בווידאו: משחק מקדים
זה החל שבוע לפני המשחק הראשון ביורוליג. שחקני באמברג ציפו לדוחות הסקאוטינג המפורסמים שאנדראה טרינקיירי הדקדקן נוהג להפיק עבורם לפני כל משחק, אך השתוממו כשהימים חלפו ושמה של מלאגה, היריבה במחזור הפתיחה, כלל לא הוזכר. לשם שינוי, הם קיבלו הכנה אלטרנטיבית. במקום אסיפה בחדר הווידאו, הם נאלצו למלא שאלונים.
"יש לי קבוצה חסרת ניסיון, הרבה מהשחקנים לא מבינים מה המשמעות של לשחק ביורוליג", אמר לעיתונאים, לפני שהתקיל את שחקניו בשאלות על מספר התארים בהם זכו שאראס וספאנוליס, או מה היה סימן ההכר של דיאן בודירוגה, או מי כיכבו בז'לגיריס כשהדהימה את אירופה ב-1997. המשחק ההוא הסתיים בהפסד, אבל האלתור של טרינקיירי התברר כיעיל במיוחד כששחקניו דרשו עוד ועוד שיעורי מורשת, והחלו במקביל לנצח משחקים.
"בכל פעם שאנחנו מגיעים למשחק חוץ, כמעט כל השחקנים מביטים ליציעים, בוחנים בפליאה את האולם, את האוהדים. לפני המשחק מול צסק"א ראיתי אותם מביטים על שמות אגדות העבר שמתנוססים באולם במוסקבה, ובוחנים זה את זה לגבי זהותם. הם כבר לא צריכים את השאלונים שלי. יש בזה משהו רומנטי וקסום", סיפר לפני כמה שבועות.
והמסע של באמברג אכן רומנטי וקסום. כמעט כמו המסע של כל קבוצה שמופקדת בידיו של "הפרופסור המטורף" אנדראה טרינקיירי.
טרינקיירי מושפע משלל אסכולות. כבן לאם קרואטית ואב איטלקי שחי בארצות הברית, הוא שלט מגיל צעיר בשלוש שפות. כנער פיתח "אובססיה חולנית לכדורסל ברחבי הגלובוס", כדבריו, אך הבין די מהר את מקומו. "בגיל 17 הבנתי כמה אני כדורסלן גרוע. שיחקתי בקבוצת נוער חלשה ואפילו לא היה לנו מאמן. בשלב מסוים כולם דרשו שאעבור אל מאחורי הקווים. כשזה קרה הם היו מאושרים. לא בזכות זה שהפכתי למאמן, אלא בזכות זה שהם נפטרו אולי מהשחקן הכי גרוע בכל הזמנים", אמר בראיון בעבר. טרינקיירי קיבל משרוקית ולוח, וזו הייתה תחילתה של ידידות נפלאה. ידידות מהסוג ששורדת למרות לחצים כבדים מצד המשפחה ללכת ללמוד בהרווארד, המוסד בו אביו החל את דרכו האקדמית לפני שהפך לד"ר לכימיה.
גם אנדראה התמחה בכימיה, אבל מסוג אחר לגמרי. כבר בשנותיו הראשונות כמאמן ראשי, אולי בזכות הידע הנרחב בשפות, נחשב לאחד שמצליח לרתום את כלל שחקניו לשיטה ולחבר אותם ליחידה מגובשת. אמנם, לקח זמן מה עד שקיבל אפשרות לעשות זאת ברמת הגבוהות. תחילה יצא לו שם של סקאוט מעולה, שמגלה בקיאות נדירה בליגות שונות ומשונות. בדיעבד, התברר, הכניסה לנישה הזו גם עיכבה מעט את הפריצה. הוא אימן בקרמונה, ורולי וקאזרטה - כולן בליגה השנייה או השלישית באיטליה בזמנו - עד שקיבל את צ'אנס חייו בקאנטו, אותו ניצל כדי להמריא לפסגת היבשת.
בעונת 2011/12, תחת הסגנון המוקפד שלו, העמידה קאנטו את אחת הקבוצות החכמות שראה הכדורסל האירופי בשנים האחרונות. עם סגל אפור אך סופר-אינטליגנטי הצליח טרינקיירי לסחוף את קאנטו לטופ 16 ולתת שם הופעה מכובדת בדרך להדחה, אך שמו נחקק בתודעה מאז. עד היום חלק מהמאמנים ביורוליג חוזרים אחורה למשחקים של קאנטו בעונה ההיא כדי ללמוד דבר או שניים לגבי האופן שבו קבוצה קטנה וצנועה צריכה לשחק מול אריות אירופה. מאמן אולימפיאקוס יאניס ספיירופולוס סיפר ששאב מטרינקיירי השראה וניסה להשריש בשחקניו את הנעת הכדור המופתית שאפיינה את קאנטו בזמנו. גם יורגוס ברצוקאס, כיום מאמן קובאן, אמר דברים ברוח דומה. קווין סניידר, מאמן יוטה ובעבר עוזר מאמן צסק"א מוסקבה, סיפר כי הוא מריץ סט תרגילים שלם הלקוח מטרינקיירי.
