מהיר ועצבני: על הקרב הפרוע בין אתלטיקו מדריד לברצלונה

מאזנה של אתלטיקו מדריד מול ברצלונה של לואיס אנריקה עגום במיוחד – שישה הפסדים בשישה משחקים, ומוזר למדי שהיה לה סיכוי לשבור את הרצף עד השניות האחרונות של המשחק אותו סיימה עם תשעה שחקנים. "אני גאה בשחקנים", הצהיר אתמול דייגו סימאונה בתום ההתמודדות בקאמפ נואו, ויש לו סיבה מצוינת לכך. חניכיו נתנו פייט מעורר השראה בנחיתות מספרית, והעובדות מדברות בעד עצמן – בכל המחצית השנייה בעטה ברצלונה פעם אחת בלבד למסגרת שערו של יאן אובלק. תוסיפו לכך שלוש בעיטות בלבד במחצית הראשונה, ותקבלו אחוז ניצול הזדמנויות נהדר מבחינת הקטלונים, אך מצד שני הם לא יכולים להרגיש מרוצים במיוחד. מול יריבה שמשחקת במערך 0-4-4 במשך כחצי שעה, אפשר היה לצפות לתוצאה משכנעת הרבה יותר.

באופן כללי, תוכנית המשחק של אתלטיקו עבדה לא רע במשך דקות ארוכות. היא שלטה ללא עוררין ברבע השעה הראשונה, וגם עלתה ליתרון מוקדם בצדק. הלחץ הבלתי פוסק על מובילי הכדור של בארסה התבטא ב-27 חטיפות, וזה נתון סטטיסטי יוצא מהכלל, במיוחד לקבוצה בנחיתות מספרית. הממוצע העונתי של קולצ'ונרוס עומד על 20 חטיפות, לעומת 15 בלבד של בארסה שחוטפת הכי מעט כדורים בליגה הספרדית, וזה לא מפתיע כי הכדור נמצא בדרך כלל ברגליה. ואולם, אתמול ביצעה המארחת 13 חטיפות בלבד, מתוכן רק ארבע במחצית המגרש של היריבה, ומתוכן רק אחת אחרי ההפסקה.

לואיס סוארס מוביל את הליגה כולה עם 21 חטיפות בשליש האחרון של המגרש, וזו עדות לעבודה ההגנתית המופלאה של החלוץ האורוגוואי. אתמול הוא לא גנב אף כדור לאתלטיקו, וגם ליאו מסי וניימאר לא עשו זאת. ברצלונה הייתה אנמית למדי, הן בפתיחה והן אחרי ההפסקה. הספיקו לה 20 דקות רצחניות בשלהי המחצית הראשונה כדי לנצח. ייתכן כי הייתה שאננות מסוימת, ואחרי שתי ההרחקות החליט לואיס אנריקה לשמור כוחות לאור לוח המשחקים הצפוף בשבועות הקרובים. אך היתה זו טקטיקה מסוכנת. קלאודיו בראבו הציל עם המון מזל בעיטה של אנטואן גריזמן בתחילת המחצית השנייה, והנקודות לא היו בטוחות עד לשריקת הסיום.

כל זה גורם לחשוב כי אתלטיקו הייתה יכולה להשיג תוצאה חיובית אלמלא המשחק האלים שגרם לכרטיסים האדומים. סימאונה התלונן על השופט והצהיר כי אין לו טענות כלפי פיליפה לואיס ודייגו גודין, אבל סביר מאוד להניח שבחדר ההלבשה הוא השמיע דעה שונה ב-180 מעלות. אם כבר באים בטענות כלפי השופט אלברטו אונדיאנו מאיינקו, הרי שהוא אשם דווקא במתירנות כלפי המגן הברזילאי שכיסח את מסי מבלי להיענש במשך כל המחצית הראשונה. העבירה האחרונה שלו הייתה מחפירה באופן קיצוני, ויש לשקול השעיה ממושכת בגינה. באופן ביזארי למדי, אף שחקן אתלטיקו לא ביצע יותר עבירות מפיליפה לואיס שבילה 45 דקות בלבד על המגרש. גודין ספג שני צהובים בגין שתי העבירות הבודדות שלו על סוארס, ושניהם היו מוצדקים. חוסר האחריות של הקפטן האורגוואי בתיקול השני היה מדהים, במיוחד מבחינת שחקן מנוסה כמוהו. לא יכול להיות שום תירוץ הגיוני למעשה.

המשחק הפרוע הוא הנחיה ברורה של סימאונה, וגם הוא צריך לקחת על עצמו חלק מהאחריות. מצד שני, בזכות המאמן הארגנטיני קבוצתו לא אומרת נואש לעולם. בילבאו, למשל, נכנעה לפני שבועיים כאשר שוערה גורקה איראיסוס הורחק בקאמפ נואו בדקה הרביעית והובסה 6:0. הנחיתות המספרית של אתלטיקו לא תמיד הורגשה, והיא המשיכה לרדוף אחרי שחקני ברצלונה עד הדקה ה-90. לואיס אנריקה אף תרם למצב זה, כאשר נותר עם ארבעה שחקני הגנה גם כאשר חלוץ החוד הבודד של היריבה, גריזמן, הוחלף. בארסה לא הייתה נועזת מספיק, אתלטיקו דווקא כן.

