איירון מן: סיפורו של פרננדו היירו, מגדולי הבלמים של ריאל וספרד

במאי 1981, כאשר מלאגה שיחקה בליגה השניה, ערך במדיה הופעת בכורה בלם צעיר בשם היירו. מאנולו היירו. פחות משנה חלפה, ואחיו הגדול התקדם אף הוא לסגל הבכיר וזכה להערכה מצד מאמניו. היה זה אנטוניו היירו. אנטוניו הפך תוך זמן קצר לדמות מרכזית בעורף ותרם את חלקו לעלייתה של מלאגה ב-1982, אם כי בהמשך סבל מפציעות. למאנולו לקחת יותר זמן להסתגל לרמה הנדרשת, והוא קיבל מקום בהרכב רק בעונת 1984/85, אז שיחק לא פעם לצד אחיו במרכז ההגנה. הצמד היירו את היירו שעשע את התקשורת הספרדית, אבל אפילו האוהדים השרופים ביותר של הקבוצה לא ידעו כי במקביל ניסה להתקבל לאקדמיה של המועדון האח השלישי, בסך הכול בן 16. פרננדו היירו.

אנטוניו ומאנולו המליצו בחום על הנער וניסו בכל כוחם לקדם אותו, אך בפועל עשו לו שירות דב. פרננדו היה צנום הרבה יותר בהשוואה אליהם, נתפס כחלש מדי פיזית, ולא הרשים כלל. באקדמיה לא רצו להחזיק אותו רק מטעמי נפוטיזם, כי זה נראה רע, ולכן הודח פרננדו היירו בתום חודשים ספורים. "אתה אף פעם לא תהיה כדורגלן אמרו לו". והנה לכם צחוק הגורל. אנטוניו ומאנולו היו בלמים סבירים בהחלט, וביצעו את עבודתם נאמנה, אך מעולם אפילו לא היו אפילו קרובים להפוך לכוכבים. לעומתם, פרננדו הוא אחד הבלמים הטובים בתולדות הכדורגל הספרדי, אגדה וסמל של ריאל מדריד, גיבור לאומי. ודווקא אותו הצליחה מלאגה לפספס. למעשה, המשחק כולו כמעט איבד את היירו. היה לו – וגם לנו – מזל גדול, כי מלאגה ירדה שוב לליגה השניה ב-1985.

הירידה הזו גרמה למאנולו היירו לחפש אלטרנטיבות מעניינות יותר לקידום הקריירה. כאשר קבוצתו שקעה במרכז הטבלה בליגת המשנה, הוא חתם ב-1986 בשורות ויאדוליד, קבוצה מכובדת מאוד בליגה הבכירה שהודרכה בידי המאמן הארגנטיני-צ'יליאני ויסנטה קנטאטורה. גם הפעם לא הפסיק מאנולו לדבר על אחיו המוכשר, ולשם שינוי ויאדוליד החליטה לתת לו צ'אנס. פרננדו הצטרף אליה ב-1987 כשחקן אלמוני לחלוטין כאשר כבר היה בן 19. זו היתה ההזדמנות היחידה שלו להוכיח את עצמו, והוא לקח אותה בשתי הידיים. עד היום, מודה היירו לקנטאטורה ומגדיר אותו כמאמן החשוב ביותר בחייו.

לא פלא. פרננדו היה אמור לשחק לשם התחלה בקבוצת המילואים, אך הבוס הבחין בכישוריו יוצאי הדופן והעביר אותו תוך חודש הישר להרכב הקבוצה הראשונה. את הבכורה ערך היירו לצד אחיו, ב-4 באוקטובר 1987 נגד אספניול, כשהוא ממוקם בקישור. ויאדוליד ניצחה 0:1, ומקומו לא הוטל עוד בספק. יתרה מזו, הוא הפך תוך חודשים ספורים לאחד השחקנים המדוברים בספרד. ביקורו הראשון בקאמפ נואו הסתיים בניצחון 2:4 , כאשר דווקא מאנולו היירו הבקיע את השער הראשון. הפרשנים התלהבו מהמנהיגות שהקרין הכוכב העולה במרכז המגרש, מהשליטה הנהדרת בכדור ומראיית המשחק המשובחת שלו. קבוצות צמרת הוזכרו כמועמדות להחתימו, וכאן התחיל סיפור משפחתי מוזר נוסף, אשר האמת לגביו לא ידועה עד היום.

