מאמן צמרת, מנהיג יקר: אורן יוסיפוביץ על ברק בכר ובן רייכרט

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

הכי טוב: מאור בוזגלו

פחות טוב: סיראז' נסאר

אלי גוטמן מצץ את הסוכריה (או שסבל מפצע בלשון) כאילו שאין לו מה להפסיד. כמו מישהו שהתעללו בו כל כך הרבה עד שהוא מפסיק לצעוק ומתחיל לצחוק, הוא היה מאוד שלו בסיום ההפסד של הפועל תל אביב להפועל באר שבע. הוא שלט במראיינים, פיזר ידיעות על רכש, היה קול עד כדי חשד. הוא יודע לאן הגיע. הוא יודע מול מי שיחק אתמול. הוא יודע שלסיים מול באר שבע ב-1:0 מגול עצמי, ובעשרה שחקנים, זו מעשייה על גבול הנס הרפואי.

הפועל תל אביב הגיעה למשחק הזה אחרי שבעה משחקי בית ללא גול, וחתמה אותו עם 12 שעות כדורגל רצופות בלי להצמיד כדור לרשת. הפועל באר שבע הגיעה לבלומפילד עם מעל ל-80% הצלחה בשבעת משחקי החוץ האחרונים שלה. תכניסו את כל הנתונים האלה לתוך 90 דקות ובשום קונסטלציה לא תזכו בכסף אם לא שמתם 2. זה היה באנקר מארץ הבאנקרים, וכמנהגם של באנקרים מארצות הבאנקרים, זה אף פעם לא קל כמו שזה נראה. אז הפועל באר שבע חוותה את משחקה החלש ביותר מאז ההפסד לעכו, והפועל תל אביב הציגה את יכולתה ה'טובה' ביותר מאז הניצחון מול בני יהודה. וזה נגמר, כמו שאמר אתמול עמית גולדשטיין ביציע העיתונאים, חצי-אפס לטובת מוליכת הטבלה.

את החצי-אפס הזה עשה אביחי ידין, אבל יותר מכך עשה אותו מאור בוזגלו. כמה דקות לשריקה, אבא יעקב התקדם אל תוך יציע הכבוד וסינן 'עייפו אותי' - כל כך הרבה משחקים של כל כך הרבה בנים לאחרונה. הוא התיישב בדיוק בזמן שהקהל הבאר-שבעי שר את השיר של בנו מאור. וכמה עשרות דקות לאחר מכן אותו מאור ב. בישל גול עצמי - זו הרי מומחיותו. תאשימו את ידין עד מחר - מאור ב. ידע מה הוא עושה ולאן בועט. ואלא אם ידין נעלם באותה השנייה, הרגל שלו שולחת את הכדור לרשת, כל פעם מחדש.

ושוב, שום תוצאה אחרת לא היתה אפשרית. ברק בכר כאילו ניסה לתת לגוטמן הוותיק את כל הכבוד שבעולם. הוא אפילו הושיב את מליקסון על הספסל. עד אמש, בשתי הפעמים שמאור מ. לא פתח בהרכב, באר שבע לא ניצחה (בעכו, ובסמי מול מכבי חיפה). אתמול מליקסון שוב לא ב-11, ובאר שבע שוב צלעה.

אז באר שבע השלימה עוד ניצחון ברור בדרך לעוד שבוע בפסגה, ולאור הלו"ז שנשאר לה עד הבית העליון, יהיה הזוי מצדה שלא לסיים במקום הראשון. והפועל תל אביב הפסידה עוד הפסד ברור בסדרת המשחקים הבלתי אפשרית עבורה (נותרו: דרבי, רעננה, מכבי חיפה) כל הדרך למאבק האיתנים מול הפועל עכו. ובמשחק כל כך שקוף עם תוצאה כל כך שקופה, נתייחס לשני גיבורים שתפוקתם ברורה, אך לא ברור עד כמה.

כשאלי גוטמן אסף את האליפות הראשונה שלו, עם הפועל חיפה, ברק בכר עוד לא היה בן 20. ילד שמתיימר לחרוך את הקו. אתמול גוטמן הרים עיניים למעלה כשדיבר על באר שבע. "בן אדם צריך לדעת איפה הוא חי", הוא אומר. "אם צריך לעשות אסרטגיה מסוימת, צריך גם לא להתבייש לעשות אותה. אתה משחק נגד יריב שמועמד לאליפות - מה רצית, שנשחק פתוח ונקבל 5?!". הוא, גוטמן, עם כל הניסיון והמתכת, מדבר ככה על קבוצה שאותה מוביל נער בן 36.

ברק בכר חוטף מחמאות כבר הרבה זמן. הוא עדיין יצטרך לזכות באליפות כדי לקבל גושפנקה של ממש, אבל הסטטיסטיקה כבר תומכת בו, כבר מריצה אותו לתואר הבלתי רשמי "המאמן הישראלי בפורמה הטובה ביותר כיום".

