בוכה אל הקירות: מייקל ג'ורדן ותופעת הרשת שכבשה את ארצות הברית

בווידאו: נאום הכניסה של מייקל ג'ורדן להיכל התהילה

במשך 20 שנה הוא ניסה להידמות לו. הוא חיקה את המהלכים שלו, שאב השראה מהאופי שלו, אפילו התקשר אליו לאחת לזמן מה כדי לקבל עצות. אבל דווקא במשחקו האחרון בקריירה, דווקא ברגע החגיגי מכולם, קובי בריאנט רצה להיות הכל חוץ ממייקל ג'ורדן. כשעלה לפרקט בסטייפלס סנטר בפעם האחרונה, נשבע בינו לבין עצמו שלא להזיל דמעה. "אם מייקל הפך לבדיחה, אז כמובן שאסור לקובי ליפול למלכודת הזאת. הוא הולך להשתדל מאוד שלא לבכות. הוא לא רוצה להיזכר בצורה הזאת, ובטח לא מעוניין שכמה אנונימיים ברשת ישחיתו את המורשת שלו. בכי במעמד הזה רק יכול לפגוע בו בעתיד", צוטט חבר קרוב של הממבה באתרי רכילות של LA לפני המשחק.

והתחזית אכן התממשה: אחרי שהדהים עם 60 נקודות, קובי נטל את המיקרופון, עטה על פניו חיוך רחב וסיפק נאום פרישה עולץ ככל האפשר. עכשיו הוא מקווה שמעט הרגעים בהן דווקא כן הרשה לעצמו לסדוק את התדמית הקשוחה ולבטא רגשות לא יהפכו לפוסטר, והוא ממש לא לבד. דריימונד גרין כבר הודה שבתקופה האחרונה כוכבי NBA נמנעים מלהביע עצב או תסכול בצורה מוגזמת משום ש"יש חשש מתמיד להפוך לבדיחה", וסיפר כי הוא עצמו עשה מאמץ אדיר כדי לא לבכות מול המצלמות אחרי הזכייה באליפות.

ככה זה ב-2016: מאחורי כל אקט מוחצן של מפורסם כלשהו עומדת ממלכת טוויטר שלמה שמשחיזה סכינים. הכוח של הרשת גדול כל כך, שלעתים הוא עולה על המציאות ומסוגל לשכתב את ההיסטוריה.

תשאלו את ג'ורדן.

הכל החל מגחמה של תיכוניסט מאוהב. הוא, מאט וודס, תלמיד כיתה י"א בתיכון בניו יורק, בסך הכל רצה להעניק מתנה מקורית לחברתו, כשהרגיש שהזוגיות הולכת ודועכת. היא, איימי ווילסון, חובבת כדורסל מושבעת עם שנאה יוקדת למייקל ג'ורדן ולשיקגו בולס, כבר תכננה כיצד תודיע לו על פרידה. אבל הדרך לליבה, מסתבר, הייתה קלה למדי: וודס סגר את עצמו בבית כדי לשקוד על מיני-פרוייקט, וכעבור יומיים יצא עם התוצר המוגמר - מאות פליירים עם הקדשה מרגשת לווילסון, שמעוטרת בתצלום של שנוא נפשה ממרר בבכי במהלך נאום כניסתו להיכל התהילה ב-2009.

הביקורות, לפחות בקרב מאות צעירים פוחזים בהיי-סקול, היללו. "ברגע שראו את זה, כולם הבינו שיש כאן משהו מיוחד. זה היה כמו לראות ציור של פיקאסו בפעם הראשונה", סיפר ל-USA TODAY אחד מחבריו הקרובים של וודס. "התמונה הזו שינתה את כל ההווי בבית הספר. פתאום היא הופיעה בכל מקום, פתאום כולם השתמשו בה כדי לרדת על אחרים. תלמיד חדש שפך חלב בחדר האוכל? מדביקים לו פרצוף של ג'ורדן בוכה ומפיצים בין כל התלמידים. מורה מחליפה לא מצליחה להשתיק את הכיתה? ג'ורדן בוכה בחדר מורים. זה היה עוצמתי".

ווילסון, למקרה שתהיתם, קנתה את המחווה. היום היא ובן זוגה היצירתי כבר נשואים באושר. "מאט העניק לי את המתנה המושלמת", אמרה, "ועכשיו המתנה המושלמת הזו שייכת לעולם כולו".

