בווידאו: ברק אובמה עושה סטף קרי לסטף קרי
טוב, עכשיו זה רשמי: בלוג המעקב אחרי הפלייאוף של גולדן סטייט הופך להיות בלוג המעקב אחרי הבריאות של סטף קרי. אפשר למזג אותו עם התוכנית של רפי קרסו. בשבוע שעבר דיברנו על בעיות בקרסוליים, השבוע נתמקד בפציעות ברכיים. האבחנה הרשמית היא נקע בברך מדרגה 1, שזו הדרגה הקלה ביותר. היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, אך עדיין מדובר בפציעה שיכולה להיות בעייתית.
זמן ההחלמה הראשוני הוא שבועיים, אך מה שיקרה לאחר שבועיים זו הערכה נוספת של המצב. לא בטוח שקרי יוכל לחזור לשחק בשלב הזה, ומה שלא פחות חשוב זה שלא בטוח איך הוא יוכל לשחק. כפי שמדגיש טים גרובר מ-'יאהו', ההערכה לאחר שבועיים תענה על שאלות לגבי ההתקדמות שלו ובעיקר תנסה לענות על שאלה אחת: האם הוא מסוגל להיות סטף קרי? השחקן שכל הזמן נע, מבצע הטעיות ועולה לקליעה מהירה?
לא פשוט לחזור מפציעה ישר לתוך פלייאוף, בטח לא כשמדובר בשחקן המפתח של המועמדת הבכירה לאליפות. קרי עבד כמו מכונה מכוכב אחר לאורך כל העונה, במקרה שלו ההבדל בין 80-90 אחוז תפקוד ל-100 אחוז יכול להיות ההבדל בין השחקן הבלתי עציר שהוא הפך להיות לשחקן שלא מסוגל לעשות את ההבדל. גם אם הוא יהיה כשיר לחלוטין, היציאה מהקצב פוגעת בשחקנים. זה בלט מאוד במשחק הרביעי ביוסטון לפני הפציעה, קרי היה עסוק בעיקר בניסיון לחזור לעצמו וזה הוציא את הווריירס מאיזון.
במילים אחרות, גולדן סטייט נעה עכשיו בשני מסלולים מקבילים. המסלול הראשון הוא זה שלוקח בחשבון את האפשרות שקרי לא יחזור לשחק בפלייאוף הזה, או לא יצליח לחזור ברמה שמאפשרת לו להיות סטף קרי. לאחר שנשקלו כל דרכי הפעולה האפשריות למצב הזה, נותרה רק תגובה לגיטימית אחת: להתבאס בטירוף. לא ככה היה אמור להיראות הפלייאוף של שחקן שהרגע סיים את אחת העונות הרגילות הגדולות בכל הזמנים, לא לאנטי-קליימקס הזה ציפינו.
בשבוע שעבר העליתי את האפשרות שהמאמץ לשבור את שיא הניצחונות בעונה הרגילה תרם לפציעת הקרסול. הפציעה בברך, לעומת זאת, היא קודם כל תוצר של חוסר מזל משווע. קרי פשוט החליק באיזור רטוב שלא הספיקו לנקות, וזה קרה בדיוק כשהוא ניסה להגיב לעלייה המפתיעה של טרבור אריזה לקליעה ולכן ביצע שינוי כיוון חד. גרובר טוען שמאוד יכול להיות שפציעת הקרסול השפיעה לרעה על פציעת הברך, שהקרסול שלו לא היה מספיק חזק ושמייצב הקרסול בו השתמש קיבע את הקרסול והקשה עליו להגן על הברך. אך גם אם הוא צודק, זה קודם כל היה חוסר מזל. נדיר שנשארים חלקים רטובים על הפרקט, זה קרה בגלל רצף מאוד מהיר של אירועים, ומאוד יכול להיות שקרי היה נפצע בכל מקרה בסיטואציה הזאת.
לכן, הפעם אפשר לחשוב על כך מהכיוון השני: אם קרי לא יצליח לחזור לעצמו במהלך הפלייאוף, איזה מזל שגולדן סטייט לפחות שברה את השיא. אם הווריירס יפסידו את האליפות בגלל פציעה של הכוכב שלהם, זה לא ייקח כמעט כלום מההישג של העונה הרגילה. במקרה כזה, העונה שלהם תהיה בו זמנית היסטורית ומבאסת. מכיוון שאליפות הם לקחו בעונה שלפני כן, הממד ההיסטורי יהיה חשוב יותר מהמבאס, העונה הזאת תיחשב כחלק משמעותי מהשושלת המתהווה.
