העונה המשונה של קליבלנד הגיעה שלשום לאחד מרגעי השפל שלה עם הפסד לברוקלין, קבוצה שכבר ויתרה על העונה והרוטציה שלה כוללת שמות גדולים כמו סרגיי קראסב, שון קילפטריק וכריס מקולוך. קשה שלא לחשוב על ההפסד הזה בהקשר הרחב יותר של יחסי ישראל-ארה"ב: האמריקאים סיפקו מחווה של רצון טוב כדי לרכך את התגובה הקשה של העם היושב בציון על כך שהם הרסו לגל גדות את הסרט. עושה רושם שהפסדים של קליבלנד הם נחמת העניים המועדפת עלינו כרגע.
ההפסד הזה הגיע גם מעט לאחר עוד פרשת טוויטר של לברון ג'יימס. בהתאם למעמדו כסופרסטאר של עידן המידע, כל כמה חודשים הוא דואג לחרפן את עולם התקשורת והאוהדים בעזרת מדיה דיגיטלית. הפעם הוא הפסיק לעקוב אחרי חשבון הטוויטר הרשמי של הקבוצה מספר ימים לאחר שהיה מיודד במופגן עם דווין וויד והספסל של מיאמי במפגש בין הקבוצות. כדי להשלים תמונה מטרידה מבחינת הקאבס, במקביל התפרסמו דברים שאמר לפני חודש בראיון לכתבה על יחסיו עם כרמלו אנתוני, על רצונו לחבור לחבריו הטובים וויד, מלו וכריס פול לפני שהקריירה של כולם מסתיימת. התקשורת עשתה אחד ועוד אחד ועוד אחד והגיעה למסקנה שלברון מפזר רמזים על עזיבה אפשרית של קליבלנד בקיץ.
אתמול: קליבלנד הובכה מול ברוקלין, לברון נחנק ברבע האחרון
"בלאט מת מצחוק": הבלאגן חוגג בקליבלנד אחרי ההפסד
"לו מיואש": לברון יגשים את פנטזיית קבוצת החלומות שלו?
הפרשה הנוכחית הגיעה לשיא קומי עם שיחת נזיפה/הבהרה שערכו ללברון המאמן טיירון לו והג'נרל מנג'ר דייויד גריפין. ההודעה על כך לתקשורת הייתה צעד של ייאוש מצד הקבוצה בניסיון להראות רמה כלשהי של שליטה על הכוכב שלה. בין היתר, זה היה ניסיון של לו לפעול, או לפחות להראות ניסיון לפעול, אחרת מדיוויד בלאט. הרי אחת הסיבות שהוזכרו בתקשורת לפיטורים של בלאט הייתה חוסר היכולת שלו להתמודד עם הדומיננטיות של קינג ג'יימס וליצור איתו יחסי מאמן-שחקן. הטענה הייתה שהיחס הזה של בלאט ללברון לא נראה טוב בעיניי שאר שחקני הקבוצה.
ההשפעה של ההתנהגות של לברון על שאר שחקני הקבוצה היא ההצדקה המרכזית לשיחה המדוברת והמסר היחיד שאולי יצליח לחלחל לשחקן שעושה כרצונו בקבוצה. מקורביו כבר טענו שמדובר בסך הכל בינסיון שלו להקטין חשיפה תקשורתית כחלק מההכנה שלו לפלייאוף, והוא אכן הפסיק לעקוב אחרי חשבונות טוויטר נוספים, אבל האמינות של הטיעון הזה לא גבוהה. לברון, ככל הנראה, יודע בדיוק מה תהיה התגובה לפעולות ולאמירות שלו. כך היה גם כאשר ביקר את קווין לאב בטוויטר וכאשר סיפר לעולם שמחק את התרגיל של בלאט באותו מהלך אחרון של משחק פלייאוף חשוב.
האם לברון לא מבין את רמת הלחץ שהוא יוצר בכל פעולה כזאת? האם הוא דווקא מבין ומעוניין להשתמש בלחץ ככלי להגברת מוטיבציה אצל השחקנים שסביבו? בעונה שעברה זו הייתה ההשערה שלי, שלברון יוצר בכוונה רעש תקשורתי כדי להרגיל את חבריו החדשים לקבוצה לרמת הלחץ שצריך לתפקד בה כאשר משחקים בקבוצה שלו ורצים לאליפות. אך לפעולות שיוצרות חוסר וודאות לגבי העתיד אין שום תרומה חיובית, בטח בקבוצה שגם כך לחוצה מאוד כרגע. קליבלנד ממוקמת על עקומת הלחץ במקום בו כל משחק תופסת רק מוריד את היכולת לתפקד.
