בווידאו: משדר מיוחד לקראת הקלאסיקו
כמה סמלי שמשחקה הראשון של ברצלונה אחרי מותו של יוהאן קרויף יהיה מול ריאל מדריד בקמפ נואו. על הנייר היה זה אמור להיות קלאסיקו מרתק קצת פחות כי משמעותו הספורטיבית נמוכה בארסה פתחה פער כה גדול בצמרת, שגם הפסד לא באמת יסכן את הזכייה המסתמנת באליפות. כעת הוא הופך לדרמטי הרבה יותר, והמטרה של בלאוגראנה תהיה להעניק מתנת פרידה ראויה לדמות המשפיעה ביותר בתולדות הכדורגל, לאדם שעיצב את המועדון יותר מכל אחד אחר.
טלפון בהול אחרי הצבעה חשאית
בין היתר, שם קרויף קץ לרגשי הנחיתות שאפיינו את ספינת הדגל הקטלונית במאבקם ביריבה מבירת ספרד, והוא עשה זאת כבר בקלאסיקו הראשון בחייו. 0:5 של בארסה באצטדיון סנטיאגו ברנבאו ב-17 בפברואר 1974, לעיניו ההמומות של הגנרל פרנקו, נותר עד היום התבוסה הביתית הגדולה ביותר של ריאל. עבור הלבנים, היה זה פיאסקו צורם מכל הבחינות, בין היתר כי הם קיוו לראות את הגאון ההולנדי במדיהם וסורבו.
סיפורים רבים ליוו את אחת ההעברות החשובות בתולדות הכדורגל העולמי ב-1973. ראשית, אחרי לחץ רב שנים מצד ריאל וברצלונה, הסירה ההתאחדות את האיסור על החתמת שחקנים זרים שהיה בתוקף מאז כישלון הנבחרת במונדיאל 1962. הקבוצות הורשו לצרף לסגליהן שני זרים, וריאל היתה נחושה להפוך את קרויף לראשון שבהם. במקביל, התחוללה סערה גדולה בחדר ההלבשה של איאקס. השחקנים, שמאסו באופיו השתלטני של קרויף, הדיחו אותו מתפקיד הקפטן כאשר בחרו את פיט קייזר במקומו בהצבעה חשאית. מיד לאחר מכן, כך מספרים ההיסטוריונים בהולנד, התקשר הכוכב לחתנו קור קוסטר, שניהל את ענייניו, וביקש: "תארגן את המעבר לברצלונה".
"אפרוש אם אמכר לריאל"
מדוע דווקא ברצלונה? מובן שהיתה השפעה עצומה לכך שרינוס מיכלס, המאמן שטיפח את קרויף באיאקס, כבר עבד שם מאז 1971, אבל זו לא הסיבה היחידה. גם ויק בקינגהאם האנגלי היה קריטי למהלך. כמאמן איאקס בעונת 1964/65 הוא העניק ליוהאן בן ה-17 את הופעת הבכורה, והקשר בין השניים נותר חזק מאוד. בקינגהאם אימן גם את ברצלונה לפני מיכלס, והמליץ בחום לחניכו להצטרף למועדון.
לאיאקס היו תוכניות אחרות. ריאל הציעה 60 מיליון פזטות תמורת השחקן, ויש הטוענים כי טיוטת חוזה כבר נחתמה. היתה רק בעיה אחת "קטנה" קרויף עצמו לא היה שותף למגעים, והוא מעולם לא אהב שמחליטים עבורו, קל וחומר מאחורי גבו. הוא דחה בתוקף את האפשרות לעבור מדריד, וגם הסביר זאת בחוסר נכונותו לייצג מועדון המזוהה עם משטר פרנקו. "אם תאלצו אותי לחתום בריאל, אפרוש מכדורגל", הוא איים על ראשי איאקס. בינתיים הגישה ברצלונה הצעה של 100 מיליון פזטות, שיא עולמי באותה תקופה, ולכן להולנדים לא היתה מוטיבציה להתעקש על מדריד דווקא. לפיכך, הלכה ריאל על גונטר נצר הגרמני ממנשנגלדבאך, אשף המסירות הארוכות, במקומו של קרויף.
