זוכה ובוכה: סיפור המעבר של אאילטון מוורדר ברמן לשאלקה

חרטה מתמשכת על החלטה שגויה באשר לעתידך היא תחושה איומה. ספק אם היה בתולדות הכדורגל שחקן שהצטער יותר על חוזה שחתם מראש מאשר אאילטון, החלוץ הברזילאי של ברמן שהסכים באוקטובר 2003 לעבור לשאלקה בקיץ 2004. בתקופה שחלפה בין לבין, הוא אכל את הלב. "במשך חודשים לא ידעתי מה לעשות. הסתגרתי בבית בשירותים, ישבתי על האסלה וחשבתי לעצמי – למה שאלקה? מדוע אני עוזב לשאלקה?", הוא סיפר בדיעבד. סוכנו ניסה למנוע את הקטסטרופה. הוא התקשר ללא הרף למנכ"ל שאלקה רודי אסאואר וביקש לבטל את הכול. "אביא לך ברזילאי אחר", הוא הבטיח. אסאואר לא היה מוכן לשמוע. הוא רצה את אאילטון, הסקורר הלוהט ביותר של הבונדסליגה. ואיך אפשר היה לוותר – הרי הבחור קרע רשתות על בסיס שבועי בדרך לאליפות סנסציונית. עבור השחקן עצמו, היתה זו אליפות הדמעות.

אאילטון היה ונשאר אחד הזרים המיוחדים ביותר שכיכבו בבונדסליגה מאז הקמתה. הוא הגיע לברמן באוקטובר 1998 על תקן חלוץ אלמוני לחלוטין בן 25 אחרי שאותר על ידי הסקאוטים במדי טיגרס המקסיקנית. המאמן שנתן את האישור למהלך, וולפגנג זידקה, פוטר ימים ספורים לאחר מכן, והברזילאי מצא את עצמו עם פליקס מאגאת הקשוח, פריק של כושר גופני ואימונים מפרכים. אאילטון השמנמן לא מצא חן בעיניו מהרגע הראשון. "בשביל מה אני צריך פודינג עם שתי רגליים?" הוא שאל. והוא לא היה היחיד. אנדראס הרצוג, הקשר האוסטרי המפורסם שהיה המנהיג של ורדר באותה תקופה, תהה בפומבי: "מאיזו קונדיטוריה החתימו אותו?"

מאגאת סירב אפילו לשקול לשלב את החלוץ בסגל ואירגן לו מקום קבוע ביציע. לא מפתיע שהברזילאי תיעב את המאמן. מספרים שהמילים הראשונות שלמד בגרמנית היו "מאגאת לא טוב". "הכול טוב בברמן חוץ ממזג האוויר הקר, השפה הקשה ומאגאת", הוא אמר בציניות. במועדון התכוונו לשלוח אותו אחר כבוד לברזיל בהזדמנות הראשונה, אך למזלו מאגאת באמת היה לא טוב עבור הקבוצה מהצפון, וגם האוהדים לא סמפטו אותו בלשון המעטה, כי הרי הוא היה סמל של היריבה האזורית המבורג כשחקן. ורדר הסתבכה במאבקי תחתית, היתה בסכנת ירידה ממשית, ובתחילת מאי 1999 פוטר מאגאת אחרי ארבעה הפסדים רצופים. תומאס שאף הוזעק מקבוצת המילואים במקומו, השאיר את ברמן בליגה, זכה בגביע, וביקש להשאיר את אאילטון לקראת העונה הבאה. זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה.

בניגוד מוחלט לקודמו, שאף טיפל בשחקנים בכפפות של משי. הוא סלח לאאילטון על האיחורים התכופים לאימונים, לא העניש אותו יתר על המידה כאשר התעכב בחופשות מולדת, ויישם סגנון משחק סופר-התקפי שהתאים באופן מושלם לכישוריו של הברזילאי. האוהדים הגרמנים נדהמו לגלות של"פודינג עם שתי רגליים" יש יציאה מסחררת מהמקום. אאילטון אהב לחכות לכדור על גבול הנבדל, ניזון ממסירות עומק וניצל את הכוח המתפרץ שלו כדי להבקיע לעמדות כיבוש. אחוז ניצול ההזדמנויות שלו היה טוב בזכות בעיטה אדירה בשמאל, וגם ברגלו הימנית הוא ידע לשלוט בכדור לא רע בכלל. גם הרצוג למד להעריך אותו, בעוד שיתוף הפעולה עם קלאודיו פיסארו הפרואני בחוד היה מוצלח במיוחד.

