בכזאת עונה מבישה של מכבי תל אביב, חוצפה לדבר על מחירי המנויים

בסופו של דבר אלה הצ'אפחות בתחת. אוהדי ספורט שראו מספיק משחקים בחיים שלהם יכולים לנחש את תוצאת הסיום לפי הצ'אפחות בתחת שנותנים השחקנים אחד לשני אחרי חילוף או סל. בהפועל תל אביב נותנים צ'אפחות מכל הלב, מתחבקים על הספסל אחרי כל סל כאילו כבשו גול וצועקים אחרי כל החלטת שיפוט כאילו אחז בהם שד. במכבי תל אביב, לעומת זאת, מדובר בליטופים עדינים על הישבן, מכות חסרות רגש על אוטומט, כמו בסרט פורנו לא אמין. רמת המשחק של רוב הכדורסלנים הצהובים, אגב, מזכירה לאחרונה את רמת המשחק של מיטב שחקני הפורנו (וסליחה מראש עם כוכבי הפורנו שייעלבו מההשוואה הזאת). הספסל של מכבי תל אביב נראה מיואש עוד לפני שהמשחק מתחיל, השחקנים רק רוצים שהעונה הנוראית הזאת תיגמר כבר – וחלקם הגדול גם מבין שהם לא יהיו פה בשנה הבאה. בספסל האדום לעומת זאת? קפיצות, זעקות, צרחות, חיבוקים – כמו שספסל של קבוצת כדורסל חלשה אמור להיראות.

אבל זה לא יהיה טור על כדורסל, כי את המשחק היפה הזה עם הכדור הכתום לא שיחקו אמש ביד אליהו. למעשה, כבר המון זמן שלא משחקים כדורסל בהיכל הספורט המיתולוגי בדרום תל אביב, זה שראה רגעי קסם, נסים ספורטיביים והמון המון נשמה. זה הרגע בו נהוג להוריד את הכובע בפני הקבוצה המנצחת, שהפעם במקרה הייתה הפועל תל אביב – קבוצת תחתית מאוד חלשה בליגה הישראלית, שנראתה עד אתמול בסביבות השעה 21:20 מועמדת בכירה לירידת ליגה והמאמן שלה עדיין היה מועמד לפיטורין. אז כן, לאדומים מגיעות הרבה מחמאות, אבל לא על כדורסל – כי את המשחק היפה הזה כאמור לא שיחקו אמש ביד אליהו – מגיע לאדומים שאפו ענק על מלחמה, על נשמה, על זה שהם רוקנו את כל טנק הדלק הקטן שלהם על הפרקט שידע פעם כל כך הרבה רגעי שיא של כדורסל. הפועל ניצחה את הדרבי בתל אביב כי היא באה לנצח את הדרבי של תל אביב, זה עד כדי כך פשוט. הפועל תל אביב יצאה גדולה כי היא ידעה לבוא קטנה.

וגם לאוהדים של הפועל תל אביב, אלה שבדרך כלל חוטפים ביקורות מכל עבר, מגיעות מחמאות על תצוגת העידוד שלהם. לא שירי שואה, לא יותר מדי "תתאבד כבר" וגם בלי תופים ושלטים הצליחו לדחוף את הקבוצה שלהם בדיוק ברגע הנכון. בעוד בצד הצהוב מתעסקים במחאות ומחירי מנויים, האדומים ידעו לעשות את ההפרדה בין הביקורת המקצועית (המאוד מוצדקת) להנהלת הקבוצה שלהם לבין העידוד במגרש. זה נגמר באחד הרגעים הכי מרגשים שלהם אי פעם באולם שהם לעולם לא יתרגלו לחגוג בו.

הפועל תל אביב הביסה את מכבי תל אביב בדרבי

לנצח דרבי מבעד לשמשת שווארמיה: ערב עם אוהדים אדומים

אבל עם כל הכבוד להישג של קבוצת האוהדים הקטנה שכנראה תישאר בליגה הבכירה כנגד הסיכויים עוד עונה, הסיפור שלנו היא הקבוצה המפסידה - אימפריית הכדורסל של מכבי תל אביב. מועדון הספורט המצליח בתולדות המדינה, בפער ענק, שמצליח בשנתיים האחרונות לפגוע אנושות בערך המותג שנבנה בדם, יזע ודמעות במשך עשרות שנים.

דקות ארוכות אחרי סיום המשחק, כששחקני מכבי כבר היו צפונים בחדר ההלבשה, אוהדי מכבי היו בפקקים בדרך הביתה ושחקני הפועל חגגו עם הקהל שלהם – הבעלים דיוויד פדרמן עדיין ישב על הכסא שלו בפרקט. הוא נראה נינוח באופן שלא הולם את מצב הביש של הקבוצה שלו, אמר כמה מילים חמות למאמן המנצח ובהה באלפי הכיסאות הריקים של ההיכל המיתולוגי. יכול להיות שההפסד המשפיל הזה עזר לו להבין שאולי זה לא היה הזמן לפתוח במלחמה נגד האוהדים בנושא מחירי המנויים, ובכלל?

