כל שנה מחדש זה מפתיע כמה מהר זה קורה. בקושי התחלנו, וכבר הגענו לנקודת אמצע העונה ב-NBA. בשבועיים הקרובים נסכם חצי עונה. נפתח עם דירוג 20 השחקנים המצטיינים עד ל-MVP, שאני מניח שאתם יודעים מי הוא. חצי העונה הזאת התאפיינה בפער שנוצר בין 3-4 קבוצות חזקות לשכבה עבה מאוד של קבוצות בינוניות ומעלה, רובן במזרח, והדירוג משקף את הפער הזה. יחסית לשנים קודמות, מעט פציעות השפיעו על הדירוג ועל הליגה באופן כללי, נקווה שהמגמה הזאת תימשך. נתחיל.
כמעט נכנסו
טוני פארקר: כי לא יכול להיות שיהיה רק שחקן אחד מסן אנטוניו ברשימה.
דמרקוס קאזינס: עם כל הצרות והבעיות, עדיין חתיכת שחקן מוכשר.
דמאר דרוזן: ממשיך בשיפור העקבי, אם טורונטו תישאר שניה במזרח אולי ייכנס גם לאולסטאר יחד עם חברו לקו האחורי, קייל לאורי.
איזיאה תומאס: קפיצת מדרגה יפה לפוינט גארד התזזיתי והמלהיב, שהתקפת בוסטון תלויה בו לחלוטין.
פאו ומארק גאסול: שני האחים ידעו עונות טובות יותר, אך עדיין מדובר בשניים מהסנטרים המובילים והמגוונים בליגה.
כריס בוש: עונה יעילה וטובה נוספת לשחקן הפנים המוכשר, שממצב את עצמו כשחקן הבכיר של מיאמי.
מקומות 11-20
20. כרמלו אנתוני: שיפור משמעותי נרשם בשבועות האחרונים, גם ברמה האישית וגם בקבוצתית. לניקס פתאום יש עתיד עם קריסטאפס פורזינגיס, מלו הוא הסיבה המרכזית שיש גם הווה.
19. דמיאן לילארד: פורטלנד נמצאת חזק בתמונת הפלייאוף במערב, קודם כל בזכות הפוינט גארד סקורר הנהדר שלה. עם 24.7 נקודות, 3.1 שלשות ו-7.1 אסיסטים למשחק, מדובר באחת המכונות ההתקפיות המשומנות בליגה.
18. קליי תומפסון: פתיחת העונה האדירה של הווריירס קרתה למרות שקליי דווקא לא פגע בשבועות הראשונים. ברבע השני של העונה הוא כבר חזר ליכולת שמשאירה אותו בדיון על השוטינג גארד המוביל בליגה כיום.
17. ג'ון וול: עוד אחד שפתח יחסית חלש והשתפר ככל שהעונה התקדמה, וזה נכון גם ברמה הקבוצתית. עם 19.6 נקודות ו-9.6 אסיסטים למשחק, וול לא צריך להיות בעונה גדולה כדי להיות שחקן טופ 20.
16. אנדרה דראמונד: הוא דווקא פתח חזק מאוד ונדמה היה שבדרך לעונה היסטורית בכל הקשור לריבאונדים, אבל מאז נרגע והתייצב על יכולת שהופכת אותו לסנטר הטהור הטוב בליגה. דטרויט היא הפתעה טובה שקטה, וזו קודם כל הקבוצה של דראמונד.
15. אנתוני דיוויס: היה אמור להיות הרבה הרבה יותר גבוה, אבל ירד כמעט בכל הקטגוריות ביחס לעונה שעברה ולא מצליח להרים את ניו אורלינס המאכזבת גם כשהסגל פחות או יותר מלא.
14. דירק נוביצקי: האירופאי הגדול בכל הזמנים ממשיך לעשות את שלו גם בגיל 37, הוא שוב מוביל קבוצה עמוסה בבעיות לפלייאוף והוא בדרך הבטוחה להיות השישי שייכנס למועדון 30 אלף הנקודות בקריירה (לברון ג'יימס יהיה השביעי).
