גם הניסיונות להתחקות אחריו לא עלו יפה. אף אחד לא ממש יודע היכן הוא נמצא היום - מה עושה עם חייו, עם מי, כיצד. אף אחד לא ממש יודע האם הוא מתגעגע לענף, האם הוא חושב על מה יכול היה להיות, על מה היה קורה אילו. היתה תקופה בה שמו הופיע כמעט מדי יום בכותרות העיתונים בארצות הברית, וכיום - נאדה. למעשה, אחד האזכורים האחרונים של שמו בתקשורת האמריקאית היה ב-2009, כש"בליצ'ר ריפורט" הכתירו אותו חגיגית לבחירת הדראפט הגרועה בתולדות ה-NFL.
אבל דימיטריוס אנדרווד הוא הרבה יותר מבחירת דראפט איומה, הרבה יותר מקריירת ספורט שהסתחררה והלכה לאיבוד; לא. במקרה של דימיטריוס אנדרווד, חיים שלמים הסתחררו ועפו אל מחוץ למסילה, איפשהו בין גן עדן וגיהנום, מלאכים ושטנים.
הוא נולד ב-29 במרץ 1977 בפילדלפיה והתחנך על ידי אמא שעבדה ככומר, ושהחליטה לשלוח אותו ללמוד בצפון קרוליינה, מתוך תקווה שיקבל את הערכים שחיפשה. "אי אפשר היה ללכת לבית הספר התיכון בפילדלפיה", אמר ל"פילדלפיה אינקוויירר", "פשוט לא הייתי הולך. בית הספר שם זה תצוגת אופנה. בצפון קרוליינה בית הספר הוא נקודת השיא של היום שלך. אם אתה מבריז שם, מה תעשה? תישאר ביער כל היום?" אז אנדרווד לא הבריז. במקום זאת, הפך למתאבק מצוין והחל לחזק את הקשר שלו עם היושב במרומים. "אמא שלך יכולה רק לקחת אותך לכנסיה. אתה זה שצריך לעבוד על הקשר שלך עם אלוהים".
משם, החל אנדרווד לעבוד על הקשר שלו עם משחק הפוטבול, והחל לשחק במכללת מישיגן סטייט המפוארת של ניק סייבן. אחרי עונה ראשונה סבירה, החמיץ את עונתו השנייה. הסיבה הרשמית היתה פציעה בקרסול. הסיבות הלא רשמיות היו מרובות, ומורכבות בעיקר מספקולציות: אנדרווד הושעה באביב של 1988 לאחר שהחמיץ מספר רב של שיעורים וסירב ללכת לטיפול. ניק סייבן איבד סבלנות. "מעולם לא ראיתי שחקן שמסרב להתחרות, פשוט מסרב להתחרות, אבל זה יכול להיגרם בשל המון סיבות", אמר, ובעוד ניסה לשמור על סבלנות ותכנן לאפשר לשחקן ההגנה המוכשר שלו להשתקם מחוץ למגרש, כדי לשוב אליו חזק ביותר בעונה הבאה, לשחקן עצמו היו תכניות אחרות לגמרי.
בהחלטה מפוקפקת למדי, כשהמניה שלו בקרקעית בשל עונה שלמה מחוץ למגרש ושלל סימני שאלה, החליט להירשם לדראפט ה-NFL של 1999. סייבן התעקש שאנדרווד עוד לא מוכן לליגה הטובה בעולם - לא פיזית ובטח לא נפשית, ועל כן, סירב לעזור לו: כש-14 קבוצות NFL צלצלו כדי לשמוע את חוות דעתו על הכישרון הצעיר, מאמן מישיגן סטייט לא ממש שפע מחמאות. "לא עזרתי לקבוצה, אז למה שהוא יעזור לי?" תהה אנדרדווד, אך הוסיף: "למה שתרצה לפגוע בעתיד של מישהו רק בגלל שהוא לא רוצה לחזור לשנה נוספת? אתה מרוויח חצי מיליון דולר לעונה, ושולט בעתיד שלי".