קבוצת כדורסל היא לא עסק כלכלי רגיל כמו מתקני זיקוק או חברת ממתקים – קבוצת כדורסל היא ישות שמתופעלת על ידי אהבה של קהל. יכול מאוד להיות שדיוויד פדרמן לא עשה את זה בכוונה – אבל בהתנהלות שלו מאז אותה מסיבת עיתונאים הוא הכריז מלחמה על האוהדים שלו. זה התחיל עם הדיבורים המכוערים על מחירי המנויים (שכללו כל מיני נתונים לא מדוייקים בלשון המעטה, כמו החישוב המעוות לפיו יש בעלי מנוי שמשלמים 30 שקל על כרטיס), המשיך בכך שהוא מנע מהשחקנים לחגוג עם האוהדים את הזכייה בגביע המדינה, ביטל את ההסעה לאוהדים למשחק הליגה באילת, לקח לאוהדים את התגים שמאפשרים תנועה בין היציעים לצורך תיאום העידוד, סגר להם את המחסן בו הם מאפסנים את התפאורות – ולבסוף, סתימת הפיות הסופית – הורה לא לאפשר לאוהדים להכניס שלטי מחאה ליציע. זה נגמר בכניעה חד-צדדית של האוהדים, שהודיעו שהם יבואו לעבודה ובתמורה יזכו להיפגש עם הבעלים (בלי שום הבטחה לגבי מועד הפגישה או תוכנה).

וזה לא היה צריך להגיע לזה. המלחמה הזאת הייתה מיותרת מלכתחילה – בעיקר כי שני הצדדים נלחמים למען אותה המטרה. האוהדים אוהבים את הקבוצה ורוצים שהיא תצליח – והבעלים, שמשקיע ממרצו ומכספו בקבוצה – רוצה להצליח לא פחות. ובכל זאת, קשה שלא להבין את המחאה של האוהדים שסובלים מעונה, שהוכתרה על ידי הבעלים עצמו כ"גרועה ביותר בכל הזמנים". הבעלים של מכבי תל אביב מבינים דבר או שניים בכדורסל ובעסקים, ולכן זה כל כך מוזר שהם לא משחררים לאוהדים את ההודעה הפשוטה שהייתה מסיימת את כל המחאה עוד לפני שהיא נולדה: "בעונה הבאה לא תהיה העלאת מחירים". שש מילים שהיו יכולות לשנות את כל האנרגיות אתמול בהיכל.

כי חשוב להגיד, עם יד על הלב (וגילוי נאות: הח"מ הוא בעל מנוי גאה של מכבי תל אביב מזה כ-25 שנים), שלא משנה כמה חישובים כלכליים יציגו בפני התקשורת והאוהדים – לאור תצוגות הכדורסל שמציגה הקבוצה השנה, ובעיקר לאור בניית הקבוצה השערורייתית (על ידי אותם אנשים שייבנו את הקבוצה גם בעונה הבאה) - העלאת מחירי המנויים ביד אליהו בעונה הבאה היא החלטה חצופה, מבישה, חסרת היגיון והבנה של הקשר בין קבוצת ספורט לאוהדים.

האמת, גם אם מדובר בהחלטה עסקית קרה של חברה מסחרית מול קהל הלקוחות – זאת החלטה מטומטמת בלשון המעטה. דמיינו לכם חברת שעונים יוקרתית שמכרה השנה סדרה יוקרתית במחיר גבוה (מי אמר רולקסים ולא קיבל?) – אלא שלרוע המזל, לא משנה כמה פעמים מותחים את הקפיץ - השעונים תמיד מפגרים בכמה דקות. הלקוחות המאוכזבים דורשים לדעת איך דבר כזה יכול לקרות (ונזכרים שגם בשנים הקודמות היו בעיות עם השעונים שהם רכשו) ואז יוצאים המהנדסים ולוקחים אחריות. הם מסבירים שהם עשו כמה טעויות שהם לא יחזרו אליהן – ומבטיחים להם שבשנה הבאה אותם אנשים שייצרו את השעונים המקולקלים יכינו להם שעונים טובים יותר. אלא שלמרות שאין להם דרך להבטיח שהשעונים בשנה הבאה יהיו טובים יותר – הם כן יעלו יותר כסף. האם הייתם קונים שוב מוצר מאותה חברה שלא סיפקו לכם מוצר ראוי כבר כמה שנים? כנראה שלא.

במקרה של קבוצת ספורט זה אפילו פשוט יותר – האוהדים רוצים לבוא ולעודד את הקבוצה שלהם בטוב וברע – אבל הם לא מצפים שדווקא כשהמצב יהיה רע כל כך יענישו אותם בהעלאת מחירים. סביר להניח שאתמול, בזמן שהשחקנים של הפועל, שאף אחד מהם לא יכול לחלום בכלל להיות מועמד לשחק במכבי תל אביב, חגגו אתמול עם צ'אפחות בתחת, אפילו דיוויד פדרמן הבין שזאת בושה לדבר על כסף עם האנשים שצריכים לסבול את העונה הזאת.