קאמבק לא פחות חשוב: מריו גומז סוף סוף חזר לעצמו בנבחרת

אנגליה שלחה מסר כשחזרה מ-2:0 לניצחון 2:3 בברלין, אבל שובו של מריו גומז עשוי להתברר כמסר חשוב יותר לקראת היורו. הבלוג של מיכאל יוכין על החלוץ שהמציא את עצמו מחדש בבשיקטאש, וחזר לעניינים במדי אלופת העולם בדיוק בזמן

  • מריו גומז

"אני עוד אחזור לנבחרת", הבטיח מריו גומז באוגוסט 2014. כמה אוהדים בגרמניה האמינו לו אז? סביר להניח שמעטים בלבד, מה גם שהצהרה נוספת שלו בראיון לעיתון בילד לא נשמעה אמינה במיוחד. "תואר אלוף העולם לא חסר לי", הוא אמר. נו באמת, הייתכן?

החלוץ הוותיק לא הסתיר אז את אכזבתו הקשה מכך שלא נכלל בסגל גרמניה למונדיאל ונאלץ לצפות בטלוויזיה בחבריו זוכים בתואר היוקרתי, אך הסביר אותה במונחים אחרים לחלוטין. "רציתי להיות חלק מהחוויה, להרגיש את האווירה המדהימה בברזיל. רציתי לשחק על אדמתם של ריבאלדו, רונאלדו ורומאריו, אותם הערצתי בנעוריי. זה היה החלום הגדול שלי, והוא לא התגשם".

בתוך תוכו ידע שהוא פעל נכון. גומז עם לב (צילום: GettyImages)

זיכרונות אכזבה מפירנצה

גומז קצת כעס על יואכים לב שהעדיף לא להמר עליו לפני שנתיים, ולא כלל אותו אפילו בסגל המורחב לטורניר, אבל בתוך תוכו הוא ידע שהמאמן הלאומי פעל נכון. אחרי הכל, 2013/14 היתה עונה מזעזעת מבחינתו. אחרי שנחתך מבאיירן מינכן והבין שאינו נמצא בתוכניות, הוא הלך בדרכו של מירוסלאב קלוזה ועבר לליגה האיטלקית. פיורנטינה שילמה 20 מיליון יורו תמורתו והעניקה לו חוזה נאה לארבע שנים, אך התמורה היתה דלה במיוחד. זה לא קרה באשמתו של גומז - הוא פשוט סבל מחוסר מזל קיצוני.

פציעה בברך השביתה אותו במשך חצי שנה, ושבועות ספורים אחרי שחזר הוא נפצע בברכו שוב. אמנם הוא החלים איכשהו לקראת מאי, אך בשורה התחתונה פתח חמש פעמים בלבד במדי פיורנטינה בליגה. אפילו עבור לב, שמגלה נאמנות לשחקנים שהולכים איתו תקופה ארוכה, זה לא היה מספיק, במיוחד לאור הספקות סביב כשירותו ארוכת הטווח של קלוזה שהיה חייב לטוס לברזיל. הצדק היה איתו. קלוזה הפך למלך השערים של המונדיאל בכל הזמנים, ולב חגג סוף סוף תואר כשהוא סוגר עשור על הקווים.

"מירו פרש עכשיו, ואם אחזור לכושר אקבל הזדמנות", הצהיר גומז. במצבו הבריאותי, הסיכויים לכך לא נראו מזהירים. העונה שעברה בפיורנטינה היתה מתסכלת כמעט כמו הראשונה. אמנם הפציעות היו הרבה פחות קשות, אך הוא הוגבל בכל זאת ל-20 משחקי ליגה, וכבש 10 שערים בלבד ב-32 הופעות בכל המסגרות. המאמן וינצ'נצו מונטלה הפסיק בשלב מסוים להאמין בחלוץ, ואפילו לא היסס להביע את דעתו בתקשורת אחרי שגומז החמיץ פנדל בהפסד סנסציוני לפארמה. "מריו איבד את הדרך", הוא קבע. היו גם רגעי שמחה, כמו הצמד המזהיר בניצחון 0:2 על רומא באולימפיקו במסגרת הגביע, אך הם היו מעטים. רבים מיהרו להספיד אותו.

