המפתחות לניצחון בדרבי: על המינויים של פטר בוס ואלי גוטמן במכבי והפועל תל אביב

בווידאו: משדר מיוחד לרגל חזרתו של אלי גוטמן להפועל תל אביב

ההחתמה של אלי גוטמן היא המהלך הראוי הראשון של אמיר כבירי בהפועל תל אביב. האם זה מהלך מצוין? מוקדם לדעת. האם זה מהלך חפוז? הכל תלוי בתנאים שיקבל. בכל מקרה, כל הימור בנושא נדון להישאר בגדר הימור. את התנאים להצלחה או לכישלון ייצור, בין היתר, הבעלים החידתי של הפועל תל אביב. קודם כל הוא.

השאלה המרכזית שעולה מחזרתו של גוטמן היא האם אין כאן געגוע. צעד שכולו געגוע לדאבל ההוא, שנופח מעבר לכל פרופורציה. הגעגוע הזה השיב בעבר את איתי שכטר וגילי ורמוט, פספס את הטאלנט האמיתי של אותה תקופת זוהר שאותו היה צריך להחזיר – ערן זהבי, וגרם לאדומים להפסיק לחפש גיבורים חדשים. כבירי חייב ליצור את התנאים כדי שכל זה לא ייראה כמו מהלך רגשי: לאתגר את המאמן שכבר הוכיח את עצמו בעבר בשביל המועדון וקנה את לב האוהדים, ולבנות עבורו את הטריטוריה המתאימה.

כבירי צריך גם ללמוד ממקרה רן בן שמעון, שקיבל יותר מדי זכויות ניהול והופעל עליו לחץ מוגזם בכל הנוגע לאחריות. מי שיתייחס לאלי גוטמן כמו משיח, כמו מי שהכל תלוי בו, כמו מי שיחליט לגבי כל דבר מקצועי, יקבל בסוף גרסה דהויה של המאמן המבריק מעונת הדאבל. גוטמן כבר חזר לקבוצה בה עשה סנסציה, הפועל חיפה שמה, ונזרק משם מהר מאוד. קדנציה שנייה במועדון בו הצלחת בעבר יכולה להיות אשליה מאוד מסוכנת.

שאלת הגדרת התפקיד המדויקת של גוטמן היא חשובה, אבל פחות קריטית. אם רצים לטווח ארוך, הדברים בסופו של דבר יסתדרו וגוטמן יגיע לאן שהוא צריך להגיע. שזה להכין את הקבוצה למשחק, לנטוע בה הרגלי עבודה מאוד ברורים ולבנות קבוצה גוטמנית טיפוסית. גיא לוי זו שאלה זמנית. גם לואיס פרננדס הגיע בתור מנג'ר בית"ר מעל טון קאנן, ומהר מאוד ירד לספסל.

השאלה היותר חשובה לגבי גוטמן היא האם הוא לא מאמן ששיאו כבר מאחוריו. האם גוטמן הוא לא איש העבר ומזמן כבר לא איש העתיד. וזה לא רק קשור למידת הגעגוע שיש בהחלטה לפנות למאמן הנבחרת היוצא, למרות שסירב להגיע לפני חודשיים למועדון והעדיף להמתין למכבי תל אביב (טבעי - מי לא היה עושה זאת). בדרך כלל, כאשר מאמן מגיע לנבחרת ישראל, זה קורה לרוב רגע אחד אחרי שיא הקריירה. ומאז הוא לא מתרומם. זה לא רק שהנבחרת משאירה לך כתם כבד שאי אפשר להוריד. זה לא רק הריגוש שנפגע אחרי שאתה מאמן את הקבוצה של המדינה. זה גם השלב המתקדם בקריירה.

ואף מאמן שעזב את הנבחרת, למעט אברהם גרנט ודוביד שוויצר, לא הצליח להתרומם אחרי הנבחרת. דוביד שוויצר יש רק אחד. גוטמן בחיים לא יתקרב לשלל ההישגים שלו, בקבוצות קטנות וגדולות, וזה קרה בתקופה אחרת לגמרי.

גוטמן אהב בהודעה הרשמית להזכיר את הדמיון בין הצורה שבה הגיע להפועל תל אביב בקדנציה הקודמת ובין הצורה שזה קורה כעת. אבל יש הבדל מהותי. גוטמן בא אז כחתול רחוב רעב. הקריירה שלו היתה בקרשים. עברו המון שנים ויותר מדי מפלות מאז שעזב את הפועל חיפה, והקריירה שלו היתה עם הגב לקיר.