ההשערה הנוכחית שלי, בניסיון להבין את אחד הסופרסטארים המורכבים ביותר בספורט העולמי כיום, היא שברגעים האלה לברון פשוט לא יכול לעצור את עצמו. יש בו יצר שאוהב להתסיס, לעורר מחלוקת, לזעזע קצת, להשאיר את כולם עם תחושה של חוסר וודאות. ברגעים האלה הוא חובר לתקשורת שניזונה מסנסציות ורק מחכה להתנפל על רגעים מהסוג הזה. לאחר מכן לברון יבקר את התקשורת על כך, אך הוא יודע מה הוא עושה כשהוא מפעיל אותה. הפעם, יותר מתמיד, זה נראה כמו סוג של משחק מבחינתו, משחק לא הוגן כלפי חבריו לקבוצה ובעיקר כלפי אוהדי הקאבס שכבר ראו אותו עוזב פעם אחת.
זה לברון, וזה המחיר שצריך לשלם כדי ליהנות מהיתרונות הרבים כל כך שלו. זה לא מקרה שאף סופרסטאר בקליבר שלו לא נדד בין קבוצות כמוהו במהלך שיא הקריירה שלו. יכול להיות שמפגש עם מאמן איכותי ודומיננטי בשלב מוקדם יותר בקריירה היה מאפשר לו להרגיש חיבור משמעותי יותר לסיטואציה מסוימת, אבל עכשיו זה כנראה מאוחר מדי. לברון זקוק למערכת שתהיה בנויה סביבו ותדע להכיל את תחושת חוסר הוודאות הקבועה שהיא חלק אינהרנטי מהנוכחות שלו.
פרשת הטוויטר וגרורותיה יצרו רעש גדול כל כך גם בגלל ההקשר בו הופיעו. ניתן להניח שזה היה סיפור פחות גדול אם קליבלנד לא הייתה מאכזבת כל כך מאז חילופי המאמנים. לכן ניתן לפרש את ההתנהלות של לברון כסוג של פריקת עול שמביעה חוסר אמון במערכת ובשחקנים שסביבו. הסברה הרווחת היא שדייויד גריפין השתמש בקלף האחרון שהיה לו כשפיטר את בלאט. אבל הסיכוי שלה לתת פייט בגמר מול אחת מהגדולות במערב נראה קלוש, ואפילו במזרח יש כמה יריבות שיכולות להרגיש שיש להן סיכוי מול קליבלנד במצבה הנוכחי. ניתן להניח בוודאות גדולה שפלייאוף רע, ובמקרה של הקאבס זה כולל גם הפסד קל מדי בגמר, יוביל לפירוק החבילה: קווין לאב לא יישאר, המעמד של לו וגריפין יהיה מעורער ועכשיו אי אפשר גם להתעלם מהאפשרות שלברון עצמו יעזוב.
מאחר שזו התחושה הכללית, חשוב להבהיר שקליבלנד היא עדיין קבוצת כדורסל מצוינת, אחת הטובות ב-NBA. בעונה בה לא היו שתי קבוצות היסטוריות היא עדיין הייתה נחשבת למועמדת בכירה לקחת אליפות. הסיפור של החודשיים של טיירון לו כמאמן ראשי הם של קבוצה מאוד לא יציבה, לרע אך גם לטוב. אי אפשר להתעלם מכך ששלושת המשחקים הטובים ביותר של הקאבס בחודשיים האלה היו ניצחונות מרשימים על סן אנטוניו, אוקלהומה סיטי והקליפרס. בשני האחרונים קליבלנד נראתה גדולה בכמה מספרים על קבוצות שרואות עצמן כמועמדות לגיטימיות לאליפות. אך מיד לאחר כל אחד משני המשחקים האלה הגיע הפסד שהחזיר את קליבלנד למציאות והזכיר שהיא לא מסוגלת לשמור על רמה גבוהה ליותר משניים-שלושה משחקים רצופים כרגע.