עוד באותו נושא

ידידות: אנגליה ניצחה 2:3 את גרמניה בחוץ

לכתבה המלאה
חוסר מזל קיצוני. מריו גומז בפיורנטינה (צילום: GettyImages)

גם הקוון לא מסוגל להפריע

אבל הנה לכם – גומז עמד במילתו, ועוד איך. הוא חזר אתמול בגדול, קיבל הזדמנות בהרכב נגד אנגליה וכבש צמד. השער המצוין במחצית הראשונה, בבעיטה חלקה לפינה הרחוקה, אמנם נפסל בטענה שגויה לנבדל, אך במשחקי ידידות - בניגוד מוחלט למשחקים רשמיים – אין לכך חשיבות אמיתית. מטרתם שונה בתכלית, ולוח התוצאות משני. גומז שמח למצוא את הרשת, ואחרי ההפסקה עשה זאת שוב. הפעם אפילו השופטים לא הפריעו לחגיגה. היה זה שערו ה-26 במדי גרמניה, אך חשוב מכך - הוא נרשם בפרוטוקול לראשונה מאז הצמד מול הולנד בשלב הבתים ביורו 2012. כמעט ארבע שנים חלפו, ומריו הוא שוב סופר מריו.

על מנת להגשים את השאיפה הקסומה, הימר גומז ובחר בקיץ האחרון בצעד שנתפס כלא שגרתי. בשיקטאש חיפשה מחליף לדמבה בה הסנגלי, שהצית את הדמיון של האוהדים באיסטנבול אשתקד, אך נטש לטובת הכסף הגדול בסין. הגרמני סומן כיורש האולטימטיבי, ולנשרים לא היה קל לשכנע אותו ואת פיורנטינה לבצע את העסקה. "גומז הוא שחקן מפתח עבורנו", הצהיר פאולו סוזה עם מינויו למאמן בפירנצה, והחלוץ עצמו היה תחילה נחוש להשכיח את השנתיים הכושלות. אלא שאז, אחרי מספר שיחות עם מאמן בשיקטאש שנול גונש, הוא שינה את הגישה. משא ומתן מורכב הוליד השאלה לשנתיים עם אופציה לרכישה. בפיורנטינה לא התגעגעו במיוחד, לאור כושרו הפנטסטי של ניקולה קאליניץ' בתחילת העונה, אך לאורך זמן התברר כי המהלך היה מוצלח במיוחד דווקא עבור גומז והטורקים.

עוד באותו נושא

"שחקני טוטנהאם הם הלב של אנגליה", מתיאוס: "יש להם סיכוי ביורו"

לכתבה המלאה
חזר לכבוש בנבחרת אחרי כמעט ארבע שנים. מריו גומז אמש (צילום: רויטרס)

הזר הפורה בתולדות בשיקטאש

"זו עונה חשובה מאוד עבורי כי אני רוצה לשחק ביורו 2016. אם אהיה בכושר, גרמניה תזדקק לי", הבטיח שוב גומז, וקיבל חיזוק משמעותי מאוד מהמאמן. "נעקוב אחריו", אמר לב, "כשמריו בריא לחלוטין ומשחק באופן קבוע, הוא נכס לכל קבוצה בתבל, וזה כולל גם את נבחרת גרמניה. הוא הוכיח זאת פעמים רבות בעבר". המטרה היתה ברורה כשמש, וגומז ניגש למשימה בחדווה. אוהדי בשיקטאש התאהבו מהרגע הראשון, ועוצמת החיבור עם הקהל רק הלכה והתהדקה עם הזמן. התוצאה לא פחות מפנומנלית.