13. פול מילסאפ: החמישייה הקטלנית מהעונה שעברה מחפשת את עצמה ואטלנטה העונה היא קודם כל הקבוצה של מילסאפ. בשקט האופייני לו הוא התפתח להיות אחד משחקני הפנים השלמים והיעילים בעולם.
12. בלייק גריפין: היה מדורג גבוה יותר אלמלא הפציעה, ואולי גם הקלות בה הקליפרס מסתדרים בלעדיו. מניה בטוחה של נקודות ואסיסטים מעמדת הפאוור פורוורד.
11. ג'יימס הארדן: כמו דיוויס, גם אותו מפתיע מאוד למצוא מחוץ לעשירייה. סגן מלך הסלים, אבל השנה ניכרת ירידה חדה ביעילות האישית והקבוצתית.
עשרת הגדולים
מקום עשירי כריס פול (ל.א קליפרס)
עד לפני שלושה שבועות האפשרות שפול ידורג לפני גריפין נראתה קלושה. CP3 לא פתח טוב את העונה וקלע בחצי הזה באחוזים הנמוכים ביותר שלו מאז 2007. אך כמו תמיד בקליפרס, כשאחד הכוכבים נפצע השני מתעלה. מאז הפציעה של בלייק, פול מוביל את הקליפרס לרצף ניצחונות מרשים ומזכיר למי ששכח שהוא עדיין אחד השחקנים הבכירים ב-NBA.
מקום תשיעי קייל לאורי (טורונטו)
הרכז של טורונטו נראה מצוין כבר במשחקי ההכנה והמשיך את היכולת לעונה הרגילה. עם שיאי קריירה בנקודות (20.8 למשחק), שלשות (2.6), הליכות לקו העונשין (5.6, אותן קולע ב-88.4 אחוזים) וחטיפות (2.3), לאורי מיצב את עצמו כסופרסטאר שניתן לבנות סביבו קבוצה ראויה. בשבועות האחרונים טורונטו נראית יותר ויותר כמו קבוצה כזאת.
מקום שמיני פול ג'ורג' (אינדיאנה)
אם היינו עושים סיכום של הרבע הראשון הוא היה בין חמשת הגדולים. מאז הייתה תקופה שכלום לא נכנס לו ממנה כבר הספיק להתאושש. ג'ורג' חזר מהפציעה שעבר לפני שנה וחצי והמשיך מהיכן שהפסיק, הוא מוביל סגל אפרורי מאוד של אינדיאנה למקום טוב בתמונת פלייאוף המזרח תוך כדי שהוא עושה הכל בשני צידי הפרקט.
מקום שביעי ג'ימי באטלר (שיקגו)
משחק 53 הנקודות עזר לו לעקוף את ג'ורג' ברגע האחרון בקרב בין שני השחקנים הדומים האלה. ג'ימי כרגע הוא היעיל והיציב יותר מבין השניים, הוא ממשיך להתפתח כסקורר (23.1 נקודות) ומוסר (4.2 אסיסטים) והוא אחד השומרים הטובים בליגה. הוא הכוכב הבלתי מעורער של הבולס, למרות השמות הגדולים שסביבו.
מקום שישי וחמישי ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט (אוקלהומה סיטי)
מתחיל להיות קשה להפריד בין השניים האלה. דוראנט יותר יעיל, ראסל יותר דומיננטי, הם מכירים אחד את השני על עיוור וכששניהם בריאים OKC זאת קבוצה שאסור לזלזל בה אפילו מול הבכירות של המערב. אך במקביל יש תחושה שמשהו תקוע בקבוצה הזאת, משהו שגם בילי דונובן לא מצליח לשנות וכנראה קשור לשני כוכבי הקבוצה יותר מלכל אחד אחר. אולי התחושה הזאת נובעת רק מכך שהת'אנדר משחקים בקונפרנס שיש בו כרגע שתי קבוצות עם מאזן היסטורי, אבל מהקבוצה של השניים האלה בשיא הקריירה שלהם מותר לצפות שלא תגיע כאנדרדוג לסיבוב השני של הפלייאוף.
