איש ההרס: אד וודוורד, האחראי על ההתרסקות של מנצ'סטר יונייטד

זה נגמר רק בהפסד 2:0, אבל יכול היה להיגמר בחמישייה או בשישייה ללא יכולת עילאית של דויד דה חאה. ליברפול פשוט התעללה במנצ'סטר יונייטד במפגש הראשון בין הקבוצות בשמינית גמר הליגה האירופית בשבוע שעבר. זו הייתה עוד תזכורת לשפל אליו הגיעו השדים האדומים בשנים האחרונות.

"יצאתי מתא העיתונאים ואד וודוורד, יחד עם כל צמרת ההנהלה של יונייטד, בדיוק יצאו מתא ה-VIP", כתב לאחר המשחק סטיוארט מת'יסון מה"מנצ'סטר איבינינג ניוז" והמשיך בסיפורו, "נענעתי בראש בתנועה של 'זה פשוט לא מספיק טוב' והתחלנו לרדת יחד במדרגות. הסתובבתי כדי להגיד לו משהו, אבל הוא מיד ידע בדיוק שמה שאני רוצה לומר, הוא לא רוצה לשמוע. במילה אחת, הוא קטע את השיחה. 'Don't', הוא אמר לי ושם זה נגמר. אני לא מומחה לשפת גוף, אבל המילה הבודדת של וודוורד הייתה של מישהו שלא יכול להתמודד עם עוד רגעי שפל, של מישהו שאולי נמאס לו".

אם תעשו כרגע סקר בין אוהדי מנצ'סטר יונייטד מי האיש השנוא עליהם ביותר במועדון, באופן די מפתיע, לואי ואן חאל יסיים כנראה רק במקום השני. וודוורד, רואה חשבון בן 47, חזק בפסגת הדירוג הלא מחמיא הזה. ב-2005 הוא היה האיש שמאחורי ההשתלטות של משפחת גלייזר על הקבוצה, השתלטות שהתרחשה למרות מחאת אוהדים בולטת. וודוורד הרכיב את התכנית המבריקה שהביאה את ג'ואל, מלקולם ואבי גלייזר האמריקאים להיות הבעלים של יונייטד בצורה די קלה וחלקה ולאחר השלמת העסקה, הוא מונה ל"אחראי על התכנית הפיננסית של המועדון". המדרגה הבאה הייתה כאחראי על מכירת החסויות וההתקשרויות של המועדון ושם, וודוורד הפך לסופרסטאר אמיתי. תוך שבע שנים בלבד, יונייטד שילשה את הרווח התפעולי שלה, בעיקר בזכות העסקאות העצומות והחכמות שתפר בכל פינה על הגלובוס.

בפרופיל שערך עליו רוברט אוקונור ב"בליצ'ר ריפורט" הוא כתב: "הוא נער הזהב של הגלייזרים, הנבחר שלהם. הוא תיאר את העבודה שלו כ'מוכר יהלומים' כאשר שיווק את המועדון לכל העולם. אף אחד לא עשה דבר כזה לפניו, בשום מקום בעולם הכדורגל. היכולת שלו למכור חסויות הניעה את כל הענף קדימה. במשך שנים, הפופולריות של יונייטד במקומות שונים בעולם הייתה משאב מבוזבז. המון אוהדים שלא הכניסו לקבוצה כלום". באותה כתבה צוטט בכיר ביונייטד כאומר: "אד זינק לפסגה כי הוא הכניס כסף למועדון. הוא קיבל את התגמול שלו לכך. מי שמביא כסף, זוכה לקחת את ההחלטות".

ההצלחה הפכה אותו לדמות אהובה מאוד בקרב חבר המנהלים וב-2012, וודוורד מונה לתפקיד סגן הנשיא. בסיומה של העונה ההיא, אלכס פרגוסון פרש מתפקידו אחרי קרוב לשלושה עשורים ויחד עמו פרש גם היו"ר, דייויד גיל, שהחזיק בתפקיד במשך כעשור מוצלח מאוד. וודוורד שוב קודם וקיבל את הסמכויות של גיל. מאותו רגע, כל המשאים ומתנים וכל החוזים מול מאמנים ושחקנים עברו לשליטתו. מאותו רגע, החלה האנדרלמוסיה.