צמד בהופעת בכורה
הסאגה עוררה דיון ציבורי נרחב בהולנד, והגיעה אפילו לפרלמנט. השלמת העסקה התעכבה, והבכורה של ההולנדי נערכה רק בסוף אוקטובר, במסגרת המחזור השמיני של הליגה, כאשר מצבה של הקבוצה היה רע, בלשון המעטה. באופן כללי, ההימור של קרויף על ברצלונה היה יומרני כי ציפה לו אתגר עצום. הקטלונים לא ראו אליפות במשך 13 שנה, מאז ימי הלניו הררה ב-1960, והפכו עם הזמן ללוזרים עם קבלות. אפילו מיכלס לא הצליח לשנות את המגמה בארסה סיימה שלישית ב-1972 ופספסה את התואר לאתלטיקו על חודן של שתי נקודות ב-1973. כאשר הוחלט לאמץ את המוטו "יותר ממועדון" לרגל 75 שנה להיווסדה של ברצלונה, הגיבו במדדיד בהומור: "יותר ממועדון, אבל פחות מקבוצה".
בעוד המתינו בברצלונה בקוצר רוח לקרויף, התוצאות על המגרש היו עלובות. בתום שבעה מחזורים דורגה בארסה במקום ה-14, עם שני ניצחונות בלבד, ואם לא די בכך היא גם הודחה מגביע אופ"א בידי ניס הצרפתית כבר בסיבוב הראשון. ואז ההולנדי הגיע, הבקיע צמד במשחקו הראשון שהסתיים ב-0:4 חלק על גרנאדה בקאמפ נואו, והקבוצה לא הסתכלה לאחור. קרויף הבקיע שער שהפך למיתולוגי ב-1:2 על האלופה אתלטיקו בדצמבר, ולקראת הקלאסיקו עמד מאזן הקבוצה איתו על 11 ניצחונות ושלוש תוצאות תיקו ב-14 משחקים. זה הספיק כדי להוביל את הטבלה בפער שש נקודות מאתלטיקו, ותשע נקודות שלמות מריאל שדשדשה אי שם במקום השביעי.
תרופה נגד מדרידיטיס
מבחינת לוס בלנקוס, היו אלה חודשים קשים מנשוא. גם הם הושפלו בגביע אופ"א והודחו כבר בסיבוב הראשון על ידי איפסוויץ' של בובי רובסון, וגם בליגה האכזבה היתה רבה. נצר לא סיפק את הסחורה, והאוהדים הפנו אצבע מאשימה גם כלפי המאמן הוותיק והנערץ מיגל מוניוס. הקריאות לפיטוריו הלכו והתעצמו עם כל שבוע שחלף, ובסופו של דבר זה קרה אחרי ההפסד המביך לקאסטיון באמצע ינואר. לואיס מולובני, קשר עבר מצוין שכיכב במדי ריאל בשנות ה-50', מונה במקומו.
מולובני ניצח בשני המשחקים שקדמו לקלאסיקו, והדבר בהחלט הגביר את הלחץ על בלאוגרנה. לשחקנים ולאוהדים היה חשש מובנה מביקורים במדריד, כי הם התרגלו להיות לוזרים. קרויף שינה את הגישה ב-180 מעלות. "יוהאן היה שחקן מדהים, והוא היה ווינר. התמורות במנטליות שלנו היו קיצוניות. היינו בדרך לטבוע, והוא משך אותנו מהמים", נזכר לימים חואן מנואל אסנסי, קשר חיוני במערך הקטלוני בשנות ה-70'.
