בווידאו: מיטב הביצועים של צ'ילדרס בעונה האחרונה באוסטרליה
("אין שחומי עור עשירים בארצות הברית. יש אפרו אמריקאים אמידים, אבל לא עשירים. אנשים שואלים אותי כל הזמן, מה ההבדל? אז הנה ההבדל: שאק, למשל, הוא אמיד. הבוס הלבן שכותב לו את הצ'ק, הוא עשיר")
כדורסלנים בני גילו, הוא זוכר היטב, העריצו את מייקל ג'ורדן. אבל ג'וש צ'ילדרס תמיד היה קצת חריג בנוף, אז הוא מצא לו דמות מופת אחרת לגמרי כריס רוק. כנער, עקב באדיקות אחרי שידורי סאטרדיי נייט לייב וגמע בשקיקה כל מילה שלו. פעם אחת, כשרוק הגיע להופעה בקליפורניה, צ'ילדרס התגנב פנימה אחרי שלא הצליח לשכנע את אמו קשת היום לקושש את הכסף הנדרש כדי לרכוש כרטיס. ואת שורות המחץ מהציטוט שמופיע בפתיח, שלקוח מתוך אחד המונולוגים המפורסמים של הסטנדאפיסט, הוא יישם הלכה למעשה.
היה זה קיץ 2008, והוא בדיוק סיים את חוזהו באטלנטה. אחרי ארבע עונות מצוינות - כולן עם ממוצע נקודות דו ספרתי - המהלך הטבעי וההגיוני ביותר היה לחתום על חוזה חדש. אבל צ'ילדרס חשב על רוק, הפליג בדמיונות, וסיים את היום עם חוזה עתק באולימפיאקוס. יבשת אחרת, כדורסל אחר, רמה אחרת. סתם כך, פתאום. "כולם מדברים עלינו כעל מיליונרים שאחרי הקריירה לא יצטרכו לעבוד עוד יום אחד בחיים שלהם, אבל מתעלמים מההקשר הרחב", הוא העיד לפני שנה על התקופה ההיא, בה הפך למשתכר הגדול בתולדות הכדורסל האירופי, תואר ששמור לו עד עצם היום הזה. "כששמעתי את כריס רוק, הבנתי שאני צריך לשנות את צורת המחשבה שלי. מאז אני רוצה להיות האיש שכותב את הצ'קים. לא רוצה להיות עוד חוליה שולית בשרשרת".
החוזה ההוא שינה לו לחלוטין את מסלול הקריירה. מאז, חוץ מלא מעט מזומנים בכיסים, הוא סוחב עמו גם אות קלון. העזיבה הפתאומית נתפסה אז כאקט מחאתי. גם כשניסה, לא באמת הצליח לשקם את קריירת ה-NBA שלו. או את הקריירה באופן כללי.
עכשיו הוא נותן לזה צ'אנס אחרון בהחלט.
זה לא שלא היו סימנים מקדימים. מגיל צעיר צ'ילדרס היה הטיפוס הספקן, המרדן, זה שלא חושש ללכת נגד הזרם ונגד ההגיון. למרות הצטיינותו בכדורסל, עד גיל 16 בכלל חלם להיות רופא. וכשהגיעה העת לבחור קולג', גם החיזור הבלתי פוסק מקנזס, מתוכניות הכדורסל היותר יוקרתיות בארצות הברית, לא עשה עליו רושם מיוחד. כולם חשבו שינצל את הצ'אנס החד פעמי להצטרף לג'ייהוקס, אפילו אמו ואחיו הפעילו עליו לחץ עצום להשיב בחיוב לרוי וויליאמס, אבל הוא בחר דווקא בסטנפורד. "אחים שלי כבר קנו לי גופיות של הג'ייהוקס. אמא שלו אפילו חתמה בשמי עם רוי וויליאמס. אבל משהו משך אותי לסטנפורד", סיפר. "גם היום, כשמדברים על סטנפורד חושבים על טיפוסים מוזרים, מן אאוטסיידרים שכאלה. אולי בגלל זה הרגשתי שם בבית מהרגע הראשון".
