בווידאו: שאראס נכנס להיכל התהילה של הכדורסל האירופי
מדף הספרים בבית משפחת יאסיקביצ'יוס הולך ונעשה צפוף. בתקופה האחרונה שאראס עשה לעצמו מנהג: מדי שבוע רכש ביוגרפיה חדשה של מאמן מפורסם בספורט וגמע אותה בשקיקה תוך זמן קצר. זה התחיל עם הספרים הקלאסיים על פיל ג'קסון, פט ריילי, ג'ון וודן ושאר אגדות כדורסל אמריקאיות, ונמשך עם קריאה מעמיקה אודות מאמני על בכדורגל העולמי. אלכס פרגוסון נגע ללבו, אבל הדמות שניבטה מתוך הספר "דרך אחרת לנצח" המתאר את מהלך הקריירה של פפ גווארדיולה הותירה בו רושם עז.
"נתפסתי לפפ", אמר לאחרונה. "מה שמייחד אותו זה שהוא לא חושש מכלום ואין בו שום פחד לצאת מהתבניות שקבע מראש. הרבה מאמנים לא אוהבים לשנות, הם מחכים שמשהו יקרה לפני שיזנחו את התוכנית הראשונית שלהם, אבל מאמנים גדולים באמת מגיבים מיידית. זה מה שהייתי רוצה לספוג ממנו".
הספר שפורסם לא מזמן אודות שאראס, אם תהיתם, ממוקם בפינה אחרת בבית, הרחק מהאוסף החדש עליו הוא שומר בקנאות. המדף הייעודי משמש אך ורק לביוגרפיות של מאמנים מרחבי הגלובוס. כי אצל שאראס כמו אצל שאראס טועמים מכל העולמות. כשחקן, לא היסס לוותר על מעמדו כמלך הביצה של הכדורסל האירופי ולערוק ל-NBA בשיא הקריירה. גם כשהחליט לזגזג בין ברצלונה, פנאתינייקוס ומכבי תל אביב עשה זאת בלב שלם. ועכשיו, בגיל 39, אחרי שהפך השבוע רשמית למאמן הראשי של ז'לגיריס, הוא כבר לוטש עיניים אל עבר היעד הבא.
כשהסתיים משחק הבכורה שלו כמאמן ראשי השבוע (ניצחון 77:94 על ויטאוטאס בליגה הליטאית), שאראס בעיקר הרגיש בלבול. "עלו לי בערך 2,000 רעיונות במהלך המשחק, אבל לא הבנתי מה לעשות עם אף אחד מהם. כשחקן זה היה הרבה יותר קל", אמר בחיוך אופייני. מאחורי האמירה הזו מסתתרת אמת כואבת: נלהב ככל שיהיה מהאפשרות לאמן, שאראס עדיין לא לגמרי התרגל למחשבה שאינו עוד שחקן פעיל. גם כשהיה הרבה מעבר לשיאו המשיך לשחק ולשחק, עד שבגיל 38 הגוף עצר בעדו. מאז הוא בעיקר מחפש אלטרנטיבות שיזינו לפחות באופן חלקי את האנרגיות הבלתי נדלות וחוש היצירתיות שבאו לפורקן על הפרקט. במובן מסוים, להיות מאמן רק מאפשר לו לרכך את המכה.
או שאולי שאראס פשוט נועד לזה. הרי רוב כוכבי העל נזהרים ממשרות אימון כמו מאש ומפנים את הבמה לפועלים שחורים שיש להם הרבה פחות מה להפסיד. חלקם מלכתחילה רואים בכך פחיתות כבוד. זו משרה תובענית וקשה, הכישלון נמצא מעבר לפינה בכל שלב וגם אגדות עבר אינן חסינות מאש. די לסקור באופן שרירותי ממי מורכבת רשימת המאמנים הבכירים באירופה כדי להבחין במגמה: אטורה מסינה, ז'ליקו אוברדוביץ' ודיוויד בלאט, שלושת המאמנים האירופים המובילים כיום לא היו כוכבים. גם מאמני הדרג השני דימיטריס איטודיס, צ'אבי פסקוואל ויאניס ספיירופולוס, נניח - מעולם לא פיתחו קריירת בוגרים. בין המאמנים שמאיישים את הקבוצות המובילות ביורוליג יש כוכב עבר בודד, סשה ג'ורג'ביץ' (פנאתינייקוס), וגם הוא התמהמה בזמנו וניסה את מזלו כ-GM מיד אחרי הפרישה. שמות גדולים בני גילו, פחות או יותר, דוגמת אנדריי קירילנקו ודיאן בודירוגה, השתלבו במשרות פוליטיות מעולם הכדורסל. אבל שאראס מתעקש.
