כשהגיעה מכבי אשדוד/באר טוביה בפעם הראשונה העונה ליד אליהו, ניצחה והדהימה את מכבי תל אביב עד כדי פיטוריו של גיא גודס מהמועדון, הזרקורים הופנו לדיאנטה גארט. הגארד האמריקאי צלף 34 נקודות, 12 יותר משצברו יחד ארבעת הזרים של הצהובים באותו ערב. עבר סיבוב, והפעם הגיבורים של הקבוצה מעיר הנמל התחלפו - צ'ארלס תומאס ואייזיאה סוואן קלעו 21 ו-18 נקודות בהתאמה, וארבעת הזרים של ז'אן טבק המורחק הגיעו ל-18 נקודות ביחד.
ההצגות ההן, ביחד עם העונה הנהדרת של אשדוד והכישלון של תל אביב בבחירת הזרים, גרמו לרבים להגיע למסקנה כי הזרים של שרף טובים מאלה של הקבוצה העשירה בארץ. "אם תשאל אותי את מי אני לוקח לקבוצה שלי בעונה הבאה - תומאס או טרבור אמבקווה, גארט או טיילור רוצ'סטי, למרות שהוא ישראלי, אני לוקח את השחקנים של אשדוד", קובע מאמן בליגת העל, שלא מעורב במעמד הגמר.
אז אמנם גארט ותומאס מובילים את טבלת מלך הסלים, ונמצאים בצמרת גם במדד, ולמכבי תל אביב אין נציגים זרים ברשימות הללו, אבל האם הכוכבים של אשדוד טובים מהזרים של האלופה הנצחית (לשעבר) של הכדורסל הישראלי, האם הם מתאימים למעבר ליריבה לגמר הגביע בעונה הבאה ומה זה אומר על דרך קבלת ההחלטות בשני המועדונים ובליגה בכלל?
מבחינה מספרית אין כל ספק כי הזרים של מכבי אשדוד עדיפים על אלה של מכבי תל אביב. בעוד השחקנים של שרף, שמרוויחים ביחד כ-450 אלף דולר, קצת יותר משליש שכרו של דווין סמית', תורמים נקודות, אסיסטים, ריבאונדים ושלשות, הסיפור של העונה ביד אליהו הוא הישראלים והמתאזרחים. "אם מלבד דווין היה זר ברמות של השנים האחרונות - ג'רמי פארגו, טייריס רייס, סופו ושחקנים מהסגנון הזה, לא היינו מנהלים את הדיון, למרות שגם אז הזרים של אשדוד היו רושמים מספרים טובים יותר", אומר גורם במכבי תל אביב, "אין ספק שיש אכזבה השנה מהזרים, אין סיפור הצלחה אחד אפילו, אבל מפה ועד להפוך את גארט, תומאס וסוואן לשחקני יורוליג הדרך עוד ארוכה".
רבים ממאמני הליגה מסכימים שמתוך קאדר הזרים הנוכחי בליגת העל, ובפרט במכבי אשדוד, יש שחקנים שמתאימים למכבי תל אביב. "מונרו יכול להיות שחקן יורוליג, מארק ליונס וגארט יכולים להיות שחקני יורוליג, אבל הם צריכים לעבור את הקבוצות הקטנות כדי להגיע לקבוצות גדולות", מסביר רועי חגאי, מאמן עירוני רמת גן שעבד בעבר במכבי תל אביב. "טייריס היה בקבוצות קטנות לפני שהגיע ליורוקאפ ואז למכבי. יש שחקנים בישראל שיכולים להיות שחקני טופ יורוליג. אחרי עונה אחת הם יכולים להיות שחקנים ברמה הרבה יותר גבוהה".
אחת הטענות שעלו בתקופה האחרונה היא כי מכבי תל אביב מפספסת את השחקנים הללו, מאחר שהיא לא פתוחה לשוק השחקנים ממנו מגיעים גארט, תומאס, סוואן ואחרים, וקבוצת השחקנים שעליה היא מתבוננת מגיעה מהליגות הגדולות של אירופה, מסין ומה-NBA. "בעבר, לא היתה כל חפיפה בין שוק השחקנים של מכבי לבין שוק השחקנים של הקבוצות הקטנות", מאשר אבי נמרודי, אחד האנשים האמונים על בניית הסגל בעירוני נס ציונה, שכיהן בעבר כיו"ר אליצור אשקלון. "בשנים האחרונות הופתעתי לראות ששחקנים שהוצעו לקבוצות קטנות בקיץ חותמים לבסוף במכבי תל אביב. שחקנים כמו ג'ו אלכסנדר, ארינזה אונואקו, ג'ף פוט ונייט לינהארט, שהיו על המדף לקבוצה כמו נס ציונה במחיר מסוים, מצאו את עצמם במכבי במחיר כפול ומשולש. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים".