כאמור, מספר קבוצות דווקא כן התעניינו, והיו להן סיבות לא רעות להתעניין, לפחות על הנייר. 124 ק"ג התחלקו באופן מושלם על 198 ס"מ, וגרמו ל"בליצ'ר ריפורט" לכתוב עליו: "הבחור היה בנוי כמו ממוטה. הוא היה חזק, מהיר, ופשוט מפחיד כל עוד היה בריא". התחזיות צפו שאנדרדווד ייבחר בסיבוב הרביעי, אך מינסוטה הפתיעה את כל ארצות הברית כשבחרה בו כבר במקום ה-29, "אולי בבחירת הסיבוב הראשון המטומטמת אי פעם", כפי שכתב צ'ארלס רובינסון ב"יאהו". הווייקינגס האמינו שמה שעבד עם רנדי מוס שנה קודם לכן - הימור על כישרון גדול ובעייתי - יכול לעבוד פעם נוספת.
ואז - אז התחיל הטירוף.
לאחר שפיטר שני סוכנים, אנדרווד חתם על חוזה של 5.3 מיליון דולר לחמש שנים, כולל מענק חתימה של 1.75 מיליון דולר, אך כבר ביום הראשון בקבוצתו לא היה יכול יותר. בארצות הברית תהו האם היה מדובר בהתגלות אלוהית, בהתקף חרדה, בהתקף פסיכוזה. לא ברור מה חלף במוחו של אנדרווד באותם רגעים, רגעים בהם החליט שהוא לא מסוגל יותר, רגעים בהם החליט לברוח מהכל בלי להודיע לאף אחד, אך העובדות מספרות שהוא פשוט נמלט ממחנה האימונים, תפס טרמפ לשדה התעופה ומשם עלה על מטוס לפילדלפיה. בעיר ילדותו מצא בית מלון בו הסתגר - רק הוא וספר תנ"ך, רק הוא ומחשבות על העתיד, רק הוא והשדים שלו. כשנמצא בלובי המלון, ארבעה ימים לאחר מכן, היו עליו שמונה דולר, וספר התנ"ך בו קרא בקדחתנות, בניסיון להבין האם או כיצד ניתן לשלב פוטבול עם דת, התמסרות מלאה למשחק והתמסרות מלאה לאלוהים. אנדרווד התייעץ עם כוכב ה-NFL לשעבר רג'י ווייט, ששימש אז ככומר מכהן, ובעיקר, ניסה לאזור אומץ כדי לבשר למאמנו דניס גרין כי הוא לא מעוניין - לא מסוגל, למעשה - להמשיך עם זה. לבסוף טס בחזרה למינסוטה, נפגש עם גרין, והודיע שהוא פורש מפוטבול אחרי יום אחד בלבד ב-NFL.
הווייקינגס ניסו להגן על הבחירה שלהם. כלומר, פחות על אנדרווד עצמו ויותר על עצם הבחירה בו בדראפט. "החבר'ה שלנו הרגישו שלילד הזה יש אפסייד עצום", אמר ל"לוס אנג'לס טיימס" פול וויגינס, ממערך זיהוי הכשרונות של הווייקינגס, בעוד סקאוט המועדון רוג'ר ג'קסון הוסיף: "אם הוא עבד עלינו, הוא עבד על כל הליגה. תשאלו את כולם, תשאלו את כל אנשי המקצוע האם לא היו בוחרים אותו בהתבסס על מראהו בלבד. הילד הזה נראה כאילו עשו אותו מסלעים. לרגע לא קיבלתי שום אינדיקציה שמשהו לא בסדר איתו מבחינה מנטלית". כשג'קסון מדבר על "עבד עלינו", הוא מתייחס בעיקר לשמועות על כך שאנדרווד בסך הכל רצה להשיג את מענק החתימה, ואז לפרוש בשקט. "זה בסדר שאנשים לא מבינים את דימיטריוס בהתבסס על הפעולות שלו, אבל להגיד שהוא ניסה לרמות מועדון שלם זה פשוט לא נכון", התעקש סוכנו השלישי קרייג דומן. "אם הוא היה רוצה לרמות את הווייקינגס, הדרך הכי קלה היתה להיות גרוע, לזייף פציעה מסתורית, ולבלות על הספסל בזמן שהוא אוסף את הכסף שלו. אני חושב שהוא הרגיש כמעט אשם בנוגע לכסף. הוא כמעט אלרגי לכסף. כמה אנשים אתם מכירים שזוכים בלוטו ולא פודים את הכרטיס?"