לא נתעכב יותר מדי על השנים ההן, שמהוות את החלק היותר מוכר בסיפור של ג'וש צ'ילדרס. רק נציין שגם הבחירה הלא שגרתית לא מנעה מצ'ילדרס להתבלט. אחרי שלוש שנים בקולג', היה ברור שיש כאן שחקן NBA. אטלנטה לקחה אותו בבחירה השישית בדראפט 2004, ושמחה כשהתברר שצ'ילדרס מוכן לליגה אולי יותר מכל אחד אחר שנבחר בלוטרי. פרט לאפרו מגניב שהפך לסימן היכר, צ'ילדרס הלהיב גם על הפרקט. הוא נבחר לחמישיית הרוקיז השנייה בעונת הבכורה שלו במדי ההוקס, והמשיך אחר כך לשלוש עונות נוספות בהן מיצב את עצמו כשחקן השישי האולטימטיבי.
צפו בצ'ילדרס מספר על מות אביו, ועל ההחלטה שקיבל בעקבותיו
אבל במקביל להצלחה, החלו יותר ויותר דברים להטריד את מנוחתו. מתחת לפני השטח, צ'ילדרס פיתח חשש אמיתי ממה שעלול לקרות בהמשך הדרך, בעיקר במישור הכלכלי. כמי שהתמחה במנהל עסקים בסטנפורד, הוא סימן לעצמו מטרה לנצל את הכישרון בו בורך כדי להבטיח את העתיד, במקום לחיות בצורה מוגזמת את ההווה. אבל הכל היה זמין מדי, והנורמות שהשתרשו בקרב שחקני הליגה הפכו את המשימה לזו להרבה, הרבה יותר קשה.
"הטעות הראשונה היא שאתה חושב שיש לך הרבה יותר כסף ממה שיש לך באמת. אתה חותם על חוזה ובטוח שהעולם בכיס שלך", נזכר צ'ילדרס בראיון שהעניק ל'יאהו'. "אני זוכר שראיתי באיזו פזרנות השחקנים הוותיקים מתנהלים וחשבתי לעצמי שוודאי אלה הם חייו של שחקן NBA. בדיעבד התברר שהם בזבזו הרבה יותר ממה שהיו יכולים להרשות לעצמם. אבל אם אתה רוצה להיות אחד מהחבר'ה, אתה חייב להתרגל לזה. לא אשכח מקרה שהיה לי עם אחד השחקנים הוותיקים אצלנו, טוני דלק, בעונת הרוקי שלי. הסתובבתי עם תיק בלוי וישן, מהסוג הזול. בשלב כלשהו היו בו כבר חורים והוא התפרק כמעט לגמרי. טוני בא אליי ואמר לי 'בן אדם, אתה שחקן NBA. אתה לא יכול להסתובב ככה, זה לא מכובד. לך תקנה לך תיק שראוי למעמד שלך'. זו הייתה הנקודה הראשונה שבה התחלתי להרגיש לחץ מסוים. אבל יומיים אחרי השיחה ההיא עם טוני, כבר הסתובבתי עם תיק של לואי ויטון".
במידה מסוימת צ'ילדרס ראה את הנולד: ב-2009 פורסם בספורטס אילוסטרייטד הנתון המטלטל הבא כ-60 אחוז משחקני ה-NBA פושטים רגל בטווח של עד חמש שנים מרגע הפרישה. אחר כך בא סרט המופת Broke, מסדרת 30 על 30 של ESPN, בו ממדי התופעה נגלו לראשונה והסעירו את הספורט האמריקאי בכללותו. צ'ילדרס שפך אור על תת נושא: הבזבוז חסר הפרופורציות של שחקני ה-NBA בעודם פעילים. זו גם פחות או יותר הנקודה בה החל לחוש סלידה כלפי מהליגה.
