1. הפאזל של OKC מקבל צורה
אחרי התבוסה במשחק הראשון בסן אנטוניו, נדמה היה שהבעיות של אוקלהומה סיטי גדולות מכדי לאפשר לה להתחרות ברצינות במכונה המשומנת של גרג פופוביץ'. אך כבר במשחק השני הקבוצה של בילי דונובן לקחה את עצמה בידיים והזכירה לנו שהיא הקבוצה שמתמחה בלגרום לספרס להיראות פגיעים. השילוב בין אתלטיות לגודל הצליח, לאורך השנים, לפגוע בשטף המשחק של חבורת פופ וליצור מצבי זריקה מול ההגנה הממושמעת של הטקסנים. השנה ניתן לצרף רשמית את סטיבן אדאמס לרשימת השחקנים שעושים צרות לספרס, וניתן לטעון ברצינות שהוא כבר השחקן השלישי בחשיבותו בקבוצה, לפני סרג' איבקה. הפיק נ' רול של אדאמס עם ראסל ווסטברוק, מהמהלכים הקטלניים בליגה לכל אורך העונה, מצליח לבטל את טים דאנקן, שמתמקם כהרגלו בנקודה אידיאלית כדי להקשות על המהלך אך רואה את שני האתלטים האדירים עם חוש התזמון המושלם פשוט משחקים מעליו.
מסביב לארבעת הגדולים נמצאו שלושה שחקני רוטציה מספיק טובים כדי לשרוד בליגה של הגדולים: אנדרה רוברסון מביא את ההגנה, אנס קאנטר את ההתקפה ובעיקר שליטה יוצאת דופן בריבאונד, ובאופן מפתיע דיון וויטרס הוא שחקן המשנה השלם ביותר של הת'אנדר בסדרה הזאת. כשכל שאר החתיכות מסודרות במקום, וכשיש אופציות התקפיות שעובדות גם בלעדיו, קווין דוראנט מרגיש יותר ויותר בנוח ככל שהסדרה מתקדמת. בניצחון במשחק הרביעי הוא נתן למשחק לבוא אליו, חיכה לרגע בו הרגיש חם והשתלט על המשחק בכמה דקות בדרך ל-41 נקודות די שקטות. יהיה מה שיהיה בהמשך הסדרה, וסן אנטוניו עדיין פייבוריטית עם יתרון הביתיות, הסדרה הזאת נותנת ל-KD סיבות להמשיך להאמין בקבוצת הבית שלו לקראת ההחלטה הגדולה בקיץ.
קרי חזר עם 40 נקודות והצגה בהארכה, גולדן סטייט ניצחה בפורטלנד
סטפן קרי מציג: ההארכה הגדולה בכל הזמנים. קר: "פשוט להגיד וואו"
דייב ייגר חתם רשמית בסקרמנטו. דיבאץ: "מצפה לנו עתיד מזהיר"
דיווח בארה"ב: דיוויד בלאט התראיין למשרת המאמן הראשי של יוסטון
בפעם השנייה בקריירה: אר סי ביופורד נבחר למנהל העונה ב-NBA
2. סן אנטוניו שוב משתנה
היריבה הראשונה שמקשה על סן אנטוניו מדגישה את השינויים שחלחלו לסגנון המשחק של הספרס בחודשים האחרונים, ככל שלמרקוס אולדרידג' השתלב במערכת. משחק התנועה והמסירות ממשיך להיות אחד מעמודי התווך של התקפת הקבוצה, הדקות של המחליפים עדיין כוללות הבלחות גאונות של משחק קבוצתי, אך זה כבר לא הציר המרכזי. לאורך השנים פופוביץ' שינה שיטות וסגנונות בהתאם לחומר השחקנים, המעבר להתקפה שמבוססת על קאווי לאונרד ולמרקוס מעידה על השינוי הבא ונותנת תמונה התחלתית של הקבוצה שתהיה ללא שלושת הגדולים של פעם.