"לוותר על מיליוני דולרים וללכת לעבוד עבור אלוהים - זה לא ממש נשמע הגיוני עבור רוב האנשים", ניסה אנדרווד עצמו להסביר. "הבנתי מה אני אמור לעשות, וצפיתי את הביקורות שיגיעו בעקבות כך. זה כמו להגיד לאבא שלך שהרסת לו את האוטו". רבים האמינו שהקריירה של אנדרדווד החלה להתפרק לאחר שהצטרף לכנסיית "עמנואל טמפל קומיוניטי" במזרח לנסינג, כשהיה במישיגן סטייט. בתקופה ההיא החל לדבר על סוף העולם המתקרב. מוזס טאונסנד, ששימש ככומר שלו בבית הספר התיכון בצפון קרוליינה, אמר ל"סאן סנטינל": "הוא עבר סיטואציה בקולג' בה אמר לי - אני לא רוצה לשחק יותר. ייעצתי לו שיפסיק. הוא הלך לכנסיה במישיגן שהשפיעה עליו, לפי אימו. הוא אמר שאלוהים קורא לו לעשות דברים. הוא נתן לי כתבי קודש. הוא קרא מהתנ"ך, אבל אני לא יודע כמה מזה הוא לקח אישית". סוכנו, דומן, הוסיף: "הילד הזה הוא כמו מורה לתיאולוגיה. הוא יכול לקרוא בתנ"ך שש או שמונה שעות ביום. בפעם הראשונה שנפגשנו, הוא דיבר על התנ"ך למשך שעה וחצי". בספורט האמריקאי לא היו חסרים אז והיום שחקנים ומאמנים שמאמינים באלוהים, שהולכים לכנסיה וקוראים בתנ"ך, אך עבור כמעט כולם, הספורט והדת הלכו יד ביד. אצל דימיטריוס אנדרווד, היו השניים אויבים.
והיו גם כאלה שטענו שהפחד האמיתי של הרוקי המוכשר היה פחד מכישלון, וזו לא הדת שהכריעה אותו אלא הציפיות, ואם היה נבחר בסיבוב החמישי או השישי או השביעי של הדראפט, כפי שאמור היה, הכל אולי היה בסדר. "העובדה שאנדרווד העדיף לוותר על מענק חתימה של 1.75 מיליון דולר במקום פשוט לשחק היתה אמורה להיות סיבה מספיק טובה עבור שאר קבוצות ה-NFL להתרחק ממנו כמה שאפשר", נכתב באתר "Pro Football Sport". אבל שאר קבוצות הליגה לא רצו להתרחק, והמצב רק הלך והסתבך עוד יותר.
ב-16 באוגוסט, שבועיים אחרי ששוחרר ממינסוטה, החליט דימיטריוס אנדרדווד שדווקא כן מתחשק לו לשחק פוטבול, וג'ימי ג'ונסון, מאמן מיאמי שהיה ידוע בזכות חיבתו למציאות, החליט להמר על הרוקי המתוסבך ולהציע לו חוזה לעונה אחת, בשווי 395 אלף דולר. "חשבנו שאם זה יעבוד, זו תוכל להיות אחת הגניבות הגדולות בכל הזמנים", אמר עוזר מאמן הדולפינס דייב וונדסטד ל"פילדלפיה אינקוויירר". כן, ההתחלה היתה מבטיחה. אנדרווד, אב לתאומים צעירים, הסביר מה השתנה בשבועיים הללו, בהם החליט לפרוש ואז חזר כאילו לא קרה דבר: "זה בוודאי נראה מבלבל. זה קצת כמו שאלוהים שאל את אברהם האם יהיה מוכן להקריב את בנו, רק כדי לראות אם יעשה זאת. אני חושב שאלוהים רצה לראות אם אהיה מוכן להקריב משהו שחשוב לי כל כך. אחרי שעשיתי את זה, הוא נתן לי אותו בחזרה. אני באמת מאמין בזה". אבל היתה גם סיבה קצת פחות נשגבת לצעד הזה: "מינסוטה היתה מקום מצוין, אבל בלב ליבי לא יכולתי לסבול את מזג האוויר הקר. לפני הדראפט התפללתי - אלוהים, שים אותי במקום חם... ועכשיו תראו איפה אני. אני במזג אוויר נעים. מה שאנשים חושבים עלי מעולם לא השפיע עלי. קוראים לי כלב, אבל זה לא אומר שאני חייב לנבוח. קוראים לי נחש, אבל זה לא אומר שאני חייב להכיש".
