לב אמיץ: גרג אולסן הפך לכוכב בלתי צפוי בקרוליינה פנת'רס

"(איך קוראים לך?) G-Reg. (מה אתה עושה?) מקבל מצ.... (איך אתה עושה את זה?) מוריד את התחתונים, נותן לה לראות את הרגל השלישית שלי. אני מבלה בקומה השביעית, אני צריך לגרום לפרגיות האלה לדעת שביג גרג בבית ואני הולך לגרום לזונות האלה להיחנק. על האשכים שלי, על הז... שלי, אני עושה את שלי מהר. על הפנים שלה, על החזה, מכניס את הז... שלי בין השד... שלה. קדימה חבר'ה, בואו נהיה מוזרים. תכניס את הז... שלך בתוך האוזן שלה. בזמן שאני צוחק על החבר'ה האלה, אשים את האשך שלי בעין שלה (רק רגע, בעין שלה?) בעין שלה".

עם המילים הקסומות הללו, העולם גילה לראשונה ב-2004 את גרג אולסן, אז שחקן ההוריקנס מאוניברסיטת מיאמי וחבר להקת הראפ האיומה "7th Floor Crew", שנקראה על שם הקומה בה התגוררו במעונות שחקני הפוטבול ושהוציאה שיר אחד בלבד, איום במיוחד, כפי שניתן לראות. G-Reg, הלא הוא אולסן, היה אחראי לשירה באחד הבתים והוא וחבריו הסתבכו קשות באוניברסיטה וזכו לקיתונות של ביקורת ברחבי ארצות הברית על המילים הגסות והתכנים הסקסיסטים.

למזלו של אולסן, הוא היה מספיק טוב בתפקידו כטייט אנד על כר הדשא והמעידה המיותרת ההיא, שאחריה הגיעה ההתנצלות המתחייבת, לא הפריעה לו להיבחר במקום ה-31 של הסיבוב הראשון בדראפט 2007, על ידי סגנית האלופה הטרייה שיקגו. שלושה חודשים לפני אותו דראפט, הברס הפסידו בסופרבול לפייטון מאנינג, בדיוק אותו קוורטרבק שאולסן, הפעם כבר בתור כוכב גדול בקרוליינה ובחור הרבה יותר רציני ונחמד, ינסה לנצח כדי להשיג לעצמו טבעת אליפות.

הוא נולד בוויין, ניו ג'רזי, 30 ק"מ ממנהטן, ב-1985 ובמהרה צמח לגובה, עד 1.98 מטר, מה ששלח אותו באופן טבעי לשחק כדורסל. אלא שהילד נמשך לפוטבול ובתיכון, הצטרף לקבוצה המקומית אותה אימן אביו במשך כשלושה עשורים. מאותה קבוצה יצא גם כריס ג'וניור, אחיו הבכור, שהיה הקוורטרבק של אוניברסיטת וירג'יניה, אבל לאיש לא היה ספק שגרג הוא השחקן המוכשר ביותר במשפחה ובשנתו האחרונה בתיכון הוא הוכתר כטייט אנד השני בטיבו בשכבת הגיל שלו בכל ארצות הברית.

מכללת נוטרדאם היוקרתית הגיעה איתו לסיכום והוא התחייב אליה, אבל ברגע האחרון עבר למיאמי, שם חיכה בסבלנות להזדמנות וכאשר היא אכן הגיעה, לא הביט לאחור. היכולת הנהדרת סידרה לאולסן חוזה לחמש שנים עם הברס מיד לאחר הבחירה בדראפט ובתום עונת התאקלמות לליגה של הגדולים, הוא החל לייצר קשר טוב עם הקוורטרבק ג'יי קאטלר.

בעונתו השנייה בליגה, אולסן כבר הפך לאחד האנשים החשובים בשיקגו ונבחר על ידי התקשורת המקומית לשחקן העונה. הוא המשיך לככב ב-2009, עם 60 תפיסות ו-612 יארד ובתקופה הזו, גם החל לתרום לקהילה והקים קרן מיוחדת, שגייסה תחילה תרומות למלחמה בסרטן. אמו של אולסן התגברה על המחלה לפני למעלה מעשור, אירוע שעיצב אותו רבות בגיל צעיר ובמסגרת הקרן, מאורגן בכל שנה בגרנט פארק בשיקגו טורניר "קיקבול" (מעין בייסבול פארקים, שבמקום עם מחבט משוחק עם כדור אותו בועטים מבסיס הבית) ענק, הגדול בעולם, המושך מאות משתתפים.