לאונרד ואולדרידג' הם סקוררים, שחקנים שיוצרים מצבי קליעה לעצמם טוב יותר מאשר לאחרים. שניהם אוהבים לעבוד בתחום הכללי שנקרא חצי מרחק, כאשר אחד המהלכים האפקטיביים ביותר של הספרס בפלייאוף הזה הוא בידוד של למרקוס בפוסט. שחקן הפנים המצוין קולע בסיבוב מעל לשומר שלו כמעט ללא בעיה מיוחדת, הנקודות הקלות שהוא מייצר הפכו אותו לסקורר המוביל של הספרס בסדרה. במהלך ארבעת המשחקים מול OKC הוא לקח 83 זריקות ומסר ארבעה אסיסטים. פופוביץ' מעדיף להקיף את שני הסקוררים שלו בשומרים ובסקוררים נוספים, על חשבון דקות לשחקנים היצירתיים יותר. זה פחות יפה, אבל כרגיל פופ מזהה את האופן בו הסגל שלו השתנה ומגיב בהתאם.
3. קליבלנד מפחידה, אבל זקוקה למבחן רציני
מה המשמעות של הסדרה יוצאת הדופן מול אטלנטה למעמדה של קליבלנד לקראת גמר מסתמן מול אחת מגדולות המערב? האם עדיין ניתן להתייחס לקבוצה של לברון ג'יימס כאנדרדוג? התשובה תהיה תלויה בהתפתחויות במערב ובזהות היריבה, אך דבר אחד בטוח: אם קליבלנד תמשיך לקלוע מבחוץ כפי שקלעה מול ההוקס (19.3 שלשות למשחק ב-50.7 אחוזים) יהיה קשה מאוד להתמודד איתה. מה שכבר ניתן להסיק זה שקליבלנד זרקה לפח את כל סימני השאלה הקשורים לאופי. תגידו מה שתגידו על ההתנהלות של לברון מול מאמניו וחבריו לקבוצה, זו כבר השנה השנייה בה קליבלנד מגיעה לשיא בפלייאוף ומוציאה לפועל באדיקות שיטת משחק קיצונית עם התאמה מושלמת לסגל השחקנים. טיירון לו בנה לעצמו זהות מובחנת עם הרכבי השלשנים שלו שמגיעים לשיא בשילוב של קווין לאב וצ'אנינג פריי.
כאן בדיוק מגיע סימן השאלה המרכזי שנותר: האם הרכבים כאלה, או הרכבים בהם אחד מהשניים הוא הגבוה היחיד, מסוגלים לשרוד בהגנה מול יריבה התקפית איכותית? מה שעבד מול דטרויט חסרת הניסיון ואטלנטה חסרת האופי לא בטוח שיספיק מול ההרכב הנמוך של גולדן סטייט, מול יום טוב של למרקוס או מול הפיק נ' רול של ווסטברוק ואדאמס (OKC הרוויחה את האזכור הזה). כדאי לזכור שבמפגשי העונה הרגילה גולדן סטייט גרמה לקווין לאב להיראות לא רלוונטי מולה. קליבלנד נהנית מקונפרנס קליל שעוזר לה לשייט לגמר, אבל המחסור ביריבה ראויה בדרך עלול לפגוע בה כשהיא מתבססת על הרכבים חדשים שלא נבדקו לאורך זמן ומול סיטואציות משתנות.
4. הפציעות של הסנטרים יוצרות יתרון לטורונטו
הסדרה היחידה בסיבוב השני שלא כוללת מועמדת לאליפות הפכה למשונה במיוחד כששתי הקבוצות איבדו, כמעט במקביל, את הסנטר הפותח שלהן. חסן וויטסייד ויונאס ולנצ'יונאס הם שחקני מפתח בקבוצות שלהם, הליטאי נראה טוב מאוד בפלייאוף עד לפציעה. שני המאמנים נדרשו לאלתורים רציניים החל מהמשחק השלישי של הסדרה וימשיכו לאלתר עד לסופה בו, לפי חוקי ה-NBA, אחת מהשתיים תהיה חייבת לנצח. התלות באלתורים כל כך גדולה שההרכב שקיבל הכי הרבה דקות במיאמי בשני המשחקים האחרונים, וגם היה הכי יעיל, הוא של גוראן דראגיץ', דווין וויד, ג'ו ג'ונסון, לואל דנג וג'סטיס ווינסלו: שני גארדים ושלושה סמול פורוורדים.