במשחקו הראשון בהרכב של שאף כבש אאילטון ובישל פעמיים ב-2:7 מהפנט בוולפסבורג. מאז הוא לא הסתכל לאחור. עונת 1999/00 הסתיימה עם 12 שערים ו-10 אסיסטים. בעונה שלאחר מכן הוא הפציץ כבר 14 פעמים, בעוד פיסארו תרם 19. כאשר הפרואני פותה לעזוב לבאיירן מינכן, נותר אאילטון הכוח המרכזי בחוד, ובעונת 2001/02 העלה את מאזנו ל-16 כיבושים. בשלב זה, גם הכינויים השתנו לגמרי. בברמן קראו לו "כדור ברק", כיאה לשחקן שמופיע משום מקום ואז – בום! – הכדור ננעץ ברשת.

התפתחות חיובית נוספת עבור אאילטון התרחשה בקיץ 2002, כאשר שאף והמנהל הספורטיבי קלאוס אלופס הבריקו עם החתמה גאונית של יוהאן מיקו. הפליימייקר הצרפתי האלגנטי התאים באופן מושלם לברמן, והברזילאי נהנה יותר מכולם ממסירותיו המרהיבות. 16 שערים ושבעה בישולים היו לאאילטון ב-2002/03, ובשלב זה השתן עלה לו לראש. הוא הרגיש שמגיע לו לשחק בקבוצה גדולה יותר, וגם התנאים הכספיים כבר לא סיפקו אותו. בקיץ 2003 גם הפרשה המסורתית בנושא חזרה מאוחרת מהחופשה היתה חריגה בחריפותה. בקיצור, אסאואר פנה לאאילטון באוקטובר בעיתוי מוצלח מבחינת שאלקה. אחרי שלושה ימים של התלבטות והתייעצויות משפחתיות, נפלה ההחלטה לעבור לגלזנקירשן החל מהעונה שלאחר מכן ולקבל שכר חלומי של 4 מיליון יורו לשנה.

יש לציין כי ברמן היתה רגילה לפשיטות של שאלקה על שחקניה. ב-1998 החתים אסאואר את השוער אוליבר רק, וב-2002 עשה זאת שוב עם מחליפו פרנק רוסט. התנהלות זו נתפסה כנבזית כי אסאואר בילה שש שנים בברמן כשחקן בשנות ה-70', כיהן לאחר מכן כמנכ"ל וכאשר נפרד הצהיר: "ורדר תישאר לנצח בליבי". התברר שאהבה הזו לא הפריעה לו לסמן דווקא את האקסית כספקית שחקנים בניגוד לרצונה, אבל במקרה של אאילטון נחצו כל הקווים האדומים. לא רק הברזילאי נשדד מברמן – במקביל החתימה שאלקה באופן דומה גם את הבלם הסרבי מלאדן קרסטאיץ'. נשיא ברמן פרנץ בומרט התקשר לאסאואר בזעם והטיח בו: "הרסת את הפרויקט של חיי".

בנקודת הזמן הזו אפילו בומרט לא הפנים עד הסוף עד כמה הפרויקט הזה היה מוצלח. ברמן אמנם פתחה את 2003/04 בכושר טוב, אך שאלקה נתפסה כמועדון עם שאיפות גדולות יותר. היו שהשוו את תוכניות הרכש של אסאואר לאלה של רומן אברמוביץ' בצ'לסי, והוא אפילו היה קרוב להחתים את פרננדו מוריינטס מריאל מדריד, לפני שהלך על הברזילאי. המאמן יופ היינקס אמר אז: "אאילטון יחזק אותנו לקראת המשחקים בליגת האלופות". היתה רק בעיה "קטנה" אחת – בסיום העונה העפילה דווקא ברמן לצ'מפיונס-ליג אחרי שהשלימה דאבל עוצר נשימה, בעוד שאלקה הסתפקה במקום השביעי.

אי אפשר להגזים בתרומתו של אאילטון לדאבל הזה. האוהדים אמנם התקשו לעכל את הבגידה, אך התאהבו בכל שבוע מחדש בסקורר המופלא שלהם. ברמן הציגה משחק עילאי, הסגנון ההרפתקני של שאף גרם לכל גרמניה לעצור את נשמתה, והברזילאי סיים את העונה עם 28 כיבושים – המאזן הטוב ביותר מאז קרל היינץ רומניגה ב-1981 הרחוקה. תוסיפו שמונה בישולים, ותקבלו עונה אדירה באופן קיצוני. די להזכיר את ה-4:4 מול שטוטגרט, בו בישל אאילטון פעמיים לשותפו הקרואטי איבן קלאסניץ', ואז הבקיע צמד בעצמו.