לצערו של אולסן, אחרי העונה השלישית בעיר הרוחות, העסק החל לדעוך. הברס החליפו מתאם התקפה והסגנון השתנה ולא התאים לטייט אנד הפיזי (115 ק"ג) והמתוחכם. בסיומה של העונה, הברס הבינו שזו ההזדמנות האחרונה שלהם לקבל משהו על אולסן, לפני שיעזוב ללא תמורה עם תום חוזהו. לכן, בקיץ 2011 נשלח השחקן לקרוליינה בטרייד, תמורת בחירת סיבוב שלישי. בדיעבד, הג'נרל מנג'ר לשעבר, ג'רי אנג'לו, שהיה אחראי על הטרייד הזה, הודה שהוא היה טעות גדולה. לאחרונה בחר ה"שיקגו טריביון" את הטרייד על אולסן כאחד מ-20 הגרועים בתולדות העיר.

אולסן ואשתו קארה ארזו את הדברים ועשו את הדרך דרומה לשארלוט ובעונתו הראשונה במדי הפנת'רס, שהייתה גם עונת הרוקי ההיסטורית מבחינה מספרית של קאם ניוטון, שוב הוא נזקק לזמן להתאמות והסתגלות. בסיומה של העונה ההיא, חייו של אולסן השתנו. קארה ילדה תאומים, בן ובת, אחים קטנים לטייט הבכור. אלא שבעוד הבת יצאה ללא בעיות, לבן, טי ג'יי, התגלתה כבר במהלך ההיריון בעיית לב נדירה (הצד השמאלי של הלב שלו קטן מדי), מה שחייב אותו לעבור ניתוח לב פתוח בשעותיו הראשונות ומאז, עוד שלושה ניתוחים ושלל טיפולים.

לאחר הלידה, השחקן ישן בבית החולים בשארלוט במשך חודש שלם ובכל בוקר נסע משם לאימונים ולמשחקים. רבים ציפו לירידה מובנת ביכולת, אבל אולסן הגיב עם שיא קריירה של 843 יארדים בתפיסות. במהלך אותה עונה הוא סיפר: "בקושי נתנו לנו להחזיק את טי ג'יי כשהוא נולד. כל הזמן היו סביבו רופאים, שניסו לעזור לו. למדתי המון על עצמי ועל המשמעות של אחריות, כאבא, בעל וחבר לקבוצה. אני לוקח כל אחד מהתפקידים האלה בשיא הרצינות ומנסה לתמרן בין כולם בצורה הכי טובה".

מי שעזר לאולסנים יותר מכל באותם ימים קשים היה הבעלים של הפנת'רס, ג'רי ריצ'רדסון, שהתייחס לזוג כאילו היה חלק מהמשפחה והעמיד מטוס פרטי, שהטיס את גרג וקארה לפגישות עם רופאים מומחים בבוסטון. ה"ג'יי" בשמו של טי ג'יי היא ג'רי, על שם הבוס.

בשבוע שעבר, אחרי העלייה לסופרבול, אולסן הוריד את המשפחה לכר הדשא ובתקשורת האמריקאית נכתב: "הקשיים שהמשפחה הזו עברה בשנים האחרונות היו גדולים יותר מכל מכה שהטייט אנד חטף על המגרש. הקרב שלהם על טי ג'יי עיצב את אולסן כאדם ונתן לו את המוטיבציה להיות השחקן הכי טוב שהוא יכול. הוא לא עושה את זה בשביל עצמו. כל תפיסה, כל טאצ'דאון, הכול בשביל המשפחה. גם היו שום דבר לא בטוח לגבי עתידו של טי ג'יי, אבל גרג ואשתו אופטימיים".

קרן הצדקה מעבירה כיום גם תרומות למאבק במחלת הלב ממנה סובל טי ג'יי והפעילות של אולסן, שכללה העברת סכומים של 25-30 אלף דולר לכ-25 משפחות עד היום, הובילה לכך שהוא היה אחד המועמדים הסופיים לפרס "איש השנה של ה-NFL".

את ההקרבה למען המשפחה, אולסן מראה בשנים האחרונות על המגרש בכל יום ראשון. בעונה שעברה הוא הפך לבלתי עציר, עם 1,008 יארד ב-84 תפיסות ובנוסף, לחוסם נהדר, שדורג בצמרת הטייט אנדים בליגה בתרומה שלו, בשילוב בין תפיסות לבין היכולת לסייע לקוורטרבק ולמנוע משחקני ההגנה הדוהרים לעברו לבצע את משימתם. אחרי שני הפסדים מול האקסית, הוא גם הצליח לנצח לראשונה את שיקגו, במשחק בו תפס ל-72 יארד.

