הקבוצה הכי מצליחה של נתניה: בלוג פתיחת המחזור על עירוני נהריה

לפני קצת יותר מחמש שנים ההתרגשות בנתניה הייתה בשיאה. קבוצת הכדורסל העפילה לגמר גביע המדינה ולא פחות מ-4,000 צופים ליוו אותה למשחק נגד מכבי תל אביב. זה נגמר בתבוסה, אבל כזו שלוותה בתחושה שהקבוצה נמצאת בדרך טובה ונכונה. ברקע נשמעו אז דיבורים על אולם חדש, שחקני בית קיבלו דקות והחיבור לעיר ולקהילה היה משמעותי.

שלושה מהגיבורים של אותה נתניה ממשיכים לעשות חיל גם חמש שנים לאחר מכן. אריק אלפסי ועוזרו שי סגלוביץ', ילידי העיר, והגארד ערן אסנטי ששיחק 19 דקות באותו גמר גביע מובילים את עירוני נהריה למקום החמישי, מרחק סביר מיתרון ביתיות ברבע גמר הפלייאוף. מדובר בהישג מרשים בתקציב מינימום, לקבוצה שהתחזית לגביה דיברה על מאבק הישרדות. ונתניה? בשנה שעברה נמחקה קבוצת הכדורסל מהמפה ובשבוע שעבר גם קבוצת הכדורגל המקומית המשיכה את ההתרסקות שלה עם ירידה לליגה הלאומית. מ"עיר הספורט" כפי שהיא כונתה על ידי כמה אנשים, לא נשאר יותר מדי ספורט.

אלפסי, סגלוביץ' ואסנטי עזבו את נתניה ב-2011 אחרי שלוש עונות מוצלחות, וחזרו לשתף פעולה העונה. בזמן שעבר מאז, אלפסי עמד על הקווים באשקלון ואשדוד ולמעשה אימן רק עונה וחצי מתוך ארבע עונות שחלפו. סגלוביץ' בילה במ.כ הבקעה, הפועל ירושלים והפועל גלבוע/גליל. אסנטי ירד ללאומית להוד השרון, כמעט עלה לליגת העל, המשיך לנהריה ואיתה השלים את המשימה. הכעונה, בליגת העל, הוא שחקן בכיר לכל דבר.

"כשאתה נותן עונות טובות אתה מצפה לקפיצה, והבחירה באשקלון הייתה טובה כי בנינו קבוצה מצוינת ביחד עם שמעון אמסלם", מספר אלפסי על הדרך הלא קלה שעבר מאז נתניה, "זאת עונה שהסתיימה במפח נפש, כי היינו שווים פיינל פור לפחות. כל העסק התפרק ברגע שיוסי דהאן החליט להפסיק לתמוך בקבוצה. יש 12 קבוצות וכל כך הרבה מאמנים ועוזרי מאמנים שהפכו למאמנים. רציתי לעזור לאשדוד, ואני מעריך ומוקיר את יורם אסרף, אבל זאת לא הייתה החלטה טובה. הגענו למשחק של הישרדות, אבל זאת לא קבוצה שבניתי ולא ככה רציתי לראות את החזרה שלי לליגה. היו לי לאחר מכן הצעות גם מהליגה השנייה וגם מליגת העל מקבוצות שפיטרו מאמנים, אבל רציתי לחכות להצעה מתחילת העונה".

גם לסגלוביץ' הדרך עד לפגישה המחודשת לא הייתה רצופה בכל טוב. "הייתי צריך לעזוב את נתניה ברגע שאריק עזב", הוא נזכר, "לא הייתי ממשיך שם בלעדיו, הייתה בינינו הסכמה שזה מה שצריך לקרות. עשינו שם תקופה יפה וזה הגיע לשלב של מיצוי בין הצדדים. המשכתי לבקעה, הייתה כוונה לאיחוד מחדש עם אריק כשהוא אימן באשדוד, אבל הייתה לי מחויבות. אין ספק שבנהריה אני מרגיש שזה מאוד טבעי".

אסנטי, הפך לקבלן משחקן שלא האמינו בו, לקבלן הצלחות. "הייתי הרבה שנים בנתניה ובעונה האחרונה שלי נפצעתי. הייתה לי פריצת דיסק שמאוד השפיעה עליי פיזית וגם מנטלית", הוא משחזר, "זו הייתה בחירה נטו שלי לרדת לליגה השנייה. רציתי לשחק יותר, ליהנות מהמשחק, להרגיש בורג מרכזי ולא רק לעזור ולתמוך מהצד. רועי חגאי דיבר איתי, לא הכרתי אותו לפני זה, ואני חייב לו הרבה מאוד. הייתה לנו עונה נפלאה והיה לי חלק מרכזי. נהריה? זה אחרת כשאתה מעלה קבוצה ליגה ומרגיש שייך ומעריכים אותך יותר. נתפסתי כחלק מרכזי בקבוצה".

