בווידאו: המשחק של סביליה מול אספניול
בשלהי 2012, כאשר ליברפול עמלה במרץ על ההעברה המורכבת של דניאל סטארידג' מצ'לסי, סימן המנג'ר ברנדן רוג'רס את קווין גמיירו כאופציה חלופית. החלוץ הצרפתי היה מתוסכל על הספסל בפריס סן ז'רמן, ונציגי האדומים עקבו אחריו במשך תקופה ממושכת. לבסוף, סטארידג' הגיע לאנפילד, אבל רוג'רס כה התרשם מהפוטנציאל של גמיירו שהוא נותר רלוונטי מאוד מבחינתו כרכש נוסף גם בקיץ 2013.
הייתה רק בעיה אחת - ליברפול פועלת בשוק ההעברות באיטיות בדרך כלל, בעוד יש מועדונים שאוהבים לסגור את העניינים מהר. כמו סביליה, למשל. מונצ'י, המנהל הספורטיבי של האנדלוסים שנחשב כבר מזמן לעילוי אמיתי, אירגן את הכול במהרה, וגמיירו עשה את דרכו לאיצטדיון רמון סאנצ'ס פיסחואן תמורת עשרה מיליון יורו.
בכך לא תמו נסיונותיו של רוג'רס להשיג את הצרפתי. בעונה שעברה, כאשר מצא את עצמו גמיירו על הספסל בסביליה לאור ההצטיינות של קרלוס באקה הקולומביאני, נוצר שוב הקשר עם סוכנו, והצעה בגובה עשרה מיליון ליש"ט הונחה לפי הדיווחים על השולחן. החלוץ עצמו דווקא לא התלהב מהאפשרות. "אני מרגיש מצוין בספרד, והסגנון בליגה הזו מתאים לי מאוד. יש לי עוד מה לתרום כאן, ואני מקווה להישאר. נראה מה יקרה בסוף העונה", הוא אמר.
הגמר הראשון בהרכב
כאשר באקה נמכר למילאן, העתיד היה ברור לגמרי. העונה הנוכחית היא אחת הטובות בקריירה של הצרפתי, ואולי אף הטובה ביותר. היא בוודאות הפוריה ביותר, עם 27 כיבושים בכל המסגרות. והנה לכם צחוק הגורל - הוא האיש שעלול למנוע מליברפול זכייה בליגה האירופית והעפלה לליגת האלופות. ההגנה הבעייתית של יורגן קלופ תצטרך למצוא פתרונות לשחקן שנהנה ממוצע שמתקרב לשער למשחק במפעל (שבעה שערים בשמונה הופעות). בצמד המשחקים מול שחטאר דונייצק בחצי הגמר הכריע גמיירו את ההתמודדות עם שלושה שערים.
סביליה חולמת על זכייה שלישית ברציפות בגביע האירופי המשני, וגם מבחינת הסקורר הצרפתי שלה מדובר בזירה אהובה במיוחד. הוא כבש שישה שערים בעונת 2013/14, ועוד ארבעה אשתקד, אך בשני המקרים העדיף המאמן אונאי אמרי להשאירו על הספסל בגמר. הוא נכנס רק באמצע ההארכה מול אספניול לפני שנתיים, והסתפק בשמונה דקות נגד דניפרו לפני שנה. הפעם, סוף כל סוף, הבמה כולה שלו. הוא הכוכב האולטימטיבי של אמרי בחוד ההתקפה, וכבר לא צריך להוכיח דבר לאיש. מלבד דידייה דשאן, כמובן.
מצטער על הסירוב לפורטוגל?
קשה לומר שגמיירו מאוכזב מאי זימונו לסגל צרפת לאליפות אירופה הביתית, גם אם פרשנים רבים סברו שהוא היה צריך להיות שם. כשאין ציפיות, אין גם אכזבות. הוא השלים כבר מזמן עם כך שלא ילבש עוד את החולצה הכחולה, ויסתפק בשמונה הופעות בינלאומיות - האחרונה שבהן ב-2011. כאשר נשאל באמצע העונה לגבי סיכוייו בנבחרת, הוא השיב בפשטות: "מה אני אמור להגיד? דברו עם דשאן". המאמן הלאומי לא הסתכל לכיוונו גם אחרי שהתקבלה ההחלטה לנפות את קארים בנזמה. אבל על מה אפשר לדבר כאשר אפילו אלכסנדר לקאזט נותר בחוץ? "אני צריך לעשות הכול כדי להצדיק זימון, ואם הוא לא יגיע, שכך יהיה", אמר לא מכבר גמיירו. אולי הוא קצת מצטער שלא ניצל הזדמנות לא שגרתית לקריירה בינלאומית.
ב-2009 נודע למאמן פורטוגל קרלוס קיירוש כי סבו של גמיירו נולד בארצו, ומכאן גם שם משפחתו שממש לא נשמע צרפתי. לפורטוגלים הייתה מאז ומתמיד בעיה בעמדת החלוץ המרכזי, והבחור שכבש 11 שערים בעונת בכורה בלוריין הצנועה הרשים את קיירוש. הוא בחן ברצינות אפשרות להעניק לו אזרחות ולזמנו לסגל, אך גמיירו עצמו פסל זאת על הסף מהרגע הראשון. "אין לי שום קשר לפורטוגל. אני רוצה לשחק בנבחרת צרפת", הוא הצהיר. ואולם, הצרפתים העדיפו תמיד אחרים, וזה החל כבר בנבחרות הצעירות.