מיאמי ניצחה את המשחק הרביעי אחרי עוד הארכה והשוותה ל-2:2, אך לאורך זמן המצב החדש טוב יותר לטורונטו. לדווין קייסי יש את הסנטר הלגיטימי היחיד שנותר בסדרה: ביסמאק ביומבו שהתפתח, בלי ששמנו לב, לשחקן שבהחלט יכול לקבל דקות משמעותיות ברמות הגבוהות בזכות הגנה, ריבאונד ותזמון טוב של תנועה ללא כדור בפיק נ' רול. גם הרכב עם פטריק פטרסון הסולידי בסנטר נראה מוצלח יותר מכל קומבינציה שאריק ספולסטרה יכול להרכיב מאמארה סטודומאייר, יודוניס האסלם וג'וש מקרוברטס: שלושה פצועים וזקנים שלא היו אמורים להיות שחקני רוטציה בסיבוב השני של הפלייאוף בשלב הזה בקריירה. הרכב האקסטרה אקסטרה סמול של ספולסטרה לא ישרוד לאורך זמן, טורונטו אמורה לנצח את הסדרה כל זמן שקייל לאורי ודמאר דרוזן יצליחו להיות רק מחרידים ולא ממש מחרידים.
5. עוד נשמע על פורטלנד בשנים הקרובות
על גולדן סטייט אני כותב באופן קבוע, על ההארכה של סטף קרי קראתם כבר בכל מקום ועל מה שדריימונד גרין עשה הלילה אפשר ללמוד פשוט מהשורה הסטטיסטית שלו (21 נקודות באחוזים מצוינים מכל טווח, 9 ריבאונדים, 5 אסיסטים על 2 איבודים, 4 חטיפות, 7 חסימות), אז את הנקודה הזאת אקדיש ליריבה. פורטלנד כנראה תסיים את דרכה בפלייאוף בעוד יומיים ואי אפשר להתעלם מהפציעות של כוכבי היריבות שעזרו לה להגיע לאן שהגיעה, אך אסור גם להתעלם ממה שהקבוצה הזאת עשתה במהלך העונה וגם בפלייאוף.
הניצחון של גולדן סטייט הלילה היה נדיר, כי ניצחה אותו הקבוצה שפחות רצתה. בזמן שהווריירס היו קצת עסוקים מדי בחזרה של קרי, פורטלנד הייתה הקבוצה שהתנפלה על כדורים אבודים, שלטה בריבאונד, ניצלה כל טעות בהגנה היריבה והשחקנים שלה הגיעו מוכנים לרגעי ההכרעה של המשחק. הווינריות של דמיאן לילארד היא כבר עובדה מוגמרת, מה שמיוחד בפורטלנד זה שנדמה שהרוח שלו מחלחלת גם לחבריו לקבוצה והופכת שחקן כמו אל פארוק אמינו למישהו שאסור להשאיר חופשי במאני טיים. באופן כללי אמינו נראה כמו נכס והמניה הבטוחה ביותר לצד שני הגארדים. לקבוצה של טרי סטוטס יש את הכישרון ואת הרוח של קבוצה גדולה בהתהוות, העונה השחקנים שלו צברו ניסיון חשוב ובקיץ פורטלנד אמורה להיות יעד מאוד אטרקטיבי לשחקנים שמחפשים מקום עם עתיד מבטיח. ניתן להמר שבשנים הקרובות נראה אותם משחקים פעמים נוספות בחודש מאי.