דמות המפתח בעלילה הוא רמון מרטינס, המנהל הספורטיבי של ויאדוליד שהוחתם על ידי נשיא ברצלונה ג'וספ נונייס באפריל 1988. בערך בזמן הזה סיכמה בארסה עם ויאדוליד על רכישתו של מאנולו היירו תמורת 150 מיליון פסטות. מאנולו, אז בן 26, אכן גילה יכולת נהדרת לצד אחיו, בעונת השיא בקריירה, אך הסכום בכל זאת נתפס מעט מוגזם. בקיץ מונה יוהאן קרויף למאמן בקאמפ נואו, וההולנדי הודיע במהרה להיירו כי הוא לא נמצא בתוכניותיו. הרכש היקר התברר כלא רלוונטי, ונדד בהשאלה לבטיס עוד לפני שהעונה החלה. כעבור שנה הושאל מאנולו לטנריפה, ובסופו של דבר גם נמכר לשם בהפסד גדול לטנריפה. הוא מעולם לא לבש את מדי ספרד הבוגרת, בעוד פרננדו היירו ערך את הבכורה בנבחרת כבר ב-1989. ריאל מדריד שמה עליו את ידה באותה שנה וקיבלה יהלום נדיר.

וכעת לתפנית המרתקת שהופך את כל הסאגה לפיקנטית במיוחד. רמון מרטינס לא הצליח לעבוד עם קרויף שנישל אותו מכל סמכויותיו, והתפטר בזעם כבר בינואר 1989. כעבור שנה הוא מונה לתפקיד זהה בריאל, והדבר הדליק אצל עיתונאים מסוימים נורה אדומה. הייתכן שהיתה פה טעות מכוונת? האם הטעה מרטינס בכוונה את ברצלונה כדי להחתים את היירו הלא נכון מ-ויאדוליד, על מנת למקסם את הרווחים של מועדונו לשעבר? האם הכוונה המקורית של בארסה היתה להחתים דווקא את פרננדו? האם הכוכב היה בעצם אמור ללבוש את חולצת הפסים כחול-סגול? האם בישל מרטינס מאחורי הקלעים את המעבר של היירו הנכון לסנטיאגו ברנבאו בעודו מובטל, וזכה כתפקיד כתוצאה מכך? מעטים האנשים שיודעים את התשובה לשאלות אלה, והם לא מדברים על כך. ואולי בכלל אין על מה לדבר, ומדובר באגדה אורבנית. אין לדעת.

למעשה, גם ב-1989 המעבר של פרננדו היירו לריאל לא היה חלק כלל. נהפוך הוא – ב-3 ביוני, ארבעה מחזורים לסיום עונת 1988/89 התארחה וידאוליד אצל אתלטיקו מדריד. היירו היה מושעה אחרי שהורחק בפעם השלישית באותה עונה, אבל נסע בכל זאת עם חבריו על מנת לעודד אותם. זמן קצר לפני שריקת הפתיחה, לקח אותו הנשיא מיגל אנחל פרס הצידה וסיפר כי נסגרה עסקה גדולה, והוא עובר לשורות אתלטיקו בעונה הבאה. הקשר, שכלל לא שמע על המהלך קודם לכן, היה המום לחלוטין. וכך, כשהוא בקושי מבין מה קורה סביבו, הוענקה לו החלוצה בפסי אדום-לבן, והוא הוצג בפני צוות הטלוויזיה כשחקן העתיד של קולצ'ונרוס. התמונות מדברות בעד עצמן.

ואולם, היירו מעולם לא חתם על חוזה כלשהו בעצמו. הוא ידע על העניין מצד ריאל, ותמיד העדיף אותה על פני היריבה העירונית. לכן טורפד המעבר לאתלטיקו בסופו של דבר, והנשיא המפורסם חסוס חיל רתח מזעם. הוא האשים את מקבילו מריאל, רמון מנדוסה, בגניבה ותבע את לוס בלנקוס בהתאחדות. ההליך המשפטי נגמר בקנס של 30 מיליון פסטות שחויבה ריאל לשלם לאתלטיקו. בראיה לעתיד, אין ספק שזה היה משתלם במיוחד. כבר במשחק הבכורה בסנטיאגו ברנבאו, בניצחון 0:2 על חיחון בתחילת ספטמבר 1989, היה ברור שמדובר בכוכב אמיתי. העונה הראשונה הסתיימה בזכיה באליפות.

