במשך ערב שלם היה קשה להבין מה מניע את רוב האוהדים שנשארו מחוץ לדרבי. חלקם ילדים, חלקם מבוגרים, חלקם הקטן מכיר את העצורים שהיו בחפ"ק לאורך כמה שעות, חלקם הגדול פשוט נמשך לתוך כל הבלגן. המספר שלהם הלך ופחת ככל שעבר המשחק, אבל עדיין היה מדובר בכמות יפה, 200 עד 300 אוהדים, כמעט מחצית מכמות רוכשי הכרטיסים מהצד האדום לדרבי, שבחר להישאר בחוץ. "אלוהים יודע מה אתם עושים, בשביל מה זה טוב?" אמרו להם כמה אוהדים שנכנסו.
ואז הגיע מתן נאור. "בשביל אורי, בשביל אורי", אמר להם אחרי הניצחון. עברה דקה וכל האדומים שהשתלטו על שער 9 ביד אליהו חגגו בשירת "אורי שלף", ואף עין לא נותרה יבשה. וכל השאלה הזאת, של למה לקנות כרטיס לדרבי ולהישאר בחוץ בהחלטה של רגע, נשארה חסרת חשיבות. בתוך ההיכל, מחוצה לו, ליד השווארמה - מה זה משנה? העיקר הניצחון.
נתחיל בעובדות. סמוך לשעה 19:30 הגיעו כמה מאות מאוהדי הפועל תל אביב בתהלוכה הקבועה שלהם מכיוון צפון לדרום. לפני החניה של היכל יד אליהו חיכו להם כמה עשרות שוטרים חמושים בקסדות ומצוידים בכלבי תקיפה. האוהדים שרו שירים, חלקם מכוערים, אך לא הייתה אלימות פיזית. זה לא מנע מהשוטרים להיכנס לעימות פיזי עם האוהדים. מה הדליק את הניצוץ, או האם הייתה סיבה אמיתית להיכנס לעימות הזה - כנראה שלא נדע. מה שברור מהסרטונים והעדויות שהשוטרים השתמשו בכוח ונאבקו באוהדים. תשעה נעצרו, ביניהם נערה בת 17, ומבוגר בן 50 שבא למשחק עם הילדים שלו. "הם באו עם רצח בעיניים, כאילו אמרו להם שאנחנו מהחמאס", אמר אחד מאוהדי הפועל, דקות ספורות אחרי המקרה, כשהאוהדים עוד מנסים להבין מה בדיוק קרה, "אין מצב שמה ששרנו הצדיק את זה. אנשים קיבלו פה מכות, כלבים קפצו על אוהדים. אי אפשר להאמין שזה באמת קרה".
בעוד תשעת העצורים מתושאלים בתוך האולם החליטו ראשי אוהדי הפועל תל אביב כי עד שהעצורים לא משוחררים, הם לא נכנסים לאולם. הדקות עברו והמשחק התקרב והעצורים לא שוחררו. "אי אפשר לתת לגיטימציה למה שקרה", הסביר אחד האוהדים המובילים לקבוצה של כ-100 אוהדים שהיו מסביבו, "אם ניכנס ניתן להם את ההרגשה שהם ניצחו". הלחץ על ראשי האולטראס גבר, אך הם עמדו בשלהם. גם שיחות עם היו"ר רמי כהן, שרק רצה לשמוע מה מניע אותם, ולא ניסה לשכנע, וכניסה של כמה מאות אוהדים, לא שינתה את דעתם. האוהדים ביקשו מכהן שיעביר מסר לשחקנים על מה שקרה, ושישקלו למחות, אולי אפילו לקלוע סל עצמי במהלך הראשון. "סירבתי בתוקף", אמר כהן בסיום.
"אתם פוגעים בקבוצה כשאתם לא נכנסים", אמרה אישה שחצתה את גיל ה-60 בוויכוח קולני עם חבורה של צעירים, על מהות ההחלטה לא להיכנס למשחק. "את מחלישה אותנו, צריכים להבין שמה שקרה פה לא יכול לחזור", ענה לה בחור שיכול להיות הנכד שלה. "אנחנו ניראה כמו אוהדי מכבי שלא רצו להגיע לפני שנתיים להדר יוסף", צעק אוהד אחר.