כשראשי אולימפיאקוס הבינו עם איזה איש עסקים ממולח יש להם עסק, הם שלפו את נשק יום הדין. לא זו בלבד שהחוזה המנופח 20 מיליון דולר לשלוש עונות (שבזכות המיסוי הנוח ביוון האמירו ל-32 מיליון) הבטיח הכנסה גבוהה משמעותית מזו שחיכתה לו בכל קבוצה אחרת ב-NBA. היוונים נתנו לו גם את התמריץ האולטימטיבי: ליין נעליים על שמו מטעם 'נייקי'. צ'ילדרס, בחור עם אובססיה שמחזיק קרוב ל-600 זוגות נעליים במחסן מיוחד בקליפורניה, מיד אמר כן.
צ'ילדרס החזיק בפיראוס שנתיים. הניסיון לזכות ביורוליג לא עלה יפה, אבל חשבון הבנק התנפח במהירות. למרות זאת, כששואלים אותו על ההחלטה ההיא, הוא פותח במונולוג עצבני. "כששחקן הולך על ההצעה הכי גבוהה שהוא קיבל, כשהוא לא מתכחש לזה שהוא חושב על הכסף, הוא נתפס בתור אדם אנוכי, פרימדונה. אבל הבעלים שעומדים מאחורי הקבוצות יחתכו מישהו בלי למצמץ, ואף אחד לא יוציא הגה", אמר לאחרונה. "בשלב כלשהו הבנתי שהתקשורת עושה פה ספין. למה האנשים שעומדים מאחורי הקבוצות האלה תמיד ייתפסו כאנשי עסקים ואותי תופסים כחמדן? גם אני איש עסקים במובן מסוים. אם אני לא אדאג לעצמי, בטח שהבעלים של הקבוצה שלי לא ידאג לי. לא באמת אכפת לו ממני. אני רוצה לקרוא תיגר על הנחת המוצא שהשתרשה כל כך עמוק בחברה שלנו - ספורטאים הם לא רק כלי כדי לבדר אתכם, הם גם אנשי עסקים בעצמם, שרוצים להרוויח כמה שיותר".
מבט על אוסף הנעליים העצום של צ'ילדרס
המעבר ליוון מתנקם בצ'ילדרס עד עצם היום הזה. ב-2013, כשרצה לחזור ל-NBA, צ'ילדרס אמנם עשה זאת בקלות יתרה עם חוזה לחמש עונות בפיניקס תמורת שבעה מיליון דולר לעונה, אבל מעמדו לא נותר איתן כשהיה בעבר. אלווין ג'נטרי, המאמן הראשי בסאנס דאז, היה משוכנע שצ'ילדרס יהווה תוספת מושלמת לצוות המסייע. הוא היה ארוך, מהיר, שומר טוב, חודר טוב לסל. רק בדיעבד התברר שג'נטרי הטיל ספק בכושרו של צ'ילדרס, ורצה לבחון כיצד הוא מתמודד עם האינטנסיביות והמהירות של ה-NBA אחרי שתי עונות בקצב אירופי. זה תסריט שחוסר על עצמו פעם אחר פעם ב-NBA - מי שנפלט מהליגה צריך לעבור את כל תהליך ההיקלטות מחדש.
"בכנות, אי אפשר לדעת מה עוד נשאר מג'וש צילדרס שהכרנו מאטלנטה. ניתן רק לנחש מה מניע אותו עכשיו וכמה הוא בכושר", צוטט בעילום שם ג'נרל מנג'ר בליגה ששקל להחתים את צ'ילדרס בזמנו, אך וויתר. "לפני שהוא עזב לאירופה, הוא היה שחקן שישי נפלא. אבל עכשיו זו כנראה עסקה מפוקפקת. כל העסק הזה מושתת על מה שעשית לאחרונה, לא על מה שאולי עשית לפני כמה שנים".