"במשך שנים הדחקתי את העובדה שיבוא יום ואהיה מאמן, אבל לפעמים העתיד שלך נכתב מראש. בכל פעם שאני מגיע לאולם ומבין שלא אשחק הלב נשבר עוד קצת, אבל מה לעשות? לשבת מאחורי שולחן במשרד ממוזג נשמע לי כמו התאבדות, ככה שאין לי יותר מדי ברירה. לשחק כדורסל היה הייעוד הראשון שלי, לאמן אותו זה השני", אמר בראיון לאתר יורוהופס בשנה שעברה. התשוקה, הערמומיות, הווינריות כל מה שהניע את שאראס כשחקן, הופך כעת להיות הנשק שלו כמאמן. כישלון? ביקורות ארסיות? אוהדים כפויי טובה ששוכחים מיהו ומה עשה כשחקן? הס מלהזכיר.
אפשר למצוא בקלות צידוקים לבחירה של שאראס ללכת נגד ההגיון ולעבור לתחום בו יש יותר מדי מה להפסיד, אבל כל זה לא היה קורה אלמלא לחץ פיזי מתון מצד זליקו אוברדוביץ'. השועל הסרבי, שאימן את שאראס בשצי קדנציות שונות בפנאתינייקוס (2007-2010, 2011/12) והפך עד מהרה לאביו הרוחני, דחק ברכז להתחיל סטאז' עוד בימיו כשחקן פעיל. מספרים כי בקדנציה השנייה של שאראס בפאו הוא כבר היה על תקן שחקן-עוזר. לעתים קרובות אוברדוביץ' היה מבקש ממנו לעשות עבודות סקאוטינג על היריבות, משתף אותו בתוכניות טקטיות ואפילו מתייעץ איתו תוך כדי משחקים. שאראס ראה כי טוב, והמשיך את ההתמחות גם בברצלונה וז'לגיריס בהן שיחק בשנים שבאו לאחר מכן.
"אין לי שום ספק שיבוא יום ושאראס יהיה אחד המאמנים הטובים באירופה", אמר אוברדוביץ' ביולי 2013, עוד לפני ההסבה המקצועית של הליטאי. "הוא נבון בצורה בלתי רגיל על המגרש, ויש לו איכויות אנושיות יוצאות דופן. יש לו כל שנדרש ממאמן גדול. אתם עוד תראו".
אולי ההמלצות מצד אוברדוביץ' הן אלה שהפכו את שאראס למצרך מבוקש בקרב אריות היבשת מבלי שניהל משחק אחד מימיו. בקיץ 2012, בעודו שחקן פעיל, קיבל הצעה להיכנס לנעליים הגדולות של מורו ורבו ז'ליקו אוברדוביץ' בפנאתינייקוס, אך דחה אותה מתוך רצון להמשיך בקריירה הנוכחית. פאו פלרטטה וחיזרה גם בקיצים שבאו לאחר מכן, ואליה התווספו עוד שתיים מהקבוצות המעוטרות ביבשת: ברצלונה, שהציעה לו לשמש עוזר לצ'אבי פסקוואל ומכבי תל אביב, שאף היא נכנסה לקלחת. הצהובים אמנם מעולם לא הגישו הצעה רשמית, אך גורמים בכירים מתוכם שקלו לעשות זאת לא אחת. בחודש נובמבר האחרון, אחרי פיטוריו של גיא גודס, ביד אליהו כבר שקלו ברצינות את מועמדותו של הליטאי. "שאראס שחקן עבר מוערך אצלנו שיודע ואוהב כדורסל. יש לו השקפה מקורית ומיוחדת על המשחק ואנחנו מאמינים שהוא יכול להצליח בכל מקום. ברור שבמכבי הוא תמיד יילקח בחשבון", אומר גורם במכבי תל אביב.