כעת גוטמן הוא חתול עשיר. לא נאמר עדיין שבע. אבל חתול שרק צריך הכנסה כספית קבועה. והוא מגיע למועדון שלא היה משאת חייו אלא ברירת מחדל. הכאוס בהפועל תל אביב טוב לו. הוא רגיל למצבים כאלה. זה מספק לו את התנאים להפוך למאמן הנערץ שהוא אוהב להיות. אבל יש עוד שלב בדרך: למצוא את בלוטות הרעב הישנות שגרמו לו לבנות את אחת הקבוצות הכי טובות בהיסטוריה של הפועל תל אביב, ולהוכיח לכולם שהוא עדיין לא מעבר לשיאו.

על רקע בואו של גוטמן להפועל תל אביב, תמיד נמצא את פטר בוס, שיערוך הערב בכורה. זה המאמן שמכבי תל אביב באמת רצתה. גוטמן חשב שדרך חבריו או שפוטיו בתקשורת הוא יהיה מועמד למכבי תל אביב, אבל הבין שיש גבול עד כמה ניתן לשנות את המציאות. טוב עשתה הפועל תל אביב כאשר לא ייחסה לכך חשיבות. עכשיו גוטמן יצטרך להראות שיש לו מה למכור מול המכונה של מכבי תל אביב. בקדנציה הקודמת הוא ניצל לא מעט את תהליך ההצערה והדיאטה שעברה מכבי חיפה. הפעם עליו להראות שהוא לא רק השתפר כמאמן בראיונות, אלא מול אנשים ששמים את הרגלי העבודה המוערכים שלו בפרופורציה אחרת לגמרי.

הנקמה שלו תהיה מול מכבי תל אביב קצת שונה. הגעת בוס למכבי תל אביב היא שלב ב' בתוכנית קרויף. שלב א' כלל השתלבות ראשונה בכדורגל האירופי, דרך מאמנים הגנתיים. מכבי למדה בעיקר טקטיקה וכל מה שניסתה לעשות היה להרגיש בבית בכיתה של המקובלים.

בוס הוא הצעד הבא. הוא הניסיון של מכבי תל אביב להיות שייכת לאותו מקום דרך דומיננטיות, דרך יוזמה. שלב א' בחזון קרויף הביא את מכבי תל אביב לליגת האלופות, אבל גם המחיש את החסרונות. מכבי לא הצליחה לרגע אחד לשלוט בליגת האלופות, להכתיב קצב ולגרום לדברים להיות תלויים גם בה. ככה אי אפשר לכבוש שערי שדה או לקחת נקודות. לא סתם קרויף חיכה למאמן שיוכל לעשות זאת עבורו. הקליטה במעבר מבית ספר יסודי לתיכון מחייבת מורה מוכשר, עם סגנון שונה. בוס, על הנייר, עשוי להתאים. גוטמן ירצה להישאר כל הזמן ברקע.

בשלב המיידי בוס יצטרך לשלב בין החזון שלו לשחק אחרת מבחינת התקפית לבין החורים בהגנה של מכבי תל אביב. יוקאנוביץ' מאוד חשש מהם. על הנייר, מכבי תל אביב יכולה לשחק בהרכב חלומי, שיכול לספק הצגות בלתי נשכחות, עם קישור שכולל את זהבי ושלומי אזולאי, והתקפה של יצחקי, בן חיים ומיכה. יוקאנוביץ' פחד מכך כי ראה מה ההגנה שלו שווה גם מול קבוצות הליגה הישראלית הרעות. בוס ידון מחדש בסוגיה.

אבל השאלה הגדולה יותר איתה יתעסק בוס היא השובע בסגל. בוס יצטרך ליישם בהצלחה את חלק ב' בחזון קרויף, כשאיתו סגל שבע בלא מעט גזרות. איך מרעיבים סגל של שחקנים שמרוויחים הון וכבר הוכיחו את עצמם (בעיני עצמם) – זו בעיה לא קטנה.

התשובה לכך נעוצה בזרים. מסתמן שמספר הזרים יגדל בעונה הבאה. ובהנחה שמאגר הישראלים שעליו מכבי תל אביב יכולה להתבסס הולך ונגמר, בוס יצטרך להביא כאן זרים ברמה גבוהה יותר למכבי תל אביב. זרים שיובילו את הקבוצה, במקום הישראלים. זרים שישפרו את זהבי, אם יישאר, וילמדו את המערכת למה התכוון קרויף כאשר דיבר על השוני בין המאמנים הספרדים שהיו קודם לאלו שבאים מהולנד.

במצב הנוכחי של הליגה, מותר לקוות שהיריבות שנולדה היום תימשך ותגדל. הכדורגל הישראלי משווע לתחרות, לקבוצות ברמה טובה ומאמנים אחרים ממה שהכרנו.