אמרו לו שנותרו לו שמונה חודשים לחיות. אמרו שיש טיפול, אבל הסיכויים להחלים בעזרתו נעים בין 35 ל-40 אחוזים. אז אמרו. את בוב צ'מפיון, רוכב הסוסים האנגלי, שגילה כי הוא סובל מסרטן באשכים, הדברים האלו כלל לא עניינו.
גם העובדה שהסוס האהוב שלו סבל מפציעות קשות זמן לא רב לפני המרוץ הגדול, הגרנד נשיונל, לא הפריעו לו. זה נגמר בזכייה מדהימה במקום הראשון כנגד כל הסיכויים, בסרט מרגש ובמקום של כבוד ב-100 הרגעים הגדולים בתולדות הספורט האנגלי.
לבוב צ'מפיון, כמו שנוכחתם לדעת, לא היו חיים פשוטים כלל, אבל עוד לפני שנגיע לרגע הכי גדול בקריירה, הרגע שהפך אותו מעוד רוכב לכזה שנכנס לספרי ההיסטוריה, כדאי להתחיל מההתחלה.
בוב צ'מפיון נולד באנגליה וכילד כלל לא חלם על קריירה כג'וקי. למעשה, הוא לא חשב לרכב על סוסים עד לגיל מאוחר. יותר עניינו אותו עבודות החווה השונות ורכיבה על טרקטורים של המשפחה, איתם עזר לחרוש את השדות. אלמלא אחותו, כנראה שכלל לא היינו שומעים על צ'מפיון, שנחשף לעולם מרוצי הסוסים בעזרתה האדיבה, וכבר בגיל 15 זכה במרוץ הראשון שלו. "אחרי אותו רגע, ידעתי מה אעשה בשארית חיי", אמר צ'מפיון לאחר שקטף תואר ראשון מיני רבים.
וכך, בשקט בשקט, הפך צ'מפיון לג'וקי בכל רמ"ח איבריו, כשמגיל 19 ועד לגיל 31, ניצח ביותר מ-350 מרוצים. הוא היה על גג העולם, עד שהגיע הרגע ששינה את חייו מקצה לקצה. ב-1979, כשהיה בשיא הקריירה, התבשר כי הוא סובל מסרטן באשכים, כשבדיוק שנה וחצי לפני כן החלו להשתמש בתרופה נגד המחלה (התרופה לא הייתה קיימת לפני כן).
לוותר זה לחלשים
למרות הבשורה המרה, צ'מפיון ממש לא התכוון לוותר. לא על חייו האישיים ולא על חייו הספורטיביים. "לא חשבתי בכלל על פרישה ממרוצי סוסים", הודה בעבר. למרות שהרופאים לא היו אופטימיים לגבי בריאותו, החליט צ'מפיון להילחם במחלה הארורה. הוא עבר הקרנות, אחד מאשכיו הוסר וכן וכך גם אחת מצלעותיו (הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה). אבל כל אלו לא הפריעו לו לחזור למסלול - ולהדהים את עולם הספורט. לא פחות.
אם כל זה לא הספיק, גם סוסו של הג'וקי, אלדניטי, בדיוק נפצע בצורה קשה בפעם השלישית ובעליו של הסוס החל לדאוג ולתור אחר מחליף, אך צ'מפיון הודיע לו חד משמעית: "אל דאגה, אנחנו נחזור למסלול ביחד". וכמה שהוא צדק.
שנתיים לאחר אותה אבחנה, לאחר שאותם רופאים בישרו לו שסיכוייו למות גבוהים יותר מסיכוייו לחיות, זכה צ'מפיון בגרנד נשיונל היוקרתי בליברפול, כשעל פי ההערכות כ-750 מיליון צופים ראו אותו חוצה ראשון את קו הסיום. "רכבתי עבור כל החולים בבתי החולים באנגליה. אני מקווה שהניצחון שלי יוכיח לאנשים שתמיד יש תקווה. שגם אם אתה חולה, אסור לך לוותר", אמר צ'מפיון לאחר הזכייה הסנסציונית.
שנתיים לאחר אותה זכייה הקים בוב קרן על שמו למאבק במחלת הסרטן - קרן שהצליחה לאסוף, ועדיין אוספת, מיליוני ליש"ט שנועדו לצורך חקר המחלה. אם ב-1979 העריכו הרופאים את הסיכוי להחלים מסרטן האשכים עומד על 35-40 אחוזים, כיום הסיכויים גדלו ל-90 אחוזים. בנוסף, סרט על שמו של הג'וקי האנגלי, הנקרא "צ'מפיונס", יצא לאקרנים וזכה ללא מעט שבחים.
בוב צ'מפיון הפך למושא להערצה עבור אזרחים בריטיים רבים, אך לא רק. הוא כתב ספרים, הפך להשראה עבור חולי סרטן רבים ונבחר בעבר לאיש השנה של BBC ספורט. בנוסף, הרגע שבו חצה את קו הסיום של הגרנד נשיונל נבחר על ידי צופי ערוץ ארבע לאחד מ-100 הרגעים הגדולים בתולדות הספורט האנגלי.