רק כמה שנים אחר כך מעשה הקונדס של התיכוניסט מניו יורק הפך לתופעה תרבותית עוצמתית בארצות הברית. אותה איימי ווילסון יצרה את הממים הראשונים והעלתה אותם לטוויטר. משם זה נתפס כמו אש בשדה קוצים, וצבר תאוצה בשנה וחצי האחרונות. כמעט כל אירוע כלל-ארצי בארה"ב - ספורטיבי, תרבותי או פוליטי - מלווה בכמה וכמה ממים גנריים של ג'ורדן הבוכה. פניהם של טום בריידי, סטף קרי, לברון ג'יימס ועוד ועוד ספורטאי על כבר הוחלפו לא אחת בדיוקנו של ג'ורדן הבוכה, ולאחרונה התופעה זלגה אפילו למאבק על נשיאות ארה"ב, כשעשרות ממים כאלה צצו אחרי הפסדים של דונלד טראמפ בבחירות מקדימות במדינות שונות. לפתע התמונה היוותה טריגר לכתבות עומק של ה'וול סטריט ג'ורנל', CNN ועוד כלי תקשורת גדולים שלא היו יכולים להתעלם מהיקף התופעה.

עכשיו, כשהתמונה הפכה לנחלת הכלל, הפך פרנק סאבויה, צלם סוכנות AP שאחראי על התצלום המרשים, למרואיין מבוקש. "אני מצלם אירועי ספורט כבר קרוב ל-40 שנה. זו הייתה אולי הפעם הראשונה שספורטאי ממש בכה מולי בכי אמיתי וטהור", אמר ל'בליצ'ר ריפורט'. "יש ספורטאים שמראים רגשות, אבל ברוב המקרים יש בזה משהו מעושה. כששחקן זוכה באליפות ושואג לעבר הקהל זה נחמד, אבל אלה לא רגשות אמיתיים. הרגע ההוא בנאום של מייקל ג'ורדן היה כמו בעיטה בבטן. בגלל זה התמונה נותנת אפקט כל כך חזק".

דרוש הרבה יותר מבדיחה שרצה ברשת כדי לערער את היסודות עליהם יושב מותג העל ששמו מייקל ג'ורדן. על אף שפרש לפני קרוב ל-13 שנה, הוד אוויריותו ממשיך לגלגל מיליוני דולרים מדי שנה ועל פי 'פורבס', הונו נאמד ב-1.1 מיליארד דולר. בשנת 2015 לבדה הכניס ג'ורדן 110 מיליון דולר, כשמותג ההנעלה על שמו, 'אייר ג'ורדן', גדל בלא פחות מ-14 אחוז ביחס ל-2014. בסך הכל, בשנה שעברה ג'ורדן הרוויח יותר מכל ספורטאי אחר בעולם, פעיל או אחרי פרישה. ב'פורבס' גם נטען שג'ורדן הוא האיש עם הכי הרבה כוח כלכלי בארה"ב, יותר מאופרה ווינפרי או ביל גייטס. עוד? בסקר שנערך ברחבי ארה"ב מטעם הממשלה בשנת 2015 עלה כי פרצופו של ג'ורדן זוהה על ידי 98 אחוז מכלל האוכלוסיה, יותר מברק אובמה. "מייקל נשאר רלוונטי גם בימינו בזכות כל הפעילויות שלו שלא בהכרח קשורות לכדורסל. לאייר ג'ורדן ולבעלות על שארלוט יש חלק בזה, אבל גם הממים של הבכי שלו עוזרים להשאיר אותו עמוק בתודעה", אמר מנהל הסקר פיטר לאץ.

גם ג'ורדן עצמו מודע ליתרונות הכלכליים הרבים הנלווים לתופעת הרשת על שמו, ולא ממהר לקחת ללב. בעבר ג'ורדן לא היסס לתבוע חברות או ארגונים שהשתמשו בשמו כדי להניב רווחים כלכליים, והתפרסם כמי שידו קלה על ההדק בכל הנוגע לפניות למוסדות משפטיים. בינתיים, את התופעה הזו הוא משתדל לחבק. לאחרונה, עם התגברות הממים והסיקור התקשורתי כלפיהם, יצאה הודעה מטעמו לפיה "כל עוד אף אחד לא עושה בזה שימוש מסחרי, לא תוגשנה תביעות", אך גם זה עשוי להיות עניין של זמן.

