גם בארבעת התיקו האחרונים של מכבי תל אביב - המאכזבים, הכואבים, החלשים, שגרמו לאיבוד האליפות - גם בהם הקבוצה ואוהדיה יכולים למצוא לא רק עידוד ונחמה, אלא סיבות נוספות לזקוף קומה. כמו, למשל, מהעובדה שאפשר היה להרגיש את השמחה של כל ארבע היריבות מעצם התיקו. סכנין, חיפה, באר שבע ואז רעננה, כולן ממש חגגו את העובדה שלא הפסידו למכבי. לא רק שהן לא ניצחו, שלוש מהן אף לא כבשו, ועדיין היו גאות בעצמן על ההישג, ובסיום אף חגגו אותו עם אוהדיהן, בהקלה אמיתית, והמחישו עד כמה בתקופה האחרונה הן התרגלו להפסיד למכבי תל אביב, ועד כמה זה נחמד עבורן רק לעצור אותה, להגביל אותה, לקחת ממנה שתי נקודות.
עבור אוהדי מכבי תל אביב, שעד לפני ארבע שנים חוו עשור קשה, אלה הם לא דברים מובנים מאליהם. על זה הם חלמו באותם ימים קשים, לזה הם פיללו - שגם אם לא זוכים באליפות, גם אם לא מנצחים בכל משחק, האוהדים יכולים לפחות להסתובב עם איזושהי תחושת גאווה, עם כבוד עצמי, עם ידיעה שהקבוצה הזו החזירה לעצמה את ההרתעה. הרי גם בארבעת המשחקים האחרונים של מכבי - המאכזבים, הכואבים, החלשים - גם בהם הקבוצה הייתה טובה בהרבה, שלטה לחלוטין בכדור, החזיקה בו בביטחון, הניעה אותו ותקפה מול יריבות מתגוננות, ובסופו הרגישה מקופחת. שוב פייבוריטית, חזקה, בטוחה. מי שהיה שם בעבר, מעריך את זה בהווה.
בגלל זה אפשר היה לשמוע ביציעי מכבי, גם במשחק האחרון, תמיכה ועידוד והרבה אהבה. אומנם רצף האליפויות הסתיים, אבל בלי ביזיונות, בלי בושות, בלי פארסות, בלי התפרקויות, לא משהו מביך או משפיל, פשוט נגמר הכוח. אפשר לראות את השחקנים סחוטים, נפשית ופיזית, וכשזוכרים שהעונה החלה כל כך מזמן, ושכבר מהרגע הראשון שלה הייתה מלאה בלחץ וציפיות ובמשחקים מכריעים, אפשר להבין למה. התחושה היא תסכול, לא כעס. יש אכזבה, לא עצבים. זה איבוד כואב של תואר, במיוחד אחרי המהפך האחרון, כשמכבי הצליחה למחוק פער חמש ולחזור לפסגה, אבל האמת היא שהקלישאות צודקות, וכמו מאמן בסיום משחק, גם אוהדי מכבי תל אביב אומרים לעצמם "ראיתי על השחקנים שלי כמה הם רוצים, כמה הם מנסים, כמה זה חשוב להם, שהם נותנים הכל, איך אני יכול לכעוס עליהם?". דייגו מראדונה חתום על אחד מציטוטי הספורט המכוננים, כשאמר לפני גמר 1990 ש"אם גרמניה תרצה לזכות בגביע, היא תצטרך לתלוש לי אותו מהלב". לא צריך להגזים, אבל משהו כזה.
כמובן שגם על ערן זהבי אין כעס ביציעי מכבי תל אביב, אומנם לאוהדי כדורגל יש זיכרון קצר, אבל לא עד כדי כך. זה נכון שהוא לא כבש בארבעת המשחקים האחרונים - המאכזבים, הכואבים, החלשים - ונכון שאומרים שאתה טוב כמו המשחק האחרון שלך, אבל במקרה של זהבי קשה לשכוח מה היה לאורך העונה, איך לקח את הקבוצה לבד, לגמרי לבד, עד ליגת האלופות, עד למקום הראשון, ואם עכשיו הוא מאבד את החדות, זה מתקבל בהבנה, אפילו שזה ברגעי האמת. יידרשו לזהבי הרבה יותר מארבעה משחקים מאכזבים כדי להשכיח מה היו שם בעשרות המשחקים שלפניהם. כריסטיאנו רונאלדו ספג ביקורת קשה מאוד השנה, אחרי שאמר משפט די הגיוני ("אם כולם פה היו נותנים את התפוקה שלי, הקבוצה הייתה במקום אחר"), וסביר להניח שגם לזהבי הוא עובר בראש, אבל הוא אפילו לא צריך להגיד את זה בקול. כולם סביבו יודעים את זה.
איבוד האליפות הזה מתקבל בצורה סבירה יחסית גם בגלל היריבה. אומנם אוהדי מכבי הם קודם כל אוהדי מכבי, זאבים אכזריים שרעבים להישגים, אבל עמוק מתחת, איפשהו, הם גם חובבי כדורגל, וגם להם, למרבה הפליאה, או לפחות לחלקם, יש גם רגשות ויכולת להעריך סיפור ספורטיבי מרגש, וגם הם יכולים להזדהות עם השמחה של באר שבע, גם אם לא כולם שם נחמדים. זו קבוצה די סימפטית, היא בטח לא שלוש הגדולות האחרות עם היריבות הוותיקה, היא זוכה אחרי 40 שנים קשות, וקשה שלא לשמוח בשבילה, להעריך את ההישג שלה, להזדהות עם חגיגות אוהדיה.
מבחינת מכבי תל אביב, זה מעודד לגלות שזה מה שנדרש כדי לגבור עליה - קבוצה עם אחוזי הצלחה נדירים, עם רצף מרשים מאוד של משחקים ללא הפסד, שלא התחרתה בשתי מסגרות, שנבנתה לאט לאט עד לשיא. לבאר שבע השנה הייתה את הווינריות הייחודית של אלופה, היו לה שורה ארוכה של משחקים מקרטעים שידעה לנצח בהם, היו לה ניצחונות גדולים בדקות הסיום (לעזאזל, ארבייטמן כבש במספרת!), וגם במחזורים האחרונים כשהיא נקלעה לפיגור היא ידעה שוב ושוב לחזור, להשוות, לא להיכנע. ייתכן שהרגע המכונן היה ההצלה מהקו של לואי טהא בדקה האחרונה מול מכבי חיפה, הצלה ששווה הרבה יותר מנקודה, זו הייתה הצלה שהמחישה לבאר שבע שהיא לא נשברת, מסרבת להפסיד, שזו העונה שלה. כבר חודשים הייתה סביבה הילה של אליפות, בקרוב היא תגלה שלא קל לשמור עליה.
בכל אופן, אולי זה טוב עבור מכבי תל אביב לא לזכות באליפות נוספת, כי זה לא רק יוצר רעב מחודש, אלא אף מבטל את המשפט "לאליפות בישראל זה מספיק" על מספר עמדות שבהם הקבוצה צריכה להשתדרג. אם ג'ורדי יישאר, ייתכן שלקיץ הקרוב הוא יגיע קצת יותר מפוקס, קצת יותר רעב, מוכן להסתערות. אחרי שזכתה בשלוש אליפויות, אפשר היה להרגיש שהשחקנים של מכבי תל אביב בעיקר מורעלים לעשות את מה שלא הצליחו לפני כן - להגיע לליגת האלופות. אולי בשנה הבאה זה יהיה שונה. כרגע האוהדים יודעים שגם לעונה הבאה הקבוצה שלהם תגיע בראש מורם, וזה לא מעט.