בכר החל את קריירת האימון שלו במחזור השישי של עונת 2012/13. הוא החליף את גילי לנדאו בקרית שמונה, וסיים את העונה הראשונה שלו במקום החמישי. מאז החל את העונה הראשונה שלו כמאמן בוגרים ועד היום עברו 93 מחזורי ליגה. להלן כמות השבועות של כל מאמן במקום הראשון, מאז.:

אתם קולטים?

מאז שברק בכר החל עונה מלאה בליגת העל, הברנש היחיד ששהה בפסגה יותר זמן ממנו מאמן את פיורנטינה. ובכר לא אימן את הקבוצה העשירה בישראל - את שבועות הטופ שלו הוא צבר בקרית שמונה ובבאר שבע. גם אם לוקחים את כל השבועות מאז מונה למאמן, הוא עדיין במקום השני - חולק אותו עם אוסקר גרסיה (אף הוא עם 26 מחזורי פסגה). בכר הוא היחיד שאיכשהו מתמודד עם מהפכת הזרים של מכבי תל אביב. הוא הישראלי היחיד שמעז להרים ראש, עם פי 6.5 מהמקומי שבא אחריו. למחמאות אולטימטיביות יותר עוד נחכה - בכל זאת, תארים מדברים יותר ממספרים. אבל חוצפה ותעוזה לא באמת מלמדים בקורס מדריכי כדורגל, וכנראה שלבכר יש אותן. יש אותן, ובגלל זה הוא מתברג למקום הראשון גם מול עשירים ממנו. יש אותן, ובגלל זה הוא יכול להושיב את ברדה ואת בוזגלו ואת מליקסון ואת שהר ואת ארבייטמן על הספסל - והידיים לא רועדות.

הרשימה הזו לא חורצת גורל (גוטמן זכה בשתי אליפויות, בן שמעון קטף אחת והחזיק בהרבה שבועות פסגה, אלישע לוי מכיר טוב מאוד את הצלחת), אבל היא אומרת הרבה על המומנטום הנוכחי. והמומנטום של ברק בכר הוא הטוב ביותר בישראל.

הפורמה המשוגעת של בן רייכרט

"אמרתי לבן [רייכרט] במחצית, שייזהר, שלא ישאיר אותנו בעשרה שחקנים", סיפר גוטמן. "שחקנים צריכים להיות אחראים כלפי המועדון שלהם". אבל ברור שהגיע עוד צהוב.

אנחנו כבר אוטוטו בפברואר, ולהלן חשבונית מס על מיליון יורו:

14 הופעות בהרכב
11 פעמים שהוחלף
3 הופעות כמחליף
2 משחקים מלאים (2 תיקו)
2 השעיות (1 איחור, 1 צהובים)
2 משחקים בהם לא שותף (מקצועי)
1 כרטיס אדום

ומיד יגידו שהכסף מכביד על רייכרט, אבל זו תהיה מחמאה, זו תהיה בריחה מאחריות. תגידו מה שתגידו על רייכרט, עד כה לא נראה שזה הטיפוס. הוא לא בורח מאחריות. הקבוצה, כך נראה, באמת חשובה לו. כרגע, פשוט, לא נראה שהוא מסוגל ליותר. כשהביאו אותו מקרית שלום, ידעו בהפועל על הטמפרמנט בזמן משחק. ראו את הכרטסת עוד מימי רמת השרון. היו בהפועל שהתלהבו מהאגרסיביות, מהכסאח, הם רצו מנהיג כזה, גרזן כזה.

אבל רייכרט לא רק שלא עוזר לאדומים עד כה העונה - הוא פוגע. בפעמיים הבודדות (מתוך 21 מחזורים!) שסיים משחק מלא, הקבוצה לא ניצחה. בפעם היחידה שכבש, בגביע, הפועל הפסידה. עד כה רייכרט לא מספק את הסחורה, ויותר מזה. בלי קשר לתג המחיר - נראה שרייכרט לא בשל להיות המנהיג אותו ייעדו להיות. לא עכשיו, ולא מחר. אולי בעוד שנתיים. אולי. אם כבר, עצם העובדה שבהפועל חלמו על רייכרט כמנהיג - היא שהבהירה עד כמה לאדומים אין מנהיג. עד כה, עזבו מנהיג ודברו כדורגל - רייכרט עולה להפועל יותר מדי, וזה לא רק עניין של כסף.

איך ממתנים את הילד, שאלתי. "חינוך לריכוז", אמר גוטמן. "ואני מאמין שבקרוב הוא יבין את זה".

בינתיים, את הדרבי הוא יבין ביציע. הרי תמיד היה אוהד.

orenjos@walla.co.il