לפני תחילת העונה הנוכחית, הוא קיבל הארכת חוזה לשלוש שנים ושדרוג כספי וענה בגדול, עם שיא קריירה חדש של 1,104 יארד, מקום שני בליגה לשחקנים בעמדה שלו. עבור התקפה שאיבדה כבר במשחקי קדם העונה את התופס הטוב ביותר שלה, קלווין בנג'מין, השיפור הבלתי נגמר אצל אולסן, שכלל שלושה משחקים של כ-130 יארד בתפיסות ובחירה שנייה ברציפות לפרו בול, היה קריטי והוביל ל-17 ניצחונות מתוך 18 משחקים ולמקום בסופרבול, לראשונה מזה למעלה מעשור.

בליגה שמדברת כולה (ובצדק) על היכולות הפנומנליות של רוב גרונקובסקי מהפטריוטס, על היעילות של טיילר אייפרט מסינסינטי ועד לאחרונה, גם על ג'ימי גרהאם שנעלם השנה בסיאטל, אולסן הוא הטייט אנד המושלם שאיש לא שם לב אליו, אבל הוא לא מפסיק ליצור עבור הפנתרים. הוא האקס פקטור של ההתקפה והשחקן אליו הולך קאם ניוטון כשהוא בצרות.

עד כמה הוא מרכזי בהתקפת קרוליינה? בעונה הסדירה, אותה הקבוצה סיימה במאזן הטוב בליגה, 1:15, אולסן שיחק ב-95.9 אחוז מהמהלכים ההתקפיים. למעשה, הוא זכה למנוחה רק לאחר שהמשחקים הפכו לגארבג' טיים, וגם זה בקושי. ג'ייסון וויטן, הטייט אנד מדאלאס ודיאנדרה הופקינס, התופס של יוסטון, הם שני שחקני ההתקפה היחידים בליגה שאינם שחקני קו או קוורטרבקים, אלא שחקני "סקילס" (טייט אנדים, תופסים ורצים), שרשמו אחוזי השתתפות גבוהים ממנו.

בהיעדרו של בנג'מין, אולסן תפס העונה 77 כדורים, 33 יותר מכל שחקן אחר בקבוצה. מתוך אותן 77 תפיסות, 52 היו לדאון ראשון או לטאצ'דאון, כך שהן גם היו מאוד משמעותיות. 16 מהתפיסות שלו היו לכדורים שעברו באוויר יותר מ-20 יארד ובקטגוריה הזו הוא במקום השני בליגה, אחרי גרונק. כלומר, לפעמים ניוטון מעיף את הכדור לעננים ומקווה שאולסן יוריד אותו משם. וזה בדיוק מה שקורה.

דני קלי מ-"SB ניישן" כתב: "אין לאולסן אוטובוס מסיבות כמו לגרונק, אבל ההתקפה הנפיצה של הפנת'רס עוברת דרכו. הוא אחד השחקנים הכי אנדרייטד בליגה" ואילו מאמן אריזונה, ברוס אריאנס, אמר לפני גמר ה-NFC: "הוא לא כמו הטייט אנדים האחרים שפגשנו. הוא בעיה חדשה לגמרי, כי הוא נמצא בכל מקום במגרש". ואכן, התקשורת האמריקאית הוצפה השנה בכתבות שהציגו את היכולת של אולסן לבצע כמעט כל דבר במסגרת ההתקפה.

לקראת סיום העונה, שמו של אולסן עלה לכותרות גם באופן משעשע יותר. לשחקני הפנת'רס יש העונה מנהג, לעשות תמונה קבוצתית לאחר הניצחונות ולבצע בה את תנועת ה"דאב", שהפכה למפורסמת. באחת מאותן תמונות, אולסן עבר במקרה מאחור והמצלמה תפסה אותו מביט בפנים חתומות ובצורה אדישה במיוחד על חבריו המאושרים. התמונה ההיא הפכה במהרה למם שהציף את האינטרנט ואולסן עצמו הגיב בהנאה וצייץ בטוויטר שלו סרטון בו נראה הבן שלו, טייט, מבצע את ה"דאב".

לא כל חובבי ה-NFL מתחברים לחגיגות המוגזמות של קאם ניוטון וחבריו, אבל מי שבכל זאת רוצה להתייצב לצד הפנת'רס, יכול לפנות לאולסן, הצלע הרגועה של הקבוצה, האיש שהמשפט "מים שקטים חודרים עמוק" נכון לגביו, אולי יותר מכל שחקן אחר בליגה.