כך או אחרת, שאראס היה מספיק אמיץ כדי לסרב לכל שלוש האקסיות המיתולוגיות, אך לא לסגור בפניהן את הדלת. הוא ניסה להימלט בכל הכוח מקיצורי דרך, בחר בז'לגיריס הקטנה יותר כדי להתניע את הקריירה השנייה שלו, אבל הצהיר לאחרונה בכנות מפתיעה: "החלום שלי הוא לאמן בקבוצה עם אוהדים פנאטיים שדוחפים את הקבוצה. מועדונים כמו פנאתינייקוס או מכבי תל אביב, נניח".
בינתיים הוא מחדד את החושים בז'לגיריס. אמש (רביעי) חתם על חוזה עד קיץ 2018 והפך רשמית למחליפו של המאמן הקודם גינטראס קראפיקאס. בליטא טוענים שממילא שאראס היה הדמות הדומיננטית יותר בצמד הזה, ומינויו למאמן ראשי ריחף באוויר מאז הפך לעוזר בקיץ שעבר. מחר הוא ינהל לראשונה משחק לגמרי לבדו, ויעשה זאת מול יריבה סמלית, ריאל מדריד, אותה נהנה כל כך לנצח כשחקן ברצלונה. מול אותה ריאל מדריד, אגב, הוא גם ערך את משחקו הראשון כעוזר מאמן בתחילת העונה שעברה.
כמאמן, מספרים בליטא, שאראס מראה רוך מפתיע. תשכחו מהפרצופים הדרמטיים, הגערות בחברים לקבוצה והצעקות על השופטים שהפכו לסימני ההכר שלו כשחקן. "מדי פעם יש לו התפרצויות שאראסיות רגילות, אבל רוב הזמן הוא יושב על הספסל רגוע ושליו. נראה שהוא עסוק בלרקום מזימות נגד היריבה והרבה פחות מרוכז בכל השואו שמסביב", אומר דונטאס אורבונאס, המסקר את ז'לגיריס עבור העיתון 15min. פרט לאוברדוביץ', שאראס מעיד שהמאמנים מהם הושפע הם יונאס קזלאוסקאס וז'מאגו סגאדין. "את פשיץ' וגרשון הוא לא מעריך כל כך, למרות שזכה איתם שלוש פעמים ביורוליג בסך הכל", מציין אורבונאס. "אם כבר, יש לו סלידה ממה שגרשון ייצג. הוא מעריך עבודה יומיומית קשה וסיזיפית, וזה לא מה שהוא קיבל מגרשון בזמנו. הוא כן התרשם מהיכולת שלו לנהל משחקים ולחשוב מקוץ לקופסא, אבל את זה הוא העיף ללמוד מאוברדוביץ'".
אם יש מישהו ממכבי תל אביב ההיא שנחרת בזכרונו ומשפיע על צורת האימון שלו הוא למרבה הפלא דרק שארפ. "כשהוא מנסה לדרבן את הגארדים הצעירים של ז'לגיריס, הוא אומר להם ללמוד משארפ. מבחינתו הוא דוגמא לשחקן שהצליח אך ורק בזכות עבודה קשה. שאראס גם מאמין ששארפ היה חבר נהדר לקבוצה. בז'לגיריס הוא כל הזמן מחפש אנשים להתבדח איתם כמו שעשה איתו אז", אורבונאס מוסיף.
עכשיו רק נותר לגלות מה עומד מאחורי כל ההייפ הזה: מוח כדורסל מבריק שיכבוש את היבשת, או שחקן עבר מתוסכל שאיבד את מגע הקסם.