עם פתיחת המשחק היו כ-300 אוהדי הפועל שעמדו סמוך לכניסות לשערים 4 ו-5 ולא נכנסו. כמה מהם החליטו לשבת על הרצפה כאות מחאה וכדי לסמן לאוהדים האחרים שהפעם הולכים עם זה עד הסוף. כשאנחנו, העיתונאים, התקרבנו אליהם, ביקשו בצורה חצי תקיפה חצי מסבירה לא לצלם. "אנחנו לא אוהבים עיתונאים", אמרו היושבים על הרצפה. כשניסיתי לדבר עם אחד מהם בצד לאחר כמה דקות הוא אמר: "נכווינו מכם הרבה פעמים בעבר, תכבד אותי, אני עם עיתונאים לא מדבר".
סמוך לסיום הרבע הראשון הם התכנסו, כ-50 נשברו ונכנסו, אבל השאר עמדו ביחד והחליטו למחות מול שער 9, מול החפ"ק המשטרתי. הם צעדו מסביב לאולם ונעמדו סמוך לכניסה. כל רפרטואר שירי השנאה נשלפו, משירי השואה, דרך שירים בגנות מוני פנאן ושמעון מזרחי. לקראת סיום ההפסקה בין המחציות הם קיבלו החלטה: הולכים לראות את המשחק במסכים של המסעדות של ההיכל. עומדים בחוץ, ורואים מה קורה בפנים.
"אני לא מאמין שאני מפספס את זה", אמר אחד הילדים לאביו בשעה שראו מרחוק את הנעשה על המסך סמוך למסעדת השאוורמה של ההיכל. "תהיה רגוע, אם אנחנו נכנסים, מכבי תנצח". ככל שהמחצית השנייה התקדמה, ראו האדומים את קבוצתם מגדילה את היתרון ובורחת, "77 שקל עלה לי הכרטיס, ואני עומד בחוץ. מוכן לשלם גם 7,000 בשביל לנצח", צחק אייל, בן 40, שהלך הצידה כדי לעשן סיגריה, "אני לא יכול להפקיר אוהדים במצב כזה ולהיכנס. מבחינתי יש קו אדום ברור. לא הייתי בתהלוכה, אבל ראיתי את אחת האוהדות נגררת עם השוטרים".
באמצע הרבע הרביעי החלו אוהדי מכבי תל אביב לצאת מהאולם. "תברחו מהפקקים", לעגו להם האדומים שצמודים לשמשות המסעדות, "איפה הרולקסים?". אוהדי מכבי ברחו מההמון. עוד שלשה, ועוד עצירה, והחגיגות בשיאן. בשלב הזה הרגישה המדרכה של יד אליהו כמו יציע האולטראס בדרייב אין. האדומים החלו לחגוג, לקפוץ ולשיר, כשהמשטרה, שוב עם הכלבים, מתפרשת וחוצצת בינם לבין אוהדי מכבי שיצאו מהאולם מתוסכלים.
כשמפקד הכוח נתן את האות, עשו 750 אוהדי הפועל, אלה שנשארו בחוץ ואלה שהצטרפו אליהם מתוך האולם, את הדרך שוב לשער 9. הפעם לא מחאה ולא שירי שנאה. הם עודדו עם דמעות של אושר. ראשון יצא אליהם כהן שקיבל חיבוקים ונשיקות. עברו להן עוד 20 דקות לפחות, והשחקנים בוששו לצאת. "כל דקה שעוברת שהקהל עוד פה, היא מסוכנת, לך תוציא אותם", פקד כהן על אחד מאנשי הקבוצה.
עד שיצאו השחקנים בשיירה, בתמונה שכבר זכינו לראות ביד אליהו בשנה שעברה, הספיקו השוטרים עם הכלבים לעזוב את המתחם. גם אנשי מכבי תל אביב הוברחו מהיציאה הצדדית כדי למנוע עימות. ואז הגיע מתן נאור, ורגע לפני שהתחבק עם ההורים, הזכיר את אורי שלף, האיש שבזכותו הם לא היו פה, ושבקרוב תמלא שנה למותו. והשירה ההיא שמה בפרופורציות ערב שיכול היה להיראות הרבה יותר ספורטיבי, אבל נגמר עם חיוך אדום גדול.