בלי חשבון ובלי רוחות רפאים: על הקונספירציות על ברצלונה והשופט

בווידאו: משדר לקראת ליגת האלופות

ההרחקה של פרננדו טורס היתה האירוע החשוב ביותר במשחק בין ברצלונה לאתלטיקו מדריד אתמול (שלישי). היתה לה השפעה עצומה על התוצאה הסופית (1:2), ובאופן טבעי היא חיזקה את תיאוריות הקונספירציה הפופולריות לגבי היחס המועדף שמקבלים הקטלאנים מהשופטים. לכן רלוונטי ביותר להתמקד בהחלטה, ויש כאן מספר נקודות מעניינות למחשבה.

ראשית, חשוב לציין כי השופט הגרמני המנוסה פליקס בריך נולד במינכן. הוא מעולם לא דיבר על העדפותיו בפומבי, אך חוקי ההתאחדות הגרמנית לא מאפשרים לו, כמובן, לשפוט במשחקי באיירן. הגיוני להניח שהוא לא מתעב אותה, וזאת בלשון המעטה. האם באיירן מעוניינת בהדחתה של ברצלונה בידי אתלטיקו בשלב רבע הגמר? התשובה די ברורה, במיוחד לאור תוצאת המפגש ביניהן בחצי הגמר אשתקד. ניתן לקבוע בזהירות כי בריך לא להוט לעזור לבארסה בכל הכוח, מתוך כוונת זדון – גם אם אנחנו מניחים לצורך הדיון שלשופטים יש מניעים נסתרים, וזו הרי גישה פסולה בכל מקרה. חזקת החפות עומדת גם לזכות האנשים עם המשרוקית, ורובם המוחלט מנסה לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר בכל משחק ומשחק.

מישהו עלול לטעון כי הגרמני פשוט קיבל הוראות מאופ"א שמעוניינת בקידום ברצלונה, ודעותיו האישיות אינן רלוונטיות. טענה זו לא מחזיקה מים, לא לגבי אופ"א, ובמיוחד לא לגבי בריך עצמו. עד אתמול, הוא שפט את ברצלונה בארבעה משחקים, והקטלאנים ניצחו רק באחד מהם. באפריל 2012 הוא קיבל לידיו את הקרב הקשה ביותר שאפשר לדמיין – ביקורה של ברצלונה בסטמפורד ברידג' במשחק הראשון בחצי הגמר. היה זה המפגש הראשון בין שתי היריבות המרות מאז הדרמה המפורסמת בשלב זהה ב-2009, בכיכובו של השופט הנורבגי טום אוברבו, אותו מעוניינים אוהדי צ'לסי לצלוב גם היום. בריך עמד באתגר באופן מעורר כבוד, וצ'לסי ניצחה 0:1. בסופו של דבר, היא גם הדיחה את בארסה בגומלין בקאמפ נואו.

באוקטובר 2013 שפט בריך את ברצלונה בתיקו 1:1 נגד מילאן בסן סירו בשלב הבתים. בהמשך אותה עונה, הוא זכה לעבוד גם ברבע הגמר בקאמפ נואו, כאשר הקטלאנים אירחו את אתלטיקו, בדיוק כמו אתמול. לאף קבוצה לא היו טענות משמעותיות כלפיו אז. כאשר אתלטיקו הובילה 0:1, לא שרק בריך בצדק כאשר אנדרס אינייסטה צלל ברחבה. הקרב הסתיים ב-1:1, ודייגו סימאונה חגג 0:1 בגומלין, בדרך להעפלה הסנסציונית לגמר. הניצחון היחיד של בארסה בשיפוטו של הגרמני התקיים בעונה שעברה, 1:2 בחוץ על מנצ'סטר סיטי בשמינית הגמר. גאל קלישי הורחק, אך גם זו היתה החלטה נכונה. אפילו המגן הצרפתי עצמו הודה בכך אחרי המשחק.

בקיצור, קשה לומר שהיה לבארסה מזל עם השופט הספציפי עד אתמול. מנגד, לאתלטיקו היו זכרונות לא נעימים ממנו. בעונה שעברה, במשחק הגומלין ברבע הגמר מול ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו, הרחיק בריך בכרטיס צהוב שני את ארדה טוראן. התוצאה היתה אז מאופסת, כמו במשחק הראשון, והדרבי היה קרוב לעשות היסטוריה בליגת האלפות כמפגש כפול ראשון שלא מניב שערים. הכרטיס האדום שספג הקשר הטורקי הקל על המארחת, וצ'יצ'אריטו הכריע את ההתמודדות בדקה ה-88. סימאונה זעם, אבל בחינת האירוע בראש שקט מגלה כי החלטתו של בריך היתה סבירה לחלוטין. ארדה, שסחב צהוב, הרים את רגלו באופן מסוכן לעברו של סרחיו ראמוס, והיה צריך להאשים אך ורק את עצמו.

