בסוף פטר בוס הבין. או שאולי גרמו לו להבין. או שהוא סתם רצה לרצות את הקהל. לא משנה הסיבה, מכבי תל אביב עלתה למשחק מול בני יהודה עם ההרכב שעליו פנטז כל אוהד לאורך עונה שלמה שני מגנים תוקפים, אלי דסה ואבי ריקן, קשר אחורי אחד בלבד, נוסא איגייבור, טל בן חיים ודור מיכה בכנפיים, ערן זהבי מאחורי החלוץ, והחלוץ הוא לא עדן בן בסט, אלא אורלנדו סה. ההולנדי שמע את הקולות והחליט להמר.
זה הצליח. בערך. נגמר ב-0:1 קטן מכדור מדויק בעוצמה בינונית של דסה, שנכנס בעיקר בזכות המתנה הקבועה שמחלק ידיד כל המחלקות בליגת העל, דלה איינוגבה.
צפו: כל שערי השבת בקליפ אחד
פטר בוס: "לא הצלחנו לשלוט בעצבים"
האם ה-0:1 הזה היה בהכרח טוב יותר מה-1:2 על הפועל חיפה או מה-1:3 על מכבי נתניה? תלוי איך מסתכלים על העניין. מכבי תל אביב בהחלט נראתה התקפית יותר משנראתה בחודש האחרון במובן של דחיפת הכדור קדימה והוויתור על התעכבות מיותרת באמצע המגרש, אבל מסתבר שגם המשמעות של "התקפי" נתונה לפרשנות. סה הוא חלוץ 9 אמתי, בטח יותר טוב מבן בסט, אבל הגיע בכל המשחק לחצי מצב, אותו הוא בכלל יצר לעצמו. זהבי קיבל שני רבעי מצבים לשער והפך אותם, כהרגלו, למצבים שלמים. בדרך כלל זה נכנס, הפעם לא. מדוניאנין הוא השחקן הכי finesse בישראל, הטיפול שלו בכדור הוא אמנות צרופה, ועדיין גם הוא לא הצליח לפצח את ההגנה הבינונית של בני יהודה. בן חיים ומיכה היתלו באגפים, אבל נעדרו תכלס. בוס השתמש בכל כלי התקפי שהיה לו, והתוצאה הייתה שער אחד. כמו בתיקו נגד הפועל תל אביב, המשחק היחיד בהדרכתו עד אתמול שבו הקבוצה שלו כבשה פחות משני שערים.
ויכול להיות שבוס, כנראה שלא במודע, עשה את זה כדי להראות לאוהדי מכבי תל אביב שהבעיה היא לא הנעת הכדור או חוסר דיוק ליד הרחבה, אפילו לא בן בסט שנוא נפשם הבעיה היא פציעה בבלוטות החשק. מוטיבציה לקויה אף הרכב לא יכול לרפא. מכבי תל אביב נראית חסרת תשוקה, משהו באנרגיות שלה לא משדר אליפות, במשחק שלה אין זרימה ועל פניו קמפיין ליגת האלופות עדיין נראה כאליבי טוב לכשלים היחסיים של העונה בליגה.
זו התחושה הכללית, ויש רק בעיה אחת איתה: הסטטיסטיקה לא ממש מגבה את הטיעון הזה.
25 מחזורים חלפו, ולמכבי תל אביב יש 58 נקודות, שבע (!) יותר מהקבוצה של פאקו אשתקד (לאחר הורדת הנקודה בעקבות אירועי הדרבי) בשלב הזה. יודעים מה? יש לה אפילו שתיים יותר מהקבוצה של אוסקר גרסיה ב-2012/13. הבעיה מבחינתה אינה בקצב צבירת הנקודות שלה, אלא בזה של הפועל באר שבע. השחקנים של ברק בכר מגיעים לכל משחק כאילו הוא האירוע הכי חשוב של העונה ועושים מה שצריך כדי לנצח. ולמרות זאת, ערב המשחק בכפר סבא הם מוליכים בשתי נקודות בלבד את הטבלה.
כך שלמרות הכול, המצב של מכבי תל אביב הוא סוג של חותמת למנטליות שהמועדון הזה פיתח. בכל שבוע היא מפלרטטת עם סיום מוקדם של העונה (כל פער גדול משש נקודות הוא בבחינת דגל לבן): פעם זה שער בנגיחה מקבוצה שלא הבקיעה סיבוב שלם, פעם זה קושי גדול בבית נגד קבוצה אחרת מתחת לקו האדום, פעם זו אנמיות נגד הפראיירית הכי גדולה של ליגת העל. כבויה ככל שתהיה, והיא בהחלט נראית כבויה, מכבי תל אביב מצליחה להלך על החבל הדק וגורמת להפועל באר שבע להמשיך ללכת על הבהונות. מתישהו החבל הזה ייקרע, לכאן או לכאן. אופציה אחת היא שבאר שבע תגיע למשחק העונה בפלייאוף בהפרש של חמש או יותר, עם הזדמנות בלתי חוזרת לסגור את הסיפור. אופציה אחרת היא שמכבי תל אביב תגיע להתמודדות בפיגור של משחק או פחות. במקרה כזה, ייתכן מאוד שהניצוץ יחזור לשחקנים של בוס. אם זה יקרה, לא כדאי להמר נגדם.
ניצחון או תיקו של הפועל כפר סבא הערב יסייעו למכבי תל אביב לחזור למאבק, כשהירוקים יארחו את הפועל באר שבע על כר הדשא הבעייתי באצטדיון לויטה. בשבוע שעבר הסתבך המאמן שרון מימר עם אמירה בעייתית, כשהכריז שהישארות של כפר סבא ואליפות של באר שבע ישלימו עבורו דאבל. לא מעט אנשים קפצו והאשימו את מימר בתבוסתנות ובפתיחת רגליים והכשירו את הקרקע לשחיטה כשרה אחרי ההפסד הצפוי.
אלא שגם פה הטיעון תלוש מהמציאות. צריך לקחת בחשבון שכפר סבא עדיין רחוקה מלהישאר בליגה, ואולי גם להיזכר במקרה בני יהודה ב-2009/10, אז היו כולם בטוחים שלא תתאמץ מול מכבי חיפה, במיוחד לאור הדם הרע שזרם בין גיא לוזון להפועל תל אביב. אולי כדאי לכל ציידי הראשים לרדת מהעץ ולהפסיק עם השיימינג המטופש שהם עושים ברשת.