מקום רביעי דריימונד גרין (גולדן סטייט)
כנראה השחקן שהכי קשה לדרג בחצי העונה הזאת. יש לו קייס גם למקום שני. הדרך הנכונה לספר את הסיפור של גולדן סטייט השנה היא זו: מדובר בקבוצה שבנויה סביב שני שחקנים חד פעמיים לחלוטין, כשסביבם יש אוסף שחקני כנף איכותיים ומגוונים ושני סנטרים הגנתיים טובים. שילוב היכולות הייחודי של גרין חשוב לקבוצה הזאת לא פחות מקרי. דריימונד הקפיץ השנה את אחוזי השלשות (מ-33.7 ל-41.7) ואת כמות האסיסטים (מ-3.7 ל-7.3), יחד עם יכולת הריבאונד, ההגנה האישית על חמש עמדות, ההגנה הקבוצתית, ההאסל, הובלת הכדור והמנהיגות מדובר במועמד לגיטימי לתואר שחקן האול-אראונד הטהור ביותר שאי פעם נראה. הוא יוצר בעיית מיס-מאץ' לכל יריבה, הוא מאפשר לווריירס לשחק עם הרכבים נמוכים במיוחד ובלתי עצירים לחלוטין והפיק נ' רול שלו עם קרי הוא המהלך הקטלני בליגה. קשה להפריז בהערכה של מה שהוא עשה ב-40 המשחקים הראשונים של העונה הזאת.
מקום שלישי לברון ג'יימס (קליבלנד)
לברון נמצא בשלב בקריירה בו הוא לא יכול ולא ממש רוצה להשתלט על כל משחק בעונה הרגילה מהרגע הראשון, הוא בוחר את הקרבות שלו גם בין משחקים וגם במהלך משחקים כשהראש שלו כבר בפלייאוף. אבל בחצי הראשון של העונה הזאת הוא היה הרבה יותר טוב מאשר בחצי הראשון של העונה שעברה. ללא קיירי אירווינג, קליבלנד הייתה זקוקה לו כדי לתקוע יתד בפסגת המזרח והוא נתן לדיוויד בלאט בדיוק מה שהיה צריך.
מקום שני קאווי לאונרד (סן אנטוניו)
לאחר שהרגיל אותנו לכך שהוא פותח עונות לאט, הפעם קאווי התנפל על העונה מהרגע הראשון שלה. הוא כבר לא רק שחקן ההגנה הטוב בליגה, הוא גם שחקן ההתקפה המוביל של סן אנטוניו ואיכשהו גם קולע שלשות באחוזים הטובים ב-NBA (48.3). מאז טים דאנקן באמצע העשור הקודם לא היה לספרס שחקן כל כך דומיננטי, והתחושה היא שלמרות הסגל הרחב, השיטה המנצחת והפופ, הספרס יגיעו לאן שקאווי ייקח אותם. לפי היכולת שלו בחצי הראשון של העונה, הוא מסוגל לקחת אותם הכי רחוק שיש.
MVP סטף קרי (גולדן סטייט)
כבר הקדשנו לו פרוייקט, אז המילים באמת מתחילות להיגמר. קרי סוגר חצי עונה עם 4.7 שלשות למשחק, נתון חסר תקדים באופן קיצוני. למרות שיותר מחצי מהזריקות שלו הן שלשות, הוא קולע ביותר מ-50 אחוזים מהשדה כי גם האחוזים שלו לשתי נקודות הם מהגבוהים בליגה. אפשר להמשיך, אבל אין טעם. נותר רק דבר אחד לומר: תנצלו כל הזדמנות לראות אותו כל עוד זה נמשך.
