חילופי משמרות: קווין דה בראונה בקדמת הבמה של ליגת האלופות

בווידאו: תקציר ה-1:2 של מנצ'סטר סיטי על ווסט ברומיץ'

ההתופעה הבולטת לפני מפגשי הגומלין בליגת האלופות אתמול (שלישי) הייתה התמקדות קהל האוהדים הנייטרלי במשחקה של ריאל מדריד. האם כריסטיאנו רונאלדו וחבריו יצליחו לעשות קאמבק? זו היתה שיחת היום, על אף שברוב הפרמטרים דווקא ההתמודדות המקבילה בין מנצ'סטר סיטי לפריז סן ז'רמן הייתה מסקרנת יותר. אחרי הכל, היה ברור כשמש מה תהיה המגמה בסנטיאגו ברנבאו. אי אפשר היה לחזות את התוצאה, אבל ידענו איזה סוג של משחק אנחנו הולכים לראות. לעומת זאת, במנצ'סטר הכל היה פתוח, השאלות הטקטיות היו מרתקות הרבה יותר, ושתי קבוצות עשירות מאוד חלמו להגיע לראשונה בתולדותיהן לחצי הגמר.

ובכל זאת, כולם דיברו על ריאל. זהו כוחו של המותג, שנבנה לאורך עשורים ארוכים, זוהי כוחה של מסורת. מנצ'סטר סיטי וסן ז'רמן יכולות לשפוך עוד מיליארדים, אך זה לא ישנה את ההרגלים. הן תמיד תהיינה בעדיפות שניה, מתחת לברצלונה, ריאל, מנצ'סטר יונייטד, באיירן מינכן ויובנטוס. יש לכך לא מעט חסרונות, אך לא ניתן לעשות עם זה כלום.

בעוד כולם נהנו מההצגה החדשה של רונאלדו, סיפק המשחק "השני" של הערב לא מעט כותרות חשובות מאוד. ראשית, ייתכן והיה זה משחקו האחרון של זלאטן איברהימוביץ' בליגת האלופות, והוא עלול לעזוב את הבמה כלוזר האולטימטיבי. לא היה עוד כוכב ברמתו שנכשל באופן כה מהדהד בזירה הבינלאומית, וגם הפעם היה לו חלק עצום בפיאסקו של פ.ס.ז', כולל החמצת פנדל במשחק הראשון לפני שבוע. גם המזל היה כמעט תמיד נגד השבדי, ודוגמא נוספת קיבלנו אמש, כי הרי שתי הבעיטות החופשיות שלו היו מצוינות, אך נהדפו על ידי ג'ו הארט. מנגד, שתי הבעיטות החופשיות של רונאלדו ממצבים נוחים יותר הלכו לחומה – אלא שבפעם השניה החומה הזו פשוט התפרקה, והכדור טס לרשת דרך הסדק. זה עניין של מזל נטו, אך האם אין צדק בפתגם האומר שהוא הולך עם הטובים?

שנית, המופע של הארט הדגיש שוב, בפעם המי-יודע-כמה, כי תהיה זו החלטה אומללה ואבסורדית מצידו של פפ גווארדיולה לדחוק את השוער והסמל של סיטי החוצה בעונה הבאה. החלטה שנויה מאוד במחלוקת, אך בקנה מידה קטן הרבה יותר, נעשתה העונה על ידי הפריזאים שרכשו את קווין טראפ וזנחו את סלבאטורה סיריגו המצוין. זה לא הוכיח את עצמו בלשון המעטה, לפחות בטווח הקצר. אלא שסיריגו הוא לא שחקן בית, ואפילו לא צרפתי (גם אם בסן ז'רמן אין שום חשיבות לנושא, כידוע). הארט הוא הדמות החשובה ביותר בסיטי, לצידו של וינסנט קומפאני, והקבוצה החדשה של גווארדיולה חייבת להיבנות סביבו – הן כדי לשמור על שאריות הזהות, והן כי הוא שוער ברמה העולמית הגבוהה.

אם כבר מדברים על הצרפתים של פריז, הרי שאתמול קל היה להבחין בחשיבותו העצומה של בלס מטוידי. המנוע הבלתי ניתן לעצירה של הקבוצה היה מושעה, ובלעדיו הקישור נראה חיוור. בנוסף, מרקו וראטי האיטלקי, המוח והטרייר בגוף צנום אחד, לא היה כשיר בשני המשחקים, והייתה לכך השפעה כבירה על התוצאה. לו היו וראטי ומטוידי משחקים 180 דקות מול סיטי, הייתה פ.ס.ז' פייבוריטית לעשות היסטוריה. חסרונם הפך את סגנית אלופת אנגלית למועמדת טבעית, וכאשר גם טיאגו מוטה נפצע אתמול, המצב הפך נואש מבחינת לורן בלאן.

המאמן הצרפתי עמד באור הזרקורים אתמול מסיבות אחרות – הוא בחר לשחק לראשונה העונה עם שלושה בלמים, בתגובה לחסרונו של דויד לואיז המושעה. הייתה זו החלטה משונה ביותר, שלא הוכיחה את עצמה ושונתה תוך כדי המשחק. עם כל הכבוד לסרז' אורייה – והכבוד הזה פחת במידת מה בעקבות הפרשה הביזארית בה היה מעורב – הוא מגן ימני טוב, אך ממש לא בלם. גם דויד לואיז אף פעם לא יהיה בלם, כמובן, אבל זה כבר סיפור אחר.

