפתיע במונדיאל בברזיל. חילוף השוערים הזכור שלו, רגע לפני דו קרב הפנדלים מול קוסטה ריקה, עזר להזכיר לכולם שהוא מאמן יוצא דופן וזה בדיוק מה שיונייטד חיפשה אחרי עונה מזעזעת עם דייויד מויס, היורש שפרגי בחר והתגלה כלא ראוי למעמד.
ההולנדי טען שקיבל סגל "שבור" ובתמורה, זכה מהבוסים לצ'ק פתוח. בשנתיים ביונייטד, הוא בזבז כ-180 מיליון ליש"ט והביא כ-0 תוצאות. למעשה, הוא עומד כרגע על 60 אחוזי הצלחה, לעומת ה-59 שהיו למויס. העונה של מויס אומנם הייתה הגרועה אי פעם של הקבוצה בפרמיירליג (64 נקודות), אבל העונה הנוכחית נכנסה למקום הלפני אחרון (66 נקודות) והעונה הקודמת (70 נקודות) נמצאת מקום אחד מעליה. שום שיפור, שום שדרוג, שום שינוי. אם כבר, יונייטד הפכה למשעממת באופן קיצוני תחת ואן חאל ו"שיפרה" את השיא השלילי שלה בפרמיירליג כאשר כבשה העונה רק 49 שערים (השיא הקודם עמד על 58 מעונת 2004/05). במשחקים מול הקבוצות שסיימו בחצי העליון של הטבלה, כאשר היא הייתה יכולה להסתגר ולעקוץ, יונייטד הייתה לא רעה בכלל, אבל נגד קבוצות התחתית, שם היא נדרשה ליזום ולהיות יצירתית, היא התקשתה לצבור נקודות.
אלא שלצד כל הנתונים הללו, הגיעו ההעפלה לגמר הגביע והתואר האפשרי שבאופק, מה שגרם לפרשני הממלכה ללכת בין הטיפות: "יונייטד משתפרת תחת ואן חאל, אבל עושה זאת בקצב של חילזון", היטיב לסכם פול ווילסון מה"גרדיאן" את המצב, "המטרה העונה הייתה מקום שלישי וכרגע, תכנית שלוש-השנים שהציג ואן חאל כשהגיע, נכשלת. הקבוצה יותר טובה ממה שהייתה בשתי העונות הקודמות, אבל עדיין לא קרובה למקום בו היא יכולה, רוצה או צריכה להיות. גביע יהיה טוב לקורות החיים של ואן חאל ולארון התארים, אבל אם הוא ימשיך גם בעונה הבאה בתפקיד, יונייטד כנראה שוב תהיה הרחק מהמטרות שלה". ב"סאן", שם פחות סלחניים לרוב, ירה ניל קאסטיס: "התקופה של ואן חאל לא מספיק טובה, וזה במילים יפות. עוד עונה מחוץ לצמרת זה פשוט משפיל עבור מועדון כזה גדול. יונייטד הופכת לליברפול, קבוצה שנפלה מגדולתה ומסתפקת בפירורים. זה היה הפחד הגדול שלה כשפרגוסון פרש, וזה מתממש".
וכעת עולה השאלה - מה הלאה? האם ואן חאל, אם יביא גביע, ראוי לקבל עוד עונה בתפקיד, כמו שקרה עם פרגוסון ב-1990? וגם אם לא יזכה, האם הגעה לגמר פלוס פספוס המקום בצ'מפיונס רק בגלל הפרש שערים, הוא הישג מספיק על מנת שההולנדי יזכה להשלים את החוזה עליו חתם? מויס פוטר ביום בו יונייטד נשארה רשמית מחוץ לטופ 4. לוואן חאל זה לא קרה, אבל יכול מאוד להיות שגמר הגביע יכריע לגביו. "זכייה בגביע תהיה היום השמח הראשון של יונייטד מאז הפרידה מפרגוסון. השאיפות אומנם הרבה יותר גבוהות, אבל אסור לזלזל בשום תואר. בלי גביע, ואן חאל יתקשה לצלוח את הפגרה הקרובה בתפקיד", כתב סטיוארט מת'יסון מה"מנצ'סטר איבנינג ניוז".