הכלב לא נבח והנחש לא הכיש, אבל דימיטריוס אנדרווד בכל זאת התנהג לא פעם בדיוק כמו האדם שהיה, כמו האדם שאנשים חשבו שהיה: לעתים, במהלך ישיבות הקבוצה, היה משרבט שורות על האפוקליפסה ההולכת וקרבה במקום לכתוב תרגילים הגנתיים והתקפיים. הראש שלו היה במקום אחר לגמרי, ודי מהר, גם גופו כבר לא היה על המגרש: הוא הספיק לשחק פעם אחת בלבד בטרום העונה לפני שנפצע בכתף, ועלה על מטוס לדטרויט. שם אמור היה לקחת טיסת המשך ללנסינג, אך במקום זאת שכר נהגת לימוזינה שתסיע אותו ליעדו, אך במהלך הנסיעה הנהגת כל כך נרתעה מהמילים שיצאו מפיו של שחקן ה-NFL, עד שעצרה בתחנת כיבוי אש והותירה את דימיטריוס אנדרווד עם כמה שוטרים מקומיים, שגילו שלא שילם דמי מזונות ולקחו אותו למעצר. בחלוף מספר שעות ותשלום הערבות אנדרדווד היה חופשי ללכת הביתה, אך במקום זאת העדיף להישאר בתא המעצר ולדבר עם האסיר הנוסף למשך כשעה וחצי.
בבוקר שלמחרת, כבר בביתו שבלסנינג, שוב הרגיש אנדרדווד שהוא לא יכול יותר, ולאחר שרב עם אם ילדיו, דקר את עצמו בצוואר עם סכין סטייקים וצעק: "אני לא ראוי לאלוהים!" אביה החורג של אם ילדיו הסיע את שחקן ה-NFL לבית החולים הקרוב, אך אנדרדווד קפץ מהרכב והחל לשוטט ברחובות. "אתם השטן ואתם הולכים לגיהנום", אמר לשוטרים שניסו לעצור אותו פעם נוספת, "אני רוצה להינצל. אני רוצה לפגוש את אלוהים".
ושוב, לא מעט אצבעות מאשימות הופנו אל עבר הכנסייה ההיא בלנסינג - כנסיה שהיתה יותר כת מכנסיה, כך לפחות על פי אימו המדואגת של אנדרדווד. "יש שם רוחות ששולטות באנשים", אמרה ל"מיאמי הראלד". "ביקרתי שם פעם אחת והכומר דיבר על זוג צעיר, ואמר שברגע שייפרדו, לא יאפשר להם לצאת עם אף אחד אחר למשך חצי שנה. זה לא התנ"ך. אני מכירה את התנ"ך. זה סתם מישהו שרוצה לשלוט באנשים. זו מעורת מכשפות שם". אנשי הכנסיה הכחישו את הדברים, וניסו להוריד מעצמם אחריות גם מספר ימים לאחר ניסיון ההתאבדות של אנדרוווד, כשבצירוף מקרים מוזר למדי, תלמיד מישיגן סטייט שפקד את אותה כנסיה בדיוק נמצא ללא רוח חיים בחדרו שבמעונות האוניברסיטה.