בחודשיים של לו ההתקפה נראית מצוין. היא מדורגת שנייה בליגה עם 111.1 נקודות ל-100 פוזשנים (לעומת 105.6 בתקופה של בלאט השנה), וזה קורה למרות כושר קליעה רע של חלק מהשחקנים, כולל לאב וקיירי אירווינג שקולעים בתקופה הזאת שלשות ב-30.4 ו-31.6 אחוזים בהתאמה. לפני שנותנים את הקרדיט ללו, כדאי להזכיר שבחצי השני של העונה שעברה ההתקפה נראתה אפילו טוב יותר, כולל התחושה שמשחק ההתקפה זורם ושהשחקנים נהנים לשחק ביחד.
ההגנה היא הבעיה הגדולה בחודשיים האלה. היא עלתה מספיגת 99.7 נקודות ל-100 פוזשנים אצל בלאט ל-105.5 נקודות אצל לו. קשה להסביר את הפער בחולשה אישית של כמה משחקני ההגנה החשובים בקבוצה, כי הבעיה הייתה קיימת גם אצל בלאט. אך זו בהחלט בעיה, כי בלי שדרוג של השחקנים האלה יהיה קשה מאוד לקליבלנד להסתדר בפלייאוף. טימופיי מוזגוב לא מצליח לחבר שני משחקים טובים השנה, טריסטן תומפסון פושר ולא מזכיר את היכולת מהפלייאוף, אימן שאמפרט, שברוב התקופה של בלאט היה פצוע, לא מצליח להיכנס לעניינים מאז שחזר. בהגנה הוא לא חד ולא זריז כפי שהיה, בהתקפה הוא לא פוגע בכלל וזה מקשה על היכולת להשתמש בו ליותר מ-24 דקות למשחק.
ההסבר המרכזי להבדל בהגנה הוא שהתרחשה נפילת מתח חדה ברמה הקבוצתית. ישנם משחקים בהם שחקנים לא יורדים להגנה, הרוטציות מבולבלות, המאמץ בריבאונד ההגנה פחת. אלה התחומים בהם חוסר היציבות של קליבלנד בולט במיוחד (יחד עם הקליעה מבחוץ בהתקפה). בחלק ממשחקי הבק-טו-בק נדמה שקליבלנד מוותרת מראש על המאמץ ההגנתי.
בדרך כלל קבוצה שמתקשה לשמור על אינטנסיביות בעונה הרגילה, בטח בחודשים האחרונים שלה, לא מצליחה להתמודד עם האינטנסיביות של פלייאוף. אך קליבלנד היא לא קבוצה רגילה. כאן נכנס היתרון הגדול של התלות בלברון ג'יימס: בשלב הזה בקריירה שלו, ניתן כבר להיות בטוחים שהוא יגיע מוכן לפלייאוף וישמור על רמה גבוהה מאוד של אינטנסיביות. בשנה שעברה הוא הצליח לסחוף כך את שאר הקבוצה, למרות הבעיות לפני ובמהלך הפלייאוף.
השאלה הגדולה היא האם לברון יצליח לסחוף את השחקנים גם הפעם. כי עם כל פרשה וכל עקיצה המנהיגות שלו נשחקת. בהפסד לברוקלין לברון עצמו שיחק מצוין, אפילו כשלא קלע ברבע האחרון הוא סידר לחברים שלל זריקות פנויות, אבל הם החטיאו ועשו כל טעות אפשרית בהגנה. יכול להיות שבפלייאוף יתברר שפרשת הטוויטר והעיסוק בחברים של לברון במקום בחבריו לקבוצה היו הרגע בו החבל נמתח יותר מדי, אך יכול גם להיות שעם התקדמות הפלייאוף הכל יישכח וקליבלנד תיראה באופן קבוע כפי שנראתה במשחקים הטובים שלה מול הגדולות.
רגע לפני הפלייאוף מדובר בתעלומה מוחלטת, בקבוצה שניתן לדמיין אותה לוקחת חלק בגמר שוויוני באותה מידה שניתן לדמיין אותה מתפרקת מול שיקגו בסיבוב הראשון. מה שבטוח, משעמם לא יהיה.