ההיפך המוחלט מדור 87'
גמיירו נולד ב-1987, וזה לא עניין של מה בכך. זה כמעט מותג. דור 87' המפורסם התאפיין בכשרון עצום והתנהלות בעייתית מחוץ למגרש, בכיכובם של בנזמה, סמיר נאסרי, חאתם בן ארפה וז'רמי מנז. גמיירו היה תמיד ההיפך המוחלט מחברי המועדון המפוקפק - הרבה פחות ראוותני והרבה יותר ממושמע. ילד טוב צרפת, משקיען, אף פעם לא עושה כותרות מהסיבות הלא נכונות. מצד שני, גם לא ממש בולט. בגלל זה הוא נדחק תמיד לשוליים, בדרך כלל לא בצדק. קבוצות גדולות פחדו לתת לו הזדמנות, כי מבנה גופו היה צנום מדי, והוא נראה שברירי מדי.
לכן מארסיי נרתעה מלהחתימו כאשר שטרסבורג ירדה ליגה ב-2008, והוא הגיע ללוריין. כריסטיאן גורקוף מעולם לא חשש לתת הזדמנות לצעירים כמוהו, ופגע בול. העונה הראשונה הייתה מצוינת, השנייה מזהירה עם 17 כיבושים. גמיירו פספס בשער אחד את תואר מלך השערים, אז הוא הרשית 22 פעמים בעונת 2010/11 בקבוצת תחתית. גם הפעם זה הספיק רק לסגנות במאבק על הכתר, אך תשומת הלב כלפיו הייתה גדולה. ארסנל, שהחתימה מלוריין את לורן קוסיילני, הייתה בתמונה, וכך גם ווסטהאם וטוטנהאם. לבסוף, זכתה פריס סן ז'רמן בשירותיו.
זה היה צעד משמעותי קדימה, אך החלוץ לא הבין עד כמה. הקטארים בדיוק השתלטו אז על המועדון והחלו לשפוך כספים שהפכו את עסקת גמיירו מנוצצת לזניחה. זלאטן איברהימוביץ' הגיע כעבור שנה, והסקורר המקומי כבר לא היה רלוונטי. "ההחתמה של זלאטן ממש לא הועילה לי. חוויתי ימים טובים יותר וטובים פחות בפריס, אבל אני לא מצטער על כלום. תמיד צריך להסתכל לעבר העתיד. זו הסיבה בגללה הגעתי לסביליה", הוא אמר בדיעבד.
מזכיר את סולשיאר
21 שערים בכל המסגרות בעונת הבכורה בספרד היוו יבול פנטסטי, אבל אפילו שם מצא את עצמו גמיירו הרבה פחות מוערך לאורך הפריחה של באקה אשתקד. שחקן אחר היה ממהר לברוח, אך גמיירו המתין בסבלנות. החיים לימדו אותו לקחת את האכזבות בפרופורציות הנכונות ולהאמין בעצמו בכל מצב. העונה הוא בא על שכרו. "זו התקופה הכי טובה שלי. המאמן, החברים לקבוצה והמועדון מאמינים בי, וזה נותן לי המון בטחון", הוא אמר.
אמרי אכן מאמין, ובצדק. "קווין יודע לברוח משחקני יריב, וגם בועט במהירות. יש לו סיומת קטלנית. מהירותו ויכולתו בהתקפות מעבר מפעילה לחץ בלתי פוסק על ההגנות. הוא נכס אדיר לקבוצה", אומר המאמן הבאסקי. זו בדיוק התכונה החשובה ביותר של גמיירו - קילר אינסטינקט. הוא ממש לא החלוץ החסון ביותר, וגם לא הטכני ביותר, אך מעטים ניחנים בחוש המיקום והתזמון כמוהו. להיות במקום הנכון בזמן הנכון ולקבור את הכדור ברשת. חוכמת המשחק שלו יוצאת מהכלל, וזו הסיבה בזכותה תמיד הצטיין גם כג'וקר מהספסל. בקיצור, הוא מזכיר מאוד את אולה גונאר סולשיאר.
גיבוי מושלם לשלישייה המושלמת
את השער החשוב בחייו כבש הצרפתי בקאמפ נואו. ואיזו קבוצת צמרת זקוקה נואשות לחלוץ עם ממוצע שערים גבוה מאוד לדקות משחק, מצטיין במשחק קבוצתי ומסוגל להביא את השינוי כמחליף? נכון, ברצלונה. שלישיית MSN היא הטובה בהיסטוריה, אך העונה לא היה לליאו מסי, לואיס סוארס וניימאר גיבוי ראוי, וזו הסיבה בגללה הקבוצה כמעט נכנסה למשבר. לואיס אנריקה סימן את גמיירו כפתרון האולטימטיבי, ולפי הדיווחים בתקשורת הקטלאנית המגעים הבשילו להסכם ראשוני, גם אם עדיין מוקדם לדבר על עסקה.
מונצ'י הכחיש את השמועות, וסביליה תשמח מאוד להשאיר את הצרפתי, אבל החלוץ עצמו לא יפספס את ההזדמנות אם המו"מ אכן יתקדם. "זה מחמיא לי מאוד, וזה בהחלט מעניין מאוד", הוא אמר לפני מספר שבועות. בגיל 29, זו עשויה להיות הזדמנותו האחרונה להגיע למועדון בסדר גודל של בארסה, והוא יתאים מאוד לסגנון של לואיס אנריקה. צריך רק להמתין לראות כיצד הסאגה הזו תתפתח.
לפיכך, גמר הליגה האירופית בבאזל עשוי להיות משחקו האחרון של גמיירו אצל האנדלוסים. שער ניצחון על הקבוצה שלא הצליחה להחתימו לפחות פעמיים בעבר יהווה מתנת פרידה מושלמת, וגם יעביר מסר ברור למאמן הלאומי. ג'וקר מסוגו היה מועיל מאוד לצרפתים ביורו. האם דשאן עלול להתחרט על בחירתו?