במשחקים האחרונים נאלצת ברצלונה להתמודד עם תעוזה מסוג זה. גם בילבאו פעלה בשיטה דומה בשני משחקי רבע גמר הגביע, וגם מלאגה החליטה לא לשבת מאחור אלא להסתכל לקטלונים בעיניים. בשורה התחתונה האלופה ניצחה בכל המפגשים, אך זה לא היה טריוויאלי כמו ברוב משחקי הליגה בסיבוב הראשון. היא לא שמרה על רשת נקיה במשחק רביעי ברציפות, ואתלטיקו בעטה אף היא ארבע פעמים למסגרת. כאן המקום לציין את התרומה הכבירה של בראבו, שעדיין לא זוכה להערכה הראויה, וכמוהו גם אובלק. משום מה, קיים מחסום במעבר להגדרת שוערי צמרת. מנואל נוייר חצה אותו, ומעכשיו יהללו אותו ללא קשר לביצועיו בכל משחק נתון. הצ'יליאני והסלובני טובים ממנו העונה, וגם בעונה שעברה. למעשה, השיפור במשחק ההגנה של בארסה מאז הגעתו של לואיס אנריקה רשום בחלקו על שמו של בראבו – שוער יציב יותר בהשוואה לויקטור ואלדס, ששולט טוב יותר ברחבה (לעומת זאת, יכולתו של מרק אנדרה טר שטגן בליגת האלופות טעונה שיפור).

אז החיים לא קלים לאחרונה מבחינת ברצלונה, אבל היא ממשיכה להצליח, כי גם הגנה מאורגנת כמו זו של אתלטיקו קורסת בפני התקפות מעבר מהירות של השחקנים הטובים בתבל. לקראת הדקה ה-25 העבירה המארחת הילוך, הכדור נע במהירות מסחררת, והאורחת הגיבה בפאניקה. השער היה עניין של זמן, ולעורף של קולצ'ונרוס לא הייתה תשובה להצטרפות המהירה של ג'ורדי אלבה. מסי ביצע תנועה לשטח מת, ואי אפשר היה לעצור אותו. גם השער השני בושל על ידי מגן. דני אלבס, עם אסיסט חמישי בכל המסגרות, שלח כדור אמנותי שהצדיק את המספר של צ'אבי על גבו. אין שחקן טוב מסוארס כדי לקבל מסירה כזו – תנועתו ללא כדור צריכה להילמד בכל אקדמיה. בכלל, אין בעולם שחקן טוב מסוארס בשנה האחרונה. עם 31 שערים ב-32 משחקים העונה, הוא מתעלה גם על 25 כיבושים ב-43 הופעות ב-2014/15.

הכותרות התרכזו בניצחונה של בארסה ובברוטליות של אתלטיקו, אבל שני סיפורים חשובים נותרו קצת בשוליים, וחייבים להתייחס אליהם. במרכז העלילה הראשונה עומד ארדה טוראן. רצה הגורל, והמשחק הראשון מול האקסית נפל על יום הולדתו ה-29, אבל ללואיס אנריקה לא היו סנטימנטים, והוא השאיר את הטורקי על הספסל. זה המקום שלו בברצלונה, ולשם כך היה מוכן לשבת ביציע במשך חצי שנה, עד להסרת האיסור על ההעברות. לו היה נשאר באתלטיקו, מקומו בהרכב היה מובטח. הזמן יגיד אם ארדה צדק בהחלטתו, ואם המעבר הצדיק את עצמו. אולי הוא הרגיש שהגיע למיצוי בוויסנטה קלדרון, אולם בסגנון של ברצלונה הוא לא משתלב באופן טבעי באף משבצת – לא כקיצוני בשלישיית החוד, וגם לא במקום איבן ראקיטיץ' או אנדרס אינייסטה. הוא אופציה נהדרת לרוטציה, אך לא מעבר לכך. מנגד, יאניק פריירה קראסקו הבלגי עושה עבודה אדירה במקומו בשורות אתלטיקו, והצטיין גם אתמול.

העלילה השניה היא הטרגדיה של אוגוסטו פרננדס. הארגנטיני בן ה-29 הגיע החודש מסלטה ויגו כדי למלא את מקומו של טיאגו הפצוע בקישור אתלטיקו, והשתלב מצוין במערך. היה לו משחק טוב מאוד אתמול, עד הפציעה ברצועות ברכו. זהו אובדן משמעותי מאוד לסימאונה לקראת המשך המאבקים בליגה ובליגת האלופות. כאשר ירד פרננדס בדמעות מהמגרש, ניגש אליו חבייר מסצ'ראנו, חברו לשעבר לריבר פלייט, ונישק אותו בניסיון לנחם. זו היה הרגע המרגש ביותר, ואותו נרצה לזכור, בניגוד לעבירות הפרועות של פיליפה לואיס.