המסע הקסום הזה, בניצוחם של קלאסניץ', מיקו ואאילטון, הגיע לסיומו ההולם בניצחון 1:3 במינכן על באיירן. כל חברי השלישיה מצאו את הרשת, וברמן חגגה אליפות שני מחזורים לפני סיום העונה, דווקא במגרשה של היריבה העשירה שנחשבה לפייבוריטית ברורה לפני שתחילת העונה. כאשר נשמעה שריקת הסיום, רץ אאילטון להתחבק עם המאמן. החיוך על פניו נעלם במהרה, והתחלף בבכי חסר מעצורים. לשווא ניסו שאף ואלופס לנחם אותו. אאילטון הפנים אז יותר מתמיד את גודל הטעות. איך אפשר לנטוש קבוצה כזו ברגע השיא? איך אפשר לעזוב את המאמן היחיד שהבין אותו? איך אפשר להשאיר מאחור את כל החברים בחדר ההלבשה המלוכד? הוא נבחר לשחקן העונה, והפך לזר הראשון שזכה לכבוד זה, אבל הלב כאב.

כבר אז, עוד לפני שסיים את דרכו בברמן, התבטא אאילטון נגד קבוצתו לעתיד. "כל מה ששמעתי על גלזנקירשן איום ונורא. זו עיר מחרידה. אולי אשאר לגור בברמן ורק אבוא להתאמן ולשחק שם. אחרי הכול, זו תהיה רק עבודה". ההמשך היה גרוע אף יותר. כאשר הבין ששאלקה תשחק בגביע אינטרטוטו במקום ליגת האלופות, סירב הברזילאי לחזור לאימונים בקיץ ונשאר בברזיל. הכול התחיל עבורו בשאלקה ברגל שמאל, ואם זה לא מספיק, הרי שהיינקס פוטר ארבעה מחזורים בלבד אחרי פתיחת העונה, ומחליפו ראלף ראנגניק לא ראה את הברזילאי ממטר ושלח אותו ליציע. המוטיבציה שלו ירדה לאפס. בגיל 31, הקריירה התרסקה לחלוטין. הוא הפך תוך שבועות ספורים מכוכב-על שהציע את שירותיו לנבחרות ברזיל וגרמניה וחוזר באופן ביזארי על ידי ההתאחדות הקטארית, לכלומניק חסר תועלת.

אז בסופו של דבר אאילטון סיים את העונה בשאלקה עם 14 כיבושים ואפילו הרשית את שער הניצחון נגד ברמן, אבל לכולם היה ברור שזה היה כישלון מוחלט, והוא רצה לברוח כמה שיותר רחוק. יהיה מייגע וקצת מיותר לפרט את מסע הייסורים שלאחר מכן, אשר לקח את אאילטון בין היתר לטורקיה, סרביה, שווייץ, אוקראינה, אוסטריה וסין, והסתיים בליגה השישית בגרמניה.

כאשר תלה אאילטון את הנעליים ב-2014, ערכה ברמן משחק הוקרה לכבודו, וציינה במקביל עשור לעונה הבלתי נשכחת. 40 אלף צופים באצטדיון קיבלו בתשואות, ואחרי שריקת הסיום עלתה כל משפחתו על הדשא – ושוב זלגו הדמעות. החלוץ התחבק עם שאף ועם כל חבריו לשעבר. "הקבוצה הזו תישאר איתי לתמיד. שיחקתי בקבוצות רבות, אבל אני אוהב רק אחת. אני רוצה להודות לכולם, ובמיוחד לתומאס שאף, כי הוא אבא שני עבורי", הוא אמר בהתרגשות, וכל הנוכחים לא יכלו להתעלם מהמחשבה – מה היה קורה לו לא היה מתפתה לעבור לשאלקה?

אגב, לא כולם לומדים מההיסטוריה. החלוץ הארגנטיני פרנקו די סנטו חווה אשתקד עונה נהדרת במדי ברמן אחרי שנים של נדודים, והבקיע 13 שערים. במקום להישאר במקום בו היה נערץ, הוא בחר לחתום בשאלקה. התוצאה נכון לעכשיו – שער אחד בלבד בסיבוב הראשון, מקום על הספסל ותווית של פלופ. כאשר שאלקה תארח ביום ראשון את ברמן בפתיחת הסיבוב השני בבונדסליגה, יוכל גם די סנטו לחשוב על אאילטון.