הנה סיטואציה לא תלושה מהמציאות שמדירה שינה מעיניהם של ראשי היורוליג: לוקומוטיב קובאן מנצחת את צסק"א מוסקבה בחצי גמר היורוליג, בסוף השבוע הבא בברלין, וכעבור יומיים מוכתרת גם לאלופת אירופה. ו/או - לוקומוטיב מנצחת את חימקי ואת צסק"א בסדרות הפלייאוף של ה-VTB, אבל מפסידה בגמר לקאזאן, או לזניט, או לניז'ני, או וואטאבר, ואחרי עונת הפלאים שלה עוברת לשחק ביורוקאפ.
דרכה של "לוקו", המעפילה הטרייה לפיינל פור, אל עבר עונה נוספת ביורוליג חייבת לעצור בזכייה ב-VTB. מרוב שריונים, כבר לא רואים את הספורטיביות. הרי, לכאורה, הברתומיאו'ז חשבו על הכל בתהליך הבנייה של הליגה הסגורה: 11 קבוצות עילית משוריינות, מחזיקת היורוקאפ, שלוש אלופות מליגות אחרות וכרטיס חופשי אחד שאמור ללכת לבעלת הבית, דואוש דרושפאקה. שכחו רק לשריין את אלופת אירופה.
האם יכול להיות שאלופת היורוליג לא תשחק ביורוליג? וגם אם קובאן לא תזכה בגביע, האם ייתכן שקבוצת פיינל פור תיוותר בחוץ? ושאפילו העפלה לגמר ה-VTB לא תספיק לה (אחרי שעברה את חימקי וצסק"א בפלייאוף)? ובשביל מי, בשביל דרושפאקה? קינדר בולוניה, סגנית אלופת אירופה ב-1999, הייתה הקבוצה האחרונה שהגיעה למעמד ארבע הגדולות ונשרה למפעל השני בחשיבותו.
את הרמז אפשר למצוא, אולי, באותיות הקטנות. בתשע השנים האחרונות, בכתבת הסיקור של גמר היורוקאפ באתר הרשמי של המפעל, קיבלה הזוכה הטרייה ברכות על הבטחת מקומה לעונה הבאה ביורוליג. עניין פעוט של סמנטיקה, על פי כללי הטקס. אלא שבשבוע שעבר, בכתבה שהתפרסמה על זכייתה של גלאטסראיי, לא היה כל איזכור לעתידה. חשוב לציין רק שבסוף השבוע התכנסו ראשי היורוליג לאישור מבנה הליגה בעונה הבאה, ומחזיקת היורוקאפ הופיעה שם בתור מי שמקומה מובטח.
כדי שקובאן תיכנס בכל זאת ולמרות הכל לליגה הבכירה, גם אם לא תצלח את הפלייאוף ב-VTB, יש למעשה פתרון מתבקש: להעביר אליה את הכרטיס החופשי, שדרושפאקה עדיין לא קיבלה באופן רשמי. מהלך כזה יהיה אמיץ ומפתיע. הוא עלול לגרום להפסד כספי משמעותי, מאחר שחברת "דואוש", המחזיקה בבעלות על המועדון הטורקי, היא אחד הספונסרים המרכזיים של היורוליג.
וזה, יותר מהכל, מרתק. כי הדילמה הזו, אם בכלל תעמוד למבחן, תציב באור ברור מה עומד בראש סדר העדיפויות - הספורט או הכסף. לא בטוח שאנחנו רוצים לחזות בתשובה שתתקבל.
באיחור של 36 שנים: וארזה רוצה להשלים טרבל
דיוויד בלאט זכה ביורוליג וביורובאסקט, באליפות המזרח ב-NBA ובליגה האדריאטית, באליפות איטליה ובאליפות ישראל, אבל התואר הבינלאומי הראשון שלו היה קטן ולא משמעותי. לכאורה. בעונת 2004/05, כשעזב את הארץ לראשונה מאז עלה אליה, הוא הצעיד את דינמו סנט פטרסבורג לזכייה ביורופליג של פיב"א. כאמור, תואר קטן. כאמור, לא משמעותי. כאמור, רק לכאורה.
כי היה משהו מיוחד ונדיר בזכייה הזו, אף שמדובר במפעל היבשתי השלישי בחשיבותו. בלאט הניף את הגביע כשבידו מאזן מושלם. 20 משחקים, 20 ניצחונות (אחד מהם טכני) ואפס הפסדים. המאמן הישראלי פתח את דרכו ביורופליג בדיוק במקום שבו סיים אותה עונה קודם לכן ביורוליג: עם ניצחון ב-44 הפרש במעורבות תל אביבית. אחרי הגמר של מכבי תל אביב מול סקיפר בולוניה (74:118, בדיוק היום לפני 12 שנים), הוא הביס במחזור הפתיחה של סנט פטרסבורג את הפועל תל אביב 54:98.
הייתה מאז רק קבוצה אחת שהתקרבה למאזן המרשים של דינמו - וזו קראסני קריליה מסמארה, עם 0:16 בדרך לזכייה ביורוצ'אלנג' ב-2013. ובזכות אחד, שרון דרוקר שמו, לא תצטרף העונה חברה נוספת למועדון. הערב (ראשון), בשאלון שבצרפת, תפגוש פרנקפורט את וארזה בגמר היורופקאפ. לגרמנים 17 ניצחונות ב-18 משחקים, והפסד בודד, במשחק ההוא בראשון לציון בסדרת רבע הגמר.
האיטלקים, שמחזיקים במאזן "שפוי" יותר של 6:13, מביטים מהצד על יריבתם הגרמנית, על בלאט ועל דרוקר, ומגחכים. כי להם יש שיא דומה, אך ייחודי: לפני 41 שנים הם הפכו לקבוצה האחרונה שזוכה בגביע אירופה לאלופות מבלי לשמוט משחק, כששייטו לתואר עם 13 ניצחונות ב-13 משחקים בעונת 1974/75 - הכי הרבה בהיסטוריה. והערב הם בכלל חושבים על שיא אחר.
עודד סלע בדק ומצא כי שבע קבוצות בלבד הצליחו לזכות בכל שלושת התארים שיש לאירופה להציע, וכעת רוצה וארזה להיכנס למועדון האקסקלוסיבי הזה. היא זכתה חמש פעמים בגביע האלופות (בתוך שבע עונות) ופעמיים בגביע המחזיקות, אבל מאז ההנפה האחרונה שלה חלפו 36 שנים תמימות. האם היא תדהים את הגרמנים ותצטרף לריאל מדריד, מילאנו, ברצלונה, בדאלונה, לימוז', קאנטו וציבונה זאגרב? הנה, מצאנו משהו מעניין גם בגמר היורופקאפ.