קרויף קבע כי ברצלונה סובלת ממחלה אותה כינה בשם "מדרידיטיס". "בואו נפסיק לחשוב שאנחנו הקורבן. שאחרים יעשו מה שבא להם. אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו ולעשות את מה שאנחנו רוצים ויודעים", אמר ההולנדי. קרלס רשאק, כוכב הקבוצה שהפך לימים לעוזרו של קרויף על ספסל בארסה בשנות ה-90', הגדיר את השינוי כ"מהפכה של ממש". עם המהפכה הזו הגיעו הקטלונים לקלאסיקו הראשון של הגאון הכתום. 90 אלף צופים נדחסו לאצטדיון כדי לחזות בניצחון של ריאל ובחזרה למאבק על הכתר. בחלומותיהם השחורים ביותר הם לא יכלו לדמיין את מה שציפה להם.
ריקוד ברחבת ריאל
קרויף הפנים יותר מכולם גם את החשיבות הפוליטית של הקרב. למעשה, הוא הפך לסמל המאבק הקטלוני כבר בתחילת דרכו. שמונה ימים לפני הקלאסיקו נולד לו בן, והוא קרא לו ג'ורדי (או יורדי בגרסה ההולנדית) שם קטלוני שנאסר לשימוש על ידי משטר פרנקו. "אני הולנדי, ומותר לי לבחור לבן שלי שם כאוות נפשי", הוא אמר, ואי אפשר היה להתנגד לו. המוטיבציה שלו לקראת המפגש הראשון עם האויב היתה אדירה, וזה בא לידי ביטוי מיד אחרי שריקת הפתיחה.
קרויף לא רק ניהל את המשחק ביד רמה כהרגלו, אלא גם תיקל וחילץ כדורים. הוא הפתיע את נצר בתיקולים חזקים והותיר את הגרמני חסר אונים. הכדורגל הטוטאלי של ברצלונה הביך את שחקני ריאל שרדפו אחרי הכדור ולא הצליחו להשיג אותו. זה לא אומר שלא היו להם הזדמנויות מנואל ולאסקס החמיץ את הטובה ביותר שבהן, ואי אפשר לדעת כיצד היה מתפתח המשחק לו היתה ריאל עולה ליתרון. ואולם, זה לא קרה, ובדקה ה-30 החלה החגיגה הקטלונית האמיתית כאשר אסנסי סיים מהלך קבוצתי נהדר עם כדור ברשת.
תשע דקות חלפו, והגיע הרגע הגדול של קרויף. הוא קיבל את הכדור מהוגו סוטיל הפרואני, הזר השני שהוחתם בקיץ 1973, חלף בריקוד על פני שלושה שחקני הגנה כאילו לא היו קיימים והכניע את השוער גרסיה רמון. 0:2 במחצית זו היתה מכה ממנה לא הצליחה ריאל להתאושש.
"אתה רוצה שיהרגו אותנו?"
הניצחון הובטח בדקה ה-54 כאשר אסנסי דהר לאורך חצי מגרש והבקיע את השלישי, ואז החלה ההשפלה האמיתית. קרויף, שהיה בכל פינה במגרש, שלח כדור ארוך ממחצית המגרש שלו, בסגנון נצר, לעברו של חואן קרלוס אשר הקפיץ באמנות לחיבורים את הרביעי. הבישול השני של ההולנדי הגיע מיד לאחר מכן, בדקה ה-69, כאשר הגביה כדור חופשי מדוד לראשו של סוטיל. איש בהגנת ריאל המבולבלת לא שמר על הפרואני שנגח פנימה באין מפריע מתיבת השוער וקבע 0:5.
סוטיל רץ בטירוף ורצה לחגוג, אבל קרויף שם לו יד על הצוואר ולחש: "תפסיק עם זה. אנחנו במדריד, אתה רוצה שיהרגו את כולנו?" ההולנדי חזר למחצית המגרש שלו בלי לחייך הוא לא רצה ללעוג ליריבה במבצרה. האוהדים הוכו בתדהמה גם כך. "אחרי השער החמישי, היתה דממה מוחלטת. אפשר היה לשמוע את הכדור עובר מרגל לרגל", נזכר רשאק. בדקות שנותרו, יכולה היתה בארסה להגדיל את התוצאה עוד. זה יכול היה להסתיים גם ב-0:7, ואפשר להגיד שריאל יצאה בזול.