"הקיץ הראשון שלו בתפקיד היה משפיל. איום ונורא", כתב מארק אוגדן מה"טלגרף" בסיומו של חלון ההעברות של קיץ 2013, "וודוורד למד בדרך הקשה שקניית שחקנים היא עולם אחר ממכירת מקום על חולצות המשחק למפרסמים השונים". יונייטד רדפה באותה פגרה אחרי כמה מטרות לא ריאליות, כמו כריסטיאנו רונאלדו, נתנה למטרות אחרות לברוח ממנה, כמו ססק פברגאס שבחר בצ'לסי או טיאגו אלקנטרה, שחתך לבאיירן מינכן או לחלופין, פשוט פספסה שחקנים שניצלו אותה, כמו רוברט לבנדובסקי, לייטון ביינס, לוקה מודריץ' או גארת' בייל שעבר לריאל מדריד. למעשה, יונייטד הציעה לטוטנהאם על בייל סכום גבוה יותר מזה שריאל הציעה. השדים האדומים אפילו הסכימו לקנות במסגרת העסקה גם את עמנואל אדבאיור, אבל עד שוודוורד מצא את הידיים והרגליים שלו, הוולשי כבר היה על המטוס לספרד.

מי שחטף את המכה בשל כך, היה דייויד מויס, אותו בחר פרגי כיורש. מויס ידע מלכתחילה שהמלאכה לא תהיה פשוטה, אבל בהיעדר כל רכש נורמלי, הוא לרגע לא הצליח לייצר יציבות. השחקן היחיד שכן הגיע, מלבד גיירמו וארלה האורוגוואי והאלמוני, היה מרואן פלאיני, באחת הפארסות הגדולות בתולדות יונייטד. לבלגי היה סעיף יציאה מאברטון שעמד על 23.5 מיליון ליש"ט. סעיף היציאה הזה פג תוקף ב-31 ביולי 2013 וביונייטד התלבטו ארוכות האם לממש אותו ובסוף החליטו לוותר. כל זאת, רק כדי לרכוש את אותו פלאיני חודש לאחר מכן, בשנייה האחרונה של חלון ההעברות, תמורת 27.5 מיליון ליש"ט. ככה זורקים כסף לפח והעובדה שמאז פלאיני הפך לאחד השחקנים המושמצים באולד טראפורד לא עוזרת אף היא לוודוורד.

כאשר מויס נשאל לאחרונה עד כמה וודוורד היה קשור לכישלון שלו ביונייטד, הוא השיב בעוקצנות: "דייויד גיל הבין כדורגל ואתה חייב מישהו כזה כדי להצליח. איבדתי את התפקיד ביונייטד כי לא ניצחתי מספיק, אבל היחס אליי לא היה הוגן. לא נתנו לי מספיק זמן וכלים לעשות את העבודה שלי". כבר לאחר אותו קיץ האוהדים איבדו סבלנות ודרשו את פיטוריו של וודוורד. הם אפילו פתחו עצומה שקיבלה עשרות אלפי חתימות, אבל סגן הנשיא לא הניד עפעף. להיפך, הוא שינה את התפיסה של המועדון וקיווה להפוך אותו למודרני יותר. הוא דאג שייפתח בשעה טובה חשבון טוויטר וכאשר ויין רוני רק חזר מפציעה במסגרת ההכנות לעונה, הכריח את הקפטן לשחק במשחק ראווה בשטוקהולם, "בגלל הספונסרים". אצל פרגוסון, דברים כאלה לא היו עוברים בחיים.