בחירת ההרכב של מנואל פלגריני היתה מכוננת הרבה יותר. לראשונה מאז הגיע לקבוצה, סופסל יאיא טורה במשחק חשוב על אף שהיה כשיר לחלוטין. המאמן הצ'יליאני עוזב את הקבוצה, אבל אפילו הוא אותת על העתיד לבוא. טורה, שהיה המנהיג האולטימטיבי בקישור הקבוצה עד העונה, חתום על ההצלחות הגדולות ואחראי למחדלים הגדולים כאשר היה בכושר פחות טוב, יורד מהבמה. קווין דה בראונה הוא המנהיג החדש במרכז המגרש, כוכב העל החדש של סיטי. הוא דמות המפתח של גווארידולה בחלק ההתקפי לשנים ארוכות.

למארחת הספיק אתמול תיקו, ופלגריני עיבה את הקישור האחורי עם פרננדו לצידו של פרננדיניו, אך העניק חופש פעולה מוחלט לבלגי. כמעט כל המהלכים עברו דרכו, ולאוהדים נותר רק לתהות מה היה קורה במירוץ האליפות בפרמייר-ליג, לו לא היה נפצע דה בראונה בחצי גמר גביע הליגה בסוף ינואר. סביר מאוד להניח שהם היו מוותרים בשמחה על התואר הזה ושולחים את אברטון לגמר, כדי לשמור על דה בראונה, ואז אולי סנסציית לסטר לא היתה מתרחשת. הכוכב הבלונדיני הבקיע בשני המשחקים מול פ.ס.ז', והוא השחקן המצטיין בהתמודדות הכפולה בפער ניכר.

בעוד הוא סוחף את סיטי לעלייה ההיסטורית, היה קצת חבל שדה בראונה לא שיחק אתמול גם במשחק המקביל. היה מעניין מאוד לראות את וולפסבורג מתמודדת בליגת האלופות, למשל מול ריאל מדריד, בעונה שעברה, כאשר הבלגי היה הכוכב בקישור שלה. זה יכול היה להיות אתגר כביר לכל יריבה. לעומת זאת, הפעם היחסים נטו לטובת הספרדים גם אחרי ההפסד 2:0 במשחק הראשון. לא בגלל שהזאבים ראויים לזלזול – נהפוך הוא, יש להם סגל איכותי אפילו בלי דה בראונה. הם פשוט לא בכושר טוב. שלושה נצחונות ב-16 המשחקים האחרונים בבונדסליגה מהווים מאזן מזעזע. אז הם ניסו להתעלות על עצמם למרות המשבר, ואפילו שלפו את השפן הכי לא צפוי בתולדות ליגת האלופות בדמותו של ברונו הנריקה, אך בשורה תחתונה זה היה גדול עליהם. אתמול החמיץ הברזילאי הזדמנות נפלאה לכבוש בשלהי המחצית הראשונה.

ניהול המשחק של זינדין זידאן היה טוב. ריאל ידעה ללחוץ על הדוושה ברגעים הנכונים, אך פיזרה את הכוחות במשך 90 דקות, והמאמן לא נדרש לעשות חילופים לפני דקות הסיום. הכל עבד לפי התכנון, וצמד השערים של רונאלדו תוך שתי דקות סייע מאוד להרגיע את העצבים. הפורטוגלי בהחלט יודע להכות בברזל כשהוא חם ולנצל עד תום בלבול בהגנת היריב. זה לא חדש, אבל כדאי לשים לב לשינוי היחיד בהרכב של הבלאנקוס בהשוואה למשחק הראשון. הוא התבצע בעמדת המגן הימני, כאשר דני קרבחאל נכנס במקומו של דנילו, ואין זה מקרי שהוא חטף את הכדור הגורלי בדקה ה-16, פרץ ללא מעצורים ובישל את השער הראשון לכריסטיאנו.

אני לא שותף לעליהום המיותר על דנילו – מדובר במגן טוב מאוד, עם איכויות התקפיות משובחות. כאשר יתאקלם לרמה החדשה, אליה לא הורגל בפורטו, הוא יוכל להשתפר באופן משמעותי. ובכל זאת, יש כאן מחדל בקנה מידה קיצוני בבניית הסגל. קרבחאל הוא בוגר המועדון, בשר מבשרה של ריאל, שכבר נזרק פעם אחת ללברקוזן והוחזר הביתה תוך ספיגת הפסד כספי. הוא רק בן 24, וכל עתידו לפניו. דנילו מבוגר ממנו בחצי שנה, ואין שום הצדקה בעולם לשלם 31 מיליון יורו על שחקן גיבוי. יש עוד פחות סיבות לנסות להוציא את קרבחאל מההרכב בכוח לטובת שחקן זר. זהו אבסורד מוחלט, ועצם העובדה כי קרבחאל היה איש מפתח בניצחון אתמול צריכה ללמד את פלורנטינו פרס לקח. אבל על מה אנחנו מדברים? נשיא ריאל מדריד אף פעם לא לומד לקח – וזו הצרה הגדולה ביותר של המועדון.