היכן שלא אימן, טרינקיירי תמיד הצליח לבנות קבוצות מיוחדות. כשקיבל לידיו את קאזאן בעונת 2013/14 הפך אותה לקבוצת ההגנה הטובה בתולדות היורוקאפ (סטטיסטית), אבל נחל אכזבה גדולה בגמר עם הפסד לוולנסיה במפגש הכפול. קאזאן ניסתה להשאירו תמורת סכום נכבד, אך טרינקיירי הלך כהרגלו נגד הזרם, והחליט לעזוב דווקא לטובת באמברג - קבוצה טובה ומוכרת אך בהחלט ירידת מדרגה.
עד לפני כמה שבועות, באמברג החזיקה בתואר מפוקפק למדי. לפני העונה הנוכחית היא העפילה פעמיים לטופ 16 והפסידה בכל המשחקים, בדרך למאזן מחפיר של 20:0, שהכניס אותה לדפי ההיסטוריה מהצד הלא הנכון. אבל הדחיפה המנטלית של טרינקיירי שוב מניבה פירות. אחרי שהחזיר לבאמברג את אליפות גרמניה בעונה שעברה ושב עמה ליורוליג, המאמן האיטלקי ממשיך במהפכה ושובר עוד ועוד מחסומים פסיכולוגיים. בשבוע שעבר נופץ עוד אחד כזה, כשרצף 11 ההפסדים של הגרמנים לצסק"א נקטע עם ניצחון מתוק והיסטורי. עכשיו באמברג במאזן 6:6 בבית המוות, בדיוק כמו ריאל מדריד, ברצלונה, חימקי ואולימפיאקוס, ונמצאת בעמדת זינוק טובה לקראת העפלה היסטורית של קבוצה גרמנית להצלבה.
השידוך עם באמברג עובד נהדר. בתחילת העונה הצדדים הצהירו אמונים זה זה כשביטלו את סעיף היציאה בקיץ הקרוב והבטיחו כי הוא יישאר בגרמניה לפחות עד קיץ 2017. חוץ משביעות רצון מקצועית, בגרמניה לא יכולים להוריד מטרינקיירי את העיניים. "היו מאמנים טובים בגרמניה, היו מאמנים מיוחדים, אבל אני לא חושב שחווינו משהו דומה לאנדראה טרינקיירי", אומר מנואל שוסטר מה'דר שפיגל'. "סשה אוברדוביץ' מאלבה מטורף לחלוטין, גם לפשיץ' לא חסר טירוף, אבל טרינקיירי זו אישיות מרתקת ברמה אחרת. הוא תמיד מחצין את הרגשות שלו, הוא פתוח לתקשורת, הוא רהוט, הוא מעניין. אף פעם אין רגע דל איתו".
טביעת האצבע של טרינקיירי ניכרת בכל מהלך של באמברג. כמו בשתי העונות הקודמות שלו ביורוליג, הוא משליט סדר וקצב איטי ומדוד, עם כמות הפוזשנים הכי נמוכה פר 100 דקות. כמו ברוב הקבוצות בהן אימן, הוא ניצל את סגולותיו כסקאוט כדי להחתים מתחת לאף כמה מגניבות העונה, כשהפעם הגיע תורו של בראד וונאמייקר המצוין. כמו בעבר, הפאוור פורוורד שלו הוא הדבק של הקבוצה: בקאנטו זה היה מרטי ליונן האלמוני, בקאזאן קוסטאס קאימקוגלו הוותיק, וכעת זהו ניקולו מלי, שנמצא בעיצומה של עונת פריצה מרשימה.
לא פלא שגם מכבי תל אביב מנסה לגשש בכיוונו בתקופה האחרונה. בשונה מז'אן טבק או מועמדים זרים אחרים, טרינקיירי מסתמן כאופציה הגיונית יותר: הוא דובר אנגלית שוטפת; הוא מתחבר מצוין עם שחקנים אמריקאים; הוא מאמן ידען ועדכני; ויש לו ניסיון בקבוצות מכל מיני סדרי גודל. בעונה שבה דור המאמנים החדש איטודיס בצסק"א, ברצוקאס בקובאן, ספיירופולוס באולימפיאקוס תופס נפח גדול יותר ביורוליג, אין ספק שגם טרינקיירי יקבל בקרוב מאוד יד חופשית בקבוצת פאר.