המאמן הוולשי ג'ון טושאק ניצל את כישוריו של היירו בקישור האחורי, אך התואר לא עזר לו כאשר הקבצה נקלעה למשבר בשלהי 1990, והוא פוטר. לקראת סיום העונה חתם בברנבאו רדומיר אנטיץ' הסרבי, שהחליט לשנות את התפקוד של היירו ולמקם אותו בקישור ההתקפי. התוצאה הפנומנלית לא איחרה לבוא. אנטיץ' עצמו אמנם פוטר במהרה, אך היירו נהנה מתפוקה חלומית ב-1991/92, עם 21 שערי ליגה ו-26 כיבושים בכל המסגרות. הוא מצא את הרשת הן בבעיטות נהדרות ממרחק, והן בזכות התגנבויות לרחבה בתזמון נהדר. את מקומו בנבחרת הוא ביסס על תקן שחקן התקפי מאוד, והיה אחראי לשער הניצחון הדרמטי לרשת דנמרק במוקדמות מונדיאל 1994, אשר העלה את הנבחרת לטורניר על חשבון אלופת אירופה דאז.

שינוי טקטי מהפכני נוסף – האחרון בקריירה שלו – התרחש ב-1994 כאשר חורחה ולדאנו מונה למאמן. הארגנטיני החליט שהיירו יועיל יותר במרכז ההגנה וציוות אותו למנואל סאנצ'יס. כך השלים פרננדו מעגל, ושיחק במשך יותר מעשור בתפקיד אותו מילאו שני אחיו הגדולים במלאגה. העונה הראשונה בעורף הסתיימה עם זכיה באליפות, ושלוש אליפויות נוספות הגיעו בהמשך. היירו היה גם שותף בכיר לשלוש הזכיות של ריאל בליגת האלופות. הראשונה שבהן, שקטעה ב-1998 לא פחות מ-32 שנות בצורת, היתה המתוקה מכולן. ריאל היתה אנדרדוג בגמר מול יובנטוס, אבל שיתקה את ההתקפה האימתנית של האיטלקים וניצחה 0:1. "איפה דל פיירו? איש הברזל אכל אותו", נכתב בעיתונים. פירוש המילה היירו בספרדית – ברזל – התאים לו יותר מכל. ב-2002 הוא הניף את הגביע כקפטן.

על אף התפקיד האחורי, לא הפסיק היירו לכבוש בתדירות גבוהה יחסית. באופן חריג, הוא היה מלך השערים של ספרד בכל הזמנים, עם 29 כיבושים, תוך שהוא חולף על פני אמיליו בוטראגניו. מאז פרישתו, עברו אותו ראול, פרננדו טורס ודויד וייה, אך זה לא מוריד דבר מעוצמת ההישג.

הפרישה מכדורגל היתה אמורה, כמובן, להיערך במדי ריאל, אבל המועדון החליט אחרת. שעות ספורות אחרי הזכייה באליפות ב-2003, פורסמה ההודעה הסנסציונית – המאמן ויסנטה דל בוסקה פוטר והקפטן הוותיק הועזב, על רקע האכזבה מהפסד ליובנטוס בחצי גמר ליגת האלופות. ולדאנו, שאחראי במידה רבה לפריחתו של היירו, הוא שקיבל את ההחלטה האומללה כמנהל הספורטיבי. הספרדי נדד לקבל שכר נאה בקטאר ותלה את הנעליים אחרי קדנציה קצרה בבולטון האנגלית.

מאז הוא המשיך לעבוד במרץ, מילא תפקידים ניהוליים בהתאחדות, וב-2011 חזר הביתה למלאגה לקדנציה קצרה כמנהל הספורטיבי. היתה זו שיבה מרגשת למועדון שלא רצה אותו כנער באקדמיה, אבל היירו תמיד שמר פינה חמה בלב לקבוצה שאהד כילד, ובה גדלו אחיו. גם לריאל, שפגעה בו, הוא לא היסס לחזור כעוזרו של קרלו אנצ'לוטי בעונה שעברה. איש הברזל, כך נדמה, לא שומר טינה. זו בהחלט תכונה מבורכת, כאשר הוא מתקרב בצעדי ענק לתפקיד ניהולי בהתאחדות הכדורגל שלנו. בינתיים, הוא יכול להיות בעד שתי הקבוצות כאשר מלאגה תארח את ריאל ביום ראשון.