אם אחרי חלון ההעברות הראשון שלו בתפקיד, עוד זכה וודוורד לקצת הגנה מצד כאלה שטענו לחוסר ניסיון, שעוד ישתנה, הרי שבקיץ הבא, ב-2014, כמעט כולם כבר איבדו סבלנות: "לואי ואן חאל, שבדיוק מונה למאמן, ביקש שלושה שחקני הגנה, קשר ושחקן כנף", כתב אלכס נית'רטון מה"מירור", "וודוורד הביא לו שחקן הגנה אחד, שלא היה תומאס ורמאלן אותו ואן חאל ביקש מפורשות, קשר, שחקן כנף וחלוץ. אחד מאותם שחקנים, אנחל די מריה, בכלל לא רצה להיות ביונייטד ואחד אחר, רדאמל פלאקו, לא באמת היה חלק מהמועדון. השניים האלה מדגימים את החולשה של וודוורד, שמסתנוור בקלות מכוכבים. הוא מביא אותם לקבוצה בגלל הזדמנות, לא בגלל התאמה או יכולת".

בראש רשימת ההשפלות של אותה פגרה עמד מקרה אנדר הררה. יונייטד רדפה אחריו בערך מהרגע הראשון של וודוורד בתפקיד וכל פעם, אתלטיק בילבאו דחתה אותה. לכולם היה ברור שהבאסקים "עושים בית ספר" לאנגלים, שהמשיכו להעלות את המחיר. בסוף, רק אחרי שגם הררה עצמו יצא למאבק והתחנן בפני בילבאו לשחרר אותו, העסקה הושלמה תמורת סכום עתק של 29 מיליון ליש"ט על קשר צעיר ויחסית לא מוכר.

נית'רטון כינה את וודוורד "הרסני" וטען: "הוא חייב לקחת אחריות על הפאשלות שלו. הוא מבזבז את כספם של אחרים וזה מאוד קל, אבל הכי גרוע זה שהוא מתרברב על העסקאות עוד לפני שהן נסגרות ובדרך כלל, זה מתפוצץ לו בפרצוף". המצב הפך לכל כך מגוחך, עד שב"טלגרף" הרכיבו את "נבחרת השחקנים שיונייטד רצתה ולא הגיעו". מלבד ביינס, טיאגו, ססק, בייל ורונאלדו, היו שם גם בלס מטוידי, מאטס הומלס, טוני קרוס, סרחיו ראמוס, ניקולאס אוטאמנדי ופדרו, שחמק מתחת לאף לפני תחילת העונה הנוכחית. "אם וודוורד מביא את ניימאר, מגיע לו תואר אצולה", אמרו האוהדים כאשר צצו לאחרונה שמועות על כוכב ברצלונה. לא קשה להמר כי כרגיל, מדובר רק בשמועות.

כיום, וודוורד מואשם באנגליה בכך שהוא רק חייל של הגלייזרים ושהמצב הכלכלי של המועדון מעניין אותו יותר מהצלחות על המגרש. מאז שקיבל את התפקיד, יונייטד לא זכתה באף תואר ואם לא יקרה משהו מיוחד, גם העונה היא תישאר בלי כלום. לפני כמה שבועות, וודוורד נפגש עם כמה מבכירי הקבוצות האחרות במועדון "חמש הגדולות", הכולל גם את ליברפול, מנצ'סטר סיטי, צ'לסי וארסנל. ה"סאן" חשף כי בפגישה דובר על התנתקות מהצ'מפיונס ליג והקמת "סופרליגה", בה הקבוצות הללו יהיו משוריינות. רבים ראו זאת כניסיון לספין, שיסתיר את גודל הכישלון.

יונייטד הוציאה 320 מיליון ליש"ט בשלוש העונות של וודוורד כאחראי על הרכש והתוצאות לא הגיעו, מה שהוביל את התקשורת האנגלית לטעון כי הקבוצה עומדת לשנות מדיניות. אלא שכמעט במקביל החלו לצוץ דיווחים על כך שפייר אמריק אובמיאנג הפך למטרה מספר 1 של הקבוצה. הסקורר האדיר של דורטמונד יעלה כ-60 מיליון ליש"ט ונראה שגם הוא עוד שם שנזרק באוויר והסיכוי שבאמת יגיע, קלוש, בטח אם הקבוצה באמת לא תשחק בליגת האלופות בעונה הבאה.