בקיץ האחרון אף אחד לא האמין בנהריה. "זה מאוד מזכיר את השנה הראשונה בנתניה, גם אז היו ארבעה זרים ששלושה מהם היו בינגו. פה יש לנו ארבעה", מספר עוזר המאמן סגלוביץ', "לא קל להביא ישראלים בכירים לנהריה וזה לא קשור לכסף. אנשים לא מבינים שמנתניה לנהריה זה שעה נסיעה, ומנתניה להרצליה לפעמים זה שעה ורבע. זה מקום מאוד כיפי לעבוד בו, סוג של משפחה קטנה. לא ספרו אותנו כי לא היו צריכים לספור. אנחנו וקרית גת היינו עם הסגל הישראלי הכי פחות טוב, אבל מסתבר שלחיבור יש משמעות גדולה".

גם אלפסי מודה שהוא לא חלם על עונה כזו: "כשבנינו את הקבוצה לא חשבנו שנהיה במקומות העליונים. אני מקווה שאני לא 'פותח פה', אבל עשינו ניצחונות גדולים על כל הקבוצות בליגה למעט חיפה וראשון לציון, ואני מקווה שבסיבוב השלישי נתקן את זה. כשאתה בונה קבוצה בתקציב מינימום, אתה לא בונה אותה כדי שתנצח את מכבי תל אביב והפועל ירושלים. כשהסתכלתי על ההגרלה בתחילת העונה, אמרתי שבמחזור החמישי נגד קרית גת יש צ'אנס לנצח. לא חשבתי שננצח באשדוד, בדרייב אין, את אילת בבית. ובסוף נפלנו נגד קרית גת. החיבור בין השחקנים ובין הצוות לשחקנים, הוא מצוין".

אחת מנקודות המפתח לעונה המוצלחת של נהריה טמונה בבחירת הזרים המושלמת. אבל גם שלישיית הישראלים המובילה - ניב ברקוביץ', ערן אסנטי ועודד ברנדווין - נותנת עונת שיא ומשכיחה את הדיבורים על סגל הישרראלים החלש בליגה. " כשאומרים לך שאתה לא יכול, אתה לוקח את זה לכאן או לכאן. אנחנו ספורטאים שחיים בשביל התחרות, ומה שאמרו עלינו אלו דברים שמוציאים מאיתנו את הכי טוב", אומר אסנטי, "אין לנו שחקנים שבלטו בשנים עברו, אבל יש שחקנים טובים שרעבים להצלחה".

גם המאמנים מפרגנים לצוות הישראלי הנהדר. "ערן הוא בן בית בנהריה", אומר סגלוביץ', "אנחנו מכירים המון שנים, שיחקנו ביחד בתיכון. העונה הנוכחית ביססה את המעמד שלו בליגת העל ומגיע לו. אני לא מכיר הרבה ישראלים שמסוגלים לשמור כמו שהוא שומר על זרים, וזה היתרון הכי גדול שלו. בחלק ההתקפי הוא שיפר את הביטחון והוא לא מפחד לטעות. הוא מסוג השחקנים שגם אם לא הכי כשרוניים, הם עובדים מאוד קשה ורוצים להצליח. הכי מגיע לו בעולם".

גם אלפסי מפרגן לשחקן שזכה איתו באליפות התיכונים: "ערן נותן משחקים מצוינים, במיוחד בתקופה האחרונה. אני מחובר אליו מהגילאים הצעירים, אני יודע לקרוא אותו ולהבין אותו בצורה עיוורת".

למרות ההצלחה, שלושת הנתנייתים של עירוני נהריה מסתכלים על מה שקורה בבית ולא יכולים שלא לחוש צער, "זה מאוד מצער. נתניה היא באמת עיר של ספורט, עם מחלקות נוער מובילות ואנשים שאוהבים ספורט - כדורגל או כדורסל", מספר אסנטי על העיר בה גדלו גם רביב לימונד, עידו סטולרו ולאחרונה גם הכישרון הצעיר דניאל דנינו, "חבל מאוד שהקבוצות מתפרקות ושאין קבוצה בכדורגל ובכדורסל, שיכולה לייצג את העיר ברמות הגבוהות".

סגלוביץ' מסתכל על הנעשה במחלקות הנוער, דבר לא פחות מדאיג בעיניו: "אני לא רוצה להסתכל על הקבוצות הבוגרות ששם זה עסק והקצפת, אני מסתכל על הנוער. אני לא מעורב בכדורגל, אבל מכבי נתניה ובית"ר טוברוק לא היו פעם בתחתית ליגת העל לנוער. העירייה תומכת במחלקת הנוער בכדורסל ויש הרבה אולמות קטנים, אבל גם ההצלחות שם הן לא כמו מתי שאני שיחקתי, וכשאריק אימן במחלקות הנוער. פעם היו לוקחים אליפויות וגביעים. לדעתי משהו בתהליך מתפספס".

אלפסי רואה את אולם ישורון שמארח היום את משחקי אליצור נתניה שכנראה תעלה לליגה הארצית, ומתאכזב. "יש אנשים טובים שרוצים לתרום מכספם בנתניה, אבל ברגע שאין תשתיות ואולמות, אתה לא יכול להצליח. בכדורגל יש את המתקנים הכי טובים בארץ, אבל הניהול כושל. להחליף חמישה מאמנים בעונה? לא שמעתי על דבר כזה אף פעם. אני לא יודע כמה שחקנים עברו שם. בנתניה יש קהל צמא שרוצה לתמוך בקבוצות, אבל צריך שיהיה שם ניהול טוב יותר ומתקן ראוי יותר בכדורסל".