קאדר הזרים הנוכחי של מכבי תל אביב - בריאן רנדל, דווין סמית', אייק אופייבו, אלייז'ה מילסאפ, דראגן בנדר וטרבור אמבקווה - כולל רק שחקן אחד שלא שיחק בישראל בעונה שעברה, ולמעשה הצהובים הלכו כביכול על בטוח, כשהיכולת שלהם לקבל יותר מזרים חדשים פוחתת. "אי אפשר לבוא ולומר שמה שקרה העונה עם הזרים של מכבי מייצג", מגן אחד ממאמני הליגה על הצהובים, "סדרה כל כך ארוכה של פלופים לא הייתה במועדון מאז שעלה מספר הזרים האפשרי. ללא מעט קבוצות יש זרים טובים מאלה של מכבי, ועדיין היתרון שלה על הקבוצות האחרות, בעידן החוק הרוסי, הוא בסגל הישראלי האיכותי יותר".
מי שאחראי על הבאתם של גארט, סוואן, תומאס ומייקל גלאדנס לאשדוד הם צוות המאמנים - שרף ביחד עם עוזריו, יניב בורגר ומודי מאור. המשפט הזה אמנם נשמע טריוויאלי, אבל לא כשמסתכלים אל מעבר לספסל האשדודי בגמר ורואים שכמעט על כל אחד מהזרים שהגיע, שוחרר, או נשאר חתום אדם אחר: דייויד פדרמן, מחלקת הסקאוטינג ואולי אפילו גודס או טבק. אחת השאלות הברורות שעולות מהמצב הזה, היא האם הגישה של אשדוד להבאת הזרים - שעל פיה המאמן קובע - טובה יותר מזאת של מכבי תל אביב.
"אני לא מאמין בפונקציה אחת שמקבלת החלטות לגבי זרים", אומר נמרודי. "בדרך כלל, עבודת צוות של לא יותר משלושה ארבעה אנשים מובילה למינימום טעויות". בנס ציונה הצליח צוות בניית הקבוצה להביא בשנים האחרונות את טיילר האניקאט, דיימון סימפסון ומיטשל וואט. "כשעובדים בקבוצה, יש סיכוי שתבחין גם בפרטים הקטנים מעבר לפרמטרים מקצועיים, כמו שפת גוף ואינטראקציה עם חברים לקבוצה, שהם שיקולים לא פחות חשובים בבחירת זרים".
אלא שקיימת דוגמה קרובה לזאת של מכבי תל אביב, ומוצלחת הרבה יותר. בשתי קבוצות נוספות בליגת העל, הבוס הוא זה שבוחר את השחקנים: בני הרצליה של היו"ר אלדד אקוניס, ומכבי חיפה שמנחיתה זרים על פי רצונותיו של הבעלים ג'ף רוזן. סדרת ההצלחות של הירוקים בשנים האחרונות הוכיחה את עצמה. "העובדה שאני לא מנהל את סגל השחקנים ואת הבחירה בהם גורמת לי להיות בפוקוס. כי אז אני לא מחפש כל הזמן בחוץ, אלא בפנים, במה שיש", אמר העונה מאמן חיפה, רמי הדר.
אז כך עובדת תוכנית החלוקה: בשלוש קבוצות בליגת העל, כאמור, המאמן הוא לא האוטוריטה בבחירת השחקנים; באשדוד, כמו גם בעירוני נהריה, מכבי קרית גת, מכבי ראשון לציון והפועל אילת, המאמן הוא זה שמביא את הזרים, כשבחלק מהקבוצות הוא עובד בשיתוף פעולה עם אדם נוסף בצוות הניהולי - אך הוא זה שמקבל את ההחלטה; ואילו בהפועל חולון, נס ציונה, הפועל תל אביב והפועל ירושלים, קיים מלבד המאמן לפחות עוד אדם אחד שעוזר וקובע בבניית הסגל.