ברור שלא כל שופט היה בוחר להרחיק את הטורקי, במיוחד לאור העובדה כי הוא ביצע את העבירה בנסיון להגיע כדור במהלך התקפי, וזו נקודה חשובה מאוד. לא כל השופטים זהים. לכל אחד סגנון משלו, ועל צוות האימון מוטלת האחריות לנתח את גישתם של שופטים לפני משחקים ולהעניק לשחקניהם הנחיות מתאימות.

מבחינת סימאונה, לא היה קשה להיזכר באירועי העונה שעברה. לו היה מבקש מעוזריו לחפור קצת יותר עמוק, הוא היה מגלה כי בריך היה האיש שהרחיק – בצדק מוחלט – את פיטר קראוץ' כבר בדקה ה-15 כאשר טוטנהאם התארחה אצל ריאל ב-2011. החלוץ האנגלי ביצע שתי עבירות גסות מאוד, ספג שני צהובים והתנצל בבושת פנים על כך שהרס את סיכויי קבוצתו כבר בפתיחה. האם כל שופט היה גומר כך את ההתמודדות? לא, אבל בריך לא עוסק בחשבונאות מסוג זה. הוא לא מהסס לשלוף כרטיסים, ומקפיד מאוד להעניש גם שחקני התקפה. המידע הזה, כך נראה, לא עמד אתמול לרשותו של טורס. האחריות על כך נופלת על סימאונה.

אם נתייחס ישירות לשתי העבירות של החלוץ הספרדי הוותיק, הרי שההחלטה להרחיקו מוגזמת מאוד. לא היתה לו כוונה לפצוע את שחקני היריב, והתיקול על סרג'יו בוסקטס שגרם לפיאסקו נראה מגושם למדי. בריך טעה בשיקול דעת, ובאופן כללי היה זה משחק חלש מבחינתו. הוא לא הבחין בבעיטה הפראית של לואיס סוארס בחואנפראן, סירב לשלוף כרטיס צהוב ברור לחלוטין לבוסקטס דקות ספורות אחרי ההרחקה של טורס, ובאופן כללי זהו נס שהקשר הקטלאני נשאר על הדשא. בשורה התחתונה, ברצלונה הרוויחה המון משריקותיו.

ואולם, האם ההחלטה המוגזמת כלפי טורס היתה בלתי סבירה לחלוטין. התשובה שלילית. יש שופטים לא מעטים ששולפים כרטיס צהוב על עבירות מסוג זה. אם שחקן סוחב אזהרה מוקדמת, עליו להיזהר ולא להכשיל יריבים באופן כה מטופש וחסר אחריות. שיקול הדעת של בריך היה בעייתי, אך הוא לא שגה לפי ספר החוקים.

וכאן טמונה אחת הסוגיות הקשות ביותר של שימוש במצלמות שמנסים לדחוף לכדורגל. נניח שהשופט היה נדרש לעיין בווידאו כדי לבחון את ההחלטה. האם היה משנה אותה? כלל לא בטוח. האם אתלטיקו היתה מרגישה מקופחת יותר במקרה כזה? ברור שכן. האם תיאוריות הקונספירציה היו מתגברות כתוצאה מכך? קל מאוד לדעת את התשובה. האם השופט היה מאבד את השליטה על המשחק ונתון ללחץ גדול אפילו יותר מצד שחקני שתי הקבוצות בעקבות השימוש במצלמות? חד משמעית כן. לזכותו של בריך ייאמר שהוא הצליח להציב לשחקנים גבולות מסוימים, והאירוע לא גלש לפסים אלימים במיוחד. גם במשחק חלש מבחינתו, הוא לא נכשל לגמרי.

המשחק אתמול לא היה הגרוע ביותר בקריירה של בריך בן ה-40. האירוע ההזוי ביותר נרשם ב-2013 כאשר הוא אישר כיבוש של שטפן קיסלינג מלברקוזן מול הופנהיים, למרות שהכדור חדר לשער דרך חור ברשת. הסערה בבונדסליגה היתה אז גדולה, אבל במשאל זריז שערכתי בקרב חבריי העיתונאים הגרמנים עולה כי השופט ממש לא הפך לבדיחה בעקבות התקרית. כולם, ללא יוצא מהכלל, הדגישו כי בריך הוא אחד השופטים הטובים והמוערכים במדינה. היו לו לא מעט טעויות לאורך הקריירה הארוכה, אך זה קורה לכולם. במצטבר, אחוז המשחקים הטובים שלו גבוה, ולא לחינם הוא נבחר לשפוט בטורנירים הגדולים, כולל מונדיאל 2014 ויורו 2016, וגם במשחקים חשובים כמו גמר הליגה האירופית ב-2014.

אז אנא – אל תהפכו את הגרמני לשעיר לעזאזל. אם בא לכם להאמין שהכל מכור, יהיה קשה לשכנע אתכם אחרת, אבל זה חבל. הרבה יותר כיף להנות מכדורגל אם לא מחפשים קונספירציות בכל פינה. התוצאה הסופית משאירה לאתלטיקו סיכוי לא רע לקראת הגומלין, שצפוי להיות מותח ומרתק, בין היתר כי סימאונה יידרש להמר על כל הקופה. אפשר רק לתת לו עצה קטנה – שיכין את שיעורי הבית על השופט הבא כמו שצריך.