מארק ברטרה, הבלם הבינוני של ברצלונה שיעלה כ-10 מיליון ליש"ט, הוא מטרה הרבה יותר ריאלית ליונייטד בנקודת הזמן הזו, אבל וודוורד יודע שהאוהדים רוצים יותר ולאחרונה הודה: "יהיה עלינו לחץ בקיץ להביא כוכב מהגדולים בעולם". הוא אמר גם שיונייטד לא תלך בדרכיה של לסטר הסנסציונית: "אצלנו צריך להביא שחקנים שיכולים מיד להפוך לכוכבים, לא כאלה שצריכים זמן להתפתח". בקיצור, המדיניות היא שאין מדיניות.

כרגע נראה שהשאלה הגדולה לקראת המשך הדרך היא לא מי יגיעו, אלא מי יחליט. דאנקן קסטלס מה"סאנדיי טיימס" הצהבהב טען כי ביונייטד מתכוונים סופסוף למנות מנהל מקצועי, מה שיחליש את מעמדו של וודוורד וירחיק אותו מהעיסוק בהבאת שחקנים ובחוזים. מייק גודמן מ-ESPN הוסיף בנושא: "היה ברור ומקובל שאחרי כמה עשורים תחת פרגוסון, ליונייטד ייקח זמן לאסוף את עצמה מחדש, אבל הקבוצה ספגה מכה גדולה לא פחות מאחורי הקלעים, עם עזיבתו של דייויד גיל. וודוורד לא מצליח לייצר יציבות ומתעסק בספינים כמו עם ניימאר. יונייטד הפכה תחתיו לתואמת ריאל מדריד, שרק קונה ומוכרת בגדול וזה לא עובד".

כל עוד וודוורד עדיין בתפקיד, לא רק האחריות על הסגל המאכזב נופלת עליו, אלא גם על סוגיית המאמן. הוא ממשיך להתעקש על ואן חאל, למרות שכבר שנתיים יונייטד משחקת כדורגל שלילי ונכשלת. את מויס הוא פיטר ברגע בו הטופ 4 הפך לבלתי אפשרי להשגה באופן רשמי ויכול להיות שזה גם יהיה גורלו של ההולנדי, אבל על פי הדיווחים, וודוורד והגלייזרים נלחמים בכל כוחם על מנת להשאיר את ואן חאל לכל הפחות עד לסוף העונה. לפחות פעמיים דחה וודוורד הצעות של המאמן להתפטר, מה שממש לא נתן לו נקודות זכות אצל האוהדים.

מארק אוגדן רואה את הדברים בצורה קצת יותר צינית: "הסיבה שוואן חאל עדיין מאמן את יונייטד היא שלוודוורד יש את המילה האחרונה, המילה היחידה למעשה. לפטר את ואן חאל יהיה להודות בכישלון שלו. בעוד כישלון שלו". יונייטד מקרקרת כבר זמן מה סביב ז'וזה מוריניו, אבל אחרי שפפ גווארדיולה העדיף את סיטי ואנטוניו קונטה כנראה ינחת בצ'לסי, יכולות המו"מ המפוקפקות של וודוורד עלולות להפיל גם את העסקה מול "המיוחד" ובלי קשר, לא בטוח בכלל שמוריניו, עם סגנונו ואופיו, מתאים למועדון לחוץ כמו יונייטד. קרלו אנצ'לוטי קיבל מהקבוצה פנייה כבר בנובמבר, אבל בחר בבאיירן מינכן כי לטענתו, הוא "הרגיש יותר רצוי שם". וכל מילה נוספת, מיותרת.