כשחקן, ג'ורדן התפרק לא אחת לעיני המצלמות - ב-1991, אחרי הזכייה באליפות הראשונה בקריירה, ייבב כשהגביע מונח על ברכיו; ב-1996, אחרי עוד טבעת, נזכר באביו שנרצח באותה שנה ותועד שוכב בחדר ההלבשה וממרר בבכי; אבל ברחבי הרשת לקחו את התמונה ההיא מנאום הכניסה להיכל התהילה, ניתקו אותה מההקשר המקורי, וביותר ממובן אחד יצרו את הרושם לפיו ג'ורדן הוא בכלל לוזר סדרתי. גם אם ג'ורדן לא אומר זאת בפה מלא, ברור שהוא חש מאוים. לפני חודשיים, במהלך כנס עסקי בצפון קרוליינה, התייפח פעם נוספת, הפעם כשדיבר על פועלו כבעלים של ההורנטס. כשהנאום הסתיים, התחנן בפני הנוכחים שלא להפיץ סרטונים או תמונות שלו מרגעי השבר. תמונה אחת כזו הרי כבר עשתה לו מספיק נזק.

עכשיו ארצות הברית מתכוננת לדור שלם שלא ידע את ג'ורדן הווינר, אבל ידע לספר על ג'ורדן הבוכה – זה שתמונתו נשלפת בכל הפסד דרמטי, בכל כישלון מפואר, בכל מפלה. הכי רחוק מג'ורדן האמיתי. "כנראה שזה אוכל אותו מבפנים", הצהיר בשבוע שעבר אמין אלהסן מ-ESPN. "בטוח שהוא מבולבל מזה. הוא בטח חושב לעצמו 'מי שראה אותי משחק לעולם לא יעז ליצור ממים כאלה'. בעוד עשר שנים כנראה שתמונת הבכי, הלוזרית-כביכול הזו, תהיה הדבר הראשון שצעירים יחשבו עליו כשהשם של מייקל ג'ורדן יעלה. זה מטורף לחלוטין. כנראה שהאינטרנט תמיד חוטא לאמת. מייקל ג'ורדן, אולי האתלט הכי כל יכול בתולדות הספורט, נופל בגלל שפעם אחת, לפני שבע שנים, הוא הראה רגשות בטלוויזיה הארצית. אם אותו הצליחו להפיל ככה, אז אין שום דבר שחסין בפני הכוח של הרשת".

כמה משחקני ההורנטס, המועסקים על ידי ג'ורדן, החליטו לפנות לאוהדים בקריאה נרגשת לחדול מליצור ממים מהסוג הזה. "מוזר שמה שיגדיר את מייקל ג'ורדן עבור דור שלם הוא בכי. כאילו, זה מה שיזכרו ממנו? אני עדיין זוכר אותו משחק, מדי פעם אני נכנס ליוטיוב כדי לראות את סלי הניצחון שלו, את התצוגות הגדולות, אבל מה יהיה עוד 15 שנה?", תהה פרנק קמינסקי, ואחריו באו שלל מאמרי תמיכה בתקשורת האמריקאית. "המעמד של ג'ורדן ככדורסלן הטוב בתולדות המשחק לעולם לא יוטל בספק. הוא גם עשיר ואהוב ברחבי העולם. קשה לחשוב על מתנה מקורית לאדם מוצלח כזה, אבל יש משהו שבטוח ישמח אותו - תפסיקו ליצור, לשתף, או להגיב לממים המרושעים האלה", כתב קייל קוסטר מ-USA TODAY ביום הולדתו ה-53. "אולי אני מתייחס יותר מדי ברצינות לתופעת אינטרנט חסרת משמעות. אבל דעו לכם - אם גדלתם בתקופה שלי, מייקל ג'ורדן היה שם נרדף לגדולה. אבל עכשיו, עבור כל כך הרבה אנשים, הוא רק פרצוף מטופש שדומע. איך דרך טובה יותר מלכבד את המורשת האמיתית שלו מלבד להביא את התופעה הזו להכחדה".

לפני שבועיים קידם אחד מהיוצרים הבולטים של הממים הללו סרט פיקטיבי מסדרת 30 על 30 של ESPN. "הבכי הגדול בהיסטוריה", נקרא הסרט המזויף. וכך נפתח הטריילר, כשברקע מתנגנת מוזיקה נוגה: "מה אם היו אומרים לכם שכדי להרוס מורשת עצומה, צריך רק רגע אחד של בכי? מה אם היו אומרים לכם שכדי לשכתב את ההיסטוריה דרוש רק ציוץ תמים? זהו סיפורו של המם הגדול בתולדות האינטרנט, שהחריב את השחקן הגדול בתולדות הכדורסל".

כמה דמיוני, ככה מציאותי.