הספקות, מסתבר, לא באו משום מקום. אחרי שתי עונות לא מוצלחות ומלאות בפציעות צ'ילדרס נחתך מהסאנס, אבל המיליונים שהובטחו לו הועברו כמתוכנן. בברוקלין, קבוצתו הבאה, מעמדו הגיע לשפל חדש. אז הוא שוב שלף מהלך בלתי צפוי. "אייברי ג'ונסון פוטר, ובמשחק הבא היינו בדרך לניצחון", סיפר בראיון. "הובלנו במשהו כמו שלושים הפרש, וכמה דקות לסיום המאמן הכניס אותי עם עוד ארבעה שחקנים מקצה הספסל. ההפרש קוזז בחצי, אז כולנו ירדנו בחזרה לספסל. אמרתי לעצמי שאם הנטס לא מאמינים שאני יכול להיות על המגרש בסיטואציה כזו, אם הם לא חושבים שאני מספיק בכיר ומנוסה, אז אני לא צריך להיות כאן. החלטתי להיכנס למשרד של ה-GM ולדרוש לבטל לי את החוזה מיידית. לא נראה שהיה מישהו שעשה דבר כזה לפני כן - בכל זאת המעמד שלי בליגה לא היה בשיאו, ובכלל לא הייתי בטוח שקבוצה אחרת תרצה אותי. הם הסתכלו עליי כמו על משוגע, אבל אני גאה במהלך הזה עד היום. גם אם יגידו שזו החלטה גרועה, אני שלם איתה".
מכישרון על, אחד שסומן כפוטנציאל לאולסטאר, צ'ילדרס הפך בדיוק למה שחשש ממנו מלכתחילה הוא הועבר כסחורה מיד ליד, מפיניקס, דרך ברוקלין, דרך ניו אורלינס עד שנפלט בפעם השנייה מהליגה, הפעם לא מתוך בחירה. לפתע מצא את עצמו בליגה האוסטרלית, מנסה להפוך את סידני קינגס לאלופה. אבל אפילו במקום הנמוך ביותר צ'ילדרס סבל מחוסר מזל, שוב בשל פציעות.
התסכול ניכר מפעם לפעם על הפרקט. בעונה שעברה, אחרי ששחקן יריב הפיל אותו עם חסימה חזקה, הגיב באגרוף עוצמתי הישר לפניו. הקטע, שנראה לקוח מה-WWE, הפך ויראלי, ובארצות הברית אפילו הדביקו למהלך המפחיד את הכינוי "העבירה הגרועה בהיסטוריה". צ'ילדרס הורחק מיד משני משחקים ונקנס בסכום גבוה, אבל זו הייתה רק ההתחלה: בימים שאחרי העבירה, הוא קיבל עשרות נאצות וגידופים גזעניים מאוסטרלים זועמים ברשתות החברתיות. התקשורת באוסטרליה סיקרה בהרחבה את המקרה, והקריאה שוב ושוב את הציוצים החריגים, בהם איחלו לצ'ילדרס מוות וציינו בפניו כי הוא "כושי לא רצוי". בסופו של דבר צ'ילדרס נשאר לעונה נוספת בסידני וזכה לאהבת הקהל, אבל הכתמים מהמקרה ההוא לא נמחו.
העבירה הגסה של צ'ילדרס
לפני שלושה שבועות צ'ילדרס עזב גם את אוסטרליה ברגשות מעורבים. בינתיים אפילו הבטחת ההכנסה מהסאנס פגה. השבוע חתם בטקסס לג'נדס מהדי-ליג מתוך מטרה אחת ברורה: לחזור ל-NBA ולעשות תיקון מאוחר לקריירה מוחמצת, לפחות מנקודת מבט מקצועית. ביוני הוא יהיה בן 33, ונראה שכבר ראה הכל, אבל לפחות בפעם האחרונה הוא מסרב להשלים עם גורלו, גם אם זה כרוך בכאב לב וכאב כיס.
"אשקר אם אגיד שאני מרוצה מהקריירה שלי", אמר בראיון עוד לפני שהחליט לתת ל-NBA צ'אנס אחרון. "אני מסתכל אחורה ויודע שהייתי מסוגל ליותר. כשחקן NBA אתה נאלץ להתמודד עם לחץ עצום. הקהל לוחץ, המשפחה לוחצת, הציפיות שלך מעצמך לא מוסיפות שקט. יכול להיות שזה היה אתגר גדול מדי מבחינה מנטלית בשבילי. לא יודע אם יהיה ניסיון אחרון או לא, אבל מה שבטוח זה שאני לא מתחרט על כלום. הלכתי בדרך שלי, נפלתי בדרך שלי, ואם אקום מחדש על הרגליים, זה יהיה אך ורק בדרך שלי".