אנדרווד דווקא ניצל. "תודה לישו על שנתן לי לחיות. ללא היד שלו, לא הייתי בחיים", אמר, ואחרי חודשיים בטיפול נמרץ שוחרר, והחליט לעשות את הדבר הבוגר ולטפל במאניה-דפרסיה שהוצמדה לו, כשאשפז עצמו במוסד פסיכיאטרי בפלורידה. אלא שכבר באותו לילה, שחקן ה-NFL האתלטי נמלט מאותו מוסד בדיוק, כשזינק מעל גדר ורץ כפי שלא רץ שנים. למשך מספר ימים הוגדר בארצות הברית כנעדר, ולאף אחד לא היה מושג לאן נעלם. לבסוף הופיע בביתו שבפילדלפיה. למשטרה סיפר שהפסיק לקחת את התרופות בהן היה מטופל, ושהוא לא מעוניין לשוב לבית החולים הפסיכיאטרי. אנדרווד טס בחזרה למיאמי, נפגש עם מאמנו ואמר לו: "אני אוהב את המשחק, אבל פוטבול זה פשוט לא המקום הנכון עבורי כרגע". ואילו, בחלוף מספר חודשים פוטבול שב להיות המקום הנכון עבורו, כשחתם לשנתיים בשורות דאלאס, קבוצה ששיקמה קודם לכן את אלוזנו ספלמן הבעייתי. כולם, כולל אנדרווד, אמרו את הדברים הנכונים בהתחלה. כולם הרגישו שהחיבור הזה נכון. "לחתול יש תשע נשמות", אמר אנדרווד. "אני כנראה השתמשתי כבר בעשר, אבל אני מקבל עוד הזדמנות, וזה מרגיש טוב".
זה אכן הרגיש טוב בהתחלה - אנדרדווד שיחק, ואפילו שיחק לא רע, אלא שבתחילת 2001 השדים שוב השתלטו עליו. בזמן שהותו בקורל ספרינגס, פלורידה, פצח בריצה אל עבר כביש ראשי, ולאחר מכן אמר למשטרה שהוא רצה "ללכת לישו". "זה היה מאוד מטריד", אמרה האישה שבלמה ממש ברגע האחרון ומנעה ממנו להתאחד עם בנו של אלוהים, "הוא כבר ציפה שאפגע בו. כשעצרתי, הוא ממש עמד מול הרכב שלי". האישה מיד התקשרה למשטרה, ובזמן שזה קרה, שחקן הפוטבול המשיך הלאה, וניסה להידרס על ידי רכב אחר. משלא הצליח, החל לבעוט בו. "חשבתי שהוא סתם בעט לי ברכב, אבל אז הוא אמר לי שהוא רוצה למות", אמר הנהג. "הוא אמר שזה מה שהתנ"ך רוצה שיעשה". לקאובויס זה היה מספיק, ומספר שבועות לאחר מכן אנדרווד שוחרר, ולא קיבל עוד הזדמנויות ב-NFL.
כשנה לאחר מכן הוגשה נגדו תלונה במשטרת דאלאס על הטרדה מינית, וב-2002 אף נכנס לכלא למספר ימים על ניסיון שוד, תקיפת עובד ציבור והתנגדות למעצר. וכך זה נמשך: ב-2003 נמצא לא כשיר לעמוד למשפט, לאחר שניסה לשדוד נכה בכסא גלגלים והיכה שוטר בדאלאס, וב-2004 נזרק למוסד פסיכיאטרי לאחר עימות נוסף עם המשטרה. ב-2005 ניסה לבצע קאמבק בליגת הפוטבול הקנדית, אך שוחרר בחלוף חודש וחצי, לפני שהספיק לשחק ולו משחק רשמי אחד.
מאז, פחות או יותר, נעלם. אחד הניסיונות להתחקות אחר עקבותיו גילה ב-2009 שהוא מאושפז במוסד פסיכיאטרי בפילדלפיה - מוסד ממנו שוחרר, ככל הנראה, בפברואר 2011. הניסיונות של מספר אתרים אמריקאיים ליצור עם אנדרדווד או משפחתו קשר בשנים האחרונות העלו חרס, וכנראה שגם זה הגיוני: גם כשהיה באור הזרקורים, אף אחד לא ממש הצליח להגיע אל הדמות החידתית, האקראית כמעט.
בספטמבר של 1999 נשאל על התקופה הרעה שעוברת עליו, על מה הוא מרגיש עמוק בפנים, והשיב: "קשה להגיד. זה כנראה כמו שאיינשטיין ינסה להסביר את תיאוריית היחסות. זה ייקח כל היום, ועדיין לא תבינו. אני יודע שאני לא הייתי מצליח להבין".