גורם משמעותי נוסף בבניות הסגל הוא גם התקציב לזרים. מלבד מכבי תל אביב וירושלים, רוב הקבוצות מחפשות זרים סביב אותם מחירים, כשבעלות התקציב הנמוך יותר מחזיקות בקצת פחות מ-400 אלף דולרים כתקציב זרים והקבוצות עם התקציב הגבוה מתקרבות לחצי מיליון דולרים.
"תמיד נראה שיותר קל לבחור זרים בחצי מיליון דולר, אבל הכל עניין של סיטואציה. לפעמים זרים ששווים 100 אלף דולר, לא נופלים מהחצי מיליון דולר. ליונס וגארט שווים 100 אלף דולר, אבל אחרי עונה אחת הם יכולים להיות שווים 700 אלף דולר", מסביר חגאי, שבתקופתו הקצרה עם אפי בירנבוים במכבי תל אביב היה חלק מהצוות של הבאת הזרים. "100 אלף דולר בשביל אשדוד זה כמו חצי מיליון דולר בשביל נהריה, ותמיד יש עליך לחץ להביא זרים טובים.
"כשאתה בונה קבוצה, אתה צריך לראות את הסגל המלא, ותמיד יש לפחות טעות אחת או שתיים. זה לא מדע מדויק. כשאתה בוחר שחקן, אתה יודע שהוא טוב, אבל לפעמים הוא לא מתאים לסיטואציה, או שיש בעיה משפחתית, או שקורים אלף ואחד דברים. תמיד יש טעויות ואף אחד לא חסין, אין הבדל משמעותי בין זרים ב-100 אלף דולר לבין זרים בחצי מיליון דולר, זה הרבה תלוי בדברים שמעבר".
ההצלחה של הזרים של אשדוד, ושל גארט בפרט, לא נסתרת מעיני אנשי מכבי תל אביב, ואין ספק שהוא יהיה ברשימת המועמדים לקראת העונה הבאה. "שלא יהיה ספק, הכרנו את גארט עוד לפני העונה הזאת", הסביר אחד מאנשי מכבי השבוע.
אלא שהבאה של גארט אחרי עונה מוצלחת בישראל תהיה הגיונית לאור הנתון הבא: עד לפני שבע שנים, היו במכבי רק ארבעה זרים שהופיעו קודם בליגה הישראלית (נוריס קולמן ב-1995, באק ג'ונסון ב-1997, וויל סולומון ב-2006 וטרנס מוריס ב-2008). ומאז? 11 "ישראלים" בשבע שנים - ו רק שניים נחשבו להצלחה גדולה - פארגו ודורון פרקינס, כשג'יימס נחשב להצלחה מסוימת. השאר, במקרה הטוב היו סבירים.
"גם אנחנו כמאמנים העברנו כמה שחקני ליגה למכבי שלא הצליחו, כמו טרה סימונס וג'ייסון וויליאמס", נזכר חגאי, "ברור שיותר קל להצליח באשדוד או בראשון, כי הלחץ פחות גדול ואין לך יורוליג, ואין לך עשרת אלפים איש ואת הלחץ של האגודה הכי גדולה באירופה. אתה יכול לבדוק את זה שנים אחורה, חלק מהשחקנים מתאימים, וחלק קיבלו צ'אנס לא הצליחו. זה ממש לא מדע מדויק".
נמרודי מסכים: "אם הכוונה להצלחה באירופה, קשה לי להיזכר בשחקן זר שהגיע מאחת מקבוצות הליגה ולקח את מכבי לתארים. אם המונח הצלחה מתייחס רק למישור המקומי, אז היו מקרים ששחקנים בולטים מהליגה עזרו להם לקחת תארים בארץ, אבל לא יותר מכך".
אחד מאנשי הצהובים אמר השבוע כי "למדנו על בשרנו שלא כל שחקן שנראה טוב נגדנו בליגה, או שמנפק מספרים טובים לאורך עונה שלמה כאן, הוא מספיק טוב כדי להיות משמעותי גם ברמה שאנחנו משחקים בה באירופה באופן סדיר. צריך לבדוק את זה לעומק לפני שנקבל החלטות, אבל אי אפשר לומר שאנחנו נפסול מראש הבאה של שחקנים מהסוג הזה גם בעתיד. זה דבר שמקובל בכל אירופה".