ואן חאל מבחינתו, מצהיר כל הזמן שהוא יישאר עד סוף החוזה ושהוא מתכנן את העונה הבאה: "אני מקווה שההנהלה תסכים עם העמדה שלי", אמר, אך כרגע בהנהלה לא ממש בטוחים מה לעשות וחברי הדירקטוריון, פרגוסון, דייויד גיל וסר בובי צ'רלטון, כבר הודו שהם לא יודעים אם הגלייזרים וסגן הנשיא אד וודוורד מתכוונים להביא את מוריניו או כל אחד אחר כבר בקיץ הקרוב. הקהל, מעבר לבוז לאחר משחק סיום העונה, מביע את מחאתו זה זמן רב ובאינטרנט אפילו קיימת עצומה לסילוקו של ואן חאל. כמעט 20 אלף חתימות כבר נאספו. "אני יודע שהם חושבים שיונייטד צריכה להיות אלופה, אבל זה לא ריאלי", אמר ההולנדי והרתיח עוד יותר את היציעים.
"יונייטד עשתה עם ואן חאל את אותה טעות שעשתה עם מויס", כתב ב"מנצ'סטר איבנינג ניוז" אחד ממבקריו הגדולים של ההולנדי, סמואל לקהרסט, "היה צריך לפטר אותו מזמן, באמצע העונה". אחרי משחק סיום העונה מול בורנמות' הוסיף לקהרסט: "ואן חאל פשוט לא מבין מה זה מנצ'סטר יונייטד. הוא שחצן ותוקפני. זה התאים למה שהמועדון היה צריך אחרי מויס, מישהו שינקה את הבלגן שהשאיר פרגוסון. אבל מאז הוא לא עשה כלום".
הדימיון לקיץ של 1990 בולט, אבל קיימים גם כמה הבדלים משמעותיים. פרגוסון קיבל קבוצה בינונית מאוד, בלי יותר מדי תארים וציפיות. היא אומנם הפכה לחלשה עוד יותר בתחילת התקופה שלו כמאמן, אבל היה לה זמן לבנות את עצמה בשקט. היום, כל כישלון של יונייטד הופך להרבה יותר גדול בגלל ההד שמסביב. מעבר לכך, פרגי נכנס לתפקיד בגיל 45 ואחרי זכייה סנסציונית עם אברדין בגביע המחזיקות ב-1983. גם לוואן חאל רשומה לפחות סנסציה אחת ברזומה, האליפות עם אלקמאר בהולנד, אבל את יונייטד הוא קיבל בגיל 63, לקראת סוף הקריירה. הוא אפילו הצהיר שאחרי שיסיים באולד טראפורד, יפרוש מאימון. בעוד פרגוסון עשה התאמות והיה הראשון באנגליה שזיהה את אותה תקופה חדשה שהחלה בסביבות הגמר ההוא של 1990, מה שסידר לו הצלחות אדירות בהמשך, הרי שוואן חאל עקשן ומתקשה להשתנות, מה שפוגע בו ובקבוצה.
בהרכב של קריסטל פאלאס בגמר של 1990 שיחק אלן פארדיו, כיום מנג'ר המועדון ומי שינסה לנקום ולקחת מיונייטד את הגביע. לקראת הגמר, גם הוא עסק בהשוואות: "אני זוכר שהקריירה של סר אלכס הייתה תלויה מאוד באותו משחק. אולי גם זו של ואן חאל תלויה במשחק הקרוב. התקופה שלו במנצ'סטר יונייטד כנראה תוגדר דרך הגמר הזה".