מה גולדן סטייט מסוגלת לעשות ללא קרי? הרבה, אבל אליפות נראית כמעט בלתי אפשרית. לא כשסן אנטוניו, או אולי OKC שתמיד מסוכנת, מחכה בדרך לגמר. זו עדיין קבוצה מצוינת, עדיין אחת הטובות בליגה, אך מעבר לפגיעה באיכות הסגל ללא קרי היא צריכה לבנות מחדש את ההתקפה שלה שהתבססה על הנוכחות של סטף. זה מצב שונה לחלוטין מקבוצה שמתחילה את השנה ללא כוכב הקבוצה (למשל שיקגו בשנה בה מייקל ג'ורדן לא שיחק).
המחצית השנייה במשחק הרביעי מול יוסטון נתנה מקום לאופטימיות. לאחר המחצית הראשונה בה קרי עמד במוקד, דווקא בלעדיו גולדן סטייט הסתדרה נהדר ופירקה את הרוקטס תוך רבע וחצי. במחצית הזאת נראה היה שהאימון שהשחקנים של סטיב קר צברו ללא קרי מתחיל לשאת פרי, כל אחד מהם הרגיש יותר בנוח במקום החדש שלו. לא כל יום השלשות ייכנסו באחוזים כאלה, אבל הווריירס הוכיחו קודם כל לעצמם שביום נתון הם מסוגלים לפרק יריבות בחוץ גם ללא סטף.
גם מהמשחק השלישי, אותו הפסידו, יש לווריירס נקודות חיוביות לקחת. זה היה משחק בו קליי תומפסון ודריימונד גרין לא פגעו, יוסטון קלעה כל דבר ברבע השני ונדמה היה שזה משחק שעדיף לקר לוותר עליו. אבל העומק של הסגל שלו עזר לו לחזור למשחק, כששני שחקני המפתח בחזרה היה מו ספייטס ואיאן קלארק שצץ משום מקום. קר יכול להיות מרוצה במיוחד מהאופציות בעמדת הסנטר: בוגוט עושה את כל הדברים הקטנים החשובים בשני הצדדים, ספייטס בכושר נפלא ופתאום קולע שלשות בקצב מוגבר ופסטוס אזלי הוא שחקן הגנה איכותי שבמחצית השנייה של המשחק הרביעי נטרל את דוויט הווארד. עם השלושה האלה יש לו פתרון לכל מצב.
כל זה היה המסלול הראשון, בו גולדן סטייט מתכוננת לאפשרות שסטף קרי לא יחזור לעצמו בפלייאוף הזה. המסלול השני הוא זה שבו קרי כן חוזר ועוד שבועיים-שלושה כבר ייראה כמו עצמו. במסלול הזה, גולדן סטייט מקווה שהסיבוב הראשון של הפלייאוף יימשך כמה שיותר זמן ויכולה להיות מרוצה מכך שבמחצית מהסדרות הפערים נסגרו והן נמצאות במצב של 2:2, מה שאומר שניתן להניח שנראה לפחות משחק 7 אחד בסיבוב הזה. הווריירס מרוצים במיוחד מכך שהסדרה בין הקליפרס לפורטלנד, ממנה תצא היריבה הבאה שלהם, היא אחת מהסדרות שיגיעו לפחות למשחק שישי.
החדשה הטרייה היא שהמצב בסדרה המקבילה הפך למורכב הרבה יותר בעקבות פציעה בכף היד של כריס פול שכנראה תשבית אותו מהמשך הפלייאוף. אם לרגע ניתן היה להתייחס לקליפרס כפייבוריטים להגיע לגמר המערב, מאזן הכוחות השתנה לחלוטין. אם ההערכה הראשונית לגבי CP3 תתברר כנכונה, היריבה של גולדן סטייט בסיבוב השני תהיה הרבה פחות מפחידה, בלי קשר לזהות המנצחת בסדרה.
אך אין צורך להקדים את המאוחר, על כל זאת ועוד תוכלו לקרוא בשבוע הבא בבלוג המעקב אחרי פציעות ספורט נפוצות. בינתיים גולדן סטייט צריכה לסגור עניין מול יוסטון, תוך כדי שהיא זוכרת שמדובר בקבוצה שהגיעה לגמר המערב בעונה שעברה כשבדרך ביצעה מהפך לא הגיוני מול הקליפרס בניצוחם של קורי ברואר וג'וש סמית'. ביוסטון חסרים כל מיני דברים אבל כישרון לא חסר שם, לכן לא כדאי לזלזל בה גם כשהמשחק והסדרה נראים גמורים. ניצחון במשחק החמישי יאפשר לגולדן סטייט מנוחה חשובה של כמעט שבוע, מצרך חשוב במצב החדש שנוצר.