אלפים בשדה תעופה
"הגשמתי חלום. היינו טובים יותר ממדריד. כולם שיחקו למען כולם כקבוצה", אמר קרויף המאושר בסיום. חבריו חגגו באופן בוטה יותר, ולפי הדיווחים אף תלה המגן ג'ואקים ריפה צעיף של ברצלונה בצבעי כחול-סגול בכיכר סיבלס. בברצלונה, שמחת האוהדים לא ידעה גבול. רבבות יצאו לרחובות, רקדו בראמבלה וכיכר קטלוניה. "לא תיארתי לעצמי עד כמה הניצחון הזה חשוב. נמל התעופה היה מפוצץ באוהדים כשחזרנו. כולם חיבקו אותנו, אנשים רבים בכו. זו היתה חגיגה בלתי נשכחת", נזכר לימים סוטיל, שקרא לבנו יוהאן. זה היה היום בו הבינה ברצלונה שהבצורת הארוכה הולכת להסתיים.
ואכן, 14 שנים ללא אליפות תמו. קרויף הצעיד את בלאוגרנה לתואר הנכסף בעונתו הראשונה בקבוצה, ועשה זאת בסטייל. 16 שערים היו להולנדי ב-26 משחקי ליגה, ובארסה סיימה בפסגה ביתרון שמונה נקודות מהסגנית אתלטיקו, מבלי להפסיד אפילו משחק אחד עד שהזכייה הובטחה רשמית.
מנגד, המשבר בריאל נראה עמוק במיוחד. המגן המיתולוגי איגנסיו סוקו, מסמליה הגדולים של לוס בלנקוס בשנות ה-60' שזכה בשבע אליפויות, הודיע על פרישה יום אחרי התבוסה בקלאסיקו. השחקנים החליפו האשמות שחקני ההגנה באו בטענות לקשרים, הקשרים הפילו את התיק על העורף. מולבני לא ידע היכן להסתתר מרוב בושה. קרויף השפיל לחלוטין את ריאל, ואוהדיה הרגישו שהחמישייה ההיסטורית עלולה לסמל מפנה במאזן הכוחות בכדורגל הספרדי. את הליגה סיימה ריאל במקום השמיני המביש, חמש נקודות מעל הקו האדום.
גמר גביע באמצע המונדיאל
בפועל, המציאות היתה שונה. ריאל נקמה בבארסה במידה לא מבוטלת כבר בשלהי העונה, כאשר הביסה אותה 0:4 בגמר הגביע, אשר נערך תאמינו או לא במהלך המונדיאל. ספרד לא העפילה לגביע העולם, ולכן ההתאחדות החליטה שהגיוני לקבוע את הגמר ל-30 ביוני. קרויף שמע, אם כך, על התבוסה בעודו מככב בטורניר הגדול בחייו, אך הוא לא היה רשאי לשחק בגביע בכל מקרה. הגביע של פרנקו היה מפעל נטול זרים, ולכן נמנע גם שיתופו של סוטיל.
אחרי שהצליחה להמתיק מעט את העונה האומללה, יצאה ריאל לדרך חדשה עם המאמן הסרבי מיליאן מיליאניץ' וזכתה באליפות חלקה בעונת 1974/75, ביתרון 13 נקודות מברצלונה במקום השלישי. את הקלאסיקו בברנבאו היא ניצחה 0:1, בעוד קרויף נכנס לסטטיסטיקה רק עם כרטיס צהוב. התברר כי ה-0:5 לא חולל את המפנה לו כה ציפו בקטלוניה, והעליונות של ריאל על בארסה המשיכה במשך זמן רב. את המאזן שינה בסופו של דבר קרויף כמאמן, כאשר זכה בארבע אליפויות רצופות בתחילת שנות ה-90' והצעיד את הקטלונים גם לזכייה היסטורית ראשונה בגביע האלופות. את הסיפור הזה נשאיר לפעם אחרת.