עוד לא הגענו לאפריל, וגומז כבר שבר את שיא השערים של בשיקטש לעונה של שחקן זר. פסקל נומה הצרפתי כבש 18 פעמים בעונת 2001/02, ובה שיחזר את ההישג בעונה שעברה. לגומז יש כבר 19, אחרי נגיחת הזינוק המרהיבה שהביאה ניצחון קריטי על טרבזונספור לפני שבועיים. הוא חתום על שליש מהכיבושים של הנשרים שמובילים את הטבלה בהפרש נקודה מפנרבחצ'ה, בקרב צמוד ומרתק. האליפות האחרונה של בשיקטאש היתה ב-2009, והרעב עצום. גומז התברר כמושיע, ועליו נבנות התקוות הגדולות לקראת המחזורים המכריעים. במובנים לא מעטים, זו עשויה להיות אחת העונות הטובות שלו בקריירה. נומה, אגב, דאג לברך את גומז בציוץ המשעשע הבא והבטיח שבנו ישבור את השיא:

מתעלה במשחקים הגדולים

"שנול גונש מעניק לעתים מנוחה לגומז במשחקי הגביע ובליגה האירופית. העומס עליו סביר, והוא לא נפצע כלל. הוא חזר לעצמו אחרי הסיוט בפיורנטינה ומרגיש בבית. בה היה מצוין, אבל גומש אפילו טוב יותר, כי יודע כיצד זוכים בתארים ומתעלה במשחקים הגדולים", אומר לוואלה! ספורט עיתונאי טורקי. ואכן, הגרמני הבקיע צמד בניצחון 2:3 על פנרבחצ'ה בספטמבר וכבש גם ב-1:2 על גלאטסראיי בדצמבר. המחויבות שלו הפתיעה את כולם. הוא נסע עם הקבוצה גם למשחקי חוץ זניחים בהם קיבל מנוחה, ומקפיד להישאר אחרי אימונים כדי להשקיע שעות נוספות. הרצון לזכות בתואר ולהגיע בכושר שיא ליורו בוער בו. בפיורנטינה נשמעו קולות להחזרתו, אבל בשיקטאש ממש לא מתכוונת לשמוע על כך. "הוא יהיה אצלנו בעונה הבאה וישחק בליגת האלופות", אמר הבעלים פיקרט אורמן.

גם לב עמד במילתו. הוא החזיר את החלוץ, שלא שיחק דקה במוקדמות, לסגל כבר בנובמבר לקראת משחק הידידות מול צרפת, נתן לו 90 דקות ונותר מרוצה למרות ההפסד. לקראת המפגש מול אנגליה, אמר המאמן: "יש למריו המון בטחון עצמי, ואנחנו רואים זאת בכל אימון ובשפת הגוף שלו. אני מתכנן לפתוח איתו, כי זה מגיע לו". גומז לא איכזב, וכעת – אם הברכיים לא יבגדו בו – נראה כי הוא עשוי להיות בהרכב גם באליפות אירופה. הנשר הטורקי החזיר לו את חולצת גרמניה עם נשר על הסמל, והוא ממריא אל על.

לניצחון של אנגליה, שמחקה פיגור 2:0 בדרך ל-2:3 בברלין, עשויה להיות השפעה מוראלית לא מבוטלת. אמנם התוצאה תמיד משנית במשחקי הידידות, אך הדרך בה הושגה תתרום רבות לבטחון העצמי של רוי הודג'סון וחניכיו, והם בהחלט יכולים להסתכל באופטימיות לעבר הטורניר בקיץ. במקביל, למד לב שההגנה שלו לא שווה הרבה ללא מאטס הומלס שהוחלף בהפסקה, ועבודה מרובה עוד מצפה לו. מצד שני, הוא יודע שיש על מי לסמוך בחוד. הקאמבק של אנגליה היה מפואר, אבל כך גם הקאמבק של גומז. רק הזמן יגיד איזה קאמבק היה חשוב יותר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully