בווידאו: המהומות בסכנין אחרי ה-0:0 עם מכבי תל אביב
מודה ומתוודה, כאוהד מכבי תל אביב שבחן לעומק את מקרה בן חיים והוצאת החוץ מול סכנין, לא מצאתי במהלך שלו שום דבר פסול. אומנם חשבתי שעדיף היה אילו היה מחזיר את הכדור, אבל בעיקר הצדקתי אותו ותמכתי בו, זה היה נראה לי הגיוני, זו נראתה לי התגובה המוסרית, הספורטיבית, התחרותית, מול בזבוז זמן אנטי ספורטיבי, מול ניסיון רמייה של עותמאן ואבוקסיס. זעמתי על הצביעות של כולם, של סכנין ושל התקשורת, רתחתי, באמונה שלמה בצדקת דרכנו. עם זאת, במקביל, באופן מודע לחלוטין, כל הזמן הזה ידעתי בבירור שאילו היה מדובר בשחקן הפועל תל אביב, הייתי מתחרפן מעצבים. מתחרפן. הייתי טוען שזה מהלך מלוכלך, הייתי משתלהב, נדהם מהקבוצה הזאת, מרגיש שפניה האמיתיות נחשפות, תמיד ידענו שהם ככה, איך הם לא מתביישים האוהדים האלה, כל כך צבועים, פנאטים, וכו' וכו', מתפלש בתוך איבה.
ככה זה עובד. ככה זה בכדורגל. הזדהות מוחלטת, עד עיוורון. אין טעם להשתמש במילה "צביעות" כשמנתחים התנהגות אוהדים, זו פשוט מסירות. זו אהדה, זו הזדהות. עיוורים מרוב אהבה. זו משפחה, ומשפחה לא בוחרים. הולכים איתה עד הסוף, או לפחות עד גבול שנמתח ונמתח. במובן הזה, אין הבדל בין אוהדי מכבי תל אביב לשאר אוהדי הכדורגל בישראל (במקומות מסוימים בעולם יש גם תרבות אחרת). כולם מצטדקים, כולם מתגוננים. ככה זה. שני אנשים רואים מהלך אחד של כדורגל, באותו רגע, על אותו מסך, וגם אחרי מאה הילוכים חוזרים, אחד בטוח שזה פנדל, והשני בטוח שלא היה כלום. אל תנסו לשכנע. אי אפשר לשכנע. כל הדיונים, הטורים, ההסברים, אין להם טעם. הדעה נחרצה כבר בילדות, כשאבא בחר להם חולצה אדומה או צהובה. משם אין דרך חזרה.
אי אפשר לבנות תיאוריות על קהלים. זו טעות להכליל. כולם אותו דבר. יש אולי גרעין קשה שמתנהג אחרת, אבל כל הקהלים זהים בבסיסם. אלימים, כפויי טובה, אבל גם תומכים ברגעים הקשים. זו טעות, למשל, לכנות את אוהדי מכבי תל אביב "שחצנים". כלומר, ברור שעכשיו הם יהירים, בטוחים בעצמם, מתרברבים עם ביטחון מופרז, אבל זו תופעת לוואי של הצלחה. זה יכול לקרות גם לכם. למעשה, זה כבר קרה לכם. ככה זה אחרי שלוש אליפויות רצופות, שליטה מוחלטת בליגה, דאבל גדול והעפלה לליגת האלופות. לפני ארבע שנים, בעונה של אוסקר, הם עוד היו זהירים, עם אופטימיות חביבה, אבל ההצלחה עשתה את שלה. ככה קרה גם לאוהדי מכבי חיפה בתקופת השלטון של שחר, לאוהדי הפועל תל אביב בימי גוטמן העליזים, לאוהדי בית"ר ירושלים בתקופת גאידמק, מעין תחושת כוח משכרת, מושחתת. גם אוהדי באר שבע, אם ייקחו עכשיו שלוש אליפויות ברציפות, יזנחו את העמה יעמיק ויתחילו להסתובב בחזה נפוח. זו נטייה אנושית, בסיסית מאוד.
אין פה אפליה, אין הבדלים מהותיים, הכל אותו דבר. לכן זו גם טעות מצד אוהדי מכבי תל אביב לחשוב שהתקשורת נגדם. כלומר, ברור שהיא נגדם, אבל היא נגד כולם. ככה עובדת התקשורת. המערכות מורכבות מחובבי ספורט, מאוהדי כדורגל, ואם אתה לא אוהד של מכבי תל אביב, אתה שונא אותה. וזה בסדר. ככה זה עם כל הקבוצות. ואחרי שמכבי תל אביב לקחה את כל האליפויות האלה, ואחרי שהתקשורת נאלצה להחמיא לה בחוסר ברירה, בפרצוף עקום, עכשיו הם מוציאים עליה את כל התסכול. ככה זה עובד. יושבים שם אוהדי בית"ר, אוהדי חיפה, אוהדי נתניה והפועל פתח תקוה, ומשתלחים בהנאה במכבי תל אביב. כמה הם חיכו לזה. יש הזדמנות לנגח, וממש אפשר להרגיש איך מכשכשים בזנב מהנאה.
לא צריך לקחת את זה ללב, זה לא אישי. הם היו עושים אותו דבר גם להפועל תל אביב ולבית"ר ירושלים. מחכים בפינה. את כולם תוקפים בהנאה. אלה הן שלוש הקבוצות השנואות בישראל, אלה שמעוררות הכי הרבה אנטגוניזם. מכבי חיפה ברמה אחת מתחת, אחר כך יש את בני יהודה ומכבי פתח תקוה, אוטוטו באר שבע מצטרפת לטופ, אף אחד פה לא אוהב הצלחות. זה מרגיז. וכשיש הזדמנות, מתנפלים. נזכרים כמה הם שונאים את הקבוצה הזאת כל החיים. מה שקרה בערוץ הספורט, כשהשדרים והפרשנים רבו ביניהם מי יותר בוטה ומי יותר משתלח, יכול היה לקרות בכל גוף תקשורת, לכל קבוצה. כולם פה שונאים את כולם. זו המהות של הכדורגל הישראלי, מה שמעניק לו חיים. הרי רמה אין, מה עוד נשאר לנו, אם לא רגש, הזדהות, משהו שנסחב איתנו כל החיים. אנשים שכבר מזמן הפסיקו להתעניין בכדורגל ישראלי פתאום שוב קופצים חזרה למדור הספורט, פתאום הם נזכרים כמה הם שונאים את מכבי. המשחק עצמו לא מעניין. הם קוראים כדי להרגיש.
לכן לאוהדי מכבי תל אביב אין מה לכעוס על בית הדין של ההתאחדות. על מי יש פה להתעצבן? מה זה הגוף הזה? מי הם האנשים שעומדים בראשו? מישהו בוטח בהם? מישהו חושב שהם הגונים? מישהו מרגיש שהם עושים צדק? שהם תורמים לליגה? שטובת הענף לנגד עיניהם? מה, הם לא חובבי כדורגל? בסופו של דבר, בית הדין פועל בשרירותיות נגד כולם, מתסכל את כולם באותה רמה, אין אפליה. בבסיס שלו, מעצם היותו חלק מעולם הכדורגל, הוא שונא את כולם במידה די שווה.
